אבי עזר/בראשית/לז
ד
[עריכה]"דברו כמו דבר לו לשלום ".דברי הרב ודברי רש"י עולים בקנה אחת דאף דלא שייך כינוי בפעל עומד. אולם במקור שהוא קרוב לשם. שייך כינוי אף בעומדים כמו בהתחברך עם אחזיהו. בהתפללו בעד רעהו. וזהו שכתב רש"י לדבר עמו. כאלו נכתב מקור עם בכל"ם ומלה אצלו. ולדעתי אפשר לפרש. לא יכלו אחיו לסבול דבריו של יוסף. אפילו כשדבר עמהם שלום. וקאי דברו אפעול. כמו לא יכילו גוים זעמו נלאיתי הכיל וכן סובל דברי מקור חיים. ודברי באר רחובות בדברי רש"י רחוקים מפשט. ועיין דברי הרב בפרשת וישלח בפסוק כי חרפה היא לנו:
יג
[עריכה]"ויאמר לו הנני. אעשה כדבריך". כיון שדבר עמו בפניו. ולא שייך הנני. אלא על קריאה מרחוק. אבל הוא מורה זרוז גדול. כמה דתימא הנני מוכן לעשות שליחתך במהרה. ולא כן שליח עצל. אשר ישאל פעמים מתי אלך. ואנה ואיזה דרך:
כה
[עריכה]"וצרי. מצאנו במקרא בשוא נח וכו'". וכן מצינו בקמץ חטף מעט צרי בפרשת מקץ. וכן חלי דברים כ"ח ואף שאין צדי"ק צרי מאותיות הגרון. נקרא כן להודיע שהוא קמץ קטן. אבל במקום דאין לטעות. כמו גזי נזרך. שנכתב דגש אחריו בזיי"ן. או במקום שבא אחריו שוא נח. כמו קרבן. אז אין לטעות בקמץ גדול. ואין צורך לנקד שוא אצלם. כן מבואר ברד"ק:
לג
[עריכה]"טרף. פועל שלא נזכר שם וכו'". וחול"ם משלים הדגש. והוא מבנין פוקד הדגש. הנה מצאנו פה מקור מקל עם פועל הדגש. יחדיו ידבקו. מצינו כמה פעמים כן בתנ"ך. וכן סקל יסקל ירה יירה:
לה
[עריכה]"ויבך אותו אביו". כבר פרשתי בפסוק לספוד לשרה דעת הארקוולטי בזה עיין שם: