אבי עזר/בראשית/לא
ה
[עריכה]"את פני אביכן ראיתי בפניו". דקשה לרב. כיון שאיננו לשון יחיד. לא שייך על פני שהוא לשון רבים אלא לומר רואה אני בפניו. שלבן איננו עמי כתמול שלשום. ועוד בא לומר גם פני לשון יחיד. כמו פני ה' חלקם. וקאי איננו על פני. כן הבנתי מדברי המפרשים אשר דברו בדברים קצרים. הרי לפניך דכל המפרשים סבבו על קוטב אחת דמלת איננו לשון יחיד ומתוך כך דחקו עצמם לומר. דגם פני לשון יחיד. אולם אראך תיבת איננו על רבים נסתרים. כמו על בני כי איננו. וכן על רבים מדברים. איננו שומעים אליך. גם מדברי התרגום תראה דמפרש מלת איננו לשון רבים. שכתב ארי ליתנון. וכן בפסוק הקודם כתב והא ליתנון. אבל בפרשת מקץ בפסוק יוסף איננו. כתב ויוסף ליתוהי. וכן בראשית ואיננו כי לקח וליתוהי. הרי לפניך שלא הקפיד הכתוב בתיבת איננו כלל. ולדעתי שמלת איננו משמש במלים כמו הוראות מקור בפעלים ליחיד ורבים שוה וכן משמע בפסוק איננו גדול בבית הזה. אי אפשר כיון דהשתמשו בה הרבה, מדברים בה בין ליחיד ובין לרבים כמו שכתב הרב בפסוק ויחמו הצאן כי ברבים לא חש הכתוב להפריש בין זכרים לנקבות. וכן מצינו כי יהיה נערה בתולה. כיון שהשתמשו הרבה במלת היה. לא חש להבדיל בין זכר לנקבה ובחנם דחקו המפרשים וגם הרב עמהם:
ז
[עריכה]"התל בי. מלה זרה. בעבור היות וכו'". כי נקודתה מראה באצבע שאינו מן הקל. גם אין לה חבירים בקל ובא בצירי הה"א תחת דגש מ"ד אחהע"ר. כמו ברך. ולכן היתה לזרה. וכן אל יוסף פרעה התל. מקור מבנין הדגש. והנח תמורתה. על דרך הזרות:
כח
[עריכה]הסכלת עשו. שם הפועל והוא סמוך. כאלו נכתב הסכלת עשו זה או עשו כן. וכהנה רבות. כמו יפלו בלב אויבי המלך. כאלו נאמר יפלו חציך:
נא
[עריכה]"אשר יריתי הוא ואחיו וכו'". הנה הרב נכנס בדברים. לפי שמצינו בפסוק שאחיו לקטו אבנים ועשו גל ויעקב הרים אבן למצבה. ויעקב אמר עד המצבה אשר יריתי. ואם קאי על אבנים בשביל תיבת יריתי. הלא יעקב לא לקט אבנים. רק אחי לבן. ואם קאי על המצבה. הוה למימר אשר רמיתי לזה פירש הרב כיון שתכלית לקיטת האבנים היו למצבה ולגל. לא דקדק הכתוב כלל מי ירים או ירה. כן הוכרחתי לפרש בלשון הרב. גם בספר אוהל יוסף נראין כל דבריו. והנראה אלי כאשר אבאר אי"ה בפסוק והכני אם על בנים. כי מדרך הלשון שאיש מנהל מלחמה. אם נפלה מחנהו. נקרא בפי המון ובפיו שהשר נלקה מכה רבה. וככה משפט הלשון באיש אשר יצוה לבנות בית. או לעשות דבר. נקרא על שמו. כמו בנה בניתי בית זבול לך. ויבן שלמה את הבית. וזה שאמר יעקב אשר יריתי. אף שהוא צוה לאחיו ללקוט אבנים. וכן הכה שאול באלפיו. ואין צורך לדברי הרב הוא ואחיו שירו אבנים וכו'. גם ידוע לך מדרך הדקדוק. כשיסופרו שני ענינים יחד ליפול לפעמים הלשון על הקודם. וכן בשמות בני אדם כמו סוף מגילה. ותכתוב אסתר. גם כאן נאמר לשון יריתי על הקודם ועתה די לך: