אבי עזר/בראשית/כט
ב
[עריכה]"וירא מלה זרה וכו'". מה שכתב הרב לחסר וי"ו. פירוש שלא תוכל לומר ירא בלא וי"ו. ולא תוכל לומר כן עם משרתי יו"ד לומר ונרא ותרא וארא. שהם חברו אותן. וכתב הרד"ק שעשו כן. מפני רוב השתמשות יו"ד אית"ן שנו נקודתה בהתחבר עמה וי"ו. ונקדו בפתח וירא בלק. ודברי הרב עולים יפה. שלא להתערב עם גזרת ירה. שהעתידים ממנה איר ייר תיר ניר. כתוב מעוט מה שכתב הרב עם חבירי יו"ד. היינו אותיות כשתיל אב המון שהמה משרתים שלא תוכל לומר מן וירא. כמו אמרם אמרתם וכו'. וכתב שכן הוא בספר מאזנים. ולא אמר כלום. כי מצינו ואראהו בישועתי אשר אראך. ויראם את בית נכותה. אראנו נפלאות. ומחורתא כדפרישית. וכן מצאתי באהל יוסף גם נעלם מן מטוט מה שכתב הרב בצחות דף ל"ח בדקדוק וירא בלק. ולאחר העיון ראיתי גם בספר מאזנים דף ט"ז כאשר דברתי:
ד
[עריכה]"מאין שאלה על מקום ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן וכו'". הנותן רוזנים לאין הוא בלא מ"ם ופירוש אפס ותוהו. וכן הם אתם מאין. וכן לדעת ר' יוחנן בסוטה פ"ג והחכמה מאין תמצא:
ו
[עריכה]"והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם וכו'". כיון שאין בלשון הקודש מלות מיוחדות להורות על הזמן בינוני ומה שאנחנו קוראים בינוני המה שמות הפועלים והפעולים כדמות תוארים ומשמשים במקום בינוני. כי אין מלות מיוחדות לבינונים. כיון שאין הזמן בינוני נמצא והוא מורכב מן עבר ועתיד. וזה שכתב הרב תואר השם. כמו פועל שהוא באמת תואר. אך הוא מושאל לפעלים. ותימה על הרב. שלא כתב כאן חסר ה'. כמו שכתב גבי ורבקה שומעת ופרעה חולם:
יז
[עריכה]יפת תואר וכמו ותאר לכם הגבול. דעת הרב שמתכונת הפנים כמו האף והעינים ופה. כולם נכונו יחד. כמו צייר אומן שמצייר הכל לפי גדלם ולפי מרחקם. וזה יפת תואר כאילו מתואר בשרד. ויפת מראה קאי אכל הנך. שהמה גם יפים למראה בצבע הפנים לבנות ואדמימות. והנכון אצלי שהמה שמות נרדפים. ומצחות הלשון לכפול הדבר במלות שונות: