אבות דרבי נתן כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבות דרבי נתן · כז · >>

פרק שבעה ועשרים[עריכה]

א[עריכה]

רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, שנאמר, (ש"א ב) "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". כי מכבדי אכבד זה פרעה מלך מצרים שנוהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם, שיצא בראש פמליא שלו. ואמרו לו עבדיו: מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך. אמר להם, וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל, איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לפיכך נהג בו הקדוש ברוך הוא כבוד, ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו, שנאמר, (שיר א) "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי":

ב[עריכה]

רבי פפייס אומר, כנסת ישראל היתה משבחת על סוס רכב פרעה, שנאמר, (חבקוק ג) "דרכת בים סוסיך".

רבי יהושע בן קרחה אומר, כשבא פרעה לים בא על סוס זכר, ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא בסוסיא נקבה, שנאמר "לסוסתי ברכבי פרעה". והלא לא רכב אלא על כרוב, שנאמר, (תהלים יח) "וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח". אלא נדמה הכרוב לסוסי פרעה כנקבה, ונכנסו כולם לים. (ש"א ב) "ובוזי יקלו", זה סנחריב מלך אשור, שנאמר, (ישעיה לז) "ביד עבדיך חרפת אדני, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו, ואבא מלון קיצו יער כרמילו". לפיכך הקדוש ברוך הוא נה בו מנהג ביזיון, ולא נפרע ממנו אלא על ידי מלאך, שנאמר, (ישעיהו לז לו) "ויצא מלאך ה' יכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבוקר והנם כולם פגרים מתים".

רבי ישמעאל אומר, הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

הוא היה אומר, לא כל התורה כולה אתה מקבל עליך לגומרה, ואי אתה בן חורין לפרוש הימנה, אלא כל המרבה ומוסיף מוסיף שכר הרבה.

ר אלעזר בן חסמא אומר, קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות.

רבי יוחנן בן נורי אומר, ההלכות והטהרות והנדות והקינין הן הן גופי תורה.

הוא היה אומר, סידור של שלחן גדול, ועשיית בית דין וקיומיהן, מביאין טובה לעולם:

ג[עריכה]

ר יוחנן בן דהבאי אומר, האומר אין הלכה זאת נבראת, אין לו חלק לעולם הבא.

הוא היה אומר, אל תרחק עצמך ממידה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה נוטל מי הים ומטיל ליבשה. ים אינו חסר, ויבשה אינה מתמלאה. היה מקצר בדעתו, אמר לו, ריקה מפני מה אתה מקצר בדעתך, בכל יום טול שכרך דינר של זהב:

ד[עריכה]

רבי אליעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.

מלמד שיהא כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חברו. ילמדו כל אדם ממשה רבנו, שאמר ליהושע (שמות יז) "בחר לנו אנשים" בחר לי לא נאמר, אלא בחר לנו. מלמד שעשאהו כמותו, אף על פי שהוא רבו ויהושע תלמידו.

ומניין שכבוד חברו יהא חביב עליו כרבו, שנאמר, (במדבר יב) "ויאמר אהרן אל משה בי אדוני". והלא אחיו קטן ממנו היה, אלא עשאו רבו.

ומניין שכבוד רבו יהא חביב עליו ככבוד שמים, שנאמר, (שם יא) "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחורי.ו ויאמר אדוני משה כלאם". שוקלו כנגד שכינה.

מפני שבראשונה היו אומרין: דגן ביהודה, ותבן בגליל, ומוץ בעבר הירדן. חזרו לומר: אין דגן ביהודה, ואין תבן בגליל אלא מוץ, ובעבר הירדן לא זה ולא זה: