אבות דרבי נתן כה
<< · אבות דרבי נתן · כה · >>
פרק חמשה ועשרים
[עריכה]א
[עריכה]בן עזאי אומר, כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו. ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו.
בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו: רבי עמוד הגבוה נר עולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם, וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל, שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעולם הזה, ואם אוסרני אין אסורין אלא בעולם הזה, אם ממיתני אין מיתתי אלא בעולם הזה. ועוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאם יכעוס עלי כעסו בעולם הזה ועולם הבא. ועוד שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. ועוד שיש לי שתי דרכים, אחת לגן עדן ואחת לגיהנם, ואיני יודע אם יכרעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן. ועליו הכתוב אומר (תהלים כב) "לפניו יכרעו כל יורדי עפר" וגו'. במשה הוא אומר "ויגוע וימת ויאסף אל עמיו", ואומר (שמות לג) "והסירותי את כפי", ואומר (יחזקאל ב) "ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור". פנים בעולם הזה, ואחור לעולם הבא. ד"א פנים, יסורין של צדיקים בעולם הזה ושלוותן של רשעים בעולם הזה. ואחור, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם.
וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים זו פורענותן של רשעים בעולם הזה, שנאמר, (שם לב) "קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה". והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר, (תהלים צב) "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור". והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא, שנאמר, (יחזקאל ז) "הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה".
הוא היה אומר, פנו הבית מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה:
ב
[עריכה]הוא היה אומר, מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדיבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דברי סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצווה סימן יפה לו. מתוך דבר בטלה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בערב שבת סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו:
ג
[עריכה]כשחלה רבי אליעזר, אותו היום ערב שבת היה. נכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו. והיה ישן בתוך חדרו, והם יושבין בטרקלין שלו. נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו, ולא הניחו. והיה בוכה. ויצא הורקנוס ואמר לחכמים: רבותי, דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו, בני, לא דעתי נטרפה, אבל דעתך נטרפה, שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים, והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו ברחוק ארבע אמות. אמרו לו, רבי, כסת עגולה, והכידור והאימום והקמיע, ותפילין שנקרעו, מהו מקבלין טומאה, אמר להם, מקבלין טומאה, והטבילו אותן כמו שהן, והיזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלים לו בטהרות בטומאות במקוואות. אמרו לו, רבי מה הוא זה, אמר להם, טמא. - מה הוא זה, אמר להם, טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור. אחר כך אמר ר אליעזר לחכמים: תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים. אמרו לו, רבי מפני מה, אמר להם, מפני שלא באו ושמשו אותי. ואחר כך אמר לעקיבא בן יוסף: עקיבא, מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי, אמר לו, רבי, לא נפניתי. אמר לו, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. ויש אומרים, לא אמר לו כלום, אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך, מיד נמס דמו בקרבו. אמר לו רבי עקיבא: רבי מיתתי במה, אמר לו, עקיבא, שלך קשה מכולן. נכנס רבי עקיבא וישב לפניו, ואמר לו, רבי, מעתה שנה לי פתח. ושנה לו שלוש מאות הלכות בבהרת. באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו, והניחן על חזה שלו, ואמר, אוי לי על שתי זרועותי אלה, שתי ספרי תורות שנפטרין מן העולם. שאם יהיו כל הימים דיו, וכל קנים קולמוסים, וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה, ולא חסרתי מרבותי אלא כאדם שטובל אצבעו בים. ולא חסרתי מתלמידי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת.
ועוד אני שונה שלוש מאות הלכות במכשפה לא תחיה. ויש אומרים, שלשת אלפים הלכות. ולא שאלני אדם בהם דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף. שפעם אחת אמר לי: רבי, למדני איך נוטעים קישואין ואיך עוקרין אותן. אמרתי דבר אחד, נתמלא כל השדה קישואין. אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן, למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד, נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד.
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: רבי, מנעל שעל גבי האימום. - אמר לו, טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור, עד שיצתה נשמתו בטהרה. מיד קרע רבי אלעזר בן עזריה את בגדיו ובכה. ויצא ואמר לחכמים: רבותי בואו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעולם הבא, (לפי) שיצתה נשמתו בטהרה. לאחר שבת בא רבי עקיבא ומצאו באריסרטיה שבא מקסרי ללוד. מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו, והיה דמו שותת ונופל לארץ, והיה צועק ובוכה ואומר, אללי רבי עליך, אללי עליך מרי שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו: מעות יש לך עלי ואין לי שולחני לרצותן:
ד
[עריכה]בן עזאי אומר, הוי רץ למצווה קלה. הוא היה אומר, אם עשית מצווה אחת ואין אתה דואג ממנה מאותה מצווה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה, סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.
הוא היה אומר, הפסק מאליך ויהא שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסיקם.
הוא היה אומר, רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב. טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד שנאמר, (משלי כה) "כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך":
ה
[עריכה]שלשה חייהם אינן חיים. אלו הן: המצפה לשלחן חברו, והדר בעלייה, וכל שאשתו מושלת עליו, ויש אומרים, שיסורין מושלין בגופו.
הוא היה אומר, נוח למלוך על כל העולם כולו מלישב (ולשנות) בפני בני אדם העטופים בסדינין: