שיחת ביאור:משנה מעשר שני פרק א

מעות שאינן ברשותו

במשנה ב:

"אין מחללין מעשר שני... על המעות שאינן ברשותו"

לעומת זאת, בפרק ג משנה ד מתואר מצב של חילול 'מרחוק':

"פירות בירושלים ומעות במדינה [והוא נמצא בירושלים], אומר: הרי המעות ההם מחוללין על פירות האלו; מעות בירושלים ופירות במדינה, אומר: הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם".

וייתכן שבמשנתנו, אין הכוונה למעות שנמצאות רק בעיר אחרת או בארץ אחרת, אלא למעות שנפלו לבור (כמו בתוספתא) או לים (ברטנורא), שכדי להציל אותן יצטרך להוציא יותר משווי המעות עצמן, ולכן כנראה שיעדיף לוותר עליהן. וצ"ע --אראל סגל • שיחה • י"א בשבט ה'תשע"ט 09:37, 17 בינואר 2019 (IST)

"לא קנה מעשר" לעומת "יחזרו דמים למקומם" לעומת "יאכל כנגדם"

מדוע במשנה ה הדין הוא:

"הלוקח מים, ומלח, ופירות המחוברים לקרקע... לא קנה מעשר",

ובמשניות ה-ו הדין הוא:

"הלוקח פירות / בהמה, שוגג - יחזרו דמים למקומן"

ובמשנה ז, הדין הוא:

"אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני, ואם לקח - יאכל כנגדן"?

מדוע לא אומרים גם במשנה ז, שאם לקח בשוגג - לא קנה מעשר, או יחזרו דמים למקומם? --אראל סגל • שיחה • כ"ג בחשוון ה'תש"ף 08:50, 21 בנובמבר 2019 (IST)

טוב. אי אפשר להחזיר את הדמים למקומם, כי קנה בהם קרבנות חובה, ואולי אפילו הקריב אותם. מאותה סיבה גם אי אפשר לקבוע 'לא קנה'. לגבי העבדים והקרקעות כנראה שגם כן לא ניתן להחזיר אותם - אולי כי המוכרים נעלמו או אינם יהודים. לכן במקרים אלו אין ברירה אלא להשאיר את העבדים, הקרקעות או הבהמה הטמאה ברשות הקונה אבל לחייב אותו לאכול כנגדם. אכן, גם במקרים שבמשנה ה, אם לא ניתן להחזיר את מה שקנה - עליו לאכול כנגדם.Ahituvrs (שיחה) 10:09, 21 בנובמבר 2019 (IST)

כלומר, בכל המשניות הדין העקרוני זהה, וההבדל בניסוח הוא רק בבחינת "דיבר הכתוב בהווה"? --אראל סגל • שיחה • כ"ג בחשוון ה'תש"ף 18:50, 21 בנובמבר 2019 (IST)

לדעתי כן. אשמח אם מישהו יאיר את עיני.Ahituvrs (שיחה) 18:55, 21 בנובמבר 2019 (IST)