יסוד המשנה, ודברי התנאים עליה
קיז
ובמשנה ב׳:
"למעלה מהם נבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע וכו'".
"למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון, למעלה מהן זובו של זב וכו׳ למעלה מהן מרכב וכו׳ למעלה מן המרכב משכב וכו׳ למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב ואין משכב וכו׳ למעלה מן הזב זבה וכו' למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה וכו׳ למעלה מן המצורע עצם כשעורה וכו׳ חמור מכולם המת שהוא וכו'".
ואחר זה בא שם המשנה של עשר טומאות פורשות מן האדם וכו׳ אשר הדברים מפורשים במס׳ עדיות כי ר׳ אליעזר ור' יהושע כבר נחלקו בפשט דבריה על ידי משנה באהלזת הבאה רק עליה ויתבאר בפרק הבא.
והלשון במשנה זו (משנה ה׳):
"עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר, חזר להיות טבול יום וכו׳ חזר להיות בעל קרי וכו׳ חזר להיות וכו׳ פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי וכו׳.
ואחר זה בא "עשר קדושות הן" שגם הם חלוקים לענין טומאה ומקומם בסדר טהרות:
"עשר קדושות הן ארץ ישראל וכו׳ עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכם את המצורעים וכו׳ לפנים מן החומה מקודש וכו' הר הבית מקודש ממנו שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם וכו׳ עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת וכו'״.
והר"ש ואחריו הרב העירו על דברי המשנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וכתבו "הוא הדין דהוה מצי למתני שאין טהור נכנס לשם עד שיטבול דהכי תנן בפרק אמר להם הממונה, יומא ד‘ ל׳ (פ"ג מ"ג "אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול",
אבל הנה קושיתם במקומה שהרי מדין אין מחוסר כפורים נכנס לשם אין אנו יודעין דין אין אדם טהור נכנס עד שיטבול.
והדברים פשוטים דהא באמת מסקינן ביומא שם דאין זה רק סרך טבילה כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו (עד דאביי בעי שם אם חציצה פוסלת בטבילה זו).
וזה נתקן הרבה אחר סידור דברי "יסוד המשנה" ועל כן באמת לא הוזכר זה שם.
ולפני זה על דברי המשנה "החיל מקודש ממנו שאין עכו״ם וטמא מת נכנסים לשם״,
העירו על זה הר"ש ואחריו הר"ב "אע"ג דרבנן גזור על העכו"ם שיהיו כזבים לכל דבריהם לענין שלוח מחנות לא גזור עליהן אלא כטמאי מתים".
וכבודם הגדול במקומו אבל הדברים הנם שני ענינים.
