232
יסוד המשנה, ותקופת התנאים עליה
כי הנה המס' נקראת מס׳ כלים, וכן הוא באמת כל ענינה אשר כולה
תדבר בדיני כלים:
דיני כלי עץ ודיני כלי מתכות, כלי חרס, כלי נתר, כלי אבנים, וכל אופני טומאה השונים בהם.
אבל כל זה יותחל מן הפרק השני ואילך עד סוף המסכת, והפרק השני יותחל כן:
"כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים".
אבל דברי ר׳ יוסי "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה ילכו בהכרח על הפרק הראשון.
כי הפרק השני הלא לא יותחל בטומאה כי אם בטהרה "כלי עץ וכו' פשוטיהם טהורים".
והוא הרבה יותר מהסיום בטהרה אשר בסוף המס' כי הלשון בסוף המס׳ הוא:
"לגינין גדולים שניטל פיהם טמאין מפני שהוא מתקנן לכבשין והאפרכס של זכוכית טהורה."
ומזה הננו רואים שאף שבמשנה זו עצמה נאמרו דיני טומאה ורק חצי שורה לפני זה נאמרו דיני טומאה, בכל זה מפני שיסוים בה "והאפרכס של זכוכית טהורה" יקרא על זה ר׳ יוסי "ויצאת בטהרה".
אף כי כן הוא בנוגע לפרק שני שהותחל בודאי בטהרה, בדין כללי של טהרה:
"כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים".
ואין לך נכנס בטהרה יותר מזה, והוא הרבה והרבה יותר ממה שיצאתה מס' כלים בטהרה בסוף המס׳.
ומבואר הדבר באין דרך לנטות ימין ושמאל כי דברי ר׳ יוסי על מס׳ כלים "שנכנסה בטומאה" ילכו על הפרק הראשון, שהוא יותחל באמת בטומאה:
"אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו" וכו'.
ועל זה יאמר ר' יוסי בצדק על מס' כלים שנכנסה בטומאה, בסידור הכללי הראשון, דהיינו בסידור יסוד המשנה.
ומזה הדבר מבואר שגם הפרק הראשון לא בא בימי רבי, כי אם שממנו הותחל דבר המס׳ ביסודה.
אבל הפרק הראשון הזה בכל גדלו ורחבו כלו מראשו לסופו אין בו שום דין פרטי והנהו רק מבוא כללי לא לבד לכל מס' כלים כי אם גם לכל סדר טהרות וכל יסודי הדברים ועיקרם כבר נכללו בו.
ומזה עצמו גם מבואר שנסדר אז יחד עם זה גם כל סדר טהרות, ומובן מעצמו שכן נסדרו אז גם כל יתר הסדרים, כל אחד לענינו.
ודברי הפרק הראשון, אשר יבוא בתור מבוא כללי יותחלו הדברים בו:
"אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה הךי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינן מטמאין במשא".
