משנה כלים א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק א · משנה ה | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

עשר טומאות פורשות מן האדם.

מחוסר כיפורים, אסור בקודש ומותר בתרומה ובמעשר.

חזר להיות טבול יום, אסור בקודש ובתרומה ומותר במעשר.

חזר להיות בעל קרי, אסור בשלשתן.

חזר להיות בועל נדה, מטמא משכב תחתון כעליון.

חזר להיות זב שראה שתי ראיות, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.

ראה שלש, חייב בקרבן.

חזר להיות מצורע מוסגר, מטמא בביאה, ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפורים.

ואם היה מוחלט, חייב בכלן.

פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל.

ואם יש עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא ובאוהל.

שיעור בשר כראוי, כדי להעלות ארוכה לד.

רבי יהודה אומר, אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב, יש בו להעלות ארוכה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עֶשֶׂר טֻמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הָאָדָם: מְחֻסַּר כִּפּוּרִים, אָסוּר בַּקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר. חָזַר לִהְיוֹת טְבוּל יוֹם, אָסוּר בַּקֹּדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה וּמֻתָּר בַּמַּעֲשֵׂר. חָזַר לִהְיוֹת בַּעַל קֶרִי, אָסוּר בִּשְׁלָשְׁתָּן. חָזַר לִהְיוֹת בּוֹעֵל נִדָּה, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. חָזַר לִהְיוֹת זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ, חַיָּב בַּקָּרְבָּן. חָזַר לִהְיוֹת מְצוֹרָע מֻסְגָּר, מְטַמֵּא בְבִּיאָה, וּפָטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים. וְאִם הָיָה מֻחְלָט, חַיָּב בְּכֻלָּן. פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל. וְאִם יֵשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמֵּא בְמַגָּע ובְמַשָּׂא וּבְּאֹהֶל. שִׁעוּר בָּשָׂר כָּרָאוּי, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַקִּיפוֹ בְחוּט עֵרֶב, יֶשׁ בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כיפורים אסור בקודש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקודש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן חזר להיות בועל נידה מטמא משכב תחתון כעליון חזר להיות זב שראה שתי ראייות מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן ראה שלש חייב בקרבן חזר להיות מצורע מוסגר מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפורים ואם היה מוחלט חייב בכלן פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאוהל שעור הבשר כדי לעלות ארוכה רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו לעלות ארוכה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עשר טומאות פורשות מן האדם - עשר מעלות זו למעלה מזו לא יש בטומאות הפורשות מן האדם:

מחוסר כפורים - כגון לב מצורע מוחלט, וזב בעל שלש ראיות, וזבה, ויולדת, שטבלו והעריב שמשן, אסורין לאכול קדשים עד שיביאו כפרתן. ומותרין בתרומה:

חזר להיות טבול יום - טמא שטבל ולא העריב שמשו:

אסור בקודש ובתרומה - ופוסל אותם אם נגע בהן:

חזר להיות בעל קרי - שיצא ממנו שכבת זרע ולא טבל:

חזר להיות בועל נדה - והא דלא תני חזר להיות טמא מת שהוא חמור מבעל קרי, דטמא מת אב הטומאה ובעל קרי אינו אלא ראשון, והדר לתני חזר להיות בועל נדה דחמור מטמא מת שמטמא משכב התחתון כעליון. משום דהנך עשר טומאות פורשות מן האדם, וזו טומאת מגע היא לג:

משכב תחתון כעליון - משכב התחתון של בועל נדה כעליונו של זב, מה עליונו של זב טמא לטמא אוכלים ומשקין אבל לא אדם וכלים, אף תחתונו של בועל נדה טמא לטמא אוכלים ומשקין לא אדם וכלים:

שרואה שתי ראיות מטמא משכב ומושב - וצריך לספור שבעה נקיים. דהכי תנן פרק קמא דמגילה (משנה ג) אין בין זב הרואה שתי ראיות לזב שראה שלש ראיות אלא קרבן:

וצריך ביאת מים חיים - דכתיב בזב (ויקרא טו) ורחץ בשרו במים חיים, אבל שאר כל הטמאים סגי להו במי מקוה:

חייב בקרבן - האמור בפרשת מצורע גבי זב. וכל זמן שלא הביא קרבן הוי מחוסר כפורים:

מצורע מוסגר - שמסגירו הכהן שבעת ימים לראות אם יוולדו בו סימני טומאה:

מטמא בביאה - אם בא אל הבית נטמא כל אשר בבית:

ופטור מן הפריעה ומן הפרימה - דלא אמרה תורה בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. אלא במצורע מוחלט:

ומן התגלחת ומן הצפרים - דמוחלט שנתרפא מביא צפרים ומגלח את כל שערו, ומוסגר לא:

שאין עליו בשר כראוי - כדמפרש בסיפא כדי להעלות ארוכה:

מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל - דבמגע כתיב (במדבר יט) [ועל] הנוגע בעצם, משמע בין יש בו בשר כראוי בין אין בו בשר כראוי. ובטומאת אוהל כתיב, או בעצם אדם או בקבר, ועצם אדם משמע עד שיהיה בו בשר וגידים ועצמות:

במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב - שאם יחתוך הבשר שעל האבר לחוטים שיש בעביין כחוט ערב, שהוא יותר עב מחוט השתי כפלים לה, ויהיה בהן כדי להקיף את האבר, בידוע דבהכי הוא מעלה ארוכה. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לא) (על הברטנורא) הר"מ. ועל רובן הוא שכתבו כן. דהא התשיעית שהוא פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי. אין לו מעלה על הרבה שנמנו לפניו שגם הם מטמאים במגע ובמשא. ואולי דמשום שאינו אלא אבר, ומטמא במגע ובמשא קרו ליה מעלה:

(לב) (על הברטנורא) לא שיש עוד אחרים מאלו אלא הכי קאמר כגון אחד מאלו ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) והא דתני בועל נדה כטומאת גופו חשיבה א"נ בטומאות הפורשות מחי איירי. הר"ש:

(לד) (על המשנה) ארוכה. והוא פחות מכזית. כך פירש הר"ב בריש פרק ז' דנזיר. ומוכרח, שאם הוא כזית תיפוק ליה משום כזית בשר עצמו. למ"ד כזית בשר הפורש מן החי טמא:

(לה) (על הברטנורא) והיינו דצמר ועיין פרק י"ז משנה ב':