משנה שבועות ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ח · משנה ה | >>
אמר לשואל היכן שורי, אמר לו מתה, והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד.
נשבר, והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד.
נשבה, והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד.
נגנב, והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד.
אבד, והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב.
משביעך אני ו ואמר אמן, פטור.
משנה מנוקדת
אָמַר לַשּׁוֹאֵל: הֵיכָן שׁוֹרִי?
- אָמַר לוֹ: מֵת,
- וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;
- נִשְׁבַּר,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;
- נִשְׁבָּה,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;
- נִגְנַב,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד;
- אָבַד,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב;
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- פָּטוּר:
- אָמַר לוֹ: מֵת,
נוסח הרמב"ם
אמר לשואל: איכן שורי?
- ואמר לו: מת - והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד,
- נשבר - והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד,
- נשבה - והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד,
- נגנב - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד,
- אבד - והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
פירוש הרמב"ם
זה גם כן מבואר, לפי שלא פטר עצמו בטענה זו מכלום, אבל חייב הוא לשלם על כל פנים, ולפיכך הוא פטור על השבועה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אמר לשואל וכו' פטור - שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:
פירוש תוספות יום טוב
אמר לו מת. ושלא מחמת מלאכה. כדפירש הר"ב בריש פרקין:
משביעך אני. אע"ג דלא פטר נפשיה במידי. משביעו לאמת דבריו. וכבר כתבתי במשנה ב' פ"ה דכל שבועת הפקדון אינה שבועה שמחויב שישבע. אלא שאם השביע והיתה בכפירת ממון שיתחייב בו אילו הודה. חייבתו התורה בחומש ואשם. ואין נראה לפרש דמשביעו שכדבריו כן הוא. ושאין השור ברשותו. שהבהמה היא מכלל הדברים שאינם מצוים לקנות בשוק כדכתב הרמב"ם בהדיא בריש פ"ג מהלכות שאלה. ועל אותן דברים מחויב לישבע שאינו ברשותו אע"פ שישלם כדלעיל סוף פרק ו' דשבועה שאינו ברשותו יכול לישבע ואין צריך שיאמר שכדבריו כן הוא. וא"כ אכתי מתני' מאי קמ"ל הא לא נשבע לשקר כלל. שהאמת הוא שאינו ברשותו. אלא ודאי ששבועה זו שכדבריו כן הוא לאמת דבריו בעלמא משביעהו ולא שמחוייב שישבעה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) מת. ושלא מחמת מלאכה:
(ו) (על המשנה) משביעך. אני. אע"ג דלא פטר נפשיה במידי, משביעו לאמת דבריו. ואין לפרש שמשביעו שאינו ברשותו כו', דזה א"צ לישבע שכדבריו כן הוא אלא שאינה ברשותו, וא"כ מאי קמ"ל, הא לא נשבע לשקר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אמר לשואל. וכו': ביד שם סי' ו' דפרק שמיני:
תפארת ישראל
יכין
אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת: שלא מחמת מלאכה:
פטור: מקרבן אשם, דהרי שואל חייב על הכל, והרי גם לפי שבועתו חייב לשלם, נמצא שבשבועת שקר שלו לא כפר ממון. אבל עכ"פ חייב משום בטוי וכנ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת