ברטנורא על שבועות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

ארבעה שומרים הם - ודיניהן שלשה:

נושא שכר - שומר בשכר:

נשבע על הכל - שלא פשע:

משלם את הכל - כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים :

(ב)

ואמר אמן פטור - שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע"פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:

(ג)

היכן שורי אמר לו אבד - אמר לשומר חנם היכן שורי אמר ליה אבד. משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן. ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר:

אמר ליה נגנב משביעך אני וכו' - דשומר חנם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כב) אם לא ימצא הגנב, אס לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל:

הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם - אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור:

(ד)

אמר לאחד מן השוק וכו' - הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:

עדים שממשמשין ובאין - רבותא אשמעינן, דאע"ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ"ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:

(ה)

אמר לשואל וכו' פטור - שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:

(ו)

חייב - שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:

מת והוא נשבר וכו' פטור - שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

א"ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו' פטור - שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו: