מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ח

על ש"ס: מאירי | ראשונים | אחרונים

דף מט עמוד א[עריכה]

ארבעה שומרים וכו' כבר ביארנו שמיני השבועות חלוקים על שלשה דרכים והם שבועת התורה ושבועת המשנה ושבועת היסת וכן ביארנו ששבועת התורה אינה אלא בשלשה דרכים והם מודה מקצת ועד אחד ודין ארבעה שומרים והתבארו מיני השבועות כלם מלבד שבועת השומרים ולא חשש לבאר ענינם עד שישלמו עניני שאר השבועות מפני שענין השומרים כבר האריכו בהם במקומות אחרים כמו שהתבאר בתלמוד תלתא בבי והוא הענין גם כן שקצר בהם בכאן שלא נתכון לבאר דינים שבהם דרך פרט אלא ענין שבועתם לבד על איזה צד חייב בה חומש ואשם כדין שבועת הפקדון ועל איזה צד נפקעת מהם על הדרך שביארנו וכלל הדברים שכל שמשנה טענתו מחיוב לחיוב ומפטור לפטור וכל שכן מפטור לחיוב פטור שהרי לא היה שנוי טענתו מועיל לו כלל ואין כאן כפירת ממון אבל אם שנה מחיוב לפטור חייב והוא שאמר:
ארבעה שומרים הם שומר חנם והשואל נושא שכר והשכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה: אמר המאירי ארבעה שומרים הם שנזכרו בתורה בשלשה פרשיות בפרשת משפטים שומר חנם ושואל נושא שכר ושוכר שומר חנם נשבע על הכל כלומר בין על גנבה ואבדה בין על אונסין מפני שהוא פטור על הכל אלא שנשבע שבועת השומרים והיא כוללת שלשה שבועות שאינה ברשותו ושלא שלח בה יד ושנגנבה בלא פשיעתו או נאנסה ומ"מ בפשיעה חייב ולא חשש להזכיר חוץ מן הפשיעה מפני שאינה מצויה או מפני שהוא כמזיק בידים ואינו בכלל שמירה פחותה שואל משלם את הכל ר"ל אפי' באונסין וכבר פירשו במקומו במציעא שפטור הוא במתה מחמת מלאכה ומטעם שיכול לומר לאו לאוקמי בכילתא שאילתה ולא חשש להזכירה כאן מפני שאינו מצוי וכן שקצר בענינים אלו בכאן שהרי משנה זו כבר נשנית במקומה במציעא ולא כוונו בזו אלא דרך הצעה להזכיר חיובים ופטורים של קרבן שבועה שלהם שהם תלויים בחיוב או בפטור ממון שלהם שחיוב השבועה היא כשהיה חייב מן הדין ופוטר עצמו בשבועתו כמו שביארנו ואחר שהזכיר את הקצוות ר"ל שומר חנם ושואל מזכיר את האמצעיים והם שומר שכר ושוכר ושניהם בדבור אחד נאמרו להתחייב בגנבה ואבדה וליפטר באונסין וכמו שאמרו ארבעה שומרים ודיניהם שלשה והשוכר כשומר שכר וזהו שאמרו נשבעין על השבויה ועל השבורה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה:
ועכשו הוא מתחיל במה שהיתה בו עקר הכונה והוא שאמר אמר לשומר חנם היכן שורי שהפקדתי אצלך אמר לו מת שהוא אחד מן האונסין ונמצא שפטר עצמו בטענתו ונשבע ונמצאת טענתו שקר שלא מת אלא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד פטור שהרי אף אם נשבע כמו שהיה פטור ולא שנה עצמו מחובה לפטור אלא מפטור לפטור וכן הדין אם נשבע שנשבר והוא מת או נשבה או נגנב או אבד וכן אם נשבע שנשבה והוא מת או נשבר או נגנב או אבד שבכל אלו הוא משנה טענתו מפטור לפטור ונמצאת שבועתו בחנם ואין כאן כפירת ממון והוא שכלל בכלם משביעכני ואמר אמן פטור ר"ל פטור מקרבן שבועה אפי' הודה אחר כן ששבועתו לשקר היתה:
וכן אם אמר לו היכן שורי ואמר לו איני יודע מה אתה סח שכפר בפקדונו מכל וכל ונשבע ונמצא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד אף זה פטור שהרי אם הודה בפקדונו ונשבע במה שהיה פטור אבל אם אמר לו היכן שורי ואמר לו אבד או אחת משאר הטענות שהוא פוטר עצמו בהן ונשבע על כך ואחר כך באו עדים שגנבו הוא משלם תשלומי כפל שהטוען טענת גנב ופוטר עצמו בה דינו כגנב כמו שביארנו במקומו ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והוא הדין אם הודה שפשע שהוא חייב בקרבן שבועה אלא מתוך שהפשיעה אינה מצויה לא חשש להזכירה וכן שרצה ללמד לפי דרכו דין טוען טענת גנב שהוא כגנב:
ואח"כ הזכיר דינים אלו במי שאינו נפקד בדבר ולא נעשה שומר עליו והוא שאמר אמר לאחד מן השוק שורי גנבת והוא כופר ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנבו משלם תשלומי כפל שהרי זה גנב גמור וכן אם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה על הדרכים שהתבארו במקומן ואם אחר שכפר ראה עדים שממשמשין ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אע"פ שלא הודה אלא מחמת יראת העדים שממשמשין ובאים הודאתו הודאה ואינו משלם אלא קרן ששאר הדברים קנס הם ואין אדם משלם קנס על פי עצמו ואע"פ שלא הודה בטביחה ומכירה ובאו עדים על הטביחה והמכירה הואיל ומכל מקום פטור מן הכפל פטור הוא מן הטביחה והמכירה ארבעה וחמשה אמרה תורה ולא שלשה וארבעה כמו שהתבאר במקומו:
אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת שהוא אחד ממיני האונסין והרי שהוא מחייב עצמו בטענה זו ונשבע על כך מחמת שזה מזקיקו לישבע שאינה ברשותו אע"פ שמחייב עצמו בטענתו ונמצאת טענתו שקר אלא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד פטור שהרי מ"מ לא שנה עצמו אלא מחיוב לחיוב וכן אם נשבע שנשבר והוא מת או נשבה או נגנב או אבד וכן אם טען שנגנב והוא מת או נשבר או שנשבה או אבד או טען אבד והוא מת או נשבר או נשבה או נגנב בכל אלו פטור כמו שביארנו:
אבל אם אמר לו היכן שורי והוא אומר איני יודע מה אתה סח שכופר בפקדונו מכל וכל ונמצא פוטר עצמו בטענתו והוא מת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד שנמצא מעתיק עצמו מחיוב לפטור בזו שבועת הפקדון חלה עליו וכל שהודה מעצמו חייב בחומש ואשם ואם על ידי עדים משלם את הקרן לבד שאין דין קרבן שבועת הפקדון אלא למודה ושב מרשעו ובא להתכפר:
אמר לשומר שכר או לשוכר היכן שורי ואמר לו מת שהוא אחד ממיני האונסין ונמצא פוטר עצמו והוא נשבר או נשבה או שאמר לו נשבה ומת או נשבר או שאמר לו נשבר ומת או נשבה ונשבע על אחד מאלו פטור שהרי מפטור לפטור הוא משתנה אמר לו היכן שורי ואמר לו נגנב או אבד והרי שמתחייב בטענתו והוא מת או נשבר או נשבה משביעכני ואמר אמן פטור שהרי משנה עצמו מפטור לחובה היכן שורי מת או נשבר או נשבה שנמצא פוטר עצמו בטענתו והוא נגנב או אבד משביעכני ואמר אמן חייב שהרי עכשו משתנה מחובה לפטור טען שאבד והוא נגנב או שנגנב והוא אבד משביעכני ואמר אמן פטור שהרי הוא מחובה לחובה זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור וכל שכן מפטור לחובה פטור אבל אם שנה עצמו מחובה לפטור חייב מעתה שומר חנם אינו חייב לעולם חומש ואשם אא"כ הודה שברשותו היה או שפשע בה שואל אינו חייב לעולם אלא באיני יודע מה אתה סח והודה או במתה מחמת מלאכה והודה שומר שכר ושוכר חייב בטענת אונסין והודה בגנבה ואבדה או בפשיעה:
וזהו ביאור המשנה' וכלה הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

דף מט עמוד ב[עריכה]

כבר ביארנו שאם גנב שורו לחברו והוא אומר לא גנבתי ומה טבו אצלך אתה הפקדתו לי חייב בשבועת הפקדון שאלו הודה שגנבו היה חייב לשלם דמי השור ועכשו פוטר עצמו בגנבה ואבדה ר"ל שאם נגנב או אבד אחר הודאה זה היה פטור לפי טענתו וכן אם טען ששכרו שהרי היה פוטר עצמו באונסין הבאים אחר מכן וכן אם טען ששאלו שהרי היה פוטר עצמו במיתה מחמת מלאכה הבאה אחר מכן ומ"מ אם אמר נפקד אני עליו שוכר אני עליו שואל אני עליו והרי הוא לפניך ליטלו פטור שהרי אומר לו ליטלו עכשו וכן כל כיוצא בזה:
בכל אלו שאמרנו שפטור בשבועת הפקדון חייב הוא בשבועת בטוי שהרי מ"מ נשבע על שקר בדבר שישנו בלאו והן ואע"פ שאינה בלהבא על הדרך שביארנו בזרק פלוני צרור לים הא מ"מ כל שהוא חייב בשבועת הפקדון פטור משבועת בטוי על הדרכים שכבר ביארנו וכן כל שבועה שהדיינים משביעין שהיא מעניני שבועת הפקדון לחיוב קרבן כמו שהתבאר אם לא חלה עליו שבועת הפקדון חייב עליה בשבועת בטוי:

ונשלם הפרק תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכת שבועות תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת עבודה זרה בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.