משנה פסחים ח

הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ, תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפֹּטְרוֹפְּסִים, יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ:

משנה ב

הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח, שָׁחַט גְּדִי, יֹאכַל. שָׁחַט טָלֶה, יֹאכַל. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה, יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִשְׁחֹט טָלֶה וּגְדִי וְיֹאמַר: אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי, גְּדִי שֶׁלוֹ וְטָלֶה שֶׁלִי; וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי, הַטָלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:

משנה ג

הָאוֹמֵר לְבָנָיו: הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם:

משנה ד

הַמְמַנֶּה עִמּוֹ אֲחֵרִים בְּחֶלְקוֹ, רַשָּׁאִין בְּנֵי חֲבוּרָה לִתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן:

משנה ה

זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ. רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי:

משנה ו

הָאוֹנֵן, וְהַמְפַקֵּחַ אֶת הַגָּל, וְכֵן מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. עַל כֻּלָּן אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן, שֶׁמָּא יָבִיאוּ אֶת הַפֶּסֶח לִידֵי פְסוּל. לְפִיכָךְ אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל, פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל, שֶׁהוּא טָמֵא מִתְּחִלָתוֹ:

משנה ז

אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים:

משנה ח

אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים. הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ, וְהַמְלַקֵּט לוֹ עֲצָמוֹת, טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר בְּעֶרֶב פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר:

נוסח הרמב"ם

(א) האישה -

בזמן שהיא - בבית בעלה,

שחט עליה אביה,

שחט עליה בעלה,

תאכל - משל בעלה.

הלכה ברגל הראשון - לעשות בבית אביה,

שחט עליה אביה,

שחט עליה בעלה,

תאכל - ממקום שהיא רוצה.

יתום - ששחטו עליו אפטרופין,

יאכל - ממקום שהוא רוצה.

עבד - של שני שותפין,

לא יאכל - משל שניהם.

חציו עבד,

וחציו בן חורין,

לא יאכל - משל רבו.

(ב) האומר לעבדו:

"צא - ושחוט עלי את הפסח" -

שחט גדי - יאכל.

שחט טלה - יאכל.

שחט גדי, וטלה - יאכל מן הראשון.

שכח - מה אמר לו רבו,

כיצד יעשה?

ישחוט גדי, וטלה - ויאמר:

"אם גדי, אמר לי רבי -

גדי שלו - וטלה שלי.

ואם טלה, אמר לי רבי -

טלה שלו - וגדי שלי".

שכח רבו, מה אמר לו -

שניהם יצאו - לבית השריפה,

ופטורין - מלעשות פסח שני.

(ג) האומר לבניו:

"הריני שוחט את הפסח,

על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" -

כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,

זכה בחלקו - וזיכה את אחיו עימו.

לעולם נמנין עליו -

עד שיהא בו כזית - לכל אחד ואחד.

נמנין,

ומושכין את ידיהן ממנו,

עד שישחוט.

רבי שמעון אומר:

עד שיזרוק הדם.

(ד) הממנה אחרים עימו - על חלקו,

רשאין בני חבורה,

ליתן לו את שלו,

והוא אוכל - משלו,

והן אוכלין - משלהם.

(ה) זב -

שראה שתי ראיות - שוחטים עליו בשביעי.

ראה שלש - שוחטים עליו בשמיני.

וכן -

שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני.

ראת שני ימים - שוחטין עליה בשלישי.

והזבה - שוחטין עליה בשמיני.

(ו) האונן,

והמפקח בגל,

וכן מי שהבטיחוהו - להוציאו מבית האסורים,

החולה,

והזקן,

שאינן יכולין לאכל - כזית,

אין שוחטין עליהם.

ועל כולם -

אין שוחטין עליהם - בפני עצמן,

שלא יביאו את הפסח - לידי פסול.

לפיכך,

אם אירע בהן פסול - פטורין, מלעשות פסח שני.

חוץ מן המפקח בגל - שהיה טמא מתחילתו.

(ז) אין שוחטין את הפסח - על היחיד,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי - מתיר.

אפילו - חבורה של מאה,

ואינן יכולין לאכול - כזית,

אין שוחטין עליהן.

ואין עושין חבורה - נשים, ועבדים, וקטנים.

(ח) אונן -

טובל - ואוכל את פסחו לערב,

אבל - לא בקדשים.

השומע על מתו,

והמלקט לו עצמות,

טובל - ואוכל בקדשים.

גר - שנתגייר ערב פסחים,

בית שמאי אומרין:

טובל - ואוכל את פסחו לערב.

בית הלל אומרין:

הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.

פירושים

משנה פסחים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב