משנה מקואות י דפוסים
משנה מקואות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן, או שהכניסן כדרכן ולא מרקן, או שמרקן ונשברו, הרי אלו חוצצין.
כלי שהטבילו דרך פיו, כאילו לא טבל.
הטבילו כדרכו בלא זבורית, עד שיטנו על צדו.
כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע, אינו טהור, עד שיטנו על צדו.
צלוחית שפיה שוקע, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.
קלמרין הדיוטות, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה.
וקלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה בצדה.
משנה ב[עריכה]
הכר והכסת של עור, הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים.
כסת עגולה, והכדור, והאמום, והקמיע, והתפלה, אינן צריכין שיבואו בהם המים.
זה הכלל, כל שאין דרכו להכניס ולהוציא, טובלים סתומים.
משנה ג[עריכה]
אלו שאינם צריכים שיבואו בהם המים, קשרי העני, והנימין, וחבט של סנדל, ותפלה של ראש בזמן שהיא חוצה, ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת, ואזני החמת, ואזני התרמול[1].
משנה ד[עריכה]
אלו שהם צריכים שיבואו בהן המים: הקשר שבפרקסים שבכתף, ושפה של סדין צריך למתח, ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה, ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת, ושנצין של סנדל.
ובגדים שהטבילן מכובסין, עד שיבעבעו.
הטבילן נגובין, עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען.
משנה ה[עריכה]
כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ, מטבילן עד מקום המדה.
רבי יהודה אומר, עד שיטביל את כולו.
שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ושל קטן עשרה, מטבילן עד מקום המדה, רבי טרפון אומר, עד שיטביל את כל הטבעת.
החבל שהוא קשור בקופה, אינו חבור, אלא אם כן תפר.
משנה ו[עריכה]
בית שמאי אומרים, אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין, לא יפים ברעים ולא רעים ביפים.
בית הלל אומרים, מטבילין.
כלי שהוא מלא משקין והטבילו, כאילו לא טבל.
מלא מי רגלים, רואים אותם כאלו הם מים.
מלא מי חטאת, עד שירבו המים על מי חטאת.
רבי יוסי אומר, אפילו כלי מחזיק כור ואין בו אלא רביעית, כאילו לא טבל.
משנה ז[עריכה]
כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס.
כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית.
זה חומר בשותה משקין טמאים מבמקוה, שעשו בו שאר המשקין כמים.
משנה ח[עריכה]
אכל אוכלים טמאים, ושתה משקים טמאים, טבל והקיאן, טמאים, מפני שאינן טהורים בגוף.
שתה מים טמאים, טבל והקיאם, טהורים, מפני שהם טהורים בגוף.
בלע טבעת טהורה, נכנס לאהל המת, הזה ושנה וטבל והקיאה, הרי היא כמות שהיתה.
בלע טבעת טמאה, טובל ואוכל בתרומה.
הקיאה, טמאה וטמאתו.
חץ שהוא תחוב באדם, בזמן שהוא נראה, חוצץ.
ואם אינו נראה, טובל ואוכל בתרומתו.
משנה מקואות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ יש גורסים "התרמיל", או "התורמל".