משנה חולין ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ח · משנה א | >>

[עריכה]

כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים. ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן, חוץ מבשר דגים וחגביםד.

הנודר מן הבשר, מותר בבשר דגים וחגבים.

העוף -- עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים, לא עולה ולא נאכלה.

אמר רבי יוסי, זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

באיזה שלחן אמרו? בשלחן שאוכל עליו. אבל בשלחן שסודר עליו את התבשיל -- נותן זה בצד זה ואינו חוששו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב,

חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן,
חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר,
מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

הָעוֹף,

עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
זוֹ מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ?
בְּשֻׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו;
אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל,
נוֹתֵן זֶה בְּצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:

נוסח הרמב"ם

כל הבשר - אסור לבשל בחלב,

חוץ מבשר דגים, וחגבים.
ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן,
חוץ מדגים, וחגבים.
הנודר מן הבשר - מותר בבשר דגים, וחגבים.
העוף -
עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל - כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.
אמר רבי יוסי: זו מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
ובאיזה שולחן אמרו? - בשולחן שהוא אוכל עליו,
אבל, בשולחן שהוא סודר עליו את התבשיל -
נותן זה בצד זה - ואינו חושש.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו במקומות מנדרים שהעיקר שעליו סומכים בנדרים "הלך אחר לשון בני אדם". אבל בזמן שחיברו המשנה היו עושין שהנודר מן הבשר אסור ואפילו בבשר דגים, ואין מותר לו זולתי בשר חגבים. ומה שאמר בכאן מותר בבשר דגים, על מנת שיהא שם עניין מורה על שהוא לא נשבע אלא על בשר בעלי ארבע רגלים. וכבר נתבארו דוגמות רבות בעניין זה בשביעי מנדרים.

ורבי יוסי אינו חולק על תנא קמא, אלא שרצה המחבר להודיענו כי מה שנזכר למעלה מחלוקת בית שמאי ובית הלל הוא דברי רבי יוסי.

והלכה כבית הלל, והטעם בו מפני הרגל עבירה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל הבשר אסור לבשל בחלב - יש מהן, מדברי תורה, כגון בשר בהמה. ויש מהן מדברי סופרים, כגון בשר עוף א:

חוץ מבשר דגים וחגבים - שאינן לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים:

ואסור להעלותן עם הגבינה על השלחן - ואפילו בשר עוף דאיסור אכילתו ב מדברי סופרים אסור להעלותו עם הגבינה על השלחן. גזירה שמא יעלה גבינה עם בשר הבהמה באלפס רותח שהוא אסור מן התורה, דהיינו מבשל ג:

הנודר מן הבשר - בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ולכל מין בשר אדם קורא בשר, חוץ מבשר דגים וחגבים:

וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל - ואין להקשות בית הלל היינו תנא קמא דאמר לעיל ואסור להעלותן עם הגבינה על השלחן, דיש לומר דהכי קאמר, דבר זה מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת, דב"ש במקום ב"ה אינה משנה:

אמר ר' יוסי כו' - הא קמשמע לן דתנא קמא רבי יוסי היא. ומפני ששכח ולא הזכיר שמו בתחלה, הזכיר שמו בסוף, והרי הוא כאילו אמר האי דהעוף עולה ואינו נאכל דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל, ר' יוסי אמרה, שר' יוסי אומר זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל:

בשולחן שאוכל עליו - דאיידי דממשמשי ביה ידא אתי לאתנוחי זה על גב זה:

פירוש תוספות יום טוב

כל הבשר אסור לבשל בחלב. והקשו בתוספות אמאי לא תנא נוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פרקין. דהא בתוספתא תניא בהדיא בשר בחלב נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית. בחולין ובמוקדשין. ומשום מוקדשין דאיצטריך ליה תני לכולהו דקמ"ל דאיסור בשר בחלב חייל אאיסור מוקדשין. איכא למימר דהא תנא ליה דכיון דתנן כל הבשר תו לא איצטריך למיתני נוהג בחולין ובמוקדשין. דבכלל כל הבשר איתנהו נמי למוקדשין. וכי תימא אכתי אמאי לא נקט לישנא דאינך פירקא דלימא בשר בחלב נוהג וכו'. בחולין ובמוקדשין. כי היכי דקתני. גיד הנשה נוהג. כסוי הדם נוהג. אותו ואת בנו נוהג. איכא למימר דהנהו איסורייהו ידיע. ומש"ה תני במאי נהיגי אבל הכא לפרושי גופא דאיסורא איצטריך לומר שבישולו בלבד ואפילו לא אכלו. שלא תאמר בישול שאסר הכתוב. היינו דוקא כשאכלו. קמ"ל דאפילו לא אכלו מוזהר על בישולו. הר"ן:

כל הבשר אסור כו'. כתב הר"ב. יש מהן מד"ת כגון בשר בהמה. ויש מהן מד"ס כגון בשר עוף. אבל בשר חיה פלוגתא דתנאי במ"ד:

ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן. כתב הר"ב ואפילו בשר עוף דאיסור אכילתו מד"ס. דייק למנקט אכילה. ואע"ג דמתני' בישול שנאה. כשיטת הרמב"ם פ"ט מהמ"א. דלא אסרו חכמים אלא אכילה. אבל לא בישול והנייה. ופירש המגיד שלא יפו כחם מבשר בהמה טהורה עם חלב טמאה. שמותרין בבישול ובהנייה [כדלקמן משנה ד'] אלמא לא גזרו בישול והנאה אטו בישול והנאה. ואין הגזירה אלא על אכילה בלבד מפני אכילת בשר בהמה המצוי. ואעפ שיש לדחות דשאני התם שיש אחד מהן כבר אסור באכילה. ואין לחוש שמא יאכלום. ע"כ. ואע"ג דאסור לבשל תנן וכליל בהו בשר עוף כמ"ש הר"ב. לא קשיא. דבלשון תורה נמי אפקיה אכילה בלשון בישול. וכמ"ש לקמן בשם הר"ן. ומ"ש הר"ב גזירה שמא יעלה גבינה עם בשר בהמה באלפס רותח. גמ'. דאי משום אכילה ליכא למימר דאכילת עוף גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. אלא גזירה כו' באלפס רותח. ומיהו אהא נמי פרכינן סוף סוף כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל. אלא גזירה שמא יעלה באלפס ראשון. [*ותמיהני דבפ"ג דשבת משנה ה' תנן האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין לענין כלי ראשון והכא קרי לה כלי שני. וכ"ת דרותח והעבירן מרותחין. לאו חדא מלתא הוא. א"כ ה"ל לשנויי. אלא גזירה שמא יעלה באלפס שהעבירו מרותח דהא השתא איכא למטעי ולומר שאין שום אלפס רותח כלי ראשון. ולפיכך הקרוב אלי שבגירסת הר"ב ל"ג להך קושיא דסוף סוף כו'. והוא הנכון בעיני]:

חוץ מבשר דגים וחגבים. ואה"נ דבשר דגים אפילו לאכלו בחלב שרי אלא *)נקט תנא [העלאה] לאשמועינן דשאר בשר אפילו בהעלאה נמי אסור. איצטריך למתני חוץ מבשר דגים [וחגבים] דאי לא תני הכי לא הוה תני קושטא. דשריותא דאכילת בשר ודגים וחגבים בחלב מרישא שמעינן לה. דכיון דלבשלן בחלב שרי ממילא משמע דלאכלן בחלב נמי שרי. דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא. זה נ"ל. הר"ן:

ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל. אמילתייהו דב"ש מהדרי דקאמרי עולה ואינו נאכל:

ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל. כתב הר"ב. ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת. דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. כ"כ התוספות. וז"ל הר"ב ברפ"ג דיבמות. אינה משנה כלומר כל היכא דאשכחן במשנה ב"ש מקילין. וב"ה הוא שדרכן להקל. ונמצאו עתה ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומשבשתא היא וצריך להפכה. אא"כ היא מהמשניות הידועות שהם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. ע"כ. כלומר הידועות במסכת עדיות ושנשנו שם בסתמא לא בשם רבי פלוני אומר זו מקולי וכו'. דהא הך דהכא נמי נשנית בעדיות פ"ה [משנה ב'] אבל נשנה משמא דר"י. וכן פירש"י הכא בפרקין דמייתי לה למתני' דעדיות ר' יוסי אומר ו' דברים מקולי ב"ש כו' פירש"י ואין חכמים מודים לו. ע"כ. ולפי הדברים הללו ב"ה סברי העוף עולה עם הגבינה כו'. ויש לתמוה שהפוסקים פסקו שאסור להעלות. הלכך נראה לי דהא דפירש הר"ב אינה משנה מפכינן לה. לאו דוקא. אלא הה"נ דאיכא לפרושי אינה משנה שלא נשנית כלל. כלומר דלא אפליגו בה כלל. אלא דהתם ביבמות דאשכחן בברייתא [דף כ"ח] דאבא שאול אמר הכי דקל הוא לבה. ניחא לן למימר דמפכינן להו. ולא מעקרינן למשנה לגמרי לומר שלא נחלקו בה מעולם. ואע"ג דאשכחן נמי התם דר"ש אומר שלא נחלקו. אלא כ"ע סברי יקיימו. מ"מ אנן ניחא לן טפי לומר כאבא שאול. דלא עקר המשנה שנשנה במחלוקת לגמרי. אבל הכא דלא אשכחן מאן דמפיך. ות"ק דמתני' אמר דאסור להעלות. כי אמר ר"י דבר זה מחלוקת כו' ואית לן למימר דאינה משנה. קא עקרינן לה לגמרי. ולא מפכינן כי היכי דקיימא מלתיה דת"ק. כיון דלא אשכחן מאן דמפיך. כך נראה לי. ומצאתי און לי במ"ד פרק בתרא דאהלות. אבל אכתי קשיא לי במ"ג פ"ד דנדה. ע"ש. [*ושוב ראיתי לרשב"א בתשובה סי' קי"ד. שמפרש בהא דסתם ואח"כ מחלוקת. שאין הלכה כסתם שלא אמרו הלכה כמחלוקת. אלא אזלינן באותו מחלוקת כמאן דמסתבר טעמיה. וא"כ קושית הר"ב והתוס' מעיקרא אינה קושיא ובספרי ספר לחם חמודות סעיף ב' דפרקין כתבתי יותר בזה בס"ד]:

נותן זה בצד זה ואינו חושש. ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. הר"ן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) אבל בשר חיה פלוגתא דתנאי במשנה ד':

(ב) (על הברטנורא) דייק למנקט אכילה ואע"ג דמתניתין בישול שנאה, כשיטת הר"מ דלא אסרו חכמים אלא אכילה אבל לא בישול והנייה. ופירש המגיד שלא יפו כחם מבשר טהורה עם חלב טמאה כו' שמותרין בבישול והנייה. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) גמרא. דאי משום אכילה ליכא למגזר. דאכילת עוף גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה כו'. ואלפס רותח היינו בכלי ראשון. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) להעלותו כו'. חוץ כו'. ואין הכי נמי דבשר דגים אפילו לאכלו בחלב שרי, אלא נקט העלאה לאשמעינן דשאר בשר אפילו בהעלאה נמי אסור כו'. הר"נ. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) ובית הלל אומרים בו'. אמילתייהו דב"ש מיהררו דקאמרי עולה ואינו נאכל:

(ו) (על המשנה) ואינו כו'. ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. הר"ן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל הבשר אסור לבשל בחלב:    תימה דלא תני בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקי. ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתני' פירש בברייתא ואשמועינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין. ורשב"ם ז"ל פירש דאיצטריך משום ח"ל דסד"א דאינו נוהג בח"ל משום דאתקש לבכורים דכתיב בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ז"ל ניחא הא דאמרינן בפ' ראשית הגז דארצכם דבכורים אתא למעוטי ח"ל דאע"ג דהויא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקש לבשר וחלב. תוס' ז"ל. והר"ן ז"ל תירץ דאיכא למימר דהא תנא ליה דכיון דתנן כל הבשר תו לא איצטריך למיתני נוהג בחולין ובמוקדשין דבכלל כל הבשר איתנהו נמי למוקדשין. ונוהג בארץ ובח"ל נמי לא איצטריך ליה למיתני דכיון דחובת הגוף היא פשיטא דנוהגת בכל מקום ובכל זמן והא דתני להו כולהו באינך פירקי אגב גררא דחד מינייהו תננהו אבל הכא דחולין ומוקדשין דהוה צריכא ליה תננהו בלשון כל הבשר תו לא איצטריך ליה למיתני אינך וכי תימא אכתי אמאי לא נקט לישנא דאינך פירקי דלימא בשר בחלב נוהג וכו' בחולין ובמוקדשין כי היכי דתנא גיד הנשה נוהג. כסוי הדם נוהג. אותו ואת בנו נוהג. איכא למימר דהנהו איסורייהו ידיע ומש"ה תני במאי נהיגי אבל הכל] לפרושי גופא דאיסורא איצטריך לומר שבשולו בלבד אסור ואפי' לא אכלו שלא תאמר בשול שאסור הכתוב היינו דוקא בשאכלו קמ"ל דאפי' לא אכלו מוזהר על בשולו ע"כ. וביד פ"ט דהלכות מ"א סימן ד' ה' כ':

ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים:    האי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה. תוס' ז"ל. ובטור י"ד סימן פ"ח. בפי' רעז"ל גזרה שמא יעלה גבינה עם בשר הבהמה באלפס רותח ע"כ. אמר המלקט פי' דאע"ג דלא איבעי לן למיגזר העלאתו אטו אכילתו דהוה גזרה לגזרה ע"כ גזרינן העלאתו משום העלאה דבשר בהמה באלפס רותח ראשון דה"ל מבשל שאיסורו מן התורה והכי מסיק בגמ' אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהמ"א כתב הטעם משום הרגל עבירה שמא יאכל זה עם זה וכן כתבו תוס' והר"ן ז"ל דילמא אתי למיכלינהו בהדי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי ואע"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה כדאיתא בגמ'. ולשון ספר הלבוש שם סימן פ"ח דהואיל והדבר ברור ומצוי לאכלם יחד הוי כחדא גזירה ולפיכך אפילו בשר עוף אין מעלה על שלחן שאוכל עליו חלב או גבינה אם מכירין זה את זה:

הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים:    עיין במ"ש בר"פ בכל מערבין בשם מהר"י קולון ז"ל. ובגמ' מוקי לה כר' עקיבא דכל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא ובפ' הנודר מן הירק פריך דבבשר דגים וחגבים מימליך ומוקי מתניתין במאן דכאיב ליה עיניה או ביומא דהקזה דלא אכיל אינש דגים אבל עוף אכיל בשלקא דלא מזיק ליה אלא כשאוכלו צלי ומיהו בפ' בתרא דמעילה לא קיימא שנוייא דהקזה אלא מסיק במאן דכאיב ליה עיניה אבל בשאר ימים הנודר מן הבשר אסור נמי בדגים תוס' ז"ל. ובגמ' דנדרים ר"פ הנודר מן הירק בברייתא פליג רשב"ג אמתני' וס"ל דהנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר בין בהמה בין חיה ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים ומוכח נמי התם דמתני' דהכא ר' עקיבא היא. וכתב הרב אלפס ז"ל ומדסתם לן תנא הכא כר' עקיבא שמעינן דהלכתא כותיה ואע"ג דלא קיימא לן דיש סדר למשנה בתרי מסכתי ואיכא למימר דילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם אפ"ה ה"ל ספיקא דאורייתא וספקא דאורייתא לחומרא הלכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים בלבד אבל בבשר דגים אסור משום דמימליך עלייהו שליחא והאי דקתני הכא מותר בבשר דגים אוקימנא דהיינו למאן דכייביה ליה עיניה בתחלת אוכלא דדגים קשים לתחלת אוכלא הא לאו הכי אסור אפי' בבשר דגים משום דמימליך עלייהו שליחא עכ"ל ז"ל:

העוף עולה עם הגבינה:    פ"ק דשבת דף י"ג. ונלע"ד דמדנקט תנא עם הגבינה וכן במתני' דבסמוך זה בשר וזה גבינה ולא קתני חלב שמעת מינה דאפשר דחלב אסור לכ"ע מפני שהוא קרוב שיטפטף על הבשר שאוכל חברו או על העוף שבשלחן:

א"ר יוסי:    הא קמ"ל דת"ק ר' יוסי הוא דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וכתבו תוס' ז"ל אבית הלל לא פריך בגמ' היינו ת"ק דה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה ואין זה סתמא ואח"כ מחלוקת דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ע"כ. ועיין פ' החולץ הר"ס ז"ל. גרסי' בגמ' תנא אגרא חמוה דר' אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן פי' דרך הפקר. הוא תני לה והוא מפרש לה בלא נטילת ידים ובלא קנוח הפה וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכי ומיהו קשה ברייתא דאגרא כמאן אי כר' יוסי הגלילי הא אף לכתחלה שרי לבשל ולאכול זה עם זה כדאמרינן לקמן דבמקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואי כר' עקיבא ה"ל למיתני חיה בהדי עוף ודוחק להעמידה כב"ש דאמרי העוף עולה ואינו נאכל ומיהו אשכחן נמי לר' אלעזר ב"ר צדוק דתני בתוספתא כב"ש א"נ כר' עקיבא ונקט עוף משום דשכיח וה"ה חיה דה"נ קאמר לעיל בגמ' הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע וה"ל למנקט נמי חיה ורבינו תם מפרש טעמא דאגרא משום דעוף אינו נדבק בידים ובשנים ובחניכיים ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

כל הבשר:    של בהמה חיה ועוף:

אסור לבשל בחלב:    לישנא דקרא נקט. דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו. ור"ל הכא. דאסור לאכלו כשהוא מבושל בחלב. אבל בשר בהמה אסור מדאורייתא. ובשר חיה ועוף אסור לאכלן רק מדרבנן. מיהו דוקא לאכלן. אבל לבשלן בחלב. או ליהנות מבשולן בחלב. דוקא כשהבשר והחלב שניהן מהבהמה טהורה. אסור מדאורייתא. אבל בשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה. מותר לכתחילה לבשלן ולהנות מבשולן [י"ד פ"ז ג']. ואין לחוש למראית עין שיחשבו שמבשל בשר בהמה. דבשר חיה ועוף ניכרים [כלבוש שם]. ואילה"ק דעכ"פ כיון דבאיסור דרבנן נמי חיישינן למראית עין [כא"ח תרע"א ח']. א"כ ה"נ יחשידוהו שמבשלן לאכלן. ואי"ל דרק שיחשדוהו שכבר עשה עבירה. או שעושה השתא עבירה חיישינן למראית עין. משא"כ הכא אף שעושה פעולה שנוכל לדונה שמכין א"ע לעשות עבירה. עכ"פ כיון דלהבא הוא. דניחש שיחשדוהו שיעשה עבירה להבא. לא חיישינן. ליתא. דהרי לא תצא בהמה בשבת בזוג שבצוארה. מדמחזי כאזלא לחינגא [כא"ח ש"ה י"א]. והרי התם להבא הוא שיחשידוהו שמוליכה למכרה. ואפ"ה חיישינן. ונ"ל דדוקא כשהפעולה שעושה מצוי לאיסור טפי מלהיתר. כיציאת בהמה בזוג. דמצוי טפי שעושה כן שישמעו הקונים קול הזוג וידעו שרוצה למכרה. להכי חיישינן לחשדא. אבל הכא. וכי כל המבשל לצורך אכילת עצמו מבשל. ולא להאכיל לאחרים או לכלבים. תדע. דאל"כ כל דבר האסור באכילה יהיה אסור נמי לבשל מה"ט. שיחשידוהו שלאכילתו מבשל [ועיין מש"כ ב?קופת הרוכלים ?בס"ד דף י"א ע"ב] וכן יש להביא ראיה מחולין [פ"ב מ"י] סי' ע"ג וע"ש:

חוץ מבשר דגים וחגבים:    דמותר באכילה אף מדרבנן:

ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן:    תנא בישול לרבותא דהיתירא דבשר דגים. ותנא העלאה לרבותא דאיסורא דשאר בשר. דאפילו בשר עוף דאסור רק מדרבנן. אסור להעלות עם הגבינה על השולחן. דגזרינן שמא יעלה בשר בהמה בכלי ראשון על השולחן. ויאכלנו ביחד עם הגבינה מכלי ראשון. דאסור מדאוריתא. דהו"ל כמבושל [פ"ח]. [ואילה"ק עכ"פ הו"ל גזירה לגזירה. דנגזר עוף אטו בהמה והעלאה אטו אכילה. וכדאמרינן בש"ס [ק"ד ב'] גזירה העלאה אטו אכילה. וצ"ל דלשון גזירה דנקט הש"ס לאו דוקא. והעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה]:

חוץ מבשר רגים וחגבים:    דהרי אפילו באכילה נמי מותר. ואיידי דרישא דנקט לשון בישול כסי' ב'. נקט נמי הכא בכלל ללשון בשול:

מותר בבשר דגים וחגבים:    כגון שיש הוכחה שנדר רק מבשר בהמה [ועוף]. מיהו לדידן דגים לא נקראו בשר. ומותר בהן בכל גוונא. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם [י"ד רי"ז הט"ז סק"ט]:

לא עולה ולא נאכל:    נ"ל דנקט ולא נאכל. אף דכ"ש הוא וממילא נשמע. דכיון דלא עולה כ"ש דלא נאכל. אבל אתא לאשוויי לא עולה ללא נאכל. דכמו בלא נאכל מודו ב"ש דאפילו בצונן. ה"ה בלא עולה אפילו בצונן אסור. ולא אמרינן גזירה לגזירה הוא. וכלעיל]:

ומחומרי בית הלל:    הא קמ"ל דת"ק ר' יוסי הוא. וה"ק ר' יוסי. כל הבשר אפילו של עוף אסור להעלות עם הגבינה לשולחן. משום דב"ש וב"ה פליגי בה. והרי הלכה כב"ה:

בשולחן שאוכל עליו:    דרק שם חיישינן שיערבם רותחין ויאכלם. נותן זה בצד זה ואינו חושש:    למראית עין. שיחשבו שיאכלוני יחד. או אינו חושש שיטעה עי"ז לאכלם יחד. ובלבד שלא יגעו זב"ז. וכמ"ב:

בועז

פירושים נוספים