משנה חולין ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


חולין פרק ח', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק שמיני ("כל הבשר") · >>

פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים. ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן, חוץ מבשר דגים וחגבים.

הנודר מן הבשר, מותר בבשר דגים וחגבים.

העוף -- עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים, לא עולה ולא נאכל.

אמר רבי יוסי, זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

באיזה שלחן אמרו? בשלחן שאוכל עליו. אבל בשלחן שסודר עליו את התבשיל -- נותן זה בצד זה ואינו חושש.

משנה ב

צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת, ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד, זה בשר וזה גבינה, ואין חוששין.

משנה ג

טיפת חלב שנפלה על החתיכה, אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה, אסור.

ניער את הקדרה, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה, אסור.

הכחל -- קורעו ומוציא את חלבו. לא קרעו, אינו עובר עליו.

הלב -- קורעו ומוציא את דמו. לא קרעו, אינו עובר עליו.

המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן, אינו עובר בלא תעשה.

משנה ד

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה -- אסור לבשל ואסור בהנאה.

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה -- מותר לבשל ומותר בהנאה.

רבי עקיבא אומר, חיה ועוף אינם מן התורה, שנאמר, "לא תבשל גדי בחלב אמו", שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה.

רבי יוסי הגלילי אומר, נאמר (דברים, יד), "לא תאכלו כל נבלה", ונאמר (שם), "לא תבשל גדי בחלב אמו" -- את שאסור משום נבלה, אסור לבשל בחלב. עוף, שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? תלמוד לומר "בחלב אמו" -- יצא עוף, שאין לו חלב אם.

משנה ה

קיבת נכרי ושל נבלה, הרי זו אסורה.

המעמיד בעור של קיבה כשרה, אם יש בנותן טעם, הרי זו אסורה.

כשרה שינקה מן הטריפה, קיבתה אסורה.

טריפה שינקה מן הכשרה, קיבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה.

משנה ו

חומר בחלב מבדם, וחומר בדם מבחלב.

  • חומר בחלב, שהחלב מועלין בו, וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא. מה שאין כן בדם.
  • וחומר בדם, שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.

משנה מנוקדת

(א) כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב,
חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן,
חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר,
מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

הָעוֹף,

עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
זוֹ מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ?
בְּשֻׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו;
אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל,
נוֹתֵן זֶה בְּצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:
(ב) צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,
זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה,
וְאֵין חוֹשְׁשִׁין:
(ג) טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה,
אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה,
אָסוּר.
נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה,
אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה,
אָסוּר.
הַכְּחָל,
קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ;
לֹא קְרָעוֹ,
אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
הַלֵּב,
קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ;
לֹא קְרָעוֹ,
אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה:
(ד) בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
אָסוּר לְבַשֵּׁל,
וְאָסוּר בַּהֲנָאָה;
בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה,
בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
מֻתָּר לְבַשֵּׁל,
וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:
פְּרָט לַחַיָּה, וְלָעוֹף, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:

נֶאֱמַר (דברים יד, כא) "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה",
וְנֶאֱמַר (שם) "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ";
אֵת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה,
אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב;
עוֹף,
שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה,
יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּחֲלֵב אִמּוֹ";
יָצָא עוֹף,
שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם:
(ה) קֵבַת נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה,
הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְּשֵׁרָה,
אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם,
הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה,
קֵבָתָהּ אֲסוּרָה.
טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה,
קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת,
מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ:
(ו) חֹמֶר בְּחֵלֶב מִבְּדָם, וְחֹמֶר בְּדָם מִבְּחֵלֶב.
חֹמֶר בְּחֵלֶב,
שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ,
וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא;
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָם.
וְחֹמֶר בְּדָם,
שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף,
בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים;
וְחֵלֶב, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד:


נוסח הרמב"ם

(א) כל הבשר - אסור לבשל בחלב,

חוץ מבשר דגים, וחגבים.
ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן,
חוץ מדגים, וחגבים.
הנודר מן הבשר - מותר בבשר דגים, וחגבים.
העוף -
עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל - כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.
אמר רבי יוסי: זו מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
ובאיזה שולחן אמרו? - בשולחן שהוא אוכל עליו,
אבל, בשולחן שהוא סודר עליו את התבשיל -
נותן זה בצד זה - ואינו חושש.


(ב) צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת,

ובלבד - שלא יהו נוגעים זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שני אכסניים,
אוכלין על שולחן אחד, זה בשר וזה גבינה - ואינן חוששין.


(ג) טיפת חלב שנפלה על חתיכה -

אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה - נוער את הקדירה,
אם יש בה בנותן טעם באותה הקדירה - אסור.
הכחל - קורעו, ומוציא את חלבו.
לא קרעו - אינו עובר עליו.
הלב - קורעו, ומוציא את דמו.
לא קרעו - אינו עובר עליו.
המעלה את העוף ואת הגבינה על השולחן - אינו עובר בלא תעשה.


(ד) בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טהורה - אסור לבשל, ואסור בהניה.

בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טמאה,
או בשר בהמה טמאה, וחלב בהמה טהורה - מותר לבשל, ומותר בהניה.
רבי עקיבה אומר:
חיה, ועוף - אינן מן התורה,
שנאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו", "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג יט שמות לד כו דברים יד כא) - שלשה פעמים,
פרט לחיה, ולעוף, ולבהמה טמאה.
רבי יוסי הגלילי אומר:
נאמר: "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד כא),
ונאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שם),
את שהוא אסור משום נבילה - אסור לבשל בחלב,
עוף שהוא אסור משום נבילה - אינו דין שיהא אסור לבשל בחלב?
תלמוד לומר "בחלב אימו" - יצא העוף, שאין לו חלב אם.


(ה) קיבת הנוכרי, ושל נבילה - הרי זו אסורה.

המעמיד בעורה של קיבה -
אם יש בו בנותן טעם - הרי זו אסורה.
כשרה שינקה מן הטריפה - קיבתה אסורה,
וטריפה שינקה מן הכשרה - קיבתה מותרת,
מפני שהוא כנוס במעיה.


(ו) חומר בחלב מבדם, ובדם מבחלב.

שהחלב - מועלין בו,
וחייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא - מה שאין כן בדם.
חומר בדם -
שהדם נוהג בבהמה, ובחיה, ובעופות - בין טמאים, ובין טהורים,
והחלב אינו נוהג - אלא בבהמה טהורה בלבד.


פירושים

משנה חולין, פרק ח':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב