משנה חולין ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל הבשר - אסור לבשל בחלב,

חוץ מבשר דגים, וחגבים.
ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן,
חוץ מדגים, וחגבים.
הנודר מן הבשר - מותר בבשר דגים, וחגבים.
העוף -
עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל - כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.
אמר רבי יוסי: זו מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
ובאיזה שולחן אמרו? - בשולחן שהוא אוכל עליו,
אבל, בשולחן שהוא סודר עליו את התבשיל -
נותן זה בצד זה - ואינו חושש.


(ב) צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת,

ובלבד - שלא יהו נוגעים זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שני אכסניים,
אוכלין על שולחן אחד, זה בשר וזה גבינה - ואינן חוששין.


(ג) טיפת חלב שנפלה על חתיכה -

אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה - נוער את הקדירה,
אם יש בה בנותן טעם באותה הקדירה - אסור.
הכחל - קורעו, ומוציא את חלבו.
לא קרעו - אינו עובר עליו.
הלב - קורעו, ומוציא את דמו.
לא קרעו - אינו עובר עליו.
המעלה את העוף ואת הגבינה על השולחן - אינו עובר בלא תעשה.


(ד) בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טהורה - אסור לבשל, ואסור בהניה.

בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טמאה,
או בשר בהמה טמאה, וחלב בהמה טהורה - מותר לבשל, ומותר בהניה.
רבי עקיבה אומר:
חיה, ועוף - אינן מן התורה,
שנאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו", "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג יט שמות לד כו דברים יד כא) - שלשה פעמים,
פרט לחיה, ולעוף, ולבהמה טמאה.
רבי יוסי הגלילי אומר:
נאמר: "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד כא),
ונאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שם),
את שהוא אסור משום נבילה - אסור לבשל בחלב,
עוף שהוא אסור משום נבילה - אינו דין שיהא אסור לבשל בחלב?
תלמוד לומר "בחלב אימו" - יצא העוף, שאין לו חלב אם.


(ה) קיבת הנוכרי, ושל נבילה - הרי זו אסורה.

המעמיד בעורה של קיבה -
אם יש בו בנותן טעם - הרי זו אסורה.
כשרה שינקה מן הטריפה - קיבתה אסורה,
וטריפה שינקה מן הכשרה - קיבתה מותרת,
מפני שהוא כנוס במעיה.


(ו) חומר בחלב מבדם, ובדם מבחלב.

שהחלב - מועלין בו,
וחייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא - מה שאין כן בדם.
חומר בדם -
שהדם נוהג בבהמה, ובחיה, ובעופות - בין טמאים, ובין טהורים,
והחלב אינו נוהג - אלא בבהמה טהורה בלבד.


הדף הראשי של משנה חולין ח