קטגוריה:משלי כז כו
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים
המהדורה המנוקדת: כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים.
וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים׃
פרשני המקרא
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כבשים" - גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך, והעתודים יהיו לך בערך שדה: כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת, כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם.
מצודת ציון
"ומחיר" - ענין ערך הדבר ושויו, כמו (דברי הימים ב א): "יקחו במחיר".
"עתודים" - עזים זכרים.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום מצודות: - גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך, והעתודים (עזים זכרים) יהיו לך בערך שדה; כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת, כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם -
תרגום ויקיטקסט: - אז הכבשים יוצרות, מאותם עשבים חסרי-ערך שאספו, צמר שממנו תוכל להכין בגדים ללבושך; והעתודים (התיישים, עיזים ממין זכר) שומרים בנוכחותם על השדה ועל המחיר שנתת עבורו -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז כו.
דקויות
בפסוק זה ובפסוק הבא נזכרו שלושה סוגי צאן: כבשים, עתודים, עיזים:
כבשים - נותנים צמר שממנו מכינים בגד ללבוש;
עיזים - אין להן הרבה צמר, אבל הן נותנות חלב שממנו מכינים גבינה למרוח על הלחם;
עתודים - אין להם צמר ואינם נותנים חלב, אבל הם מחיר שדה. מה הכוונה? מה הם העתודים ומה תרומתם למשק הבית?
1. עתודים הם העיזים הצעירים - דור העתיד של העדר. הם לא נותנים צמר או חלב, אבל אפשר למכור אותם בשוק ולקנות שדה (בתלמוד בבלי חולין פד. פירשו להיפך - "לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים". אולם עצה זו אינה מתאימה להקשר, שהרי הפסוקים 26-27 מתארים את תרומת הכבשים והעזים למשק הבית, ומכאן שגם המילים "ומחיר שדה עתודים" אמורות לתאר את תרומת העתודים למשק הבית).
2. עתודים הם התיישים - העיזים הזכרים. הם לא נותנים צמר או חלב, אבל הם שומרים על השדה בעצם נוכחותם. ידוע שרעיית-צאן משמשת כאמצעי להשתלט על שטחים. כשרועי-צאן רואים שטח ריק, הם נכנסים לתוכו, אחר-כך בונים בו אוהל, אחר-כך בונים בו בית, ואחר-כך כבר אי אפשר להוציא אותם משם בלי לעורר זעם בינלאומי. לכן, חקלאים הרוצים לשמור על השטח שלהם בתקופות שבהן אי אפשר לגדל (כגון בשנת בצורת או בשנת שמיטה), חייבים להשיג צאן ולרעות אותן בשדה, על-מנת להפגין בעלות. והשומרים הטובים ביותר הם כנראה העתודים, התיישים הגדולים והחזקים ההולכים לפני הצאן, (ירמיהו נ ח): "וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן". אם כך, כוונת הפסוק היא שהעתודים שומרים על המחיר (הערך) של השדה, בכך שהם מונעים מזרים לפלוש לתוכו.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי כז כו"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.