קטגוריה:משלי יד כט
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת
המהדורה המנוקדת: אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת.
וּקְצַר־ר֗֝וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃
פרשני המקרא
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ארך אפים" - מי שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה, אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה, כי על-ידי הכעס החכמה מסתלקת, ובוחר הוא אם-כן באיוולת יותר מן החכמה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
", ארך אפים". האף הוא האף החיצוני, שזה המבדיל בין אף ובין חמה כמ"ש בכ"מ, והרוח הוא פנימי המעלה הציורים על הלב, כמ"ש בכ"מ ע"ש:
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום מצודות: ארך אפים - מי שאינו ממהר לכעוס - הוא רב תבונה, אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה, כי על-ידי הכעס החכמה מסתלקת, ובוחר הוא אם-כן באיוולת יותר מן החכמה.
תרגום ויקיטקסט: היודע להאריך את נשימות אפיו, וכך להאריך את משך-הזמן שעובר עד שהוא מביע את כעסו באפיו (פניו), יש לו זמן רב להתבונן ולחשוב על האירועים שהביאו לכעס, ולהסיק מהם תובנות רבות;
ולעומתו - מי שתוך זמן קצר מעלה כעס ברוחו (מחשבתו), הגורם לרוחו (נשימתו) להתקצר, יוכל להרים (להסיק) רק מסקנות שטחיות של איוולת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד כט.
דקויות
סבלנות משפרת את הכישורים השכליים
אף הוא ביטוי חיצוני לכעס; ארך אפיים הוא סבלני, המתאפק במשך זמן ארוך לפני שנותן ביטוי חיצוני לכעסו; ארך אפיים רב תבונה - מי שאינו כועס מהר על דברים רעים שקורים לו, זוכה להבין הרבה דברים חדשים - הוא מתבונן באירועים שקרו לו ומסיק מהם מסקנות שיעזרו לו להימנע מצרות בעתיד.
רוח היא משל למחשבות; קצר רוח הוא החושב בקיצור, הממהר להעלות מחשבות אל התודעה*; מרים = מסיק מסקנות; איוולת = שטחיות; וקצר רוח מרים איוולת - אדם הממהר להעלות מחשבות של כעס אל ליבו, לא יוכל להסיק מסקנות נבונות - הוא יבזבז את כל זמנו במחשבות עצבניות ובהאשמת אנשים אחרים - "למה הוא עשה לי את זה", "חבל שלא החזרתי לו", "הייתי צריך להגיד לו ש...", וכו', ויישאר בשטחיותו.
קצר רוח הוא גם אדם הנושף נשיפות קצרות ומהירות. לפי זה, הפסוק רומז על דרך להימנע מאיוולת - לנשוף נשיפות ארוכות ואיטיות, להרגיע את הכעס, ורק אז לדבר.
מֵרִים
1. מלשון מעלה ורוממות: "כאילו מרים אותה על הנס, שהכל מסתכלים בה ובאים להטיל דופי גנאי וביזיון בדרכי הנהגתו... לפי שהאיוולת לפי עצמה אינה אלא מידה גרועה... כשהיא מצויה בהדיוט, אבל כשנעשין מן המלך, שהנהגתו מפורסמת ועושה רושם, הוא נותן הרמת ראש לזאת המידה הגרועה, שתתנשא גם היא כפי נשיאותו, ונמצא שהקלקול שלו גדול מאד, כי הוא מקים את האיוולת מן העפר ומרים אותה מן האשפות" (רמ"ד וואלי).
2. מלשון העלאת מסקנות. גם הפועל הסיק (שממנו השם מסקנה) בא, כנראה, מהשורש נסק, שעניינו עליה. כי כשאדם מסיק מסקנה, הוא מרים ומעלה אותה מתוך ערימת העובדות. ומכאן: וקצר רוח מרים איוולת = מסיק מסקנות של שטות, מתוך כעסו.
הקבלות
הפסוק שלנו מדבר על נזקי הכעס במחשבה; נזקי הכעס במעשה נזכרו ב(משלי יד יז): "קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא"*: אדם שהוא לא רק קצר רוח (=ממהר לחשוב מחשבות של כעס) אלא גם קצר אפיים (=ממהר לפעול מתוך כעס), לא רק לעצמו מרים איוולת, אלא גם יעשה מעשים של איוולת*.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי יד כט"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.