מ"ג שמות יב כא
מתוך ויקיטקסט
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות שמות II פסוק הבא
תוכן עניינים |
מקרא
כתיב: ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח
מנוקד: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.
עם טעמים: וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח׃
רש"י (כל הפרק)
"משכו" - מי שיש לו צאן ימשוך משלו
"וקחו" - מי שאין לו יקח מן השוק
"למשפחתיכם" - שה לבית אבות
רמב"ן (כל הפרק)
"ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם" - הפרשה הזו מקצרת באשר צוה אותו ה' בפרשה של מעלה כי בידוע שאמר להם משה לישראל הכל בפרט ולימד אותם כל הענין ונכלל הדבר בכתוב כאשר צוה ה' את משה כן עשו (להלן פסוק כח) אבל הזכיר זאת הפרשה בכלל כי קרא משה לכל זקני ישראל והם אספו אליו כל העם ואז אמרו אל כל עדת ישראל משכו הצאן מן העדר אל בתיכם להיות לכם למשמרת מבעשור לחדש ויתכן שאמר " משכו " בעבור היות צאנם רחוק מאד מהם בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן (בראשית מו לד) ואמר וקחו לכם קחו אותם למשפחותיכם איש שה לבית אבות שה לבית ושחטו הפסח בין הערבים ככל המפורש למעלה במצוה ושנו במכילתא (כאן) ויקרא משה לכל זקני ישראל מגיד שעשאן ב"ד ויאמר אליהם הדבר מפי משה לאמר לכל ישראל דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר הדבר מפי משה לאמר לזקנים וזקנים לאמר לכל ישראל והנה לדעת רבי יאשיה יהיה " ויקרא משה לכל זקני ישראל " שיאספו אליו כל העם כמו שפירשתי ועל דעת רבי יונתן הן יאמרו לקהל ויהיה "דברו אל כל עדת בני ישראל" (לעיל פסוק ג) הזקנים הנועדים להם כמו והיה אם מעיני העדה (במדבר טו כד) והוסיף בזאת הפרשה ביאור בנתינת הדם שתהיה באגודת אזוב וטבילה בסף שלא נאמר למעלה בפירוש אבל שם (בפסוק ז) נאמר סתם ולקחו מן הדם ללמד שכל לקיחה האמורה בתורה סתם שתהא באגודה ושכל קבלת דם טעונה כלי כמדרש רבותינו (במכילתא כאן) ופירש להם בפרשה הזאת (פסוק כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כי בעבור זה נצטוו בנתינת הדם על המשקוף שיהיו שמורים שם כמו שאמר ולא יהיה בכם נגף למשחית (לעיל פסוק יג) וכתב רש"י ואתם לא תצאו מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער ולא הבינותי דבריו במה שאמר ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר בו תרמוש כל חיתו יער וכי אסור לאדם בכל לילה לצאת מפתח ביתו עד בקר מן המקרא הזה והיה לו לומר שהלילה הזה נתנה בו רשות למשחית לחבל ולכן הזהירם ממנו אבל לא ראה הרב לומר כן מפני שהקב"ה בעצמו ובכבודו היה המכה והענין הזה שנוי הוא במכילתא (פסחא יא) בלשון אחרת ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שנאמר (ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך ואומר (יחזקאל כא ח) הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע ואומר (להלן לג כב) והיה בעבור כבודי ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג) וישכם יעקב בבקר (שם כח יח) וישכם משה בבקר (להלן לד ד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג א) וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (שמואל א טו יב) והרי דברים קל וחומר ומה האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ שאר בני אדם על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר (תהלים קד) תשת חשך ויהי לילה הכפירים שואגים לטרף תתן להם ילקוטון תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (שם) ע"כ הברייתא והענין לומר שהזהיר הכתוב את ישראל במצרים שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא לפי שהקב"ה עובר במצרים כמלך שעובר ממקום למקום וספקלטורים לפניו שלא יפגע בו אדם ולא יסתכל בו כענין ובא ה' אלהי כל קדושים עמך (זכריה יד ה) וכן והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור (להלן לג כב) להגין עליו משרפים ופמליא של מעלה וכיון שמצינו בשעה שנתנה רשות למשחית לחבל שאינו מבחין בין צדיק לרשע לפיכך אין אדם רשאי לשנות דרך העולם שיצא בלילה לפי שהוא זמנן של חיות שנתן להם לטרוף ואין להבחין בין צדיק לרשע
מדרש מכילתא (כל הפרק)
עג. ויקרא משה לכל זקני ישראל מלמד שעשאן בית דין.
ויאמר אליהם הדבר יצא מפי משה לישראל, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, הדבר מפי משה לאמר לזקנים והזקנים לכל ישראל. נם לו ר' יאשיה (אחד זה ואחד זה) מה נשתנה הדבר הזה מכל הדברות שבתורה, שכולן היו מפי משה לאמר לישראל, אף כאן הדבר מפי משה לאמר לכל ישראל. ומה תלמוד לומר (ויאמר וגו' ) ויאמר אליהם [וגו'] -אלא שמשה חלק כבוד לזקנים. וכן הקב"ה אמר למשה, משה חלוק כבוד לזקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שמות ג), וכתיב וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני [בני] ישראל.
עד. משכו וקחו לכם . משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודה זרה והדבקו במצוה. רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמד (על כל העולין) למנין על הפסח (ומושכין) [שמושכין] את ידיהם ממנו עד שישחט, ובלבד (שיניח) את הפסח (כל) [כמות] שהוא. ר' יצחק אומר, בא (הפסח) [הכתוב] ללמדד על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה.
ושחטו את הפסח מצוה שישחטנו לשמו, אבל שחטו שלא לשמו עבר על מצוה. שומע אני יוכשר- תלמוד לומר (משכו וקחו לכם) שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו [רפ"א דזבחים וידים פ"ד מ"ב עיי"ש] כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עג. ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם . משמע שצווי וה משכו וקחו לכם צאן אמר להזקנים שהם יאמרוהו לישראל. וכמו שאמר דברו אל כל עדת ישראל בעשור לחדש ויקחו איש שה לבית אבות .
ומבואר אצלי שכל מקום שאמר עדת ישראל הם הסנהדרין. הרי היה הצווי שיאמר להזקנים והם יאמרו לישראל וזה דעת ר' יונתן. אולם ר' יאשיה לשיטתיה דאמר למעלה ( בא יא) מנין ואין מעברין את השנה אלא בבית דין הגדול, שנאמר ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת ישראל. מפרש שמה שנאמר שידבר אל עדת ישראל, שהם הזקנים בית דין הגדול הוא מצות עבור שנה לבד, ועל זה לבד קרא לזקני ישראל.
אבל מה שאמר ויאמר אליכם משכו וקחו לכם צאן, זה אמר משה לכל ישראל כמו שנהג בכל מצות התורה ויחד דבורו אל הוקנים מפני כבודם וכל ישראל שמעו. ואזלי עוד לשיטתם ביומא (דף ג) דר' יאשיה סבירא ליה דכל מקום שאמר קח לך הוא משלך והוא הדין קחו לכם משלכם. ואי אפשר לומר שאמר להזקנים משכו וקחו לכם צאן, ויקחו משלהם. ועל כורחך שאמר זה לכל ישראל. ור' יונתן לשיטתו דקח לך משל צבור והוא הדין קחו לכם, ושפיר אמר להזקנים קחו לכם משל צבור.
עד. משכו וקחו לכם . בודאי אמר להם כל מה שנצטוה בפרשה הראשונה, שיקחו שה לבית אבות וזה רמז במה שכתוב למשפחותיכם, ושיוכל להמנות עליו ולמשוך ידיהם ממנו עד שישחט כמו שאמר ר' ישמעאל למעלה ( בא כג). ולר' ישמעאל רמז זה במלת משכו שהיא מיותר. וכן בודאי באר להם שתהיה הלקיחה בעשור לחדש ויתר הדברים ואין צריך לחזור כל זה עתה, רק מה שהוסיף להם דברים שקבל בעל פה, במה שאמר משכו וקחו, שהוא לדעת ר' יצחק שמה שאמרו משכו הוא שמי שאין לו, צריך לקנות הצאן במשיכה.
והוא כדעת חכמים בקדושין (דף כה ע"ב), דבהמה דקה נקנית במשיכה. וכן פירש רש"י ז"ל משכו מי שאין לו, וקחו מי שיש לו.
ומאן דאמר במכילתא משכו מי שיש לו, וקחו מי שיש, סבירא ליה כר' מאיר בקדושין (שם) דבהמה דקה נקנית בהגבהה, ועל זה אמר וקחו- מי שאין לו שיקח ויגבהנו, ומי שיש לו ימשך ליחדו למצוה. ור' יוסי הגלילי מפרש ע"ד הרמב"ם שימשכו ידיהם מעבודה זרה., כי עיקר טעם הפסח היה לבטל עבודה זרה שלהם, שהיו עובדים למזל טלה. והוסיף ושחטו הפסח ולא אמר ושחטו איתם, ללמד שישחט לשם פסח ואם שחט שלא לשמה פסול כמו שלמד בזבחים (דף ז) בכמה למודים.
