" - טעם המצוה הזאת בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול כי הוא מזל הצומח לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב) כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בין הערבים" - "
משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לצד מבואו לערוב. ולשון 'בין הערבים' נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה: עריבת היום בתחלת שבע כי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחלת הלילה. 'ערב' לשון נשף וחשך, כמו 'ערבה כל שמחה'" לשון
רש"י.
ור' אברהם השיב מן הכתוב שאמר (שמות ל ח): "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים", כי שם כתוב (שמות כז כא): "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר". ועוד מן הכתוב בפסח עצמו, (דברים טז ו): "שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים", כי 'כבא השמש' - שקיעת החמה.
ואין זה תשובה על הרב, שכבר אמרו רבותינו (ברכות ט.): "בערב אתה זובח, כבא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף", וכבר כתב הרב זה.
והנכון בעיני בזה, כי הלילה נקרא "ערב", כמו שנאמר (שמות יב יח): "בערב תאכלו מצות", והוא בלילה, שנאמר (שמות יב ח): "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות". וכן (בראשית א ה): "ויהי ערב ויהי בקר" על תחלת הלילה, כצאת הכוכבים. וכן (משלי ז ט): "בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה". ויקרא גם-כן סוף היום "ערב", כמו שנא' (בראשית יט א): "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום". וכן (שמות טז יג): "ויהי בערב ותעל השלו", ולא בא השלו בלילה, וכן רבים. וכתיב (תהלים נה יח): "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה", והנה אלה השלשה עתים כוללים כל היום. אם כן, אחרי הצהרים יקרא ערב מיד, וכעלות השמש וכל עת היותו במזרח יקרא בקר, והוא ארבע שעות, כמו שהעידו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות (עדיות ו א). ואחר הבקר יקרא העת צהרים, כמו שנאמר (מלכים א יח כו): "מהבקר ועד הצהרים", והן שתי השעות החמישית והשישית, והוא מלשון (בראשית ו טז): "צוהר תעשה לתיבה", כענין זוהר, ויזכיר בהן לשון רבים בעבור שהן שתים, והנה הם שני צהרים; או מפני שיצהירו כל הצדדין, כי בבקר האור במזרח ובערב הוא במערב ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין. וכאשר יעברו הצהרים ויסור השמש מזרוח בשני הצדדין יקרא ערבים, מפני שיערוב השמש משני הצדדין ההם. והזמן הזה הוא כל עת זרוח השמש ברקיע. אבל בשקיעת החמה, והוא כמו שעה ורביע, על דעת רבותינו (פסחים נח א) אינו זמן השחיטה, ואינו נקרא 'ערביים', אבל הוא ערב יום. ואמר בין הערבים, כי 'בין' במקום הזה איננו מבדיל, אבל הוא כענין 'בתוכם', והוא כמו (בראשית כו כח): "בינותינו בינינו וביניך", (בראשית כג טו): "ביני ובינך מה היא", (יחזקאל יט יא): "על בין עבותים", (יחזקאל י ו): "מבינות לגלגל" - כמו בתוכם, (במדבר יז ב): "מבין השריפה" - מתוכה, כענין שנאמר (משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה" - בתוך לילה. וכן 'בין הערביים', ולא נאמר 'בערביים', שלא יהיה במשמע ערב ימים רבים.
והנה אמר הכתוב שנשחט את הפסח בתוך הערביים, כי זמן השחיטה מן התורה הוא משש שעות ולמעלה עד תחלת שקיעת החמה, וכן אמר (ויקרא כג ה): "בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה'", שהוא זמן השחיטה, וכן (במדבר ט ג): "בין הערבים תעשו אותו", על תחלת העשייה שהיא השחיטה, וכן (שמות טז יב): "בין הערבים תאכלו בשר" הם השעות הנזכרות, כי היה להם לאכילת הבשר זמן גדול. ואמר (שמות טז יג): "ויהי בערב ותעל השלו", כי עלה ביום הראשון לשעה אחת בערב.
ויתכן שיהיה הלשון, כדברי רש"י, שני עֲרָבִים - ערב בקר וערב יום, כי כן יאמר הכתוב "מנחת הבקר" ו"מנחת הערב", שנאמר (מלכים ב ג כ): "ויהי בבקר כעלות המנחה", ואומר (עזרא ט ד): "...עד למנחת הערב, ובמנחת הערב קמתי מתעניתי". ו'מנחה' לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול, כדמתרגמינן (בראשית ג ח): "למנח יומא", והן 'מנחה גדולה' ו'מנחה קטנה' שהזכירו חכמים (ברכות כו ב).
והנה, כל הזמן הזה [כשר] להדלקת הנרות ולקטרת, שאינן כשרין בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו, ולזה יטה דעת אונקלוס שאמר "בין שמשיא" - שמש המזרח ושמש המערב, ואמר הכתוב (שמות כז יא): "יערוך אותו אהרן מערב עד בקר", שתהיינה דולקות כל הלילה.
והנה נוכל לפרש
(דברים טז ו): "
שם תזבח את הפסח בערב" בזמן הנזכר, כי נקרא 'ערב', ויהיה 'כבא השמש מועד צאתך ממצרים' מחובר עם 'ובשלת ואכלת', וכן רבים. אבל על דעתי אין 'תזבח את הפסח' על השחיטה, אבל יאמר "במקום אשר יבחר ה' אלהיך, שם תעשה זבח הפסח בלילה כבא השמש, שהוא מועד צאתך ממצרים", כמו שנאמר
(דברים טז א): "
הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה". ואמר על זו העשייה "
ובשלת ואכלת" במקום ההוא הנזכר. והפסח עצמו יקרא 'זבח':
(שמות לד כה): "
לא תשחט על חמץ דם זבחי" - פסחי. וזה טעם כל הפרשה
(דברים טז א): "
שמור את חדש האביב, ועשית פסח לה' אלהיך, כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה" וגו', "
לא תאכל עליו חמץ": הזכיר העשייה והלילה, וצוה איך יאכלוהו, והזכיר שבעת הימים (שם ג-ד), ואין בכל הפרשה ההיא זכר ליום ארבעה עשר והשחיטה בו. וכן אמר
(דברים טז ד): "
ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר", והנה בערב ביום הראשון יום חמשה עשר, הראשון בשבעת הימים הנזכרים, כי יום ארבעה עשר לא הוזכר כאן כלל. וכן
(שמות יב יח): "
בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" הוא ליל חמשה עשר. והנה פירוש "
אשר תזבח בערב", שלא ילין לבקר מן הבשר אשר תעשה אותו זבח בערב יום הראשון.
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ומצות על מרורים יאכלוהו" - שיעורו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ובמצות עם מרורים יאכלוהו וכן על מצות ומרורים (
במדבר ט יא) כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים (להלן לה כב) וכן ראשו על כרעיו ועל קרבו (בפסוק הבא) ולא אמר "עם" ללמד שאינו חובה שיהא כורכן בבת אחת ואוכלן ויחסר הכתוב בי"ת כמו ירחצו מים (להלן ל כ) וימת סלד לא בנים (דהי"א ב ל) וילמד הכתוב שאין מצוה במרורים אלא עם אכילת הבשר אבל המצות חזר וצוה (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות אפילו בפני עצמן כדעת רבותינו (פסחים קכ) ויותר נכון שנאמר כי " ומצות " נמשך למעלה ואכלו את הבשר ומצות וחזר וצוה עם מרורים יאכלוהו לבשר הנזכר והנה צוה באכילת הבשר ובאכילת המצות ולא צוה באכילת המרורים רק אמר שיאכלו לבשר עם מרורים ירמוז שאין במרורים מצוה רק לאכול הבשר עמהם ובזמן שאין בשר אין במרורים מצוה וגם אינם מעכבים הבשר ואם אכל פסח ולא אכל מרורים ידי פסח יצא כי המצוה בפסח כמו המצוה במצה כל אחת צואה בפני עצמה
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תאכלו ממנו נא ובשל" - זו מצוה לדורות שכל המצות בכאן בגוף הפסח מצוה לדורות אבל המצוה באוכלים כגון מתניכם חגורים (פסוק יא) והדם על המשקוף (פסוק ז) איננו רק בפסח מצרים וכן אמר הכתוב בפסח שני (במדבר ט יא יב) על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חוקת הפסח יעשו אותו שהן צלי אש לא נא ולא מבושל
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" - של עץ היתה נרקבת ושל מתכת היתה נתכת ולא פירש הכתוב בשפטים האלה בעבור כי מוסר הבלים עץ הוא וכן בשעת מעשה כתוב
(שמות יב כט): "
וה' הכה כל בכור אדם וכל בכור בהמה" ולא הזכיר השפטים באלהיהם כי למיתת הבכורות חרדו שנאמר
(שמות יב ל): "
ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים" והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תועבותם וכתיב
(במדבר לג ד): "
ומצרים מקברים אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים"
ועל דעתי ירמוז הכתוב לשרי מעלה אלהי מצרים כענין (ישעיהו כד כא): "יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם
"אעשה שפטים אני ה'" - אני בעצמי ולא על ידי השליח זה לשון רש"י
ומדרש חכמים אינו כן אלא ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח אני ה' אני הוא ולא אחר
ופירושו כי בעבור שהפרשה דבר משה עם ישראל היה ראוי שיאמר "ועבר ה' בארץ מצרים והכה כל בכור" ולכך ידרשו כי
ועברתי אני בעצמי לא על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות כענין בדוד (
כד טז) ובסנחריב (
מלכים ב יט לה)
והכיתי כל בכור אני ולא שרף לומר כי גם המכה תהיה על יד הקב"ה לא כמלך שיעשה נקמה בשונאיו לפניו על ידי ספקלטורים שלו שהם השרפים שמהם תצא אש שורפת באויביו כענין אליהו בשרי החמשים
ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון כי פירוש המלה מורה הדרך כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר)
(במדבר כב לו): "
וישמע בלק כי בא בלעם" ששלח מטטרון לפניו ועוד שם
(דברים ב לא): "
ראה החילותי תת לפניך" אי אכפת לך אני מטטרון שלך ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל לפני כורש שנאמר
(ישעיהו מה ב): "
אני לפניך אלך" לפני אשה אני עתיד לקדם לפני דבורה וברק שנאמר הלא ה' יצא לפניך (
שופטים ד יד) וכן במקומות רבים וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר" ודרשו
אני ה' אני הוא ולא אחר שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו וזהו ענין המדרש הזה
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל מלאכה לא יעשה בהם" - פירש רש"י אפילו על ידי אחרים ולא הבינותי זה שאם האחרים האלו ישראל הם עצמן מוזהרין עליה ואין אני מוזהר במלאכתי שלא תעשה על ידו אלא שאם מטעה אותו באסור מוזהר עליה משום ולפני עור לא תתן מכשול (
ויקרא יט יד) בין במלאכתו בין במלאכת העושה עצמו ואם אחרים הללו גוים אין אנו מוזהרים בתורה על מלאכה של גוי כלל לא ביום טוב ולא בשבת אלא שיש בה שבות מדבריהם עם האמירה שלנו כמו שאמרו אמירה לגוי שבות (שבת קנ) וזה דבר מבואר בגמרא אבל מצאתי במכילתא (כאן) כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך אתה אומר לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך או לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתו תלמוד לומר ששת ימים תעשה מלאכה (
ויקרא כג ג) הא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך אבל יעשה גוי מלאכתו דברי ר' יאשיה ור' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (להלן כ ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך והרי דברים קל וחומר ומה שבת חמורה אין אתה מוזהר על מלאכת הגוי כמלאכתך וכו' ע"כ בברייתא זו ובודאי היא אסמכתא בעלמא שבאו לאסור מדבריהם אמירה במלאכת שלנו וסמכו אותה למקרא הזה אבל במלאכת הגוי בשלו מותר ולפי דרכנו למדנו שלא גזרו באמירה לגוי אלא בשלנו אבל בשלו אומר לגוי ועושה וכן פירש רש"י בגמרא בבא מציעא (צ) ושם במכילתא עוד אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה דברים שהן משום שבות מניין תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה (פסוק יז) להביא דברים שהן משום שבות וברייתות כאלה מטעות ואין ראוי לכותבן כפשוטן שגם זה נראה שהוא אסמכתא בעלמא ויש לי בזה פירוש נכון עוד אדבר עליו בע"ה (ב
ויקרא כג כד)
"
לכל נפש" - אפילו נפש בהמה יכול אף לכותים תלמוד לומר לכם לשון רש"י וגם זה איננו כהלכה אבל לכם ולא לכותים לכם ולא לבהמה (עי' ביצה כא)
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא ימצא בבתיכם" - מנין לגבולין ת"ל בכל גבולך (להלן יג ז) מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות זה לרש"י ואינו מכוון אצלי שאין במשמע "ברשותך" להוציא חמץ של נכרי שהרי ברשותו הוא ובתים וגבולין שוין הן בו שהרי שתיהן רשות שלו וממון של אחרים ועוד שחמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות אינו בא בהיקש הזה שאין של בתים פשוט להיתר יותר משל גבולין אבל בבתים הוא במשמע איסור מן המקרא הזה דכתיב לא ימצא והתירו יוצא לנו מדכתיב (להלן יג ז) לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ואין לי אלא בגבולין בבתים מנין תלמוד לומר שאור שאור לגזירה שוה כמו שמפורש בתחילת מסכת פסחים (ה) אבל המדרש הזה שדרשו מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך אינו אלא להוציא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי וכן שנויה במכילתא (כאן) בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע"פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפל עליו מפולת אע"פ שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו וכו' ופירושה שהיה במשמע ולא יראה לך בכל גבולך שלא נניח חמצנו בכל גבולינו אפילו בבית של נכרי ולכך בא בבתיכם להוציא ביתו של נכרי ולמדנו מן הברייתא הזו שלא הוזהרנו מן התורה אלא שלא נקיים חמץ שלנו ברשותנו בין בבתינו בין בגבולינו אבל אם הפקדנו אותו ביד גוי בבית שלו אין אנו עוברים עליו בבל יראה ובל ימצא וכן הדבר שאם לא תאמר כן על חמץ שלו עובר בכל מקום ואפילו הפקידו ביד גוי במדינת הים ועל של נכרי אינו עובר עליו אפילו בביתו של ישראל ואם כן למה נאמר "בבתיכם" ולמה נאמר "בגבולך" אין בין בתינו וגבולנו לבתי הגוים וגבוליהם הפרש אלא שלא הוזהרנו כלל מן התורה אלא מרשותנו אבל מדברי סופרים הוצרכנו לבער חמץ שלנו מכל מקום ולפי זה אמרו בגמרא (פסחים ו) ייחד לו בית אינו עובר עליו לומר שחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות אע"פ שנדון כשלו אינו אסור אלא ברשות ישראל אבל ברשות גוי מותר ואפילו מדבריהם לא גזרו עליו כלל והרב לא סבר כן בפירוש גמרא דפסחים וזה שסיימו בברייתא שכתבנו יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל מהיקש בתים וגבולין קאמר דמה בגבולין מותר דכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף בבתים נמי מותר ומוציא נמי חמץ שנפלה עליו מפולת גדולה שאין בידו לפקח הגל והוא אבוד ממנו ומכל אדם שהוא מותר דלא קרינא ביה שלך
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל מחמצת" - להביא את תערובתו לשון רש"י וגם זה אינו שהלכה היא כדברי חכמים (שם מג) על חמץ דגן ענוש כרת ועל עירובו בלא כלום
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם" - הפרשה הזו מקצרת באשר צוה אותו ה' בפרשה של מעלה כי בידוע שאמר להם משה לישראל הכל בפרט ולימד אותם כל הענין ונכלל הדבר בכתוב כאשר צוה ה' את משה כן עשו (להלן פסוק כח) אבל הזכיר זאת הפרשה בכלל כי קרא משה לכל זקני ישראל והם אספו אליו כל העם ואז אמרו אל כל עדת ישראל משכו הצאן מן העדר אל בתיכם להיות לכם למשמרת מבעשור לחדש ויתכן שאמר " משכו " בעבור היות צאנם רחוק מאד מהם בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן (
בראשית מו לד) ואמר וקחו לכם קחו אותם למשפחותיכם איש שה לבית אבות שה לבית ושחטו הפסח בין הערבים ככל המפורש למעלה במצוה ושנו במכילתא (כאן) ויקרא משה לכל זקני ישראל מגיד שעשאן ב"ד ויאמר אליהם הדבר מפי משה לאמר לכל ישראל דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר הדבר מפי משה לאמר לזקנים וזקנים לאמר לכל ישראל והנה לדעת רבי יאשיה יהיה " ויקרא משה לכל זקני ישראל " שיאספו אליו כל העם כמו שפירשתי ועל דעת רבי יונתן הן יאמרו לקהל ויהיה "דברו אל כל עדת בני ישראל" (לעיל פסוק ג) הזקנים הנועדים להם כמו והיה אם מעיני העדה (
במדבר טו כד) והוסיף בזאת הפרשה ביאור בנתינת הדם שתהיה באגודת אזוב וטבילה בסף שלא נאמר למעלה בפירוש אבל שם (בפסוק ז) נאמר סתם ולקחו מן הדם ללמד שכל לקיחה האמורה בתורה סתם שתהא באגודה ושכל קבלת דם טעונה כלי כמדרש רבותינו (במכילתא כאן) ופירש להם בפרשה הזאת (פסוק כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כי בעבור זה נצטוו בנתינת הדם על המשקוף שיהיו שמורים שם כמו שאמר ולא יהיה בכם נגף למשחית (לעיל פסוק יג) וכתב רש"י ואתם לא תצאו מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר (
תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער ולא הבינותי דבריו במה שאמר ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר בו תרמוש כל חיתו יער וכי אסור לאדם בכל לילה לצאת מפתח ביתו עד בקר מן המקרא הזה והיה לו לומר שהלילה הזה נתנה בו רשות למשחית לחבל ולכן הזהירם ממנו אבל לא ראה הרב לומר כן מפני שהקב"ה בעצמו ובכבודו היה המכה והענין הזה שנוי הוא במכילתא (פסחא יא) בלשון אחרת ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שנאמר (
ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך ואומר (
יחזקאל כא ח) הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע ואומר (להלן לג כב) והיה בעבור כבודי ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ וישכם אברהם בבקר (
בראשית כב ג) וישכם יעקב בבקר (שם כח יח) וישכם משה בבקר (להלן לד ד) וישכם יהושע בבקר (
יהושע ג א) וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (
שמואל א טו יב) והרי דברים קל וחומר ומה האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ שאר בני אדם על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר (
תהלים קד) תשת חשך ויהי לילה הכפירים שואגים לטרף תתן להם ילקוטון תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (שם) ע"כ הברייתא והענין לומר שהזהיר הכתוב את ישראל במצרים שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא לפי שהקב"ה עובר במצרים כמלך שעובר ממקום למקום וספקלטורים לפניו שלא יפגע בו אדם ולא יסתכל בו כענין ובא ה' אלהי כל קדושים עמך (
זכריה יד ה) וכן והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור (להלן לג כב) להגין עליו משרפים ופמליא של מעלה וכיון שמצינו בשעה שנתנה רשות למשחית לחבל שאינו מבחין בין צדיק לרשע לפיכך אין אדם רשאי לשנות דרך העולם שיצא בלילה לפי שהוא זמנן של חיות שנתן להם לטרוף ואין להבחין בין צדיק לרשע
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות יב כא
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וטעם ולא יתן המשחית" - המלאך המשחית בעולם בעת הנגף כענין ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך (
כד טז) לא המשחית במצרים כי הקדוש ברוך הוא הוא המכה
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ושמרתם את הדבר הזה" - הוא דבר הפסח עצמו שאמר למעלה (בפסוק כא) ושחטו הפסח ואם הוא רחוק לא מתן הדמים הסמוך לו כי בפסח מצרים בלבד נצטוו בכך כמו שאמר (בפסוק כג) ועבר ה' וראה את הדם וגו' וכן ושמרתם את העבודה הזאת (פסוק כה) זבח פסח וכמוהו (
דברים טו יז) ואף לאמתך תעשה כן
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וילכו ויעשו בני ישראל" - שיצאו מלפני משה והלכו אל הצאן ועשו הפסח בערבים ודרך הכתוב לכפול ולאמר " כן עשו " לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו כמו שפירשתי בנח (
בראשית ו כב) וכן וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו (להלן לט מג) ולרבותינו בזה מדרש (מכילתא כאן) לפי שלא היה צריך הכתוב להזכיר ההליכה אמרו ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה ויעשו וכי כבר עשו אלא מכיון שקבלו עליהם לעשות העלה עליהם הכתוב כאלו עשו כאשר צוה את משה ואת אהרן כן עשו להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה ואהרן עשו ד"א מה תלמוד לומר כן עשו אלא שאף משה ואהרן כן עשו דרשו תחלה כי הכפל לשבח ישראל שלא שכחו ולא נפל להם דבר מכל אשר אמרו להם והוא דרך הלשון במקומות רבים
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי אין בית אשר אין שם מת" - לשון רש"י היה שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית מת שקרוי "בכור" שנאמר (
תהלים פט כז) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנוים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת וכל אחד בכור לאביו ועל דרך הפשט הבכורות שמתו במצרים בכורי פטר רחם היו ועל כן קדש תחתיהם כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה (להלן יג ב) והיה בכור פרעה היושב על כסאו (פסוק כט) פטר רחם לאמו וכן מנהג המלכים להיות הגבירה המולכת בתולה כענין שנאמר באחשורוש (
אסתר ב ג) אבל על דעת רבותינו נתרץ שהכה במצרים כל בכוריהם כלומר בכור האב ראשית אונו ובכור האם פטר רחם וגם גדול הבית ולא רצה לקדש תחתיהם בישראל רק בכור האם שהוא ידוע ומפורסם יותר ובבהמה לא יודע כלל רק בכור האם ובחר מכלם המין ההוא וכדמות ראיה לזה ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (
תהלים עח נא) כי על הזכר יאמר כן
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויקרא למשה ולאהרן לילה" - מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי לשון רש"י והיה זה כי משה ואהרן לנו במצרים בלילה ההוא לקיים דבריו שאמר (לעיל יא ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר ובבא פרעה אליהם שלחו מלאכים אל ארץ גשן אשר שם בני ישראל לתת להם רשות לצאת ונאספו כלם ברעמסס והיה יום גדול ומשם נסעו ביד רמה ומשה בראשם כמו שנאמר (
במדבר לג ג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים והכתוב שאמר (
דברים טז א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה כי מעת שפטרם פרעה יקראו יוצאים וכך אמרו בספרי (ראה קכח) והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר (
במדבר לג ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל אלא מלמד שנגאלו מבלילה ובגמרא במסכת ברכות (ט) הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בלילה שנאמר (
דברים טז א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ויש אומרים שיצאו ממצרים בלילה ומארץ מצרים שהיא רעמסס ביום כי רבים מהם יושבים בעיר מצרים ויצאו בלילה ונאספו עם אחיהם ברעמסס ואינו נכון כי הכתוב אמר (פסוק כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר שהיו אסורים לצאת כלל מן הבתים בלילה וכך אמרו במכילתא (פסחא יג) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו אמר לו משה כך נצטוינו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר וכי גנבים אנחנו שנצא בלילה לא נצא אלא ביד רמה לעיני כל מצרים ואונקלוס פירש כי הנסים שנעשו להם בלילה יקרא "הוציאך" כי בעבורם יצאו וטעם קומו צאו מתוך עמי מצות מלך שיצאו מיד כי לא אתן לכם רשות לעמוד בתוך עמי כלל כי הם נהרגים עליכם
"
גם אתם" - המכים גם בני ישראל כלם תצאו ולא תתעכבו בכאן בשום פנים וזה לקיים גרש יגרש אתכם מזה (לעיל יא א) ואמר לכו עבדו את ה' כדברכם פיוס שירצו לצאת וישמעו אליו כי אתם חפצים ללכת למדבר לעבוד את ה'
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וטעם וברכתם גם אותי" - כאשר תזבחו לה' אלהיכם כאשר דברתם ותתפללו על נפשותיכם שלא יפגע אתכם בדבר או בחרב תזכירו גם אותי עמכם ואמר רש"י התפללו עלי שלא אמות שאני בכור ופשוטו שיברכו אותו ואת ממלכתו כי בכלל ברכת המלך שלום כל המלכות ובמכילתא (כאן) התפללו עלי שתכלה ממני הפורענות כלומר שלא יענש עוד בעבורם
פסוק לט
• לפירוש "פסוק לט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וטעם ויאפו את הבצק" - שאפו אותו מצות מפני המצוה שנצטוו שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ואמר כי גורשו ממצרים לומר שאפו אותו בדרך בעבור כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה לאפות אותו בעיר ולשאת אותו אפוי מצות ועל כן נשאו אותו בצק ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם ומהרו ואפו אותו טרם יחמץ בדרך או בסכות כשבאו שם לשעה קלה כדברי רבותינו (מכילתא כאן)
פסוק מ
• לפירוש "פסוק מ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" - משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (
בראשית טו יג) ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים זה לשון רש"י והוא דעת רבותינו (במכילתא כאן) אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו שהרי כתוב (
בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים אבל נצטרך לתרץ הענין כמו ששנו בסדר עולם (פרק א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה שנאמר (בפסוק מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים חזר לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר (
בראשית יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ויהיה ענין הכתוב לומר כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו שלא חזר וראה עוד בבית אביו היה בן שבעים וחמש שנה ודעתי בדרך הפשט כי ה' אמר לאברהם ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה ולא חשש להודיע השלשים כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז) להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי ירמוז לשלשים שנה הללו כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא מפני עון האמורי שלא נשלם ויהיה שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו שם למלאות להם כן בארץ לא להם הודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו לא הוצרך בו להאריך כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם ולכך אמר דרך קצרה שהשלימו במצרים ארבע מאות שנה הנאמרים לאברהם אביהם וידועים להם ועוד שלשים שנה וחזר ואמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לגלותם יצאו מארץ מצרים לחירות עולם ודומה לו (
דברים ב יד) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד ל"ח שנה להשלים החשבון כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד ל"ח שנה אבל ישבו בקדש שנים רבות ואח"כ הלכו משם וחזרו לאחור דרך ים סוף ובשנת ל"ח עברו נחל זרד והנה שיעור הכתוב והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד עד שלשים ושמונה שנה וכמוהו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (
דניאל יב יב) שיגיע לקצם לא להם עצמם
פסוק מב
• לפירוש "פסוק מב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואמר ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים" - כי שמר להם הדבר מן העת שגזר עליהם הגלות שיוציאם בלילה הזה בבא הקץ מיד כי בעתה אחישנה (
ישעיהו ס כב) או טעמו ליל שמורים הוא לה' שהוא שומר ומצפה ללילה שיוציאם מארץ מצרים שהקב"ה מצפה לעת שיהיו ראויים להוציאם משם והנה אם נאמר שטעם כי גר יהיה זרעך מעת שיהיה לך זרע ונתחיל החשבון משנולד יצחק תהיה עמידתם במצרים מאתים וארבעים שנה כפי הפירוש שהזכרנו גם זה לדעתי איננו דרך הפשט על נכון שכל ימי אברהם לא יקרא הגלות בזרעו והנכון שיאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה מן היום הזה והענין לאמר לו לא ינחלו בניך הארץ הזאת אשר אני נותן להם מיד אבל יהיו גרים כמוך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועוד לא ישובו הנה עד הדור הרביעי למלאת ארבע מאות ושלשים ואם כן תהיה עמידתם במצרים כמו מאתים ועשרים שנה או קרוב לזה ואם יהיה חשבון של אותיות רד"ו שמה (
בראשית מב ב) מסורת בישראל יתכן שירמוז ליורדים עצמם שאחרי מות יעקב יעמדו הם שם מאתים ועשר שנים ועם י"ז יהיו רכ"ז וכבר הזכרתי (ב
בראשית טו יג) פירוש רבי אברהם (שם) שמאמר כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד ארבע מאות שנה מן היום הזה ואמר כי השלשים הנוספים היו מיום צאת אברהם מארצו והנה יהיה פירוש הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים עד מלאת שלשים שנה וד' מאות שנה להיותם גרים הם ואבותיהם בארץ לא להם ועוד אני אומר כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה מן היום ההוא כאשר הזכרנו והשלשים שנה האלו הם תוספת עליהם בעון הדור ההוא כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה והנה היה על אברהם אבינו גזרה שיהיה זרעו גר בארץ לא להם ארבע מאות שנה ושלא ישובו הנה עד דור רביעי כי לא שלם עון האמרי ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא מיד או מופלג כמה וגם הוא על תנאי כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שיעמיד בדין את הגוי אם עשו כראוי לישראל לפי מעשיהם ולפי הנגזר עליהם ועוד שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה אלא במקום שבועה ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד ובטלו גם המילה דכתיב (
יחזקאל כ ח) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים וגו' וכתיב (
יהושע כד יד) והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה' ועל כן ארך גלותם שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר אלא שצעקו והרבו תפלה וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וישמע אלהים את נאקתם (לעיל ב כג כד) ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שם ג ט) וכתיב (
דברים כו ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו כי לא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (ב כה) ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים כי כל הארבעים שנים ההם היה להם ענוי כמו שאמר (
דברים ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך וכתיב (שם ג) ויענך וירעיבך והיה להם גלות שלימה בארץ לא להם רק לנחש שרף ועקרב ולא נתקיים להם ודור רביעי ישובו הנה כי בארבעים שנה נתחלף הדור ההוא בודאי שכבר נולד אבל החטאים גרמו הכל ואפשר שהיה זה סבת בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם לביאת משה רבינו וכמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין צב) כי הם מנו ולא טעו ועונותיו ילכדונו את הרשע (
משלי ה כב) והקב"ה ימחול לנו על כל חטא ושגיאה וטעם הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם שזה הלילה שהיה שמור לשם להוציאם ממצרים הוא לה' כלומר מקודש לשמו שמורים לכל בני ישראל לדורותם שישמרו אותו לעבוד בו לפניו באכילת הפסח וזכירת הנסים ולתת הלל והודאה לשמו כמו שאמר (להלן יג י) ושמרת את החקה הזאת ואמר (
דברים טז א) שמור את חדש האביב ורבי אברהם אמר כי טעם ליל שמורים הוא לה' שהשם שמרם ולא נתן המשחית לבא אל בתיהם ואיננו נכון בעבור שאמר להוציאם מארץ מצרים
פסוק מג
• לפירוש "פסוק מג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח" - בארבעה עשר בניסן נאמרה פרשה זו לשון רש"י וכן הדבר שהרי כתוב בסופה (פסוק נ) ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' ללמד עליהם שנימולו הם ועבדיהם ואם כן היה בדין להקדים הפרשה הזאת קודם ויהי בחצי הלילה (לעיל פסוק כט) אבל הטעם כי פרשת החדש הזה לכם נאמרה בראש חדש ובו ביום מיד עשה משה שליחותו ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם (פסוק כא) צוה אותם בחקת הפסח והבטיחם שיגאלו בליל חמשה עשר והם האמינו ויקוד העם וישתחוו (פסוק כז) וסמך הכתוב לזה ויהי בחצי הלילה לומר שקיים להם הבטחתם וכשהשלים זה חזר לענין ראשון להשלים חקת הפסח והוסיפה זאת הפרשה מצות רבות איסור בן נכר וערל והוצאה מן הבית ושבירת עצם ופסח הגר והן מצות מיד ולדורות והשלים בה כי עשו בני ישראל כל זה ועשו כאשר צוה ה' ואמר בכאן כל בני ישראל לבאר שלא היה בהם אחד עובר את פי ה' בכל אלה ובכל אשר צוה בדיני הפסח בכל הפרשיות הנזכרות ור"א אמר כי זאת הפרשה בפסח דורות נאמרה אחרי פסח מצרים ואמר ויעשו בני ישראל על פסח מדבר שעשו בשנה השנית ונכתב בכאן עם הצוואה כדרך ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (להלן טז לד) וזה שבוש כי לא נצטוו בכל הפרשיות האלו אלא בפסח מצרים ובפסחי הארץ כמו שנאמר למעלה (פסוק כה) והיה כי תבאו אל הארץ וגו' אבל פסח מדבר מצוה שנצטוו בה באותו הפרק
"
כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד גוי ואחד ישראל במשמע לשון רש"י ממכילתא (כאן) והכתוב לא הוצרך אלא לישראל וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום ופירושו מנוכר ושיעורו משומדע מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (
בראשית מב ח) וחסרו העי"ן כמו שהבליעוה במלות רבות ואמרו מדם במקום מדעם (עי' ערוך ערך מדעם) דור קטי (כתובות י) דור קטיע בקי בקיע (סנהדרין ה)
פסוק מה
• לפירוש "פסוק מה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תושב" - זה גר תושב שכיר זה הגוי ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול לשון רש"י ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא שהרי הקשו על זה (יבמות עא) והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג יא) הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם שנאמר (
ירמיהו ט כה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל
פסוק נא
• לפירוש "פסוק נא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויהי בעצם היום הזה הוציא ה'" - מפני שאמר למעלה (פסוק מב) ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים חזר ופירש כי לא יצאו בלילה כלם מן הארץ אלא שנתן להם רשות לצאת והיו בני חורין אבל בעצם היום ההוא יצאו מכל גבול מצרים עם כל צבאותם צבא הנשים וערב רב הנלוים עליהם ור"א פירש כי ויהי בעצם היום הזה שהוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים דבר השם אל משה קדש לי
