(ישעיהו כח כד): "הכל היום" - לשון תמיהה הוא, לכך נקוד חטף פתח.

"יחרוש" - מי שחורש לזרוע; וכי החורש כדי לזרע לעולמים חורש? אם כן, מה יועיל? אף הנביאים מוכיחים אתכם להחזירכם למוטב; הלעולמים יוכיחו ולא יועילו?

"יפתח וישדד אדמתו" - וכי לעולם לא יזרע אלא תמיד יפתח את האדמה באתים ובכלי מחרישה?

ו"ישדד" לשון עבודת שדה.

"יפתח וישדד" - בתחלה הוא עושה תלמים רחבים, וסוף הוא עושה תלמים קטנים; במדרש ר' תנחומא.

"הכל היום" - לשון תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח

"יחרוש" - מי שחורש לזרוע וכי החורש כדי לזרע לעולמים חורש א"כ מה יועיל אף הנביאים מוכיחים אתכם להחזירכם למוטב הלעולמים יוכיחו ולא יועילו

"יפתח וישדד אדמתו" - וכי לעולם לא יזרע אלא תמיד יפתח את האדמה באתים ובכלי מחרישה וישדד לשון עבודת שדה יפתח וישדד בתחלה הוא עושה תלמים רחבים וסוף הוא עושה תלמים קטנים במדרש ר' תנחומא

(ישעיהו כח כד): "הכל היום" - מתחיל לדבר על ייסורין הבאים אל האומה בכללה, כי הם מוכרחים מטבע היצירה, כמו שכל מין האדם בהכרח שיעברו עליו חולאים רבים ומכאובים בימי הגידול והצמיחה, כמו עת צמיחת השיניים וכדומה, והיה זה בהשגחה, למען יכיר האדם כי יש עולם אחר, וכי נברא לתכלית אחרון נעלה מן השלמות הראשון שהוא שלמות עולם הזה, כמו שביאר זאת בחובת הלבבות שער הכניעה, כן היה מן ההכרח להעביר על כלל האומה הישראלית, אשר בחר בם לסגולתו, כמה חולאים וייסורין, בם הוצרפו ככסף בתוך כור, להסיר מהם חלאת התאוות וסיגי החומר ושמריו, ולהגביר כוחות השכל והנפש, שזה היה תכלית גלות מצרים ויתר הגלויות, כמו שביארתי בחיבורי על התורה בכמה מקומות.

והנה, החוזה נשא על זה משל נאות מאד מטבע החרישה והזריעה, כי ידוע שבפי החכמים והחוקרים נמשלה הנפש לחלקת השדה אשר זרועיה תצמיח, ש:

• כמו שהשדה כוחנית   להוציא פרי תבואה אם יעבדו עבודתה, כן הנפש כוחנית ומוכנת להשכיל ולקנות האושר אם יזרעו בה זרע החכמה והדעת;
• וכמו שהאדמה, אם לא יתעסקו בה בחרישה וזריעה, תישאה שממה, כן הנפש הבלתי נחרשת ונזרעת, או אם מלאה קוצים ודרדרים, לא תעשה פרי, כמו שכתוב (ירמיהו ד ג): "נירו לכם ניר [ואל תזרעו אל קוצים]", (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי [... והנה עלה כולו קמשונים...]".

והנה, עבודת האדמה תיחלק לשני עניינים: חרישה וזריעה; כן יהיה בעבודת חלקת הנפש.

והנה, החרישה בעבודת האדמה נמצא בה שלושה עניינים, שפירט הנביא פה, כמו שנאמר יחרוש, יפתח, וישדד:

1. להסיר הקוצים והדרדרים ויתר דברים המעכבים גידול התבואה, שעל זה אמר יחרוש, כמו שאמר (ירמיהו ד ג): "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים";
2. לפתוח האדמה שתכיל הזרע, ועל זה אמר ויפתח;
3. לכתוש ולכתת הרגבים שתיעשה שדה, ועל זה אמר וישדד.

ושלושה העניינים האלה צריך בהחרישה אשר בנפש, כי יען ש"עייר פרא אדם ייוולד", הנה, טרם תהיה מוכנת להכיל זרע החכמה והמוסר, צריך:

1. להסיר הקוצים והדרדרים, שהם התאוות והציורים הרעים אשר הובילו אל תוכה ה[כוח ה]מדמה וה[כוח ה]מתעורר בימי הילדות, וכל זמן שהם צומחים על אדמת הנפש - לא יוכלו הזרעים היקרים, שהם החכמה והמוסר, לצמוח ולעשות פרי, כי ינקבום התאוות הרעות ויכלו אותם;
2. צריך לפתח כוחות הנפש ההיוליים על-ידי מידות טובות וציורי המוסר, למען תהיה מוכנה לקבל זרע החכמה;
3. לכתוש הרגבים וחלקת סלעים וצורים, אשר לא יעובד בם ולא ייזרעו.

וכל זה יושג על-ידי הייסורין שיביא ה' על האומה בכללה, לדכאות כוחות החומר, להסיר התאוות והמידות הרעות ולהכניע כל כוחות הנפש, לדכאם ולכתשם במכתש בתוך הריפות.

והנה, על כל פנים,

• כמו שהחורש את האדמה, אחר שהחרישה היא רק הכנה להגיע על-ידה אל התכלית שהיא הזריעה, הלא לא יחרוש לעולם, כי בהכרח שישיג את התכלית שהיא הזריעה -
• כן הייסורין, שיביא ה' על האומה, אחר שהם רק אמצעיים אל התכלית הנרצה, להכין הנפש אל שתקבל זרע החכמה והיראה, בהכרח כי לא יהיו לעולם, רק ישיג על ידם את התכלית, להחזיר את העם בתשובה, ואז הייסורין יחדלו.

ועל זה נשא משלו לאמר: "הכל היום יחרוש החורש לזרוע?!" כי בשלמא החורש רק לעדור ולחפור את הקרקע, שהחרישה היא תכליתו האחרון, יוכל לחרוש תמיד; אבל החורש לזרוע, שתכליתו היא הזריעה, הכל היום יחרוש ויפתח וישדד (שהם שלושה עניינים של החרישה כנ"ל)?! לא כן, רק -

 

מצודת דוד

(ישעיהו כח כד): "הכל היום" - פתח במשל ואמר: "וכי כל היום יחרוש החורש לתקן השדה לזריעה?!".

"יפתח" - מוסב על "הכל היום", לומר "וכי כל היום יפתח האדמה בכלי המחרישה ויכתש רגבי העפר?!".

מצודת ציון

"יפתח" - מלשון פתיחה.

"וישדד" - ענין כתישת רגבי העפר, וכן (איוב לט): "אם ישדד עמקים אחריך". ויתכן שהוא מלשון שדה, רוצה לומר, יתקן השדה.

מצודת דוד

"יפתח" - מוסב על הכל היום לומר וכי כל היום יפתח האדמה בכלי המחרישה ויכתש רגבי העפר

"הכל היום" - פתח במשל ואמר וכי כל היום יחרוש החורש לתקן השדה לזריעה

מצודת ציון

"יפתח" - מלשון פתיחה

"וישדד" - ענין כתישת רגבי העפר וכן אם ישדד עמקים אחריך (איוב לט)ויתכן שהוא מלשון שדה ר"ל יתקן השדה

ישעיהו מלמד חקלאות

בנבואת ישעיהו ישנו קטע המתאר פעולות חקלאיות רבות (ישעיהו כח כג-כט): "הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ, קוֹלִי; הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ, אִמְרָתִי. הֲכֹל הַיּוֹם, יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ; יְפַתַּח וִישַׂדֵּד, אַדְמָתוֹ? הֲלוֹא אִם-שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ. כִּי לֹא בֶחָרוּץ, יוּדַשׁ קֶצַח, וְאוֹפַן עֲגָלָה, עַל-כַּמֹּן יוּסָּב: כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח, וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט. לֶחֶם יוּדָק, כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ; וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ וּפָרָשָׁיו, לֹא יְדֻקֶּנּוּ. גַּם-זֹאת, מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצָאָה: הִפְלִא עֵצָה, הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה."

פירושים שונים הוצעו לקטע זה.

א. משל לפעולות ה' בעולם

יש מפרשים, שהפעולות החקלאיות הן משל למעשי ה' בעולם, למשל:

1. החרישה היא משל לתכנון ומחשבה (ראו חריש כמשל ), ובמקרה זה - משל לפורענות שה' מתכנן להביא על עם ישראל, שהנביאים מנבאים עליה; הזריעה היא משל לתחילת הביצוע של הפעולה (ראו זריעה כמשל ). הנביא אומר, ששלב התכנון לא יימשך לנצח - הנביא לא ימשיך להזהיר בלי סוף - בסופו של דבר האזהרות יתגשמו  (ע"פ רש"י ) .

2. החרישה היא משל לייסורים שה' מביא על אדם או על עם, והזריעה היא משל לחינוך ולימוד חכמה. הנביא אומר, שגם כשה' מביא ייסורים על עם ישראל, הייסורים לא יימשכו לנצח, אלא רק עד שישיגו את מטרתם - לפתוח את לבותיהם של בני ישראל לקלוט את זרע החכמה והיראה  ( מלבי"ם ) .

ב. חקלאות כפשוטה

יש מפרשים שהקטע כלל אינו משל, הוא אכן מתאר פעולות חקלאיות:

3. הנביא פונה אל בני העיר הגאים והשיכורים (שנזכרו בתחילת הפרק), המזלזלים בחקלאים הפשוטים, והוא מסביר להם שהחקלאים הם אנשים מתוחכמים ומשוכללים, הם פיתחו טכנולוגיות של חרישה, זריעה, דיש וטחינה  ( פרופ' יהודה פליקס ) .

4. הנביא פונה אל הילדים, ומלמד אותם את חכמת החקלאות, על-מנת להכין אותם לחיים, כי המבוגרים, שאמורים לחנך אותם ולהכין אותם לחיים, עסוקים בשתיית יין (ראו הילדים הם התקוה ).