מלבי"ם על ישעיהו כח כד
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק כ"ח • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הֲכֹ֣ל הַיּ֔וֹם יַחֲרֹ֥שׁ הַחֹרֵ֖שׁ לִזְרֹ֑עַ יְפַתַּ֥ח וִֽישַׂדֵּ֖ד אַדְמָתֽוֹ׃
(ישעיהו כח כד): "הכל היום" - מתחיל לדבר על ייסורין הבאים אל האומה בכללה, כי הם מוכרחים מטבע היצירה, כמו שכל מין האדם בהכרח שיעברו עליו חולאים רבים ומכאובים בימי הגידול והצמיחה, כמו עת צמיחת השיניים וכדומה, והיה זה בהשגחה, למען יכיר האדם כי יש עולם אחר, וכי נברא לתכלית אחרון נעלה מן השלמות הראשון שהוא שלמות עולם הזה, כמו שביאר זאת בחובת הלבבות שער הכניעה, כן היה מן ההכרח להעביר על כלל האומה הישראלית, אשר בחר בם לסגולתו, כמה חולאים וייסורין, בם הוצרפו ככסף בתוך כור, להסיר מהם חלאת התאוות וסיגי החומר ושמריו, ולהגביר כוחות השכל והנפש, שזה היה תכלית גלות מצרים ויתר הגלויות, כמו שביארתי בחיבורי על התורה בכמה מקומות.
והנה, החוזה נשא על זה משל נאות מאד מטבע החרישה והזריעה, כי ידוע שבפי החכמים והחוקרים נמשלה הנפש לחלקת השדה אשר זרועיה תצמיח, ש:
- כמו שהשדה כוחנית להוציא פרי תבואה אם יעבדו עבודתה, כן הנפש כוחנית ומוכנת להשכיל ולקנות האושר אם יזרעו בה זרע החכמה והדעת;
- וכמו שהאדמה, אם לא יתעסקו בה בחרישה וזריעה, תישאה שממה, כן הנפש הבלתי נחרשת ונזרעת, או אם מלאה קוצים ודרדרים, לא תעשה פרי, כמו שכתוב (ירמיהו ד ג): "נירו לכם ניר [ואל תזרעו אל קוצים]", (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי [... והנה עלה כולו קמשונים...]".
והנה, עבודת האדמה תיחלק לשני עניינים: חרישה וזריעה; כן יהיה בעבודת חלקת הנפש.
והנה, החרישה בעבודת האדמה נמצא בה שלושה עניינים, שפירט הנביא פה, כמו שנאמר יחרוש, יפתח, וישדד:
- להסיר הקוצים והדרדרים ויתר דברים המעכבים גידול התבואה, שעל זה אמר יחרוש, כמו שאמר (ירמיהו ד ג): "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים";
- לפתוח האדמה שתכיל הזרע, ועל זה אמר ויפתח;
- לכתוש ולכתת הרגבים שתיעשה שדה, ועל זה אמר וישדד.
ושלושה העניינים האלה צריך בהחרישה אשר בנפש, כי יען ש"עייר פרא אדם ייוולד", הנה, טרם תהיה מוכנת להכיל זרע החכמה והמוסר, צריך:
- להסיר הקוצים והדרדרים, שהם התאוות והציורים הרעים אשר הובילו אל תוכה ה[כוח ה]מדמה וה[כוח ה]מתעורר בימי הילדות, וכל זמן שהם צומחים על אדמת הנפש - לא יוכלו הזרעים היקרים, שהם החכמה והמוסר, לצמוח ולעשות פרי, כי ינקבום התאוות הרעות ויכלו אותם;
- צריך לפתח כוחות הנפש ההיוליים על-ידי מידות טובות וציורי המוסר, למען תהיה מוכנה לקבל זרע החכמה;
- לכתוש הרגבים וחלקת סלעים וצורים, אשר לא יעובד בם ולא ייזרעו.
וכל זה יושג על-ידי הייסורין שיביא ה' על האומה בכללה, לדכאות כוחות החומר, להסיר התאוות והמידות הרעות ולהכניע כל כוחות הנפש, לדכאם ולכתשם במכתש בתוך הריפות.
והנה, על כל פנים,
- כמו שהחורש את האדמה, אחר שהחרישה היא רק הכנה להגיע על-ידה אל התכלית שהיא הזריעה, הלא לא יחרוש לעולם, כי בהכרח שישיג את התכלית שהיא הזריעה -
- כן הייסורין, שיביא ה' על האומה, אחר שהם רק אמצעיים אל התכלית הנרצה, להכין הנפש אל שתקבל זרע החכמה והיראה, בהכרח כי לא יהיו לעולם, רק ישיג על ידם את התכלית, להחזיר את העם בתשובה, ואז הייסורין יחדלו.
ועל זה נשא משלו לאמר: "הכל היום יחרוש החורש לזרוע?!" כי בשלמא החורש רק לעדור ולחפור את הקרקע, שהחרישה היא תכליתו האחרון, יוכל לחרוש תמיד; אבל החורש לזרוע, שתכליתו היא הזריעה, הכל היום יחרוש ויפתח וישדד (שהם שלושה עניינים של החרישה כנ"ל)?! לא כן, רק -
ביאור המילות
"ישדד" - קרוב לעניין שדה. והבדל שלוש הלשונות מבואר בפנים.
<< · מלבי"ם על ישעיהו · כח · כד · >>