טור ברקת/תרי
שו"ע סימן תר"ט -תר"י (תר"ח - תר"ט לפי הטור ברקת)[עריכה]
הטמנת חמין בערב יום כפור - ובו סעיף אחד
- (א) מותר להטמין חמין בערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים.
הדלקת הנרות ביום כפור - ובו ד' סעיפים
- (א) מקום שנוהגים להדליק נר בליל יום הכפורים מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק - אין מדליקין. ואם חל להיות בשבת - חייבין הכל להדליק.
- (ב) יש מי שאומר שמברך "על הדלקת נר יום הכפורים".
- (ג) בכל מקום מדליקין - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים.
- (ד) נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת.
טור ברקת[עריכה]
אם באתי לתת רמז גם בענין ההטמנה אל יפול(?) לב אדם עליו מזה כי הרצון להודיע כי כל הדברים הנראים פשוטים גשמיים לא יחדל מהם הרמז על כל הדרכים הנ"ל, לא יעדר דבר. והנה ענין ההטמנה - בתחילה אתה דורש שבא הרמז על העונות שהאדם עשה הם טמונים ומתכסים שנאמר "כסוי חטאה". והם ניתנים על האש - היא אש זרה שנאמר "ונשא השעיר עליו את כל עונות בני ישראל" לפי שהרי התודה ופירש מסטרא אחרא כנ"ל ואתדבק בימינא עילאה. ולכן עונותיו טמונים "עד מוצאי יום הכפורים", כלומר שאם חזר ושנה עליהם נחשבים עליו. ומה גם כי עדיין לא נמסרו הפתקין. ולכן ממתינין לו אולי יעשה תשובה שלימה ונרצה לו.
ואם נאמר עוד כי ירצה רמז בזה על העתיד דמאחר שהוסיף מחול על הקדש לרמז על ענין ההווה והעתיד בזמן התחיה - לכן יש להטמין חמין בערב יום הכפורים כי בזה מורה כי אין אכילה במקום שהולך לגן עדן זולת "למוצאי יום הכפורים", שהוא עולם התחיה שבא אחר כך שהוא לאכול לשבעה.
גם זה מדבר ופנה למעלה, כי "מותר להטמין חמין בערב יום הכפורים", דמאחר שכבר נקרא למעלה כאשר מוסיף מחול על הקדש היינו על ענין ההזמנה אשר קדש תתאה זמין לכל חילוי שהם דרך חול ומכניסם לשם בתוך הקדושה. והיינו כדרך הטמנה כי אין מתגלים שם. ולכן דוגמא לזה "מותר להטמין חמין בערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים"כי אז חוזר הדבר לכמות שהיה מעיקרא כנזכר.
גם לסברת א"ד דאין טומנין הכל הולך אל מקום אחד ורוח אחד להם.
"מקום שנהגו להדליק נר בליל יום הכפורים מדליקים. מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין". וכבר אמרו בגמרא בין שאמרו מדליקין בין שאמרו אין מדליקים כולם כונתם לטובה, ועמך כולם צדיקים. והנה ענין ההדלקה הוא מורה על תוספת הנפש והרוח הנקרא 'נר' כדאיתא בזוהר בפסוק "נר ה' נשמת אדם". כי הנה לדברי האומר "מדליקין" הרצון לומר כי הנה ביום הזה מתוך הקדושה הנמצא בו הם מאירים נמי נפש ורוח ונשמה, כי כולם הם סוד נר כאמור. ומאחר כי ביום הזה מתקדש על ידי הוידוי שהקדים ונתפרש מסטרא בישא ואתאחד בימינא עילאה שהיא פשוטה לקבל שבים -- אם כן מעתה הם מאירים כל האיברים שלו לפי שיצאו מתחת רשות הקליפה ויצדק בהם מה שאמר הכתוב "לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו", כנ"ל בענין תקיעות השופר שהוא לאפקא עבדין לחירו.
ולכן עתה כל החלקים שבאדם הם נרות והם מאירים בעצם אדם ולכן לרמז זה מדליקין. ומה גם לענין שהם מאירים בגן עדן בערך נרות לפני השכינה - הוא מה שאמרו חז"ל למה הם דומים הצדיקים לפני השכינה? כנר לפני האבוקה. ועוד רמוז על זמן התחיה כי יקומו כל הגופים המגולגלים כנ"ל ממאמר הזוהר פרשת משפטים. וזה יהיה להם כענין מדליק נר מנר. ולכן יאמר כי טוב להדליק.
ולדעת מאן דאמר 'אין מדליקין' - היינו להעיר לב האדם בתשובה. ולכן מאן דאמר מדליקין כדי שיראה אשתו ויתבייש ממנה ולא יקרב אליה מפני כי אסור בתשמיש. וזה מורה על חלק הגוף כי לכן אמרו חז"ל "אשתו כגופו דמייא". ולמאן דאמר 'אין מדליקין' - מטענה זו עצמה דילמא יראה אותה בבגדים נאים ומקושטת וחשק בה. ולכן אין להדליק כדי שישים אל לבו לכל הפחות לעשות תשובה לזכות לכל אלו הדברים האמורים. ולכן יש מי שאומר שמברך ומודה לפני הקב"ה "על הדלקת נר יום הכפורים" שזכה האדם לכל אלו הדברים.
ואמנם עוד יהיה הרמז בהטמנה זו למה שאמר בזוהר ובתיקונים "כד ייתי סמאל ותבע חובין דישראל א"ל קוב"ה זיל אייתי סהדי. ואזל ואייתי שמשא ואז הלבנה מתכסית. אן מתכסית? סליקת לגביה ההוא אתר אתמר במופלא ממך אל תדרוש". ולרמז זה "מותר להטמין חמין בערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים" כי כל זמן זה היא למעלה טמונה כעין מה שאמרו חז"ל שנסתרה אסתר מאחשורוש שלש שנים. והבן.
ויש שאינם מטמינים כי יאמרו שהעיקר היה בראש השנה שנאמר "בכסה ליום חגנו". אבל עתה אע"ג כי היא נסתרה - לא מפני סמאל הוא - שהרי שאינו שולט ביום הכפורים.
"מקום שנהגו להדליק נר יום הכפורים מדליקין" - איתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ז (ח"ב קסז, א) "פתח ואמר כי נר מצוה וכו' אמאי אקרי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחא לגבייהו תרין דרועין דיליה כדין אתכלילו תרין בהו ואקרי נר", עכ"ל. הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי בחינת נר הוא מורה על שלימות גדול הנמצא לכנסת ישראל. ולכן "מקום שנהגו להדליק נר בליל יום הכפורים מדליקין" להורות על עליית מדה זו עד שנקרא 'נר'. אמנם "מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין" לפי כי מדה זו אין לה ייחוד ביום הכפורים כמש"ה פרשת אמור דף ק' (ח"ג ק, א) וזה לשונו: "ר' אבא שלח ליה לר' שמעון אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא? שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכו'. אמר ודאי לאו זווגא דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עילאה וכו'. אחותי בת אבי היא וכו' - בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח - דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח, דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא וכו'".
ולכן "אין מדליקין" כי הנה שלימות נר זה מה מועיל מאחר כי אין שם זווג. ובגשמי יש לחוש שמא יראה אשתו מקושטת ויבא לידי תשמיש. אמנם "אם הוא שבת חייבין הכל להדליק" כי למה יגרע זה השלימות של כנסת ישראל בבחינת נר. ואע"ג דליכא תשמיש - מכל מקום הרי נמצא בתחילה זה השלימות של רמ"ח איברים ותרין דרועין דאתכליל בהון כחושבן נר - היינו לפי שעה קודם בין השמשות. ואחר כך תעלה לבית אמה בתחילת הלילה ואין לה זווג כאמור לעיל. ואז המדליק מברך ודאי "להדליק נר שבת" שהרי נעשה הייחוד. אמנם כשחל להיות בחול "יש אומרים שמברכים להדליק נר יום הכפורים" במקום שנהגו להדליק, דסבירא להו כי בשעת הדלקה נמצא לה הייחוד שנקרא 'נר'. ועל שלימות זה מברך.
אמנם "מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומבואות האפלים ועל גבי החולים" לפי כי כל אלו ההדלקות אין מורים על זווג זולת ענין הארה בלבד. והארה זו נמצא למטרוניתא כדאיתא פרשת פנחס דף רי"ד (ח"ג ריד, א) וזה לשונו: "ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא וכו' וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עילאה אנהירת אנפהא למטרוניתא וכו'". ולכן מדליקין בכל אלו המקומות בכל מקום.
ומטעם זה "נוהגים להרבות נרות בבית הכנסת ולהציע בגדים נאים" כי כן נמי נהירת אנפהא למטרוניתא אימא עילאה. ובלי ספק שנותנת לה בגדים נאים כמו שאמר הכתוב "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור", ועתה הם "כתנות אור". והאדם הגשמי מרויח בעבור כן האדם לנפשו באותה שעה גם נעשה לו חלוקא דרבנן. ונוסף עוד לזמן התחיה שיהיה לו בגדים נאים קל וחומר מחטה כמו שאמרו חז"ל שנאמר "ויתיצבו כמו לבוש" (איוב לח, יד) - כלומר כמו הלבוש שהתקין האדם לעצמו בעולם הזה שהיה עושה לקדוש ה' מכובד כמו שאמרו חז"ל "כבדהו בכסות נקייה ביום הכפורים". ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"י (ח"ב רי, א) וזה לשונו: "זכאה חולקיה מאן דזכי לאתלבשא באלין לבושין בגנתא דעדן וכו' אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא וכו' כד סלקא מתעטרא ומתעטרא בהו מאן דמתעטרא, ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ועביד בהו לבושין לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא".
ובזה מובן מ"ש "כבדהו בכסות נקייה" - כביכול כך גורם למעלה בגדים נאים נקיים. ותכלית הענין כי חז"ל מדברים בנגלה ובנסתר. ולענין הנגלה מבואר הוא כי הנה אמר כי על ידי המעשה של איש הישראלי "אתעטר מאן דאתעטר" על דרך מה שאמרו חז"ל המלאך ממתין עד שיסיימו ישראל כל התפילות ועושה מהם עטרה לחי העולמים. ועתה למדנו כי גם היחיד העושה דבר של מצוה עושה ממנה עטרה - הוא מ"ש "מתעטרא בהו מאן דמתעטרא" - ר"ל מי שרגיל להתעטר במעשה האיש הישראלי הוא חי העולמים יתברך. והנשאר יהיה לאיש העושה המצוה בגדים נאים כאמור.
וכאשר נתבונן בדרך הנסתר אקדים מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קצ"ז (ח"ג קצז, א) וזה לשונו: "ר' אבא פתח אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו' - ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין, ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא - כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין. וכדין ידעי לעילא דמומא אשתכח בהו בישראל ואתער שמאלא וכו'". הנה מבואר מזה המאמר כי מעשה התחתונים גורם שבא למטרוניתא טפה כחרדל ופורשת מבית תענוגיה כאמור.
ובזה אבין מה שפתח ר' אבא ע"ה בפסוק "אם לא תדעי לך" (שיר, א) שהקב"ה אומר לכנסת ישראל אע"ג שהיא יפה בנשים אומר לה "צאי לך" - התרחקי ח"ו ממני, כמה דאת אמר "ויצאה מביתו". וזה "בעקבי הצאן" בעבור ישראל כנזכר.
והנה טפה זו היא בבגד. והיינו שר' אלעזר הריח בבגד של האשה ואמר דם חימוד הוא. ולכן אמרו חז"ל מה שאמר הכתוב "לכבוד ה' מכובד - זה יום הכפורים. במה אתה מכבדו? בכסות נקייה". כלומר שיעשה תשובה ועל ידי כן לא מבעיא שאינו מאבד הכסות שלו כמ"ש בזוהר בפסוק "כסוי חטאה" כי הרשע החוטא מאבד הכסות שלו על ידי החטא ולובש אותו צדיק - לא כך יהיה לו. ונוסף עוד כי יהיה לו 'כסות נקיה', חלוקא דרבנן. וזה עושה כבוד להקב"ה שנאמר "זובח תודה יכבדנני" ואמרו חז"ל יכבדנני בשני עולמות. וסוד הענין כי כמו שהעון של התחתונים גורם כי מטי לה כטפה של חרדל ואתעדיאת ומתרחקת מדודה בעבור אותה טפה אם תראה בבגד -- גם בהפך מזה הוא על ידי מעשה התחתונים הטוב ** יכול גורם למעלה שיהיה כסות נקיה ואז אתעטר מאן דאתעטר חי העולמים שנאמר "ברכות לראש צדיק" כדאיתא פרשת עקב עיין שם.
והענין בקיצור נמרץ כי על ידי המעשה שיעשה האיש הישראלי עולה ופנה למעלה בסוד 'אור חוזר', ואמרו חז"ל אין טיפה יורדת מלמעלה שאין עולה כנגדה טפים מלמטה. וזה שעולה מלמטה הוא סוד העטרה שמתעטר בה חי העולמים שנאמר "ברכות לראש צדיק". וכאשר מתייחדים בסוד חתן וכלה, צדיק וצדק, מה שנשאר מאותם הטיפות הוא נעשה לאדם זה שגרם לעשות הייחוד הזה. והיינו "כבדהו - שיהיה שם כסות נקייה". ולרמוז זה "מציעים בגדים נאים בבית הכנסת". והבן.