חזון איש/יורה דעה/נו
סימן נו[עריכה]
א) יו"ד סי' קל"ט ס"א ב', [א"ה, עי' לק' סי' ס' סק"ה ו' ז'].
יו"ד סי' קל"ט סט"ו, [א"ה, עי' לק' סי' ס"ג מסקל"ד ואילך].
א) ע"ז כ"ט ב' יין מנ"ל כו' זבח גופי' מנ"ל כו', הרמב"ן בהש' לס' המצות קצ"ד, פי' דאע"ג דכתיב ולא תביא תועבה וגו' ולא ידבק בידך מאומה וגו' והנהנה מן העכו"מ לוקה שתים משום הני תרי לאוי כדאמר מכות כ"ב א', ההיא בעכו"מ עצמה אבל תקרובות אינן בכלל הזה, ולפיכך שאלו בגמ' מנ"ל, ואף למאי דמסיק דאיכא קרא למיסרינהו מ"מ לאו ליכא על הנאתן, אבל על אכילה ושתיה אפשר דאיכא לאו וקרא לך ואכלת מזבחו, [ומדברי הר"מ פ"ד מה' מ"א הי"א מבואר דפי' קרא משום נבלה] ואתקיש ניסוך לזבח, ודעת הר"מ דלאחר דילפינן איסור הנאה בתקרובות ובניסוך מוקמינן קראי דתועבה וחרם גם בתקרובות וניסוך, והלכך כתב בפ"ז ה"ב דהנהנה מן התקרובות לוקה שתים, ולא הזכיר דין יין שהוא בכלל תקרובות שהזכיר, ומיהו דעת הר"מ דלענין מנין המצוות חשבינן יין בפ"ע כיון שיש מקרא מיוחד להקיש יין לזבח, והלכך מנה לה בפ"ע בפי"א מה' מ"א וכתב דיין שנסך לה כזבח שקרב לה ולא הזכיר לאו אחר ביין אלא היקש לזבח, וכן בפי"ט מה' סנהדרין כשמנה לאוין שלוקין עליהן מנה נהנה מן העכו"מ בפ"ע ושותה יי"נ בפ"ע כיון שהן נמנין שתים במנין המצוות [ועי' לק' סק"ד להטעים הדבר], והנה כל זריקה וניסוך נלמד מהיקשא דזבח, דזביחה חד עבודה היא וזריקה וניסוך חד עבודה וכדאמרו סנהדרין ס' ב' זורק היינו מנסך, וכ"כ הר"מ פ"ג ה"ג, והלכך מים הנסכין דתנן ע"ג א' דאסורין וכן שמנים וסלתות דתנן נ"א ב' דאסורין ומפרש בגמ' נ"א א' משום זריקה המשתברת כולהו ילפי מקרא דישתו יין נסיכם, וכמש"כ תו' בסוגין ד"ה יין, דזביחה וניסוך ב' ענינים ולכך אצטריך קרא למיסרינהו בהנאה, [בל' התו' שם נראה דיש ט"ס וכצ"ל כל כעין זביחה כגון שבר מקל בפניה ומניסוך זריקה המשתברת] ולולא היקשא הוי אמינא זביחה דוקא, ולא זריקה ולא ניסוך.
ב) נ' ב' שיבר מקל בפניה חייב, לשי' רש"י שיבר מקל בפני עכו"מ שאין עובדין אותה במקל פטור דהא דמרבינן תולדות סנהדרין ס"ב א' לחייב שיבר מקל אפי' שלא כדרכה, היינו דוקא שעובדין אותה במקל אלא ששינה בעבודתה כגון שעבודתה בקשקוש והוא שיבר את המקל [דבאין עובדין אותה במקל לא ניכר כלל שם עבודה בשבירת מקל ואין חל על זה שם תולדת זביחה] ואם לא היתה השבירה תולדת זביחה היה פטור, אבל עכשו שעבודתה במקל בקשקוש ושינה לשבירה שהוא כעין זביחה חייב, וכן ספת לה צואה ונסך לפניה עביט אם עובדין אותה בצואה ומ"ר אבל לא בניסוך חייב על הניסוך, וכן בשחט חגב אם עובדין אותה בחגב באופן אחר חייב, [ואע"ג דבגמ' דחי משום דצוארה כבהמה מ"מ רב ס"ל אליבא דר"י דאף במקל חייב] וכן בשחט בהמה מחוסרת אבר אם עובדין אותה בבהמה אפי' שלא בשחיטה חייב ור"י דפטר שוחט בעלת מום איירי באין עובדין אותה בבהמה, וכתב הר"ן דאם עובד לפניה בדבר הקרב לגבי מזבח והוא כעין זביחה או ניסוך א"צ תנאי שיהא עובדין אותה בחפץ זה, וראיה מהא דתנן נ"א ב' במצא לפני מרקוליס פרכילי ענבים אסורין ומוקמינן לה בגמ' טעם האיסור דחיישינן שמא בצר מתחלה לשם עכו"מ ועובדה בבצירה אע"ג דמרקוליס אין עובדין אותה בענבים והלכך יינות שמנים וסלתות דתנן התם דאסירי, ואמרו בגמ' הטעם דהויא זריקה משתברת, איירי אפי' אין עובדין אותה ביינות שמנים וסלתות, ואע"ג דאין שמן וסלת נזרקין אלא נקטרין [שמן למ"ד מנחות ק"ד ב' מתנדבין שמן היינו לאשים כדאמר זבחים צ"א ב'] מ"מ כיון דכיוצא בו מקריבין ע"ג מזבח, וגם עושה מעשה עבודה חייב, תדע דהא בצירת ענבים ליכא עבודה במקדש מ"מ כיון דאיכא ענבים בבכורים ובצירה הויא מעין זביחה חייב ה"נ בשמן וסלת, והר"ן כתב דחיישינן שהקטיר מקצתן וצ"ע מנ"ל דכה"ג נאסרו שירים הלא בשירים לא עבד כלום, ובבהמה כה"ג אם זרק דמה והקטיר חלבה אין בשרה אסור כמש"כ תו' חולין ל"ט ב' ד"ה מקום, ועוד הלא אמרו בגמ' בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה משתברת, אלמא דמשום זריקה אתינן עלה, [עי' סק"ט].
ויש לעי' בהא דפטר בהמה מחוסרת אבר נהי דאין עובדין אותה בבהמה מ"מ הלא בהמה היא מדברים שמקריבין בפנים וליהוי כבצירת ענבים דחייב אפי' אין עובדין אותה בענבים, וע"כ צ"ל דבהמה מחוסרת אבר הויא כמין בפ"ע, ולא מקרי כיו"ב קרב, ולפ"ז נראה דאם עובדין אותה בזביחת בהמה אבל מקפידין שלא תהא מחוסרת אבר אם שחט לפניה מחוסרת אבר פטור, ונראה לפ"ז דאם שחט לפניה אוזין ותרנגולים בזמן שאין עובדין אותה בכך פטור ואע"ג דלב"נ בבמה מקריבין אותן וכדאמר זבחים קט"ו ב', מ"מ כיון דאין עבודתה בכך וגם ליכא כעין פנים פטור, ואע"ג דבגמ' אמרו דבעל מום לא מקרי אינה כעין פנים כיון דכשרה בבמה שלהם היינו דבשביל מום לא מקרי מין אחר והרי מקריבין בהמה בפנים אבל אוזין ותרנגולים ודאי לא מקרי כעין פנים והוי כמקל דבעינן דוקא שעובדין אותה במקל, וכן עביט של מ"ר אע"ג דהוי ניסוך מ"מ כיון שאין מינו מתנסך בעינן שעובדין אותה בזה, וכן הוא ברש"י נ"א א' ד"ה מר סבר, ואף שכשרין בבמה מ"מ אין זה מכריע לענין לחייב שלא כדרכה.
ג) עוד הביא הר"ן דעת אחרים, וזו גם דעת הראב"ד בהש' דאף אם אין עובדין אותה במקל כלל מחייב רק בשיבר מקל, ונקט שעובדין אותה במקל לרבותא דאפ"ה זרק פטור, ולפ"ז ספת לה צואה ונסך עביט ושחט חגב איירי אפי' אין עובדין אותה בדברים הללו, ורב כר"י דמחייב בחגב וה"ה במקל, ולפ"ז ר"י דפטר בבהמת מחוסר אבר כרבנן דפטרי בחגב, וקיי"ל כרב משום דכולהו אמוראי נשאו ונתנו בדברי רב ובסנהדרין ס"ב א' פירשו תולדות שיבר מקל בפניה.
וזו גם דעת הר"מ פ"ג מה' עכו"מ, אלא שמפרש דר"י לא פליג אדרב במקל, אלא שמחדש דגזירת הכתוב דבבעלי חיים שיש בהן שחיטה ממש לא מחייבינן שלא כדרכה במחוסרת אבר מדכתיב בלתי לד' לבדו, וזה טעם חכמים דפטרי בחגב, [וסוגיא דלעיל מקמי' דשמיע להו הא דר"י והוי ס"ד דחגב ומחוסרת אבר עדיפא ממקל] והנה לא הזכיר הר"מ צואה לחה דכבר הזכיר במקל דבעינן זריקה משתברת, והא דלא הזכיר הר"מ בזרק מקל דהיינו דוקא כשעובד בזריקה דמפרש דר"נ פליג על רב יהודה וס"ל דמקשקוש לזריקה לא חשיב שינוי וכבר הביא הר"ן דעת זו, ולפ"ז הא דכתב הר"מ עכו"מ שעובדין אותה במקל הוא כדי לחייב על הזריקה והחיוב הוא משום כדרכה, ולכך אינה נאסרת, ומהא דבשבירה נאסרת שמעינן שהחיוב משום תולדת זביחה, וממילא משתמע דאפי' אין עובדין אותה במקל כלל חייב ונאסרת.
ויש לעי' בשלמא לפרש"י דכל שאין עובדין אותו במקל פטור על השבירה, היינו דתנן במתנ' נ"א ב' וכל דבר שכיו"ב קרב ע"ג המזבח, והיינו אע"ג שאין עובדין אותה כלל בדבר זה, מ"מ כיון שעבד דרך זביחה או דרך זריקה חייב, אלא לדעת הראב"ד דגם כשאין עובדין אותה כלל במקל, אם שיבר חייב וכן בכל דבר אם עושה דרך זביחה או דרך זריקה המשתברת חייב ונאסרת, א"כ אין חילוק בין דבר הקרב לדבר שאינו קרב ופרכילי ענבים דמוקמינן בבצרן לכך ומשום כעין זביחה אתינן עלה, ויינות שמנים וסלתות בעושה דרך זריקה המשתברת לא משום דקרב ע"ג המזבח הוא, אלא משום דכעין זביחה וזריקה הוא, ואפי' צואה ועביט נמי, ואפשר דשאר דברים לא מחזקינן להו בסתמא דלתקרובות הוכנסו.
ולדעת הראב"ד דר"י פליג אדרב בשיבר מקל מ"מ בדבר שקרב ע"ג מזבח מודה דהא מתנ' נ"א ב' במרקוליס קיימא ומ"מ אסרינן פרכילי ענבים ואינך והיינו משום שישנן בפנים ולדידי' ניחא מתנ' דקתני כל דבר שכיו"ב קרב ע"ג מזבח, אבל לרב צריך לפרש כמש"כ לעיל.
ד) כ' הר"מ פי"א מה' מ"א ה"ט שאין מתנסך לעכו"מ אלא יין שראוי להקריב ע"ג מזבח ומפני זה כשגזרו על סתם יינן לא גזרו אלא על יין שראוי להתנסך, נראה דהר"מ לשיטתו דהא דאמר ר"י דבהמה מחוסרת אבר גריעא ממקל וכדילפינן מקרא, ונראה לפ"ז דאף אם עובדה בבהמה מחוסרת אבר אם זבח מחוסרת אבר לפניה חייב ואינה נאסרת דאין כאן משום זביחה אלא משום כדרכה, וכל שאין כאן משום זביחה וזריקה אינה נאסרת כדאמר נ"א א' בזרק מקל, ודעת הר"מ דכיון דנסך ילפינן מזבח דין יין כדין זבח דאע"ג דכל זריקה המשתברת נאסרת יין עצמו אינו נאסר אלא א"כ ראוי לנסך ויין מבושל הוי כבהמה מחוסרת אבר שאפי' אם מנסכין אותו אינו נאסר, והלכך לא גזרו עליו משום סתם יינן, ומיהו יין מזוג לא התירו חכמים כיון שעיקר השתיה במזיגה ותחלת הגזירה משום בנותיהן, ואפשר שמזוג אינו אלא כבעל מום בבהמה דנאסרת, [וצ"ע במתוק ומעושן דתנן מנחות פ"ו ב' שהן פסולין אם חייבין עליהן] וכן מש"כ בה"י בעירבו ביין דבש ושאור דעת הגאונים שאין בו משום יין נסך דחשיב לי' כבהמה מחוסרת אבר, אבל לדעת הפוסקים דבהמה מחוסרת אבר לא גריעא ממקל, ואין הלכה כר"י, או לדעת רש"י דמודה ר"י בזמן שעובדין אותה במקל, גם יין מבושל יש בו משום נסך בזמן שמנסכין אותו, ואפשר דכל שמנסכין לה יין גם יין מבושל לא חשיב מין בפני עצמו, וכן אם מקריבין לה בהמה גם מחוסרת אבר בכלל זה אלא איירי שאין עובדין אותה כלל בבהמה וכ"ה לשון התוס' נ"א א' ד"ה חייב, והלכך דעת הפוסקים דעיקר תלוי אם דרכן לנסך או לא, ואין לנו אלא מה שהתירו חכמים דהיינו מבושל והלכך ס"ל דבעירב בו דבש ושאור יש בו משום ניסוך ויש בו משום סתם יינן.
ולדעת הר"מ י"ל דגם סלת שהתליעה רובה אין חייבין על זריקתה כמו בהמה מחוסרת אבר וכמו יין מבושל, כיון שפסול לגבוה וכדאמר מנחות פ"ה ב', ולפ"ז יש לפרש מתנ' נ"א ב' דקתני וכל שכיו"ב קרב ע"ג המזבח למעוטי יין מבושל וסלת שהתליע.
ובזה יש להטעים טפי הא דחלק הר"מ זבח ונסכים לשתי מצוות, וכמש"כ לעיל סק"א, אע"ג דכולהו בלאו אחד נאמרו, משום דיש כאן ב' סוגים, דבזבח מרבינן כל כעין זביחה, וחייבין על המקל ונאסרת, ובהמה גופה בעינן כעין פנים ממש ופטור על מחוסרת אבר ואינה נאסרת, וה"נ ביין מרבינן כל ניסוך ואפי' צואה לחה ומ"ר, ויין עצמו צריך כעין פנים ויין מבושל אין חייבין עליו.
ה) סנהדרין ס"ב א' מאחת סימן אחד, מהנה תולדות שיבר מקל לפניה, אע"ג דמרבינן מקל איצטריך לרבות סימן אחד, והרי לא גרע קנה ממקל, ואף לדעת רש"י דלא מרבינן מקל אלא בעובדה במקל, הכא בהמה הויא מדבר הקרב ע"ג המזבח וחייב עלה אפי' אם אין עבודתה בכך, דהתם בשובר מקל רצונו לעובדה במקל אבל שוחט אין רצונו לעובדה בקנה וושט אלא בבהמה ובשחיטתה ומרבינן דחשיבא עבודה בסימן אחד אף לענין כל הבהמה, והנה רש"י פירש דסימן אחד דוקא ומשום דאשכחן לי' הכשר בחטאת העוף, ויש לתמוה דהא בחולין מ' ב' מבואר דסגי בכל שהו, ולא דנו בגמ' שם אלא אי מצי אסר דחברי' במעשה כל שהו, אבל בעיקר עבודה של עכו"מ פשיטא לי' דמתחייב בכל שהו, ונאסרת בכל שהו ואפשר דאם גמר השחיטה נאסרת בכל שהו למפרע, ואם פסק בעינן סימן אחד, ור"ה בחולין שם דאמר כיון דשחט בה סימן אחד אסרה היינו אפי' לא גמר, ור"י דאמר עשה בה מעשה אסרה, היינו כל מעשה דחשיבא עבודה לענין עכו"מ חשיבא עבודה למיסר דחברי', וקים לי' להגמ' דסגי בכל שהו כל דגמר אח"כ סימן שלם והא דאמר בגמ' שם אי לאו דאמר ר"ה בהמת חברו לא הוי חטאת תיובתי', ומשמע דגם בדידי' איצטריך ר"ה לאשמעינן, היינו דאשמעינן דרשת "מאחת" סימן אחד, [עי' לעיל סי' ג' ס"ק כ"ה].
ב"ק ע"א ב' תוד"ה כיון, שהאיסור תלוי במעשה ולא בשחיטה, ר"ל דשחוטי חוץ וטביחה של גנב ודם שחיטה עיקר הדין נקבע על השחיטה והלכך יש מקום לומר דתחלת השחיטה לאו שחיטה היא אבל עכו"מ עיקרה בלב ובמעשה המורה שעובדה והרבה עבודות יש בזה ואף שחיטה בכלל עבודות וא"צ כאן תנאי השחיטה שאם שחט בדרסה ובסכין פגום ג"כ עבודה היא שהרי סופנו לרבות שיבר מקל, והלכך ודאי תחלתה ג"כ חתיכה של עבודה [ולעיל סי' ג' שם הדברים בלתי מכוונים].
ו) נ"א ב' כל שהוא לפנים מן הקילקלין אפי' מים ומלח אסור, והנה יש חילוק בין דבר שיש בו כעין זביחה או כעין זריקה, ובין דבר שאין בו כעין זביחה וזריקה, דאם יש בו כעין זביחה וזריקה, אז אסור משום תקרובות והלכך אף שאינו של נוי אסור והיינו מים ומלח, אבל מעות כסות וכלים שאינן זריקה המשתברת לית בהו משום תקרובות, והלכך אם הן באופן נוי אסורין וכדאמר בגמ' דדוקא בכיס קשור ותלוי לו בצוארו וכן כסות מקופלת ומונחת על ראשו וכן כלים דסחיפא לי' משכילתא, דאע"ג דלפנים מן הקילקלין נינהו מ"מ אינן של נוי מותרין כיון דלית בהו משום תקרובות שאינן זריקה המשתברת, אין בהן רק משום נוי והלכך אם הן באופן של נוי אסורין ואם אינן באופן נוי מותרין, ואלו שיש בהן זריקה המשתברת לדעת רש"י דוקא מים ומלח, דאע"ג דמרקוליס אין עובדין אותה במים ומלח, מ"מ כיון דקרב ע"ג המזבח אסורין, אבל צואה ומ"ר ושאר מי פירות אע"ג דיש בהן זריקה המשתברת שרי, ולדעת הראב"ד אפי' צואה ומ"ר או שאר מי פירות, וצ"ע למה נקט מים ומלח דקרב ע"ג המזבח, והנה מים ומלח דאסרינן משום תקרובות אין להם ביטול, אבל מעות כסות וכלים בזמן שמונחין דרך כבוד אסורין משום נוי ויש להם ביטול.
וחוץ לקילקלין לפירש"י אין בהן משום תקרובות, ודבר של נוי אסור משום נוי אבל אין בהן משום תקרובות והלכך אפי' פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ואינך אינן אסורין משום תקרובות רק משום נוי ויש להם ביטול ומים ומלח מותרין לגמרי, ופעור ומרקוליס אפי' חוץ לקילקלין אסורין אפי' דבר שאינו של נוי, והיינו מים ומלח דיש בהן משום זריקה, אבל דבר שאין בו משום זריקה דוקא לנוי אסור ואע"ג דעבודתן דרך בזיון מ"מ בעינן דבר של נוי וכדתנן במתנ' מצא בראשו מעות והיינו במרקוליס, ומיהו קילקלין אינה מפסקת בהן כפרש"י והלכך מים ומלח אסורין בהן אפי' חוץ לקילקלין, ובתו' פירשו דחוץ לקילקלין דבר של נוי יש בהן משום תקרובות אם יש בהן כעין זביחה וזריקה, והוכיחו הדבר דאם איתא דחוץ לקילקלין אין בו משום תקרובות ואין שם רק משום נוי בפעור ומרקוליס למה אסורין דבר שאינו של נוי, אבל רש"י ז"ל פי' דאין הקילקלין מפסיקין, ובתו' פירשו דבפעור ומרקוליס אין קפידא במה שאינו של נוי אפי' חוץ לקילקלין, וצריך לפי דבריהם טעם למה לפנים מן הקילקלין אין מקפידין על דבר שאינו של נוי, וחוץ לקילקלין מקפידין.
ז) ל"ב ב' תוד"ה והיוצא, דבחתיכה של בשר שאינה זבוחה לפני עכו"מ איירי, לפ"ז הא דאמר נ"א א' זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת דלא כריב"ב, א"נ דוקא בבשר דבא מן הזבח ס"ל לריב"ב דנאסר בהקרבה, ויש לעי' לפי' ר"י למה בשר היוצא אסור, ומשמע דאפי' נכנס בשר ויצא, הלא אמרו נ"א א' דאפי' פרכילי ענבים שקרבן לעכו"מ מותרין דבעינן זריקה משתברת, וי"ל נהי דמשום תקרובות ליכא, משום נוי איכא ובשר הוי דבר של נוי, ומקל דאמר דאינה נאסרת היינו באינה של נוי, והא דפריך נ"א א' והא פרכילי ענבים לאו זריקה משתברת, ולא מצי לשנויי דאיסורן משום נוי דמשמע במתנ' דמשום תקרובות אסר להו מדכיילינהו בהדי יינות שמנים וסלתות, וגם תני וכל דבר שכיו"ב קרב ע"ג מזבח משמע משום תקרובות אתינן עלה, [שו"ר דע"כ בשר היוצא אסור משום תקרובות ממש דאי משום נוי למה מטמא באהל הרי ריב"ב לא אמר אלא תקרובות].
ובר"מ פ"ז הט"ז מבואר דבפנים אסור אפי' כיס תלוי בצוארה ואינך שהן דרך בזיון וקשה הא הני לאו זריקה המשתברת ואינן נאסרין משום תקרובות, וגם משום נוי ליכא, ולמה יאסרו, ואפשר דבפנים כל שקרב לפניה אסור אפי' ליכא משום תקרובות, דכל שקרב לפניה הוי גם נוי שלה, אע"ג שאין כאן נוי בצורתה מ"מ זהו כבודה שניכר שמקריבין לפניה, אבל חוץ ממקום עבודתה לא ניכר שיש כאן תקרובות וממילא אין כאן משום נוי, והכי משמע סתימת הגמ' דלפנים מן הקילקלין אסור דבר שאינו של נוי אפי' מעות כסות וכלים [מדאמר חוץ לקילקלין דבר של נוי אסור כו', והא דאמר לפנים אפי' מים ומלח אסור ולא הזכיר מעות כסות, אפשר דמשום תקרובות קאמר ונ"מ דלא מהני להו ביטול, וגם לאשמועינן דחוץ לקילקלין אפי' מים ומלח מותר], והנה לפ"ז גם חוץ לקילקלין נאסר משום תקרובות אלא שאין אנו חוששין לתקרובות אלא בדברים הקרבים לגבי מזבח [ומים ומלח אינן בכלל זה שאין בהן כבוד ולא מחזקינן להו שנתנו לשם תקרובות כיון שאין כאן מקום עבודתה, אבל הקרבים לגבי מזבח בבכורים כמו פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות, חוששין שהן תקרובות אף שהן חוץ למקום עבודתה, ובפנים חוששין משום תקרובות אפי' במים ומלח] ומעות כסות וכלים דרך בזיון מותרין דמשום נוי ליכא, ומשום תקרובות ליכא דלאו זריקה המשתברת, ומשום נוי כבודה שמקריבין לפניה נמי ליכא דחוץ למקום עבודתה לא מחזקינן להן שהן תקרובות ואין כאן נוי, [ומשמע דחוץ למקום עבודתה נמי מציבין תמונתה ומשכחת לה כיס תלוי בצוארה] אבל בפנים אף דרך בזיון אסור דנראין שהן תקרובות והוי נוי שלה, ולפ"ז ניחא דקתני כל שכיו"ב קרב ע"ג מזבח דבשאר מילי לא מחזקינן להו לתקרובות, ולדעת הר"מ משנתנו לא איירי במרקוליס, אבל מרקוליס אף מעות כסות וכלים חוץ לקילקלין אסורין דמחזקינן להו לתקרובות.
והנה הר"מ כתב בהט"ו דבשר ויין ופירות שהקריבום אסורים, וקשה דהא בבשר ופירות אין כאן כעין זביחה ואין כאן כעין זריקה, ולהאמור הן אסורין משום נוי [ואפשר שהן משמשין כיון ששבח שלה שמונחין תקרובות לפניה], והא דאמר נ"א זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת איירי בעכו"מ שאינה בבית עבודתה, מיהו קשה מאי קשיא לי' התם אבני בית מרקוליס במה יאסרו, דהא מ"מ נאסרו משום נוי, וי"ל דהתם אין מינכר תקרובות אלא מגדל מרקוליס וקשיא לי' דבתרייתא לישתרי, ואמר לי' דאין ה"נ, ומוכח דאין כאן משום נוי דאל"כ גם בתרייתא אסירי.
ח) נ"א א' אלא מעתה אבני בית מרקוליס במה יאסרו כו', יש לעי' איך ס"ד דרבא דאבני מרקוליס נאסרין משום תקרובות מדין זריקה ולא בעינן זריקה משתברת, דא"כ תקשה לי' מתנ' סנהדרין ס' ב' הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה, ומאי איריא משום כדרכה תיפוק לי' משום זורק דחייב אפי' שלא כדרכה, ואפשר דזריקה שאינה דרך כבוד, אינה בכלל זריקה אלא בכדרכה, ועי' רש"י שם ד"ה אימא, ובגמ' שם ס"ד א' אע"ג דמכוין למירגמה ובתו' שם, ואם אין דברי רבא אלא בכדרכה וכמש"כ לק' סק"י ניחא.
וכל הני מימרי דרב קבעינהו בגמ' לסיומי שמעתא דאבני מרקוליס יש להם ביטול דכל שאינה זריקה משתברת לא נאסר משום תקרובות אלא במרקוליס נאסרו משום כו"מ עצמה ודין הוא שיש להם ביטול וכברייתא דאייתי רבה בר ירמי', אלא שהפסיקו בגמ' בברייתא אחריתא דאייתי רב"י ואיתמר עלה לית נגר.
ט) למאי דקבענו דגם בדבר הקרב לגבי מזבח בעינן זריקה המשתברת הדין נותן דמצא לפניה בשר מותר שהרי אין כאן זריקה משתברת ואקשי לן הא דמבואר בגמרא ל"ב ב' דבשר היוצא אסור משום תקרובות, ויש מקום לומר דהקרב ע"ג מזבח א"צ זריקה משתברת דכל הנחה לשם תקרובות הויא כזריקה שהרי הקטרה אינה זריקה משתברת, וכן מבואר בר"ן שכתב דחיישינן שמא הקטיר מקצתו, ואם איסורו משום שהקטיר מקצתו ודאי א"צ זריקה משתברת, ולעיל קשיא לן למה יאסרו השירים, אבל להאמור י"ל דכל שהניח לשם תקרובות ולקח ממנו מעט להקטרה אסור כולו משום תקרובות וא"צ כאן תנאי של זריקה משתברת, ואמנם פרכילי ענבים ועטרות של שבלים שאין כיו"ב קרב אלא שמביאין ממנו בכורים, יש בהן צד אחד שדינו כקרב ע"ג מזבח, ודין אחד כמקל, דינן כקרב ע"ג מזבח, שאם עביד כעין זביחה חייב אף בעכו"מ שאין עובדין אותה בענבים אבל אין חייבין עליהן בזריקה שאינה משתברת, דבכורים אינן קריבין ע"ג מזבח, ובזה ניחא הכל. [א"ה, עי' לק' ס"ק י"א].
והדבר מוכח בגמ' דאמר בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה משתברת אלא פרכילי ענבים כו' לא כעין פנים איכא כו', ואם איתא דגם בקרב ע"ג מזבח בעינן זריקה משתברת, ואין מועיל כעין פנים אלא לחייב גם במרקוליס אע"ג שאין עובדין אותה ביינות ושמנים וסלתות, הרי פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ג"כ איכא כעין פנים שהרי בבצרן מתחלה לכך הן נאסרין אף במרקוליס אף שאין עובדין אותה בכך, אלא ע"כ ה"ק בשלמא יינות שו"ס איכא כעין פנים וראוין הן ליאסר אף אם אינן זריקה משתברת, ואמנם גם זריקה משתברת אית בהו אלא פרכילי ענבים לא כעין פנים איכא כו', וכן צריך לפרש לדעת הראב"ד דהא דתנן כל דבר שקרב ע"ג מזבח היינו דבאלו מחזקינן להו שהוכנסו לשם תקרובות וכמש"כ סק"ג, והלא בזה גם פרכילי ענבים בכלל קרב ע"ג מזבח, ובגמ' אמר פרכילי ענבים לא כעין פנים איכא, וע"כ דכעין פנים דאמר בגמ' היינו לחייב בזריקה שאינה משתברת, וזו דעת רש"י שהביאו תו' נ' ב', אלא שסיימו דר"י חולק, ובבהגר"א סי' קל"ט ס"ק י"ד כתב דבגמ' מוכח דגם כעין פנים בעינן זריקה משתברת ולמש"כ לפרש בגמ' דנקטו ב' דברים שכל אחד סיבה לחייב ניחא.
י) נ"א א' שחט לה חגב כו' וחכמים פוטרים, אע"ג דמרבינן סנהדרין ס"ב א' תולדות זביחה והיינו שיבר מקל כדאמר שם, רבנן מוקי להו בבצר ענבים דאיכא מניהו בכורים ובגמ' שם דאמר שיבר מקל היינו כרב וכר"י דמחייב בשחט חגב.
שם א"ל רבא לר"נ מ"ש שבר כו', יש לעי' הלא רבא אמר לי' לאביי דבעינן זריקה המשתברת, ואי לבתר דשמע לה מר"נ א"ל לאביי היה ראוי שיאמר לי' הכי אמר ר"נ, ואפשר דרבא היה סבר דבעובדין אותה בזריקה ממש דחייבינן לי' ראוי לאסור משום זריקה אף שאינה משתברת והיה מוכיח כן דאל"כ למה אבני מרקוליס נאסרין וכמו שהקשה לו בתר הכי, וכן ס"ל באמת לעיל נ' א' הני רבנן דפרשי, ורבא לא שמיע לו ברייתא דמייתא שם עכו"מ שהביא אבנים כו', ואפשר דגרסינן לעיל א"ל אביי לרבה.
שם השתא לבני נח חזיא לגבוה כו', אפשר דמטעם זה אין בעל מום בכלל תולדת זביחה אלא זו זביחה ממש, שאין מום חולק אותו למין אחר.
יא) רא"ש סי' א' ואע"ג דליכא זריקה משתברת וגם לא הקטירו ממנו כלום כו' כדאמר לעיל בשר היוצא אסור כו', כל מש"כ לעיל סק"ט קדם דשמיעא לן דברי הרא"ש, שכל הדברים מפורשים כאן ברא"ש ופליג על הר"ן דתלי הטעם דחוששין שמא הקטיר מהן וכ"ה בטור סי' קל"ט, ולר"י בתו' נ' ב' קשה מבשר היוצא וכמו שהק' הרא"ש וכן הגר"א בסי' קל"ט הניחו בקושיא.
ואמנם יש לעי' כיון שאין כאן לא זריקה ולא הקטרה למה יהא חייב הלא לא ילפינן סנהדרין ס' ב' אלא ד' עבודות, וכ"ת נהי שאינו חייב משום עובד עכו"מ מ"מ תקרובות הוי, זה לא יתכן שהרי בגמ' לעיל כ"ט ב' פריך יי"נ מנ"ל ופי' תו' דאין יי"נ בכלל זבחי מתים כיון שהן עבודות חלוקות, והנה הוקש יי"נ לזבחי מתים, אבל מניח בשר לדורון אם אין חייבין על זה בשלא כדרכה, מנ"ל שיאסר משום תקרובות, ונראה דדוקא בדבר שאינו של פנים דהוי תולדת זורק בעינן זריקה משתברת אבל דבר שכיו"ב קרב ע"ג המזבח אף זריקה שאינה משתברת בכלל זריקה, וגם אין נפקותא בין זורק למניח, והרי גם בפנים איכא הנחה וכדאמר מנחות כ"א א' בדם הקרוש דבחטאות חיצונות ולקח ונתן כתיב וכשר, ואם תאמר ניליף לחייב בזריקה שאינה משתברת כיון דאיכא בפנים בחטאות החיצונות, י"ל דמקל וכיו"ב דהוי תולדה בעינן זריקה המשתברת דומיא דעיקר עבודה בפנים.
רא"ש שם אבל פרכילי ענבים כו' אע"ג דמונחים כו' וראוי כו', לכאורה הדברים תמוהים דהא בגמ' אמרו משום שבצרן מתחלה לכך, ואיכא כעין זביחה, ואפשר דדברי הרא"ש לפרש הא דמהני בצרן דהוי כעין זביחה והרי במרקוליס קיימינן שאין עובדין אותה בענבים כלל והר"ן פי' משום דאיתנהו בבכורים וכמש"כ לעיל, ולא נראה לי' לרא"ש טעם זה דאין בכורים עולין על המזבח ולזה פי' משום דראוין ליין, אבל אין טעם זה אלא שלא להצריך עובדין אותה בכך אבל זריקה משתברת בעינן והלכך מפרש עולא משום שבצרן מתחלה לכך, [ובטוש"ע לא הוזכר דין פרכילי ענבים ועטרות שבלים ואנו למידין אותו מן הגמ'].
טור סי' קל"ט ותקרובת כל שכיו"ב קרב על המזבח כו' נאסר מיד, הב"ח כתב דאינו חייב ולמש"כ לעיל כל שנאסר חייב, ואין חילוק בין חיוב לאיסור אלא בכדרכה, וכמו שהזכיר בסמוך.
שם שחט לפניה חגב נאסר כו', לא נתפרש טעם רבנו שהרי פי' תו' דדוקא בעובדין אותה בחגב, ואם נפרש דפליגי באין עובדין אותה בחגב, ור"י דפטר בזובח מחוסרת אבר כרבנן ובגמ' ר"ל דכו"ע כרב בעובדין אותה במקל, והכא באין עובדין אותה, אכתי תקשה למה פסק רבנו כר"י ולא כרבנן, והב"ח כתב דרבנו מפרש דתנאי היא דאמר בגמ' היינו דר"י לא מצריך שיהיו עובדין אותה, ומשני דדוקא בחגב מחייב ר"י אע"פ שאין עובדין אותה בכך, ועדיין קשה למה פסק כר"י ומש"כ הב"ח דמשמע לי' לרבנו דלענין איסור גם רבנן מודו אינו מובן, וכבר חלק עליו הש"ך סק"ד, ואמנם גם מש"כ הש"ך דהטור ס"ל כהראב"ד דאף באין עובדין אותה במקל חייב, אבל אינה נאסרת, ובחגב לר"י נאסרת, תמוה דבפשוטו כל שחייב משום זביחה הויא זבחי מתים וכש"כ שאין לבדות חילוקי דינים דבמקל חייב ואינה נאסרת, ובחגב נאסרת, דברים שאין להם זכר בגמ'.
הב"י סי' קל"ט פי' דברי הר"מ דחוץ מן הקלקלין דבר הקרב ע"ג המזבח אסור משום תקרובות אם נמצא עליה דוקא ודייק לה מלשון הר"מ ונראין דברי הב"ח דראשה לאו דוקא, מיהו מש"כ ב"י דלפנים מן הקלקלין אסור מעות כסות וכלים משום תקרובות תמוה מאד דהא לכו"ע בדבר שאינו קרב ע"ג מזבח בעינן זריקה המשתברת, וע"כ אין האיסור אלא משום נוי וכמש"כ לעיל, וא"כ נרות של שעוה שכבן מותרין גם להר"מ, והב"ח והש"ך העתיקו דברי ב"י בנרות של שעוה ותמוה מאד.
יב) בב"י סי' קל"ט בביאור דעת הר"מ כתב דמים ומלח מקרי אין כיו"ב קרב ע"ג המזבח, ותמוה וכי משום שמקריבין גם יין לא מקרו מים קרב ע"ג המזבח הלא כל אחד מתנסך בפני עצמו, וכן מלח אע"ג דבא עם הנקטרין מ"מ מקרי קרב ע"ג המזבח כמו שמן וסלת שאינן נזרקין רק נקטרין מ"מ מקרי כיו"ב קרב אף שלא הקטירו אלא הניחו.
טור סי' קל"ט נוי כגון שמקריבין לפניה נרות, כ' הב"ח אע"ג דמדליקין נרות במנורה איסור זבחי מתים אינו אלא במאכל והלשון אינו מדוקדק דהא שיבר מקל לפניה נאסרת, אלא דילפינן דומיא דזביחה כדאמר סנהדרין ס' ב' וילפינן זביחה זריקה והקטרה שכולן עבודת פנים בתקרובת המזבח, אבל על הדלקת נרות אינו חייב משום עבודה אלא ככיבד לפניה, ולענין איסור נמי ילפינן זבוח ומתנסך כדאמר לעיל כ"ט ב' ובתו' שם, וכ"ה בהדיא בר"ן והביאו הב"י לקמן ד"ה ומ"ש בשם הר"י.
ומר סבר לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים לא דכו"ע לא אמרינן כעין זביחה כו' ושאני חגב כו', נראה דמ"מ מודה ר"י בספת לה צואה דחייב דהרי זרק כעין זריקת פנים אלא שאין גוף זה שזרק כעין גוף הנזרק לפנים, אבל שבר מקל אין שבירת מקל מעין השחיטה כלל, דאי בעי למימר דגם בספת צואה פטר ר"י א"כ אכתי תנאי היא דתנא דברייתא דמחייב בספת לה צואה סבר כרב דחייב על שבירת מקל, וא"כ למה לא נימא דר"י ג"כ כרב, ואפשר דאף רבנן דפטרי בחגב מחייבי בספת לה צואה.
יג) סנהדרין ס"א א' ע"כ לא אסר ר"י אלא בהמה אבל גברא לאו בר קטלא הוא, יש לעי' הלא ביין מצרכינן קרא לאסור דכיון דזביחה וניסוך שתי עבודות חלוקות נינהו אין לנו למיסר נסך מקרא דזבחי מתים וכמש"כ לעיל סק"א, א"כ שוחט ע"מ לזרוק כיון דגברא לאו בר קטלא הוא ואין כאן עבודה לעכו"מ, מנ"ל למיסר בהמה, ואפשר דלענין זה ילפינן מפיגול דכיון דזובח לעכו"מ נאסרה, גם זובח לזרוק נאסרה, אע"ג דלא קרינן בי' זובח לאלהים יחרם ואינו בר קטלא, ולר"א לר"י קרינן בי' זובח וגו', אבל ר"ל ס"ל נהי דקרינן בי' זובח וגו' אבל קרא ויאכלו זבחי מתים היינו דוקא בזבוח לעכו"מ, והא דמדמי לי'יש לעי' דהתם מחובר אינו נאסר ואין כאן גרעון בחטא, אבל הכא אין הבהמה נאסרת משום שלא עבד בזביחה עצמה, ושפיר י"ל שאין גברא בקטלא, וצ"ל דאין מביא ראי' אלא דאין איסור תקרובות תנאי בחיוב גברא.
יד) ע"ז ע"ד א' יי"נ ועכו"מ ועורות לבובין, בתו' זבחים ע"ב א' נסתפקו אי איירי בדבר חשוב כמו אינך דמתנ' או כל של ע"ז אוסר בכ"ש, וכאן פרש"י ותו' חביות והיינו חביות סתומות דתנן פ"ג דערלה, והא דתנן לעיל מ"ט ב' בפת ובגד נתערבו באחרים כולן אסורין לדעת רש"י איירי בככרות של בעה"ב ובגד בצפורתא או דבבגד כו"ע מודים דהוי כששה דברים וכמש"כ ערלה סי' י' סק"ד דלא פליגי רבנן אלא בבגד שצבעו בקליפי ערלה, ומיהו הכא בארגו בכרכר של אשרה אפשר דלא עדיף מצבעו בקליפי ערלה, וקשה לדעת זו דבע"ז תנן דפת אוסר ובערלה תנן דפת עולה במאתים ולא פירש התנא דכאן בככרות של בעה"ב, ואפשר משום שאין התנא עסיק במשנת ע"ז בדין ביטול אלא בא לאשמעינן פלוגתת ר"א ורבנן לכך סתים, עוד קשה בהא דאמר ע"ד א' דכבר תני לי' ככרות של בעה"ב בערלה, ולמה לא אמר דכבר תני לי' תנא בהאי מס' דע"ז במתנ' מ"ט ב', וי"ל משום דלא תנן דאוסר בכ"ש ואפשר דבטל במאה ואלף, ואע"ג דאין סברא לחלק מ"מ ההיא דערלה עדיפא לי'.
וביו"ד סי' ק"מ סתם המחבר דכו"מ ומשמשיה אוסרין בכ"ש ומשמע אפי' אינו מדברים החשובין, והרמ"א סי' קל"ד ס"ב סתם להקל כדעת רש"י, והגר"א שם סק"ח כ' שדעת הר"מ דאפי' אינם חשובים אינם בטלים מדלא חשיב להו בפט"ז מה' מ"א, ומיהו אפשר שאין זה הכרע דסמך על מש"כ בפ"ז מה' ע"ז, וכמו כן לא חשב שער נזיר ושער פטר חמור וצמר בכור מפני שסמך על מש"כ בסוף פה"מ, ועי' בהגר"א סי' ק"י סק"א, ומל' הר"מ בפ"ז מה' ע"ז משמע דוקא דבר חשוב דחשיב שם בה"ט צורה וכוס וחתיכה, וכן הוא בהדיא בר"מ בפי' המשנה ע"ז ע"ד א' דכ' דיי"נ היינו חביות לפי ששני הענינים נתקבצו בו, ר"ל דבר שבמנין ואיה"נ, וכיון שהוא דרבנן נקטינן להקל כמש"כ הרמ"א סי' קל"ד.
והא דהביא הר"ן ראי' מיי"נ שנתערב יין ביין, י"ל תערובות לח בלח שאני, תדע שאם הא דלח בלח משום דכל שהוא משום לתא דעכו"מ אוסר בכ"ש כטעם הירו' משום לא ידבק, אפי' יין במים ומים ביין נמי.