חזון איש/יורה דעה/נז
סימן נז[עריכה]
א) פסחים כ"ו ב' אפה בו את הפת, לקמן ע"ה א' מבואר דאם לא צנן את התנור ואפה בו את הפת הפת מותרת דאע"ג דהאי חום שבתנור בא בעוד שהי' האיסור קיים וחום זה משבח עתה את הפת מ"מ לא חשיב לי' שבח עצים בפת כיון שכבר נפרש החום מעצי האיסור והונח לתנור בטל שם איסורא מיני' והוי כגחלים עוממות, ולפ"ז צ"ל דהא דאמר אפה בו את הפת הפת אסורה היינו שאפה את הפת בעצי איסור והיינו באבוקה כנגדו או בגחלים לוחשות לכל מר כדאית לי' ומיהו ק"ק דהו"ל למיתני אפה בהם בלשון רבים כמו שהתחיל ברישא קליפי ערלה, לכ"נ דבו בתנור קאמר אלא דאיירי שהיתה אבוקה כנגדו וכן מבואר מלשון רש"י ד"ה אפה, ואע"ג דחום התנור חשיב כגחלים עוממות מ"מ הפת אסורה ולא אמרינן חום התנור והאבוקה זה וזה גורם ומותר דחום התנור בטל לגבי חום האבוקה וחשיב האבוקה כחד גורם כמש"כ התו' לקמן ע"ה א' ד"ה וגרפו בשם הירושלמי.
ב) שם תוד"ה בין חדש בין ישן, דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור, נראה דאסור לנטוע אגוז של ערלה מן התורה שהרי הנאה זו של נטיעה יש בה שוה פרוטה והרי נהנה מאיסורי הנאה שו"פ ולא שייך כאן זו"ז גורם דלא נאמר זו"ז גורם אלא כשהאיסור כבר כלה כמו אפה בו את הפת וכיו"ב וא"כ ה"נ כיון דהתנור חשיב איסורי הנאה איך שרי לאפות בו משום זו"ז גורם הרי נהנה מאיסורי הנאה והאי שימוש יש בו שו"פ ומה ענין זה לזו"ז גורם ומה טעם הוא זה שאם נאסרנו יפסיד התנור ולולא דבריהם י"ל דיש חילוק בין דבר האסור מחמת עצמו לדבר הנאסר מחמת גרמת אסה"נ דודאי תנור של משמשי עכו"ם אסור לאפות בו פת שהרי נהנה בשימושו שו"פ אבל תנור חדש שהסיקו בקליפי ערלה לא חשיב שבח עצים בתנור כיון שאין התנור משמש לעצמו אלא בשתוף העצים ולא מטי לה לאדם הנאה מינה אלא בשני גורמים חשיב זו"ז גורם ושרי, שו"ר שהדבר מבואר ברא"ש כמש"כ.
ג) תוד"ה בין, כיון דסגי לי' בצינון ולא מפסיד מידי, לולא דבריהם י"ל דלא חשיב זו"ז גורם מה שהתנור הוא היתר כיון דשבח הפת אינו אלא ע"י החום והחום הוא כלו אסור ואין כאן אלא חד גורם של איסור בהויתו של הפת, [וכ"ה בש"ך יו"ד קמ"ב ס"ק י'] וע"כ צ"ל כן למש"כ לעיל דאפה בו את הפת היינו בתנור ובאבוקה כנגדו או בגחלים לוחשות ולא חשיב זוז"ג בשביל התנור וכמש"כ ש"ך שם.
ד) כ"א ב' תוד"ה בהדי דקשריף לי' כו' אפרן מותר וקס"ד כו', נראה דמתני' י"ל בין לרבנן ובין לרבי לקמן כ"ו ב' ואי באבוקה כנגדו איירי או בגחלים לוחשות למאן דאסר לרבי אסור מן התורה ואפי' דיעבד הפת אסורה ולרבנן לכתחילה מיהא אסור מדרבנן ואע"ג דאפרן מותר לכתחילה גחלים שאני כמו שכ' התו' שם ד"ה בישלה ואי מתני' בגחלים עוממות לכו"ע אין אסור אלא מדרבנן ומשנתנו דקתני סתמא ולא יסיק כו' משמע דאף לבשל בגחלים עוממות אסור וכל זה לר' יהודה דביעור חמץ בשריפה אבל לרבנן דאפרן אסור פשיטא דאסור לאפות בגחלתו אפי' גחלים עוממות דהוי איסור דאורייתא, ומיהו בתנור שהסיקו בחמץ וגרפו ואפה בו את הפת דאמר לקמן ע"ה א' דאפי' לרבי [אם הסיקו בקליפי ערלה] שרי, י"ל דאפי' לרבנן דר"י דביעור חמץ בכל דבר ואפרו אסור הכא הפת מותר דחום הנשאר בתנור לאחר שנפרש מן החמץ לא חשיב כאפרו אלא כשלהבתו, אפי' לדעת החק יעקב סי' תמ"ה ס"ק ו' דשלהבתו אסור מדרבנן י"ל היינו לכתחילה אבל אין הפת אסורה והא דלא מוקי מתני' דקתני לא יסיק בו תנור וכירים כרבנן ולענין לאפות בתנור לאחר שגרפו י"ל דמתני' סתמא קתני ומשמע דאיירי בלא גריפה.
אבל הש"ך שם דעתי' דכל שאסור בגחלים עוממות אסור בתנור גרוף.
ה) כ"ו ב' לא קשיא הא רבי הא רבנן, למ"ד דלרבנן אפי' אבוקה כנגדו שרי איירי אפי' כשהוסק התנור מאש של אבוקה ולמ"ד דמודים חכמים באש אבוקה איירי בגחלים לוחשות ופלוגתת רבי ורבנן בתנור חדש היינו ביש שבח עצים בתנור כי היכי דפליגי ביש שבח עצים בפת ופריך זוז"ג מי שמעת לי' נהי דאסר רבי בפת משום דיש שבח עצים בפת אבל בתנור אע"פ שיש שבח עצים בתנור יש להתיר משום זוז"ג.
ו) לדעת התו' שנתבאר בס"ק ג' דתנור ג"כ חשיב גורם ע"כ צ"ל דהא דאסר רבי באפה בו את הפת בגחלים לוחשות או באבוקה כנגדו היינו כשאפאן על גבי קרקע ולא בתנור כמש"כ מהרש"א הא דקאמר לעיל אימר דשמעת לי' לרבי משום דיש שבח עצים זוז"ג מי שמעת לי' היינו משום דאפשר דהא דאסר רבי את הפת היינו כשאפאו שלא בתנור, ומיהו למאי דס"ד דרבי אסר זוז"ג יפרש אפה בו את הפת היינו בתנור ומיהו חכמים מתירין אפי' אפה שלא בתנור ומהרש"א ז"ל פירש דלמאי דס"ד דרבי אסר אפי' בתנור מפרש טעמא דחכמים משום זוז"ג מותר, ולא משמע כן אלא דלכו"ע פלוגתא דרבי ורבנן בשבח עצים בפת וכן מוכח מדקתני בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר מכלל דפליגי בשבח עצים ולא בזוז"ג.
ז) כ"ז ב' תנור שהסיקו בעצי הקדש, עי' רש"ל ומהרש"א שהקשו דהא הקדש אפרו אסור ובזה לכו"ע אסור אפי' בשלו ע"ג גחלים עוממות וכמבואר להדיא לעיל בסוגיא כ"א ב' כמש"כ תו' שם ד"ה בהדי וכ"כ הש"ך יו"ד סי' קמ"ב בשם התוספתא מס' ערלה ונראה דלמ"ד דאפי' כשאבוקה כנגדו פליגי ושרו רבנן אפי' באלו דאפרן אסור שרו רבנן באפה בהן את הפת וטעמייהו דבאפי' שעיקר השבח הוא ע"י החום לעולם לא מקרי שבח איסור הנאה בפת אלא שבחא דהיתרא דשלהבת של איסורי הנאה מותר ואע"ג דהשלהבת קשור בעצים של איסורי הנאה מ"מ אפיסת העצים והויות השלהבת בהדי הדדי קאתו ולפיכך לא דמי לכוש וכרכר של אשרה שארג בו את הבגד דהתם הוא האיסור בעיני' וחשיב לי' שבח הכלים בבגד מה שאין כן באפי', ומיהו למאן דאמר דמודים חכמים באבוקה כנגדו וכי פליגי בגחלים לוחשות התם טעמא דחכמים משום דכבר כלה האיסור והלכך בהני דאפרן אסור מודים חכמים לרבי, וכן לדידן דקיי"ל כרבי ושרינן בגחלים עוממות היינו דוקא בדברים שאפרן מותר אבל בדברים שאפרן אסור אף גחלים עוממות אסורין, ורמי בר חמא ורב חסדא סבירי להו כמ"ד דבאבוקה כנגדו פליגי והלכך מבע"ל בעצי הקדש והא דאמר לעיל כ"א ב' לא נצרכה אלא לרבי יהודה היינו כרבי אבל לרבנן דרבי דשרו אפי' אבוקה כנגדו איצטריך לאשמועינן אפי' לרבנן דר"י דביעור חמץ בכל דבר ואפרן אסור למיסר למיסק בהן את התנור דמן התורה בהדי דקשריף להו מותר ליהנות ממנו כדאמר בסוגין אלא עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת להו כו' א"נ סוגיא דהתם דאמר לא נצרכה אלא לר"י כדי לפרש אפי' למ"ד דבגחלים לוחשות פליגי ומודים חכמים לרבי דבאבוקה אסור אף מן התורה.
ויש סעד למש"כ דהדלקה שאני משאר השתמשות דהלא איצטריך קרא לעיל כ"ב ב' לאסור הדלקה ורבנן מוקו לה לקרא להדלקת שמן כמש"כ תו' שם ד"ה מנין וממילא לא איתרבי הדלקת עצים [מיהו מה שחלקו בתו' שם בין עצים לשמן צ"ע דלכאורה גם בשמן השלהבת בא מן השמן שכבר כלה ואפשר דחכמים מוקו לה לקרא לדרשא אחריתא וצ"ע].
ח) שם אמר רבא הקדש אפי' באלף לא בטיל, נראה דטעמא דבהקדש הפת אסורה דהקדש חלוק משאר איסורי הנאה דבכל איסורי הנאה ליכא דין ממון ובהקדש איכא דין ממון וכל שבין אדם לחברו היה חייב לו ממון בהקדש מקרי הנאה והלכך אם היה אדם אופה כנגד אבוקת חברו היה יכול לתבוע ממנו מה שנהנה וה"נ בהקדש חשיב נהנה מן ההקדש באותו השכר שהי' חייב לחברו וחשבינן כאילו הנאה זו של הקדש מונחת בפת והו"ל שבח הקדש בפת והיינו דקאמר הקדש אפי' באלף לא בטיל משום דיש להקדש דין ממון כדאמר בביצה ל"ח הרי שנתערב לו קב חטין וכו' משא"כ בשאר אסוה"נ מן התורה בטלה ברובא ומותר לאכול את כל התערובות ומשה"ק התו' מעילה כ"א ב' דליבטל פרוטה דהקדש ברובא היינו כשהוציא פרוטה אחת שייך לומר כל דפריש מרובא פריש אבל אם הוציא כל הכיס פשיטא דלא בטיל ממונא דהקדש.
כ"ז א' אר"י א"ש תנור כו' חדש יותץ, נראה דה"ק ר"י דשמואל כשתני ברייתא דלעיל תנור שהסיקו בקליפי ערלה הי' שונה בדברי רבי הפת מותרת ובדברי חכמים הפת אסורה ואינו מימרא דשמואל עצמו דהא שמואל ס"ל דזוז"ג מותר כמש"כ תוד"ה ובהא, וא"כ גם חדש יוצן, אלא שמואל ברייתא דלעיל היה שונה, ובזה מיושב קושית הפ"י.