חזון איש/יורה דעה/נב
סימן נב[עריכה]
א) כלים שמכניסין בהן לקיום צריכין עירוי ג' ימים ואע"ג דבגמ' ע"ד ב' לא נזכרו רק קנקנים של חרס ה"ה בכלים של עץ ושל מתכת, והני זיקי דריב"י ל"ג א' דאצרכינהו עירוי, נראה דבמכניסן לקיום איירי ולכך הצריכום עירוי ג"י, ואע"ג דנודות דקתני בברייתא איירי באין מכניסן לקיום כמש"כ תו' בשם ר"ת, מ"מ הני זיקי דר' יצחק בר יוסף, במכניסן לקיום, ומיהו יש לדחות דהיו מזופפין, ואכתי מוכח כן מדמחלק תנא בין נודות לקנקנים והיינו החילוק בין דבר שמכניסו לקיום לאין מכניסו לקיום, ואם איתא דבנודות אף מכניסו לקיום סגי בשכשוך לא הו"ל למנקט נודות שהן תרתי למעליותא שהן של עור וגם אין מכניסן לקיום, אלא הו"ל למנקט דבר שמכניסו לקיום של שאר כלים חוץ מן כלי חרס, ואכתי י"ל דשאר כלים שמכניסן לקיום סגי בניגוב אבל כלי חרס לא סגי בניגוב, אבל האי תנא לא הזכיר כלל דין ניגוב ומשמע דאין דין ניגוב אלא בגת מחץ ומשפך שהן טרודות ביין שתשמישן תדיר וכמש"כ תו' ל"ג ב' ד"ה כסי, אבל זיקי וקנקנים אם מכניסין בהן לקיום בעי עירוי ג"י ואם אין מכניס בהן לקיום סגי בשכשוך ושמעינן מהא דלא חש תנא למתני דין שאר כלים שמכניסן לקיום ונקט קנקנים דבמכניסו לקיום אין חילוק בין חרס לשאר כלים, והני כובי דאנס פרזק רופילא היו של עץ והתירום משום שאין מכניסן לקיום, אבל במכניסן לקיום בעי עירוי ג"י.
וכלים שאין מכניסן לקיום סגי בשכשוך אפי' כלי חרס לדעת תו' ולפרש"י כ"ח פעם ראשונה ושני' בעי עירוי ג"י, וגת מחץ ומשפך יש להם דין מיוחד שהן ממוצעין בין מכניסו לקיום לאין מכניסו לקיום, ובשאר מינים צריכים ניגוב, ובחרס צריכים עירוי ג"י.
ב) כל זה בכלים של עכו"מ, וכלים דידן שהיה בתוכן יין של מגע עכו"מ, אם הוא דבר שמכניסו לקיום צריך עירוי ג"י בין בכ"ח בין בשאר כלים, וכדאמרו ע"ד ב' דבר שמכניסו לקיום גזרו בו לפי שעה, ור"ל דאי לא חתים להו היו צריכין עירוי, דאי סגי להו בשכשוך לא שייך לומר גזרו בו לפי שעה, וכן זיקי דריב"י לא לקחן לקיום שהרי אהדרינהו מיד רק שימש בהן [כדמשמע לשון רמא בהו חמרא ואהדרינהו] ולפי' הר"א בן הר"י שהביאו תו' איירי במכניסו לקיום, ומיהו לפר"ת איירי במזופפין.
ואם הן כלים שאין מכניסן לקיום, סגי בשכשוך אפי' בכ"ח לדעת ר"ת אלא דצריך שכשוך ג"פ בכ"ח, ולפרש"י כ"ח פעם ראשונה ושניה צריך עירוי, ואם הן זפותין נסתפקו בתו' אי סגי בשכשוך או צריך עירוי ג"י.
וגת מחץ משפך, אם הן של אבן והיה בהן יי"נ סגי בשכשוך לפרש"י ע"ד ב' כמבואר בל"ק דרבא [ובזה חלוק כלי של עכו"מ מכלי של ישראל שהיה בו יי"נ לפי שעה] אבל הרי"ף ל"ג לישנא קמא, ואם הן זפותין נהיגין בהו כדין של מכניסו לקיום וכי היכי דגזרינן לפי שעה במכניסו לקיום גזרינן בגת מחץ ומשפך ואותו הכשר דצריך בגת מו"מ של עכו"מ מצרכינן בגת מו"מ דידן שנגע בהן סתם יינן, ובזפותין צריך קילוף, וכן בשל חרס צריך עירוי וזה מבואר בגמ' ע"ד ב' דגת דידן שדרך בה עכו"מ בזפותה צריך קילוף ובחרס לא סגי בניגוב, וכן במחץ ומשפך דכולן בהדי הדדי תניא, וכן נראה מדברי תו' שם ד"ה הגת, דבזפותין אין חילוק בין של עכו"מ לשל ישראל.
ומיהו של ישראל שזפתה עכו"מ של אבן סגי בניגוב [והא דאסרינן בזפתה היינו משום דנותן יין אחר הזפיתה למתק את הזפת אבל מה שנותן יין לתוך זפת חם הוי כזורק מים לטיט כדאמר ל"ג א', ובבהגר"א סי' קל"ח סק"א הביא בשם סה"ת בשם ר"ת דאין דברי ר"ז ל"ג א' אלא בשל עור דזוהמא של העור מכלה את טעם היין, וריטב"א בשם הראב"ד כתב דדוקא בשופך יין של ישראל לתוך הזפת אינו אוסר דאין דרך ניסוך בכך לגזור על כחו של עכו"מ אבל יי"נ הנופל לתוך הזפת לא הותר].
והא דמיקילינן בזפתה יותר משאר תשמישים, משום דזפיתה הויא דבר מסוים ולא אתא לאיחלופא בתשמיש תדירי, אבל שאר תשמיש אינו מסוים, וכיון דגת מחץ משפך של נכרים טעון קילוף משום שהן טרודין ביין, והחמירו גם בשל ישראל ששימש בו עכו"מ לפי שעה, כמו שהחמירו במכניסו לקיום לפי שעה, אין כאן מקום לחלק בין תשמיש לתשמיש, ולפ"ז הדין נותן דגת של אבן זפותה של ישראל שנגע עכו"מ ביין שבגת טעון קילוף, אבל קשה לפ"ז הא דאמר בגמ' ס' ב' דכי איכא טלה"ט בעי ניגוב במאי עסקינן אי בגת של חרס הלא אפי' בזפתה עכו"מ לא סגי לה בניגוב, ואי בשל עץ ואבן אינן זפותין לפרש"י אפילו דרך בה עכו"מ סגי בשכשוך, וע"כ באבן זפותה איירי ושמעינן דסגי לה בניגוב, וע"כ צ"ל דגת דצריך ניגוב בשל אבן אינו מפני שתשמישו תדיר אלא מפני טבע הדריכה, והלכך בזפותה כי היכי דשל עכו"מ בעיא קילוף ה"נ בשל ישראל שדרך בה עכו"מ, אבל באמת לא גזרו לפי שעה בגת מחץ ומשפך ולפיכך נגע עכו"מ ביין שבגת של אבן זפותה סגי בניגוב כדין גת של אבן שזפתה עכו"מ, ובזה איירי בגמ' ס' ב', וכן במחץ משפך זפותין של ישראל שנגע עכו"מ ביין שבתוכן של אבן סגי בניגוב, מיהו קשה א"כ מה חילוק יש בין גת של אבן של ישראל לגת של עכו"מ דשל ישראל סגי בהדחה לפרש"י וע"כ צ"ל דגת חשיב טרוד ביין, ומיהו אכתי י"ל דבגת מו"מ לא גזרו לפי שעה והא דבמזופפין אף בשל ישראל אם דרך בה בעי קילוף הוא משום דדריכה מטריד היין ביותר, והא דפריך ממתנ' אברייתא משום דבעי בגמ' לאשמועינן דבדרך בשל ישראל בעי קילוף, אבל משום קושיא דברייתא הוי מצי לשנויי דשל עכו"מ שאני דתשמישו תדיר, אבל מסתבר לי' דדריכה בזפת בעי קילוף.
ואף לדעת רי"ף דלא גרס ל"ק ושפיר י"ל דלעולם גזרינן לפי שעה בדבר הצריך ניגוב או קילוף מ"מ נראה יותר דלא גזרו לפי שעה והא דדרך בה בזפותה צריך קילוף הוא משום חומר הדריכה [וכ"ה בר"ן בשם ר"ת לחלק בין דריכה ברגל לדריכה בקורה דבקורה בלע טפי], ובמחץ ומשפך לא גזרו לפי שעה, [והדבר מבואר בכל הראשונים ז"ל שהקשו בגמ' ע"ב א' בנטל את המשפך ל"ל עכבת יין תיפוק לי' דבעי הדחה, ותירצו דחסרון הדחה אינו אוסר דיעבד אלמא דלא בעי ניגוב, וכן כתבו תו' שם בשם ר"ת] והא דפריך בגמ' מזפתה עכו"מ אינה קושיא, אלא קושטא קאמר וכמש"כ לעיל, א"נ הוי ס"ד דמזופפין אסורין אפי' חדשה דלא דרך בה, ומשני דוקא דדרך בה, ואפשר דבמחץ ומשפך של נכרי אסור אפי' לפי שעה דביד עכו"מ לא פלוג חכמים דעל הרוב אי אפשר למיקים עלי' דמלתא, אבל דריכת הגת היא דבר מסוים הלכך כל זמן שלא דרך סגי בניגוב.
ובגמ' פריך בלישנא בתרא פשיטא זפתה תנן, ומזה ראי' דלא מצרכינן קילוף אלא בדרך דאי דרך ושאר תשמישין שוין אלא עיקרו משום דגזרינן לפי שעה ואפי' נגע בטלה"ט מאי פשיטותא הלא זפתה לא קיל מתשמיש לפי שעה, ואף שי"ל דזפיתא היא דבר מסוים מ"מ אין זו פשיטותא.
ג) יו"ד סי' קל"ה ס"ד כלי חרס כ"ז שלא שבעו כו', לפרש"י דכלי חרס נאסר בפעם ראשונה ושני' בתשמיש לפי שעה, ע"כ צ"ל דהא דאמרו ע"ד ב' דבר שמכניסו לקיום גזרו בו לפי שעה היינו בגולפי שכבר שבעו לבלוע דאל"כ נאסרו מן הדין ואפי' באין מכניסו לקיום, וכ"ה בר"ן, ומ"מ במכניסו לקיום אסור דשביעת הבליעה מעמידו כשאר כלים ואינו בולע לאלתר אבל כשמכניסו לקיום אסור, והלכך גזרו בו גם לפי שעה, וכן הא דתניא ל"ג א' דקנקנים טעונין עירוי והיינו משום מכניסו לקיום, וכדאמרו ע"ד ב', היינו קנקנים שדרכן למלאן מים קדם שנותנין לתוכן יין בשביל שלא יבלעו את היין, [וכבר כתב כן הרא"ש פ"ב סי' כ"ג אלא שר"ת חשבו לדוחק אבל לפרש"י ע"כ הכי הוא], אבל קנקנים בלתי שבעין אף באין מכניסן לקיום אסורין כדין כסי, וכן גת מחץ ומשפך של חרס דתניא ע"ד ב' בבלועין מים איירי ומשום דטרודין ביין, אבל באינן שבעין הלא אפי' כסי ששתה בהן עכו"מ אסירי וכל זה דלא כמש"כ הש"ך ס"ק ט"ו בשם הב"ח, וכבר חלק עליו הגרע"א בגליון, והביא דברי הר"ן, וכן נלמד מדברי הרא"ש, והוא מוכח בגמ' כמו שנתבאר, [ועי' לק' סי' נ"ה סק"ג], [והב"ח מוקי ההיא דגולפי בלא שבעו והא דאמרו טעמא דמכניסו לקיום, כדי לאסור בשעה מועטת, ולפ"ז למאי דכתב הש"ך דבלא שבע אף כסי אסור לפי שעה ע"כ הני גולפי בשבע ומ"מ אסור משום מכניסו לקיום וא"כ כונת ש"ך לחלוק על הב"ח גם בדין שבע לבלוע וכמו שפי' בס' עצי לבונה].
ד) יו"ד סי' קל"ז כל הכלים האסורים מחמת יין של עכו"מ כו' ואם הוא כלי שאין מכניסו לקיום כו', כלים הנאסרים הם ג', א. כלים המכניסין לקיום, ב. כלי חרס שלא שבעו לבלוע, דנאסרין מיד, ג. כלים מזופפין דנאסרין מיד, וכל הני בעו עירוי, ויש עוד כלים דנאסרין אבל הכשרן בשכשוך, והן כל הכלים שאין מכניסן לקיום חוץ מן החרס, או חרס ששבע לבלוע, ובכלים דסגי להו בשכשוך, אי כנס בתוכן יין קדם ששכשכן, כתב הר"ן ע"ב א' להוכיח דשרי מדבעי עכבת יין במשפך, אע"ג דמשפך צריך הדחה, [ואין לומר דמתנ' לענין איסור הנאה ובפליטת כלים לא גזרו חכמים איסור הנאה כדתנן כ"ט ב', דהרי קיי"ל כרשב"ג דמותר למכור חוץ מדמי יי"נ והכא סתמא הכי הוא שאין מוסיף דמים בשביל עכבת יין, אלא ע"כ מתנ' לענין שתיה ואפ"ה בליכא עכבת יין שרי, כ"ז מדברי הר"ן] וכתב בשם רמב"ן דדוקא במשפך דינא הכי שאין היין מתעכב בו, אבל שאר כלים דבעו הדחה אם כנס בתוכן יין קדם הדחה היין אסור.
ונראה דנאסר מיד דכיון דהכשרו בהדחה כי נתן לתוכו יין הרי מתערב יין שעל פני הכלי בתוכו, אבל דעת הרא"ש בתשובה שהביא ב"י דבכל הכלים שאין מכניסין לקיום ודינן בשכשוך אם הכניס ישראל יין בתוכן לא נאסר כל שאין בהן יין טופח וכ"כ ב"י בשם רי"ו בשם המפרשים שדקדקו מנטל את המשפך, ולית להו לחלק בין משפך לשאר כלים, ונראה דהכי נקטינן להקל בסתם יינן, ונראה דאפי' שהו היין מעל"ע שרי, דכיון דאין כאן יין בלוע אלא יין יבש על פני הכלי וכמו דהדחה מעבירו כן היין הניתן מרככו ומתערב עמו, ואם התרנו בשעה מועטת גם בשהה מעל"ע מותר, ומש"כ הרא"ש דבאין מכניסו לקיום אינו נאסר אלא במעל"ע היינו בנודות זפותים או בכוסות שלא שבעו לבלוע או בחרס רכה כפי' הרא"ש הא דכסי ל"ג ב', והתם בולע מיד, אבל לא מצינו שפולט מיד ולא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בחמין, והלכך אין היין נאסר אלא במעל"ע, ומיהו במכניסו לקיום גזרו בו אף לפי שעה כמש"כ הרא"ש, כי היכי דגזרו לאסור הכלי בתשמיש עכו"מ לפי שעה, ה"נ גזרו בהכניס ישראל יין לפי שעה, אבל בחרס וזפת נהי דבלעי לאלתר אבל לא פלטי לאלתר ואין ראוי לאסור בלאלתר, והב"י כתב דגם כוסות וצלוחיות אם שהה יין של ישראל מעל"ע אסור ותמוה דמה ענין מעל"ע לכאן, ולשון הרא"ש ורי"ו מבואר בהדיא שאין חסרון הדחה אוסר, ולא שאוסר במעל"ע אבל לא מיד, ומשנתנו דתנן הנודות והקנקנים של עכו"מ ויין של ישראל כנוס בתוכן אסורין לצדדין הן, דנודות היינו זפותין וקנקנים מפני שמכניסן לקיום, שהרי בגמ' הביאו ברייתא על ציון דמתנ' לפרש נודות וקנקנים, ואיסור היין בקנקנים הוא אף לפי שעה, ובנודות במעל"ע [שו"ר שכ"כ הט"ז סי' קל"ז סק"א].
ונראה דבכלי חרס ובכלים מזופפין דמתירין קדם מעל"ע הוא אפי' לא שכשך כיון דאין יבש אוסר, והבלוע אין יוצא קדם מעל"ע, ומשמע בתשובת הרא"ש דאפי' בשאר איסורין אין משקה שכלה לחלחותי' אוסר ולכך לא תני בגמ' ע"ה ב' שימש קדם שהדיח דזה פשיטא שהוא מותר, ואפשר דטעמו משום שאין דעתו של אדם על זה ומתבטל לכלי ופקע שם אוכל מני'.
ה) ס' ב' אי איכא טלה"ט כו' ובעי ניגוב, האי ניגוב בעי טעמא, אי בשל עץ ואבן בלתי זפותה לפרש"י ע"ד ב' סגי בשכשוך, ואי בזפותה קשה אי גזרינן לפי שעה אטו דריכה ליבעי קילוף, ואי לא גזרינן תסגי בשכשוך, למה שכתבו תו' ל"ג א' להקל באין מכניסן לקיום, וע"כ מוכח כאן דגם אין מכניסו לקיום מזופת צריך ניגוב בשל אבן, וקילוף בשל עץ, ואמנם לדעת רי"ף דלא גרסינן ל"ק י"ל דאיירי באינה מזופפת ומ"מ בעי ניגוב, אבל למש"כ לעיל סק"ב דגם לדעת רי"ף דוקא בדרך בעי קילוף כמו כן דוקא בדרך באינה מזופפת בעי ניגוב ולא ביין לפי שעה ע"כ הכא בזפותה וכמו לפרש"י, [אח"כ ראיתי בר"ן כתב דגם בגת גזרינן לפי שעה והביא ראי' מסוגין והיינו לפי דעת רי"ף דדרך עכו"מ בשל ישראל אפי' אינה זפותה בעי ניגוב, ומיהו לענין קילוף בזפותה אפשר דלא מחמרינן לפי שעה].
שם תוד"ה אי, אבל מ"מ הוא אינו חיבור, אין כונת רשב"ם דמה דמצרכינן ניגוב הוא משום דיין הבלוע נאסר משום שהוא נוגע ביין האסור שעל פניו, דא"כ למה לן לק' ע"ד ב' טעמא דגזור בו לפי שעה הלא זהו משנה מפורשת ע"ב א' נטל את המשפך כו' אם יש בו עכבת יין אסור וע"כ לא פליגי אמוראי אלא בנצוק אבל אשבורן לכו"ע הוי חיבור, וכן בכסי לאחר ששבע מותר ולא אסרינן את הבלוע משום שנוגע ביין האסור, אלא ודאי יין הבלוע היבש לא חשיב כנוגע ביין האסור, אלא כונתו ז"ל כיון דמשקה טופח אינו חיבור נמצא שלא נאסר אלא משהו שבמשהו וכל שאתה יכול לחלקו לשנים הנוגע בידו אסור וחלק השני מותר א"כ לא נשאר בגת יין אסור שהיין הנשאר על ידו חצץ בין ידו לשאר היין, [ומ"מ הדחה בעי וכמש"כ הרא"ה לשיטתו, ואמנם לשון התו' אי אפשר להלום כלל על כונה זו וצ"ע, ועי' ס"ק ח'] מיהו כל זה לר"נ דאין משקה טופח חיבור ליי"נ, אבל לר"ה ע"ב א' דמשקה טופח חיבור הדין נותן דא"צ טלה"ט, אבל הריטב"א כתב בשם הרא"ה, דליאסר במגע עכו"מ לא חשיב יין כל שאין בו טלה"ט, [אפשר דלא שייך בו ניסוך והלכך אינו נאסר בנגיעה] אבל לענין יין הנוגע ביי"נ שנאסר כבר, גם משקה טופח חיבור לר"ה, וריטב"א כתב דהא דאוסרין לפי שעה להצריכה ניגוב הוא משום חומרא דדיינינן בה דין מכניסו לקיום, והלכך לא החמירו אלא בטלה"ט אבל בעשוי לקיום ממש אף במשקה טופח אסור ואף לדעת הרא"ה נגע עכו"מ במשקה טופח בעי הדחה כדאמר בגמ' וכתב ריטב"א בשמו שאינו אלא מפני מראית העין [וזו כונת הר"מ פי"ב הכ"ז] ואפשר דאינו אוסר דיעבד.
ובתו' ע"ב ב' ד"ה אמר, הביאו ראי' דאין נצוק חיבור מסוגין דשרי באין בו טלה"ט והוא ע"פ פי' רשב"ם, והנה ביו"ד סי' קכ"ו פסק דנצוק חיבור אם לא בהפ"מ, ובסי' קכ"ג סי"ז הקיל בנגע עכו"מ במשקה טופח על הענבים כיון שאין בהם טלה"ט, ומשמע אף באין הפ"מ, והטעם דכיון דבהפ"מ סמכינן על ר"ת דאין נצוק ומשקה טופח חיבור, הכא בנגע עכו"מ במשקה טופח איכא עוד צד היתר מחמת דעת הרא"ה שאין מגעו אוסר במשקה טופח אלא מחמת מראית עין, ואין אוסר דיעבד אף לר"ה דמשקה טופח חיבור, ולפיכך מקילינן, וכן בסי' קכ"ט סי"ג מקילינן בהדחה באין בו טלה"ט כדעת הרא"ה או כדעת ריטב"א דלא מחמרינן בגת לפי שעה כולי האי, [וכתב הש"ך סי' קכ"ג ס"ק ל"ב דבאין בו טלה"ט נאסר מקומו בלבד, ומקומו מיהא נאסר דהא אמרינן דבעי הדחה, ואפשר דאוסר תערובתו וצ"ע].
ו) סי' קכ"ו ס"ה המערה יין לתוך כלי של עכו"מ שלא הודח כו' את שעירה בו אסור בשתיה, דעת זו היא דעת הראב"ד שהביא בת"ה, הובא בב"י סי' קל"ד, דהא דתנן כ"ט ב' דיין הנאסר מחמת פליטת כלים אינו אסור בהנאה אלא בשתיה, כולל גם כלים שאין מכניסן לקיום ושהכשרן בהדחה שאם כנס לתוכן יין בלא הדחה אסור בשתיה ומותר בהנאה, וזו גם דעת רמב"ן וכן נראה דעת רשב"א, והא דבעינן עכבת יין במשפך פי' רשב"א לענין איסור הנאה ואע"ג דקיי"ל כרשב"ג ומותר למכור דלא נהנה מעכבת יין מ"מ עיקר האיסור הוא בהנאה ותנא דינא קתני, ורמב"ן כתב דמשפך קיל טפי וכמש"כ לעיל, אבל דעת הרא"ש דמחוסר הדחה אינו אוסר תערובות וכמש"כ לעיל, וכ"ד הרי"ו והטור.
ודברי השו"ע כאן הם כדעת האוסרין יין הנתון לתוך כוס קדם הדחה, ואף בלא שהה, ואיסורו הוא רק בשתיה, ובזה יש לדון מה דינו של הנצוק לר"ה דנצוק חיבור, כיון דפליטת כלים אינו אוסר רק בשתיה אפשר דלא גזרו בנצוק, וזו דעת רשב"א בשם הגאונים שהביא ב"י, אבל זה סותר דברי השו"ע סי' קל"ז שפסק כדעת הרא"ש דנתן קדם שהדיח בדבר שצריך הדחה מותר ואפי' בחרס ומזופף אינו נאסר קדם כ"ד שעות ולא שייך לדון בנצוק בדבר שגם אשבורן מותר.
שם בהגה' ואם יש בו כדי להטפיח אסור בנצוק, צ"ע כי אין בו כדי להטפיח ויש בו משקה טופח נמי אוסר בהנאה, דכל שמתערב טיפת יי"נ ביין כשר אוסר ואינו ענין לחיבור, וא"כ הדין נותן דיש בו דין נצוק, ולא שייך כאן לומר משקה טופח אינו חיבור כיון דהוא כבר מעורב עם שאר היין, ועוד אם נצוק חיבור גם משקה טופח חיבור.
ז) בטור סי' קכ"ו כתב לחלוק על הרשב"א שאם עירה לכלי הצריך הדחה אסור הנצוק בשתיה, ובסי' קל"ז כתב דברי הרא"ש דבאין מכניסו לקיום אינו נאסר בפחות מכ"ד שעות, והדברים סותרים וכמש"כ לעיל בדברי השו"ע, ואמנם עיקר הנידון אי אמרינן נצוק לכלי הבלוע יי"נ יתכן אף לדעת הרא"ש, ובכלי שמכניסו לקיום דאוסר מיד וכמש"כ הטור סי' קל"ז, ובזה יש לדון בנצוק, ולדעת רשב"א בשם הגאונים אין כאן דין נצוק כיון דגם באשבורן אינו נאסר רק בשתיה, ולדעת הטור הנצוק נאסר בשתיה, ואפשר דהטור לא חש לפרש בסי' קכ"ו וסמך על מה שכתב בסי' קל"ז וכתב בסי' קכ"ו לפי דעת הרשב"א.
ב"י סי' קכ"ו ד"ה וי"א, ומיהו בכלי שמכניסו נכרי לקיום כו', הדברים צ"ע דאם דעת רי"ו דנצוק אסור אפי' מחובר לפליטת כלים שאין איסורו אלא בשתיה, א"כ אפי' אין משקה טופח כלל נמי הנצוק אסור, ואם ס"ל כדעת הרשב"א בשם הגאונים שאין דין נצוק אלא במקום שאיסורו בהנאה, א"כ אין האיסור רק מחמת עכבת יין, ומה חילוק יש בין כלי שמכניסו לקיום לאין מכניסו לקיום.
שם איסור ניצוק אינו אלא מדין חיבור ולפיכך כו' הכל מותר בהנאה כו', האי מותר בהנאה אינו ר"ל שמותר זילוף דודאי הניצוק אסור בזילוף ולרבנן דרשב"ג אסור למוכרו, אלא כונתו ז"ל הנאת מכר למאי דקיי"ל כרשב"ג, ולאפוקי ממ"ד דכל הנצוק נהפך לאיסור וכמו שסיים ויש מי שהורה כו', אבל הא דתנן כ"ט ב' נודות של עכו"מ ויינו של ישראל כנוס בתוכן אין איסורן איסור הנאה היינו אפי' לרבנן דרשב"ג ואפי' זילוף מותר, ולפיכך דעת הגאונים דאין נצוק חיבור לאסור בשתיה, והטור הסכים לדעת רשב"א דנצוק אין איסורו חמור מתערובות ונצוק ליי"נ גמור אסור גם במכירה ונצוק לסתם יינן מותר במכירה, אבל נצוק לכלי הצריך הכשר דעת הטור דנצוק חיבור לאסור בשתיה, ולשון הטור כבר פירשו הב"ח.
והנה הב"י והב"ח תמהו על הטור שהרי דברי הרשב"א מבוארין דלא אמרו אלא נצוק חיבור ליי"נ אבל יין שלא אסרו אלא בשתיה אינו בכלל יי"נ סתם, ונראה דדברי הגאונים ודברי הרשב"א בנצוק לכלי שלא הודח אינם ענין אחד, דדברי הגאונים בנצוק ליין המותר בהנאה כגון שהיה בכלי יין שמדדו עכו"מ וכיו"ב שאין בו איסור הנאה, [ואין בו משום לתא דעכו"מ אלא משום בנותיהן] דבזה לא אמרו נצוק חיבור, אבל אכתי יש לדון בנצוק לכלי שלא הודח דהא יין שבכלי הוא יי"נ גמור האסור בהנאה [ויש בו משום לתא דעכו"מ], אלא שלא גזרו על פליטת כלים לאסור בהנאה, בזה י"ל דנצוק חיבור [ואשכחן חילוק זה בשו"ע סי' קל"ז ס"ג דיין כשר הניתן בקנקן של עכו"מ אסור אפי' יש ביין ס' כנגד הקליפה ודיינינן לי' בדין יי"נ האוסר במשהו אע"ג שאין איסורו רק בשתיה, ויין זה אם נתערב אח"כ ביין כשר בטל בס' ויש מקום לומר דאין איסור נצוק אלא ביין האוסר במשהו כיון דאין איסורו תלוי בטעם גם נצוק חשיב עירוב אבל יין שאינו אוסר אלא בטעם אינו אוסר נצוק שהרי אין בקלוח טעם], אבל הרשב"א הכריע דאין נצוק חיבור לקנקן כיון שאין הנידון רק לאיסור שתיה, ועל זה פליג הטור, אבל נצוק ליין המותר בהנאה לא פליג הטור על הגאונים, ואמנם לשון הטור קשה קצת לפ"ז.
ודאתאן עלה אפשר שזו גם דעת רי"ו ולא הביא רי"ו אלא דברי רשב"א בשם הגאונים דנצוק ליין האסור בשתיה אינו חיבור, אבל אכתי אין ראיה דהרי"ו אית לי' דברי הרשב"א בנצוק לכלי שלא הודח, ומיהו בכלי דסגי לו בהדחה אף בנתן לתוכו יין בלא הדחה מותר לדעת רי"ו, אבל בנצוק לקנקן פליג רי"ו וס"ל כדעת הטור דנצוק אוסר בשתיה, וזה שכתב רי"ו דבכלי שמכניסו לקיום אפי' אין בו להטפיח אסור ר"ל דאפי' ביבש נצוק חיבור דכיון דמכניסו לקיום אסרינן אף לפי שעה גם נצוק אסור, ואכתי לא נתישבו דברי רי"ו הא דהקיל בנצוק ומשקה טופח שלא ע"מ להטפיח, וכמש"כ לעיל, [לכאורה י"ל דנצוק לא שייך בבלוע דכיון דמטעם חיבור הוא ובעינן טלה"ט, אבל ע"כ בלוע חשיב כטלה"ט שהרי הרשב"א כתב להתיר נצוק לכלי שלא הודח משום שאין נצוק אלא במקום האסור בהנאה, ומבואר דנצוק לבלוע חשיב כמחובר לטלה"ט דהרי נידון הרשב"א משום קרוש שעל פני הכלי דבזה לא גזרו על הפליטה לאסור בהנאה].
ובבהגר"א סי' קכ"ג ס"ק ל"ט כתב דאפילו להפוסקים כר"ה בנצוק אין הלכה כמותו במשקה טופח, כדמוכח מהא דר"א ע"ב ב', ואם זו דעת רי"ו יש לישב דמצריך טלה"ט בכלי שלא הודח ואע"ג דהמונח בכלי מתערב עם היין האסור ובזה לא שייך חיבור, מ"מ הנצוק הנוגע ביין הכשר הנאסר עכשו אינו נאסר שאין ההיתר נהפך לאיסור שהרי לרשב"ג מותר למכרו, אלא שהנצוק נוגע בטיפת יי"נ ובזה אמרינן כיון דאין בו טלה"ט אינו חיבור ואף שהאסור מעורב במותר ובשותפות יש בו להטפיח, מ"מ אין ההיתר גורם איסור.
מיהו עיקר דברי רבנו הגר"א ז"ל צ"ע דהלא בגמ' ע"ב א' פליגי ר"ה ור"נ בדיוקא דמתנ' ופליגי בין בנצוק בין במשקה טופח, ולא מצינו בגמ' מי שמחלק בזה, ואם איתא דהלכה כר"ה בנצוק ואין הלכה כמותו במשקה טופח הו"ל בגמ' להזכירו, ובהא דאמר בגמ' ע"ב ב' משמע דשיעורא דטלה"ט לענין ניגוב פשוט אלא אשמעינן דצריך ניגוב באיכא שיעורא והדחה בליכא שיעורא, אבל כבר פי' ריטב"א טעם דבעינן כאן טלה"ט לענין ליאסר במגע עכו"מ, ואמנם לענין חיבור ליי"נ א"צ טלה"ט לר"ה.
ואם נגע עכו"מ בקילוח לר"ה דנצוק חיבור הוי כנגע ביין שבכלי והוי כל היין בדין סתם יינן ואסור בהנאה ואסור למכור לנכרי, שהרי לא אמרו ראשונים קולא בנצוק אלא בנצוק של יין כשר הנוגע ביי"נ שאין איסורו רק משום דחשבינן להו כמעורבין ולא חמירי מתערובות משא"כ בנגע עכו"מ בנצוק, וכ"ה בתו' ע"ב ב' ד"ה אמר, נ"ו ב' ד"ה מהו, ובב"י הביא כן בשם רי"ו ובב"ה תמה עליו מנ"ל זה ותמיהת מרן ז"ל תמוהה מאד.
וכן יש לתמוה על הרשב"א ז"ל שהביא ב"י שכתב דלכאורה יש ראיה לדעת הראב"ד דנצוק אסור למכור לנכרי מהא דאמרו בגמ' ע"ב ב' באנח ידו אגשתא ואסר רבא כולי חמרא ש"מ נצוק חיבור, והרי רבא אסר למכור כדמסקינן דכולי חמרא אבת גשתא גריר, ומשמע דאי נצוק חיבור ג"כ אסור למכור, ותירץ דבאמת זו תמיהת הגמ' ש"מ נצוק חיבור דר"ה לא אסר למכור ותימא דהלא אנח ידא אגשתא הו"ל נגע בנצוק ובזה לכו"ע אסור למכור, [ואפשר דכונת הרשב"א דהא דר"פ דשאיל לרבא משום מאי משום נצוק צריך לישב אף לל"ק דר"פ דלהדי ברזא אסור ולמעלה מן הברזא שרי ולפ"ז נוגע בקילוח נמי לא נאסר יין שבכלי רק דנחשב כמעורב ומ"מ אסור בהנאה, עי' סי' מ"ז סק"א].
ס"ה ב' תוד"ה כי, א"נ מיירי הכא שהוריקו כליהם יפה כו', אפי' אם היו כליהם מזופפות או כלים שמכניסין לקיום דהיין נאסר לפי שעה, ואפי' לדעת הטור דנאסר בנצוק, אין כאן איסור דהרי אין איסורן אלא בשתיה ולא בהנאה, אבל אי טפת יין בכלי נאסר היין בהנאה ואנו צריכין להא דרשב"ג.
נ"ו ב' תוד"ה גרגותני, ומעשה בא לפני רש"י כו' והיין שבקנקן נאסר נמי מטעם נצוק כו', למש"כ תו' לקמן נ"ז ב' ד"ה לאפוקי בשם רש"י דעכו"מ דידן חשיבי כתינוק ב"י ואין אוסרין רק בשתיה, אין מקום לאסור נצוק למש"כ הרשב"א בשם הגאונים דאין נצוק חיבור אלא ליי"נ גמור, וצ"ל דמ"מ לא הקילו משום היתר זה בנכרי בזה"ז, וכ"כ הש"ך סי' קכ"ו סק"ט, מיהו ביין שנאסר ע"י מגע תינוק ועירה יין לתוכו לא נאסר הנצוק, אבל אין לנו טעם גמור להחמיר בזה"ז בנצוק ולהקל בתינוק ב"י, וכן בנצוק המחובר ליין הנאסר משום מדדו בקנה מקילינן בשתיה, ועכו"מ בזה"ז כתבו תו' נ"ז ב' דהוי כמדדו, ואמנם כיון שאין היתר זה"ז ברור כמש"כ תו' שם הבו דלא לוסיף עלה, ומיהו בנכרי שאינו עובד כו"מ נראה דאין נצוק חיבור וכן בישראל כופר בדברי חז"ל ומחלל שבת בפרהסיא אין נצוק חיבור, וכן אם נגע בקילוח לא אסר אלא מקום מגעו ומותר היין העליון שאין נצוק חיבור, והתחתון משום דאיכא ס' כנגד מקום מגעו.
ח) ע"ב ב' תוד"ה אם, ת"ל משום משפך גופי' דאמר לק' דבעי ניגוב, משמע דלא קשיא לי' לר"ת אלא אי משפך בעי ניגוב, אבל מה דבעי הדחה לא קשיא לו, וכמו שפי' הר"ן והרא"ש דבלא הודח לא אסרינן, ומ"מ אי בעי ניגוב חשיב כבלוע ויהבינן לו דין מכניסו לקיום, ובמכניסו לקיום מחמרינן אף בהיה בו יין היתר לפי שעה כמש"כ הרא"ש והטור סי' קל"ז, וס"ל לר"ת דאף באיכא תרתי לטיבותא דהאיסור היה רק לפי שעה וההיתר רק לפי שעה אסור בשתיה.
ולל"ק לק' ע"ד ב' מבואר בהדיא דלא גזרינן לפי שעה להצריך ניגוב דאפי' דרך בה סגי בהדחה, ולמה אמרה ר"ת מסברא ולא מגמ', ואפשר דהא דאמרו דרך בה סגי בהדחה היינו דוקא בגת חדשה דאין בה עדיין זוהמת היין, אבל גת ישנה שייך למגזר בה טפי לפי שעה כיון דגת הויא כמכניסו לקיום קצת, ולזה מסיק ר"ת דאף במשפך ישן לא גזרינן לפי שעה, ואפשר לפ"ז לישב דברי רשב"ם דכתב לעיל ס' ב' דלכך בעינן טלה"ט דבפחות מזה אינו חיבור והקשינו לעיל סק"ה דאם איתא דבלוע נאסר משום חיבור למה לי טעם דגזרינן לפי שעה, ולהאמור י"ל דגזרינן לפי שעה היינו דגזרו למחשב את הבלוע כמעורב עם יין האסור ודוקא באיכא טלה"ט, וגם בגת ישנה גזרו לפי שעה, ומיהו בקנקן העשוי לקיום נראה דגזרו לפי שעה אפי' בקנקן חדש, ואף אם ננקוט דמשפך ישן גזרו בו לפי שעה יש לישב הא דבעינן עכבת יין, דלא החמירו לפי שעה אלא להצריך ניגוב לכתחלה אבל לא לאסור דיעבד.
ט) קל"ב בהגר"א ס"ק ט"ז, כתב דהמחבר ס"ל דצריך לפרש חוץ מדמי יי"נ, ומפרש מתני' לענין הנאה, אבל הטור סובר דא"צ לפרש ומתנ' לענין שתיה ובלא עכבת יין מותר אפי' בשתיה, וצ"ע דבמדד במשפך לצלוחיתו של ישראל וישראל מוכר אח"כ לעכו"מ יש מקום לומר דצריך לפרש דהרי נותן לו יין שטיפה אחת ממנו אסור בהנאה, אבל במדד לכלי של עכו"מ הקונה והנידון אם מותר ליקח דמיו למה צריך לפרש הלא ודאי אין העכו"מ משלם לו אלא בשביל יין שנתן לו הישראל, וכן הוא בלשון הש"ך.
בהגר"א סי' קל"ז סק"ב, כתב רבנו דלפי דעת הרא"ש דמשום חסרון הדחה לא אסרינן דיעבד מתורץ קושית התו' ע"ב ב' ד"ה אם, וצ"ע דהא מדהקשה ר"ת דמשפך בעי ניגוב ומתרץ דמשפך סגי בהדחה מבואר דמשום הדחה אין לאסור ורק היכי דבעי ניגוב דחשיב כמכניסו לקיום ואז יש לאסור בשתיה אף לפי שעה.
בהגר"א סי' קכ"ו סק"ט, כתב רבנו מדלא הזכירו עכבת יין בצלוחית משמע דמשום דבעי הדחה אוסר נצוק דלא כהרשב"א, ואמנם אם זה דיוק א"כ ש"מ תרתי חדא דאף במידי דאין אסור רק בשתיה אסרינן נצוק, ב' דאף שאין כאן יין אסור אלא יבש על פני הכלי העובר בהדחה אוסר, וכבר הוכיחו מהא דבעי עכבת יין במשפך ומהא דלא אמרו ע"ז ע"ה ב' נשתמש קדם שהודח, דמידי דסגי בהדחה אינו אוסר וכמש"כ הגר"א סי' קל"ז סק"ב, ולפי גרסתנו עכבת ור"ל דבר המעכב וממילא אורחא דמלתא שיש שם טפת יין, אין כאן דיוק, דבצלוחית לעולם יש בה עכבת, אבל לגי' הירו' עקבת והיינו לכלוך אפשר למתני כן בצלוחית.
קל"ו ש"ך סק"ג, כתב דאם עבר והשתמש בו מותר דיעבד משום דלפי שעה אין כאן בליעה אלא דגזרו לפי שעה אין לאסור משום ספיקא, ומבואר דאם ודאי שימש בו עכו"מ ואח"כ שימש ישראל אסור דיעבד, ונראה דאפי' שימש ישראל ג"כ רק לפי שעה אסור דיעבד, וכן מבואר בתו' ע"ב ב' דאי משפך בעי ניגוב אסור היין שמדד לתוך צלוחיתו של ישראל אף שישראל שימש רק לפי שעה.
ומיהו ניצוק ליין זה אינו אסור כיון שאין היין אסור רק בשתיה ואין בזה דין נצוק, אבל נצוק לכלי זה ששימש בו עכו"מ לפי שעה אפשר דאסור לדעת הטור שכתבנו לעיל.
לשון הגר"א סק"ד, ער"נ בשם הרמב"ן ורא"ה כו' וכ"ש שאינו אלא ספק, מלשון רבנו ז"ל נראה דכל שאיסורו משום גזירה אינו אוסר דיעבד אפי' היה יין עכו"מ בכלי לפי שעה, והדברים צע"ג דהא הר"ן כתב דאם הפקיד כלי ביד עכו"מ א"צ אלא הדחה דהדחה צריך מן הדין אם השתמש בו, וחיישינן מספק, אבל עירוי א"צ כיון דאפי' השתמש עכו"מ לפי שעה א"צ עירוי מן הדין אלא דגזרו לפי שעה, אין להחמיר מספק, אבל בהיה יין לפי שעה מודה רמב"ן דצריך עירוי שהרי כתב הר"ן דהא דהצריכו ניגוב באיכא טלה"ט בגמ' ס' ב' הוא משום דגת חשיב מכניסו לקיום קצת וגזרו בו לפי שעה, וכש"כ בקנקן שמכניסו לקיום, וא"כ אין לנו ראיה מדברי הרמב"ן להתיר דיעבד את היין שנתן לתוך הקנקן הנאסר משום שימוש שעה.
י) טור סי' קכ"ו וכן הדין לגת שהיין יורד ממנה כו', וכ"ה בשו"ע והדברים תמוהים מאד, דבת"ה בית ה' שער ה', כתב דעת הראב"ד והרמב"ן דאפי' למשנה אחרונה אין היין המעורב עם ענבים חשיב יין אף לאחר שהתחיל לימשך, ואינו גם בדין נצוק כיון שאינו עדיין יין ליאסר במגע עכו"מ, ולפ"ז אין ראיה דנצוק בר נצוק אינו חיבור, ודעת תו' דכיון שהתחיל לימשך גם יין המעורב עם ענבים חשיב יין ליאסר במגע, ומ"מ אינו נאסר משום יי"נ שבבור דהוי נצוק ב"נ, והנה בזה אין נפקותא לדינא דבין לרמב"ן ובין לדעת תו' יין שבגת מותר ואינו נאסר משום חיבור ליי"נ שבבור, אלא שיש חילוק בטעם ההיתר, לדעת תו' משום דהוא נב"נ, ולדעת רמב"ן משום שאינו יין עדיין, אבל יש נפקותא לדינא ביניהם כשאין שם גרגותנא כלל, רק חד נצוק הולך מגת לבור, דלדעת רמב"ן הקילוח אסור משום נצוק ומה שבגת מותר שאינו יין, ולדעת תו' אסור, [וכן באין בבור יי"נ אלא שנגע עכו"מ בקלוח, מה שבגת מותר לדעת רמב"ן ולדעת תו' אסור], ובזה דעת תו' לחומרא ודעת רמב"ן לקולא, אבל יש כאן להקל לדעת תו' ולהחמיר לדעת רמב"ן דלדעת תו' דגם יין שבגת הוא בכלל הנצוק רואין את היין שבבור כאילו מעורב בכל הקלוח ובכל היין שבגת ואם יש בחרצנים וזגים כדי לבטל יי"נ שבבור כל הנצוק מותר, ולדעת רמב"ן הקלוח אסור, אבל אם נגע עכו"מ בקלוח ודאי נאסר כל הקלוח וגם היין שבגת למאי דקיי"ל כדעת תו' דיין שבגת לאחר שהתחיל לימשך חשיב יין, ואין כאן יין היתר כלל, ואף אם יש בחרצנים וזגין ס' נגד היין אין להתיר הקילוח כיון שאינו מעורב כלל, והוא יי"נ, וכן מבואר בת"ה שער א' שכתב דאם נגע עכו"מ בקלוח של כובא [ובכובא עדיין יין מעורב עם הענבים] לדעת רמב"ן לא נאסר יין שבכובא ולדעת תו' אסור.
ובש"ך ס"ק י"ג כתב לחלוק על דינא דטוש"ע, אבל החזיק ג"כ דעת הרשב"א כמו שהביאוהו הטוש"ע והדבר צריך תלמוד, [עי' לעיל ס"ק ז' דמה דהביא הרשב"א ראי' דנצוק אסור בהנאה מהא דגשתא תמוה לן].
יא) נ"ו ב' תוד"ה אבל, עוד י"ל דמיירי הכא כגון כו', נראה דטעם דסלק את מינו כו' היינו דטעם של איסור הנכנס למינו הוא מזוג בס' של אינו מינו אלא לפי שיש לומר שטעם האסור מתאלם ע"י מינו והוא ניכר ודין הוא שלא יתבטל לזה אמרינן דאדרבה סלק את מינו ודין הוא שיתבטל, אבל הכא יין המעורב עם ענבים חרצנים וזגין ונפל לתוכו יי"נ אין שום טעם להתיר היין מפני שיש חרצנים לבטל, הלא היין בעין ומעורב בו יי"נ בלא שום תערובות אינו מינו, ונראה דזו כונת תו' שיש הרבה יין בב"א, ובקושיתם פירשו דאין יין בגת רק החרצנים וזגין ספוגין ביין וכן גרגותני שמחזיר וחשיב בלילה של היין והפסולת ושפיר מתבטל היין אבל אם יש יין בעין לא שייך לצרף החרצנים והזגין, וצ"ל לפ"ז גם נידון הרשב"א לבטל הקלוח היינו דכיון דיש ס' בחרצנים וזגין כנגד היין ממילא יהי' מעורב עמהם ולא יהי' עומד בפ"ע, [שו"ר כן בב"ח סי' קכ"ג, ואע"ג דיש מקום לומר דאין לצרף החרצנים דלא שייך דין נצוק אלא ביין ולא בחו"ז, מ"מ לא מחמרינן לאסור היין משום נצוק בזמן שהן מעורבין עם החרצנים וכשבאנו לחשוב נצוק כמעורב חשבינן לי' כמעורב על תכונה זו שהוא עכשו] מיהו דברי הרשב"א בתשובה שהביא ב"י צ"ע שכתב שאע"פ שהשמרים למטה ואינם מעורבים מ"מ אמרינן סלק את מינו כמו דאמרינן בחתיכות אע"ג שעומדים לעצמם, וקשה הלא התם אין החתיכות מבטלות את טעם האיסור הנכנס למינו אלא טעם של אינו מינו הנכנס ג"כ למינו הוא המבטל את האיסור, אבל הכא השמרים עומד בפ"ע ולמה יבטל, ואפשר שאין דברי הרשב"א אלא בנצוק שרואין אותו כאילו הוא מעורב אמרינן רואין כאילו מעורב השמרים והיין יחדו.
יו"ד סי' קל"ז ס"ב שאם דרך ישראל בגת של נכרי שלא הוכשר מותר משום דיש בחרצנים וזגין ס' נגד הקליפה [ר"ל נגד הנגוב], ולמש"כ לעיל אין הדין כן אלא כשאין יין בעין אלא היין מובלע במיעוך החרצנים והזגין, אבל אם יש יין בעין יין זה נאסר כיון שהוא בולע עכשיו ואין לו אינו מינו לבטלו.
ובשעה שהיין מובלע בגוש הדרוך בטל אע"ג דאפשר לסחוט את היין דעכשו הוא גוף אחד כדאמרו מנחות כ"ג א' דסלת מבטל את השמן אע"ג דאפשר לסחוט את השמן, [אח"כ ראיתי בת"ה [דף ס"ב] שכתב ג"כ דין זה דאם דרך בגת שלא הוכשר מותר משום דחרצנים וזגים מבטלים את היין, ובבד"ה חלק עליו כיון דהיין עומד בפ"ע וכמש"כ, ובמ"ה שם חלק עליו אבל לא פירש טעמו].
יב) ע"א ב' דאיכא עכבת יין אפומה דקמא קמא אינסך לי', אע"ג דצלוחית אין מכניסו לקיום וסגי לה בהדחה ולדעת הרא"ש אם השתמש קדם הדחה מותר, אין מחשבין יין קמא להדחת היין בעין, [ואף אם אין מדיחין ביין מ"מ יין שבעין אפומה אזיל לי' ואין כאן רק חוב הדחה], ויהא יין השני מותר, דדוקא כשנתיבש חשיב כבטל ואינו אוסר, אבל הכא כשיש עכבת יין היין הראשון המתערב נאסר ונעשה גופו של איסור ואוסר את השני והשני את השלישי, ועוד דיין של עכו"מ לעולם מתחלק ומתערב ביין השני והשלישי עד עולם, וכמ"ש הגר"א סי' קל"ז סק"ט.
ס' א' תוד"ה אמר, וצ"ל לר"פ ללישנא דלא אסר אלא להדי ברזא שיסתמו כו', נראה מדבריהם ז"ל דלהאי לישנא כל היין מותר בשתיה והיין דלהדי ברזא אסור בהנאה, ואם יוציא דרך הנקב ע"כ כל היין נאסר בשתיה אף אם יש ס' [אי סתם יינן אוסר במשהו] אבל אם יסתום הנקב ויוציא דרך נקב אחר יהא היין מותר בשתיה, וצ"ל דכונתם שיסתום הנקב מבפנים והיין שבעובי הנקב ישאר מבחוץ, אבל אם יסתום מבחוץ אכתי תתערב טיפת יין האסורה בכל החבית כשיוציא היין דרך ברזא אחרת, ואפי' אם יקלח מעט יין דרך ברזא ראשונה מ"מ לעולם נשאר טיפת יין מעורבת ביין הכשר, ואין לפרש דבריהם לענין הנאה שהרי כתבו דרבא ור"פ ס"ל כרשב"ג, וכן לעיל הקשו רק ללישנא דעד הברזא חמרא אסור אי אפשר דהשאר מותר בשתיה, אבל ללישנא דבהדי ברזא משמע דניחא להו דהשאר מותר בשתיה, וגם אי אפשר לפרש דלהאי לישנא דבהדי ברזא אינו אסור רק בשתיה דא"כ דין הוא דבטל בס' אם לא למ"ד מב"מ במשהו.
ומש"כ דבין רבא ובין ר"פ ס"ל כרשב"ג, יש לעי' מאי הוכחה מרבא, אי לא נאסר רק מקום מגעו, הלא אפשר להוציא היין ממקום אחר וכמש"כ תו' לר"פ ללישנא דבהדי ברזא, מיהו לפר"ת דהנידון באנח ידו אבת גשתא היינו ביין שאין הגשתא מגעת ע"כ הוא כרשב"ג, ובעיקר הוכחה של התו' יש לעי' הלא אפשר למכור בשעה שהעכו"מ עדיין לא הסיר ידו ואין כאן תערובות כלל, וימכרו את יין המותר.
יו"ד סי' קכ"ו בב"י, [א"ה, עי' לעיל סי' מ"ז סק"ה, וסי' מ"ח סק"ח ט'].
יו"ד סי' קכ"ו ס"ב, [א"ה, עי' לעיל סי' נ' סק"ח].
יו"ד סי' קכ"ו ס"ד, [א"ה, עי' לעיל סי' נ' סק"י].
יו"ד סי' קכ"ו ס"ז, [א"ה, עי' לעיל סי' מ"ז סק"ד].