חזון איש/יורה דעה/נא
סימן נא[עריכה]
א) ע"א ב' תוד"ה ש"מ, ובכה"ג שרי אפי' אי נצוק חיבור כו', לכאורה י"ל דגם בקטפי קטופי אפשר דראש הנצוק כבר נגע לארעיתי' דמנא וראשו השני הוא עדיין חוץ לאוירא דמנא, ור"ח דאמר להו להנהו סביתא קטפי קטופי לא להנצל מלקיחת דמי איסורי הנאה קאמר, דאנן קיי"ל בסתם יינן כרשב"ג אפי' יין ביין כדאמר ע"ד א', אלא שלא יאסר היין הנשאר בכלי ישראל קאמר להו קטפי קטופי, והדבר מבואר בהדיא בגמ' ע"ב ב' דאמר הא ל"ק דקא מקטף כו', ומבואר דאפ"ה איכא נצוק בזמן דראשו אחד נוגע בארעיתי' דמנא, וכן מבואר מהא דפריך ממערה חבית לבור וכמש"כ סק"ב.
מהא דאמר בגמ' דאי נצוק חיבור חשיב כשקיל דמי יי"נ שמעינן דנצוק חיבור אוסר אפי' בהנאה, ומיהו מכירה בסתם יינן מותר, אבל ביי"נ גמור אסור.
ב) ע"ב ב' תוד"ה פחסתו, וא"ת פשיטא כו' וי"ל כו' שאין היין נשאר כלל במשפך כו', ר"ל דאיירי בצלוחית רחוצה ואין בשוליה טיפת יין, והבלוע הרי לא נפלט לתוך היין, אלא בשעה שנגע היין בארעיתי' דמנא חשבנוהו כמחובר ליי"נ, אבל עכבת יין דבמשפך אין בה מן יי"נ כלום, ומ"מ חשיב היין כיי"נ ואוסר את כל הנוגע בו, [שו"ר שאין כן דעת הפוסקים אלא צלוחית היינו כלי שאין מכניסו לקיום וסגי לה בהדחה, ומידי דבעי הדחה ונתן בו יין קדם שהודח, דעת הרא"ש שלא נאסר, ודעת רמב"ן דנאסר, ודוקא בשתיה ולא בהנאה, ודעת רשב"א בשם הגאונים דחיבור ע"י נצוק ליין האסור רק בשתיה מותר ופי' רשב"א דה"ה חיבור לכלי דבעי הדחה, והכא בצלוחית שבקרקעיתה יין בעין, והגר"א פי' כן לשון רש"י שכתב ליין שבקרקעיתה, ולפ"ז צריך לפרש לשון התו' שאין היין נשאר כלו במשפך היינו יין של תערובות יי"נ שאין דרך טיפת יין שבקרקעיתה ליכנס למשפך שהיין העליון דוחה ואף אם יש בזה ספק אפשר להקל בסתם יינן בספק משהו, אלא הכא האיסור משום חיבור ליי"נ דע"כ לא פליגי אמוראי אלא בנצוק אבל אשבורן ודאי חיבור, אבל אף באשבורן הוי חידוש דנאסר אף שאין בתוכו תערובת יי"נ, עי' לק' סי' נ"ב].
שם ניצוק תיבעי, יש לעי' למה לא תפשוט דמותר דאם נצוק אסור למה תני פחסתו כי לא פחסתו נמי ומלשון הגמ' משמע דלא בעי למימר דתנא גופי' מספקא לי', ונראה דכיון דדין זה דמחובר ליי"נ נאסר אע"ג דאין בו תערובות מן הנסך כלום הוא חידוש ולא שנה התנא לתלמידיו דין זה עד עכשו, לפעמים נוח להו לתלמידים לשנות ולזכור אותו בקצרה שהכניס יין בצלוחית של נכרי, וכשמתישב הדבר בלב התלמידים, אפשר להוסיף ולדון אם נצוק חיבור אבל אין ראוי להרכיב שני דברים בבת אחת.
שם בגמ' ת"ש המערה כו', נראה דלמאי דבעי למפשט דנצוק חיבור צ"ל דאיירי במקטף דאל"כ אפי' גוא דחביתא ליתסר, ולמאי דמוקי לה בעכו"מ המערה פריך דגוא דחביתא נמי ליתסר היינו אפי' במקטף דהא היין מתנענע מכחו, והא דאמר קילוח היורד משפת חבית היינו שקילוח זה יורד בהכרח למטה וקצהו נוגע ביי"נ שבבור.
ג) ס"א א' דקאזיל מני' מני', בתו' לעיל נ"ט ב' פירשו דבשעה שהחבית נוגעת ביין עדיין עכו"מ נוגע בחבית ודוחפה, ואז שלא בחמתו היין אסור בשתיה כדין מדדו בקנה במתנ' ס' ב', אבל בחמתו מותר אפי' בשתיה [וכדתנן במתנ' כדקתני והכשירו והיינו בשתיה דהא ברישא קתני ימכר מכלל דסיפא מותר בשתיה] אבל אם זרק ובשעה שנופל הדבר ליין אין העכו"מ נוגע בו מותר אפי' כשמפיל בכונה, ומיהו כשמפיל מים ליין כדי למוזגו החמירו חכמים משום לך לך אמרינן נזירא כדאמר לעיל נ"ח ב', ופי' בתו' שם דאין אסור אלא בשתיה.
ויש לעי' לפי' תו' דהעכו"מ דוחפה לחבית לתוך הבור כי עביד בחמתו למה היין מותר, הלא נגיעה ע"י דבר אחר שלא בכונה אוסרת בשתיה וכדאמר נ"ז א' בנגע בלוליבא, נ"ח ב' בנגע בנטלא ביין וסבור שהוא שכרא, וצ"ל דבחמתו עדיפא דניכר שאין דעתו לניסוך, והרי רבא לעיל נ"ז ב' רצה להתיר נגיעה ביד בחמתו בהנאה, אע"ג דנגיעה ביד למדוד אסור בהנאה, מ"מ בחמתו קיל, וה"נ בנגיעה בד"א דבאיכוין למדוד מותר בהנאה כי עביד בחמתו מותר בשתיה, ואע"ג דבנגע ביד בחמתו קיי"ל דאסור אף בהנאה, מ"מ נגע ע"י ד"א בחמתו שפיר נקטינן דמותר, ואפשר דלא מיקילינן בחמתו רק בדוחף החבית, אבל אוחז בידו הקנה ומשכשך אפי' בחמתו אסרינן בשתיה, וכל זה לפרש"י אבל דעת ר"ת בתו' נ"ז א' דנגיעה ע"י ד"א שלא בכונה מותר בשתי' ועי' סק"ח.
נ"ח ב' רש"י ד"ה אסור, דלא עדיף מנגיעה ע"י ד"א כו', מהתם לאו ראי' דהתם לא איכוון כלל לנגוע, אבל יש לדמותו למדדו בקנה במתנ' ס' ב', מיהו הכא דאין העכו"מ נוגע אלא זורק ומן הדין מותר אלא חכמים החמירו במזיגה, למגדר מלתא, אין ללמוד משאר נגיעה.
ד) נ"ז א' שרי' רב לזבוני' לעכו"מ, יש לעי' הלא מדדו בקנה ג"כ מותר בהנאה כדתנן ס' ב' וכש"כ כשלא כיון כלל לנגוע, י"ל דמתכוין לאיזה פעולה עדיף שהרי אם נוגע בקנה בלא סיבה ידועה אסור גם בהנאה כמש"כ רש"י בסוף פרקין, ונוגע שלא בכונת נגיעה אסרינן משום לתא דנגיעה בכונה בלא סיבה ידועה, ולכך דנו בגמ' אם אסור גם בהנאה ומסקינן דמותר בהנאה.
ס' א' ואי מצדד צדודי אסור, נראה דאם יש כאן כונה ידועה כגון שלקחו ממקום מדרון למקום ישר הוי לי' ככובא חסירא דשרי ואי לא ידעינן כונתו יש לאסור אפי' בהנאה כדין נגע בקנה ולא ידעינן כונתו וכמש"כ רש"י בסוף פרקין, ומוכח כן מעובדא דבירם נ"ז א' כמש"כ רש"י שם, ויש לתמוה במש"כ רש"י ותו' בשם ריב"ם, דמצדד צדודי חסירא אין אסור רק בשתיה, [עי' לעיל סי' מ"ז].
שם חסירא שרי, פרש"י אע"ג דלא אפשר בלא קרקוש מעט מ"מ לא אסר בזה דלא ניחא לי' בהאי קרקוש, ויש לעי' הלא בנגע בראשה דלוליבא לעיל נ"ז א' נמי לא ניחא לי' בהאי נגיעה ומ"מ אסרינן בשתיה והכא משמע דשרינן אף בשתיה, י"ל דשלא בכונה כלל גרע טפי, והכא כונתו ידועה לשאת את הכובא, והקרקוש ממילא קאתא ולא ניחא לי', אין כאן קרקוש.
שם אין דרך ניסוך בכך, ומודה ר"א בכובא חסירא במצדד צדודי, ומשמע דדוקא קרקוש בצרור אין דרך ניסוך בכך, אבל קרקוש בפתוח הוי דרך ניסוך, ונראה דאם קרקש ואמר לשם כו"מ פלוני חייבין עליו דחשיב תולדת ניסוך, [עי' לעיל סי' מ"ז באורך].
ע"ב ב' כח דעכו"מ מדרבנן הוא דאסור כו', הרי גם שכשוך דעכו"מ מדרבנן כדין סתם יינן, ומשמע דאפי' אמר שמנסך לכו"מ מותר מה"ת, ושרש ניסוך שהוא מד' עבודות שחייבין עליהן אף בשלא כדרכה כדאמרו סנהדרין ס' ב', היינו בעושה בימוס לפני כו"מ ומנסך על הבימוס וכדאמרו לעיל נ"ד א' בניסך על קרניה בימוס הוא דעבדה וזה כעין פנים, ואפשר דבניסך לפני כו"מ על הארץ נמי תולדת ניסוך הוא, [וכ"ה בר"ן והביא גמ' ערוכה פסחים כ"ב א' ואימא כמים הנשפכים לפני עכו"מ, וכ"ה ברא"ש סי' י"ג] אבל ניסך על הארץ שלא בפני כו"מ, אפי' אם אמר שמכוין לכו"מ פלוני אינו חייב עלה שאין שם ניסוך על זה, ואם בנה מזבח לשם כו"מ ונסך על המזבח הוי בכלל ניסוך, והלכך אם שכשך ביין שבכלי ואמר לשם כו"מ פלוני, האי כלי הוי כעין בימוס והשכשוך תולדת נסוך [כעין שבירת מקל תולדת זביחה] וזה דאמר ר"ש כאן דמערה מכלי אל כלי אין זה ניסוך ואין חייבין עלה משום עובד עכו"מ, וממילא אינו נאסר, והא דפליגי ריב"ב וריב"ב ורבנן אם מנסכין יין שלא בפני עכו"מ, היינו דריב"ב וריב"ב ס"ל דשלא בפני עכו"מ אין זו תולדת נסוך אפי' שכשך ואפשר דאפי' בנה בימוס שלא בפני עכו"מ פליגי.
ונראה דזיקא חסירא לר"א אפי' אמר לשם כו"מ אין חייבין עלה ואינו נאסר.
נ"ח ב' תוד"ה אלא, ועוד אדרבה כו' שהיו מערין יין לספלים, דבריהם ז"ל צ"ע דודאי הרקה מכלי אל כלי גרע ואפי' אמר לשום כו"מ פלוני לא חשיב ניסוך וכמש"כ לעיל.
ה) נ"ו ב' ש"מ נצוק חיבור כו', בתו' בסוגין ולק' ע"ב ב' ד"ה אמר, הקשו איך מוקי לה שפחסתו בור, הלא באמת לר"ה אסור אפי' לא פחסתו בור, דהא ר"ה סבר באמת נצוק חיבור, ופי' בשם ר"ת דחזר בו ר"ה, והדברים צ"ע דאם ידעו בגמ' דהדר בו ר"ה הוי להו לגמ' למקבעי' בתלמודין, ובגמ' פריך ש"מ נצוק חיבור אחרי שקבעו באמת בתלמודין בשם ר"ה דנצוק חיבור וגם ר"ח תלמידו נהג כן כדאמר לק' ע"ב ב', ואמנם לפרשב"ם בתו' לעיל נ"ה א' דירד לבור מה שבבור אסור היינו אפי' לא נגע ומשום כחו, ניחא, דהרי רש"י ז"ל לקמן שם פסק דנצוק חיבור, ומ"מ הלכה כר"ש, דמה שבתוך כלי לא נאסר בנצוק אע"ג דנוגע בזה שמערה לתוכו, כיון דאיסור כחו קיל, [וכבר בארו זאת בתו' נ"ו ב' ד"ה גרגותני, ומיהו ממעשה דרש"י שהביאו תו' שם מבואר דרש"י ס"ל דלמ"ד נצוק חיבור גם הנשאר בכלי אסור וצ"ל דהא דכתב רש"י דהלכה כר"ש היינו בעיקר הדין דכחו אבל בהא דמתיר מה דגואי אין הלכה כמותו, ואמנם רש"י ז"ל כתב בהדיא דבגואי מותר ואפשר דכונת רש"י במקטף] וא"כ שפיר מתמיה בגמ' ש"מ נצוק חיבור אפי' בכחו ודלא כר"ש, והלא לית מאן דפליג על ר"ש, ובכחו לכו"ע אין נצוק חיבור, ולפיכך מוקי לה בפחסתו.
ומיהו יש לעי' לפרשב"ם הא לקמן ס' א' איפלגי אמוראי אי כחו דבי מעצרתא אוסר וטעמי' דמאן דשרי [הלא בגמ' ע"ב ב' אמרו בפשיטות דעכו"מ המוריק מכלי אל כלי חמרא דבראי אסור, וכן בסוגיא נ"ח ב' אמרו דדוקא כחו שלא בכונה שרי וכן בעכו"מ אדנא אסור] דכיון דכחו נעשה בענבים ולא ביין אינו אוסר, ואע"ג דקיי"ל כמשנה אחרונה דבגת פתוחה כיון דהיין נמשך לבור עושה יי"נ מ"מ כח הנכרי נעשה בענבים, ולפ"ז נראה דמאן דאסר הוא דוקא למשנה אחרונה דמיד נעשה יין, אבל למשנה ראשונה דעד שיורד לבור אינו עושה יי"נ מודה דאין כחו אוסר כיון דכחו בענבים ואף לאחר שיצא היין עדיין לאו יין הוא לענין נסך, וא"כ ע"כ מתנ' דקתני מה שבבור אסור היינו כשנגע בו עכו"מ, ומיהו אפשר דמאן דשרי משום שאינו דורך בגופו אלא בקורה והקורה דורך ענבים ואח"כ יורד היין, אבל דורך ברגליו אפשר דמודה דאוסר היין היורד לבור משום כחו, [עי' לעיל סי' מ"ז ס"ק ט'], מיהו קשה למה יאסור בהנאה כיון דניסוך דרגל לא שמי' ניסוך כי אזיל מכח רגליו נמי אינו בדין לאסור בהנאה, והכא משמע דמה שבבור אסור בהנאה, וצ"ל דדוקא עבודת שכשוך ברגל מגונה ואין חוששין לו אבל כחו דעיקר הניסוך הוא ביין היוצא וזה שיוצא אין ניכר עליו מי הוציאו שפיר חוששין לו לניסוך, ומיהו דעת ר"ת בתו' נ"ח ב' דלעולם אין כחו אוסר בהנאה אלא בשתיה.
ו) והנה הא דאסרו חכמים יין ע"י חיבור אינו אלא ביין ולא במים ולא בשאר משקין דיין ביין החשיבום חכמים כחטיבה אחת ואחרי שמקצתו נסך כולו נסך אבל לא בשאר משקין כיון דאין בהם איסור של סתם יינן, וכמו שכתבו תו' נ"ו ב', וא"כ למשנה ראשונה אין לאסור מה שבגת ושבגרגותני משום חיבור ליין שבבור, אם לא שנימא נצוק חיבור וחשיב יין שבגת כמו שכבר ירד לבור וחשיב יין לעשות יי"נ, וזהו דאמר ש"מ נצוק חיבור ר"ל חיבור להחשיבו יין, וממילא הוי כירד לבור, ומשני שפחסתו ויש כאן טיפה של יי"נ האוסרת, ובזה ניחא דלא תקשה לר"ה דאית לי' נצוק חיבור ליי"נ למה השאר מותר, ובתו' כתבו דגת חשיב נצוק בר נצוק והיינו דגרגותני מפסקת את הנצוק, ולפ"ז הא דקתני מה שבבור אסור לאו דוקא אלא גם מה שבין גרגותני לבור נמי אסור, ואפשר לפ"ז דגם מה שבגרגותני אסור אבל למש"כ א"צ לכל זה אלא כל חוץ לבור מותר, אבל אין כן דעת תו' נ"ו ב' ד"ה גרגותני, ועי' סק"י.
והא דאין יין שבבור נאסר משום הבלוע שבבור, [לפי' תו' נ"ה א'], צ"ל דאיירי בבור חדש דאין בו בלוע יי"נ מקדם, ואפשר דהבור הוי ככלי שאין מכניסו לקיום וסגי לו בהדחה ואינו אוסר את הכנוס בו בזמן שהוא יבש לדעת הרא"ש ורי"ו לקמן סי' נ"ב סק"ד, ואף לדעת רשב"א דאוסר מ"מ אינו אוסר בנצוק כיון שאינו אוסר בהנאה כדין פליטת כלים.
ז) נ"ז א' ר"נ אומר ביד אסור, נראה דהלכה כר"נ דהא שאלו לינוקא דהא קנגע בידו ויאסר בהנאה והיינו כר"נ דהא לת"ק מדדו בידו נמי מותר בהנאה, ואמנם י"ל דהא דפריך והא קנגע בידו אינו נגיעה ליטול ענבים וליתן לתפוח, אלא נגיעה שלא לצורך, ונגיעה זו אוסרת בהנאה, כמש"כ רש"י שלהי פרקין, ואכתי יש להוכיח דהלכה כר"נ מדפריך והא קמנסך ברגל ומשני אין ניסוך ברגל, והאי ניסוך דרגל היינו דריכה והוי כמדידה ומ"מ דוקא ברגל מותר בהנאה אבל ביד כה"ג אסור בהנאה, וכן הא דנחלקו רבא ור"ה ברדר"נ בההוא עכו"מ דשכשך בחמתו נ"ז ב' כר"נ אתיא דלת"ק דמדד בידו מותר בהנאה כש"כ שכשך בחמתו, אלא רבא שרי' לזבוני לנכרי אפי' לר"נ דבחמתו ניכר טפי שאין כאן ניסוך, ור"ה ברדר"נ ס"ל דהוי כמדידה, והא דמייתא התם מאגרדמים עכו"מ היינו דשתי' ג"כ הויא נגיעה גרועה דאין זה ניסוך אלא שתיה, והוי כשכשך בחמתו ומ"מ אסור בהנאה, וכל זה כר"נ דאם איתא דמדד ביד ימכר כש"כ שתה.
נראה דאם שתה ואמר ששותה לשם כו"מ פלוני אינו נהרג עלי' דאין שתיה תולדת ניסוך, וממילא דאינו נאסר מה"ת, וכן אם הניח ידו על נקב הברזא ואמר לשם ניסוך, ונראה דאם נגע בנצוק ואמר לשם ניסוך נמי אינו חייב עלי'.
ח) נ"ז א' תוד"ה ה"ג, הוכיחו דנגיעה ע"י ד"א שלא בכונה מותר בשתיה, ודלא כפרש"י שלהי פרקין, וראיתם מהא דמבואר לק' נ"ח ב' בסבר דהוא שכרא דמותר בשתיה, ואין כונתם דמוריק חשיב נגיעה ע"י ד"א ומותר בשתיה משום דסבר שהוא שכרא, דהא מוריק היין הנשאר בכלי מותר אפי' בידע שהוא יין כדאמר לק' ע"ב ב', וע"כ דמכניס קנה לתוך היין חשיב ניסוך ומוריק לא חשיב ניסוך, אלא כונתם כשם דיין דבראי הנאסר משום כחו, בסבור שהוא שכרא מותר אף בשתיה, כמו כן הכניס קנה שלא בכונה ראוי להתיר בשתיה, אבל דעת רש"י דכחו שלא בכונה קיל טפי, עוד הקשו לפרש"י מה היה דעתם דר"נ ור"א לאסור בהנאה הלא מדדו בקנה מותר בהנאה, ונראה דכבר ישבו רש"י שלהי פרקין דדוקא מדדו בקנה אבל אם הכניס קנה בלא כונה ידועה לפנינו אסור גם בהנאה, ובזה יש מקום לומר דנגע שלא בכונה כלל נמי אסור בהנאה טפי ממדד בקנה, עוד הקשו הא רב פסק לק' ס' ב' כר"ש דמדדו בקנה מותר בשתיה וכש"כ נגע בקנה שלא בכונה, וזה ג"כ ניחא לפרש"י דבאיכא כונת מדידה קיל טפי, עוד הקשו מהא דשרינן זרק חבית בחמתו אף דאזיל מני' מני', וכבר כתבנו לעיל סק"ג לפרש לדעת רש"י.
מצינו בגמ' ט' דרכים דאסור בשתיה ומותר בהנאה, א. בניסוך דרגל ומדד ברגל, נ"ז א', ב. נגע בלוליבא שלא בכונה, שם, ג. תינוק בן יום אחד, שם, ד. הכניס ידו וסבר שהוא שמן, נ"ח א', ה. מזגו עכו"מ, נ"ח ב', ו. הכניס ידו להוציא האתרוג וברצוה עד דשייפא, ז. אשתקל ברזא ואנח עכו"מ ידו, ח. מצדד צדודי לפרש"י ותו', ט. חבקה עכו"מ, ס' ב', ויש לעי' אי פליג ר"ש בכל הני ומתיר בשתיה ובגמ' ס' ב' אמר ראב"א דר"ש כשהוא מתיר מתיר אפי' בשתיה, משמע דלר"ש ליכא מידי דמותר בהנאה ואסור בשתיה, ומיהו ע"כ אית לי' גם לר"ש איסור שתיה שהרי לחד לישנא בגמ' פסק רב כר"ש ורב אסר במגע שלא בכונה בשתיה ומתיר בהנאה, ובניסוך דרגל אמרו בהדיא דלר"ש מותר בשתיה.
ט) נ"ט ב' נקטוהו לידו כי היכי דלא לשכשיך בי' וברצוה עד דשייפא כו', נראה דאם הכניס ידו לתוך היין ואמר לשם כו"מ פלוני אינו חייב עלי' דאין זה מנסך, ואם הוציאו את היין בעוד שידו בכלי היין מותר מן הדין, הכניס ידו והוציאה הרי זה שכשוך וחייב עלי' והיין אסור מה"ת, [שו"ר בראשונים ז"ל דאין נפקותא בין הכניס להוציא והעיקר תלוי בשכשוך, עי' לעיל סי' מ"ז סק"ז], ואמנם נראה דמדרבנן היין אסור אפי' לא הוציא עדיין ידו מן הכלי כיון דאמר בהדיא דמכניס לשם ניסוך, והכא דמכניס לשם סיבה ידועה לא אסרו חכמים, וזה נלמד מדברי התו' שהאריכו ליתן טעם דטרוד בהוצאת האתרוג משמע דאם היה מכניס בלא סיבה ידועה ואז אנו חוששין משום ניסוך, לא היה מועיל הוצאת היין קדם שהוציא ידו, ואפשר דאנו חוששין ששיכשך בשעת הכנסת ידו, ופרש"י דבשתיה אסור אף בלא שכשוך וזה נלמד מהא דאנח ידו על נקב הברזא בסמוך דאסרינן בלא שכשוך, והכי נמי מוכח לקמן ס' ב' באזיל מני' מני' דאסרינן בזרקו שלא בחמתו, אע"ג דזריקה הוי כהכניס קנה ולא הוציאו, ואין כאן שכשוך, ויש לעי' בזרק בלא סיבה ידועה אי אסור בהנאה כמו הכניס קנה בלא סיבה ידועה, ונראה דכיון דדוחף החבית שלא ע"מ להוציאה לא שייך בזה ניסוך ולעולם מותר בהנאה, ואמנם לק' ע"ב ב' דאנח עכו"מ ידו אגישתא ואסר רבא כולי חמרא משמע בהנאה ויש לפרש דאיירי דלא היה שם כל צורך להפסיק ובזה אסרינן בהנאה אף בליכא שכשוך, ומ"מ בדחף החבית לתוך הבור כיון דהוא ע"י דבר אחר אפשר דלא אסרינן בהנאה אף בליכא סיבה ידועה.
נ"ח א' תוד"ה שקדח, אפי' בלא העלה נמי ליתסר בהנאה כיון שנגע כו', אע"ג דע"כ שתיה נמי נגיעה גרועה היא כמו שכשך בחמתו דהא אתותב רבא מהא דקדח במינקת, מ"מ אחרי שנקבעה ההלכה דאוסר בהנאה בשתיה מסתבר להו דגם נגיעתו ביין ע"י המינקת אוסרת בהנאה כמו מכניס קנה לשם ניסוך דאוסר מיד בנגיעה וכמש"כ לעיל, ואע"ג דע"מ לשתות ודאי לא דמי לע"מ לנסך, מ"מ כיון דאסרינן שתיה בהנאה ע"מ לשתות נמי יש לאסור בנגיעת המינקת ביין, ואף את"ל דאין לאסור בהנאה מ"מ יש לאסור בשתיה כמו מדדו בקנה, ואמנם עיקר קושיתם מלשון והעלה י"ל דנקט והעלה כדי לדבר בהוה ולישר הגירסא בלב התלמידים וממילא משתמע דכל שדעתו להעלות אוסר בנגיעת המינקת ביין קדם שהעלה.
והא דלא שרינן שתה משום חסרון שכשוך כמו בשקיל אתרוגא, צ"ל דשתה חשיב שכשוך, אע"ג דהאי שכשוך אין בו הוראה לניסוך מ"מ כיון דאיכא שכשוך ואיכא נגיעת גופו יהבינן לי' דין מדדו ביד וכר"נ דאסור בהנאה.
י) נ"ה א' תוד"ה ירד, משמע מתוך פירושו והשאר מותר ואפי' יגע כו', הא דתנן ואין עושה יי"נ עד שיורד לבור, יש לפרש שדורך בגת פקוקה עד שגומר דריכת כל הענבים ונוטל את הפקק והיין יורד לבור ואז גם היין שבגת חשיב יין [ולר"ה אפי' לא גמר הדריכה והיין שבגת מעורב עם הענבים מ"מ חשיב יין שבגת יין גמור כיון שהתחיל להמשך, וזו משנה אחרונה], ודחו תו' פי' זה, דא"כ הא דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר, הוא ענין אחר ואשמועינן דאם נגע בבור לא נאסר השאר למ"ד אין ניצוק חיבור גם הקילוח שמגרגותני לבור לא נאסר, ולמ"ד נצוק חיבור מתפרש והשאר מותר היינו יין שבגת, אבל הקילוח שמגרגותני לבור הוא בכלל מה שבבור כיון דנצוק חיבור, ומה שבגת אינו חיבור משום דהוי נצוק בר נצוק, ובמתנ' משמע דתני גדרי יין אימתי נאסרין במגע עכו"מ ואימתי אינן הנאסרין, ואם איתא דירד לבור כו' הוא לאשמעינן גדרי הנגיעה הו"ל למתני נגע בבור, אלא ע"כ השאר מותר היינו אפי' נגע עכו"מ בגת, ומ"מ הא דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר משמע דאפי' מקלח השתא לבור השאר המותר, ובגמ' מבואר דאי נצוק חיבור נאסר יין שבגרגותני, ויש כאן לבאר דבגמ' ע"ב ב' מבואר דאם שפך ישראל יין לצלוחית של נכרי שיש בה עכבת יין, הקילוח קדם שנח בצלוחית של עכו"מ, תלוי במחלוקת ר"ה ור"נ אי ניצוק חיבור, וכן ישראל שעירה מכלי אל כלי ובא נכרי ונגע בקילוח תלוי במחלוקת ר"ה ור"נ.
וכל זה ביין אבל עירה מים לצלוחית של עכו"מ אין הקילוח נאסר, וכן עכו"מ הנוגע בקילוח המים היורד ליין אין היין נאסר אפי' למ"ד נצוק חיבור.
והנה אי יין קדם שירד לבור דינו כמים, קשה למה אסור יין שבגרגותני למ"ד נצוק חיבור, וע"כ לומר דיין שבגרגותני הוי בכלל ירד לבור, וראוי ליאסר במגע עכו"מ, אבל יין שבגת והקילוח שמגת לגרגותני אינו בכלל יין ואינו נאסר אפי' במגע עכו"מ, כמו שהוכיח ר"י דמתני' אפי' נגע עכו"מ ביין שבגת לאחר שירד לבור קאמרה השאר מותר.
ובתו' נ"ו ב' כתבו דלפ"ז אין ראי' דנצוק ב"נ אינו חיבור דשאני הכא דנצוק שמגת לגרגותני אינו יין ליאסר במגע עכו"מ, [ולשון התו' שם ועוד קשיא כו' קשה לפרשו דהרי זו דחיית הריב"ם שכתבו, אלא שהריב"ם ס"ל דמה שבגרגותני ג"כ אין דינו כיין רק שולי הגרגותני מבחוץ נאסר מיין המטפח על פניו, ולפר"י משמע דגם בתוך גרגותני דינו כיין].
ודעת רש"י נראה דאע"ג דהיין שחוץ לבור אינו נאסר במגע עכו"מ מ"מ לענין חיבור ליי"נ דינו כיין דלענין מין במינו ודאי חשיב כיין ביין, והלכך אי נצוק בר נצוק חיבור ראוי לאסור יין שבגת, ואפשר שזהו החילוק בין פי' ריב"ם לפר"י דריב"ם חשיב לי' למים, ודברי ר"י אפי' אם נימא כפרש"י דאינו כמים לענין חיבור ליי"נ, מ"מ אם אינו מחובר ליי"נ אלא לנצוק ונצוק ראשון נאסר במגע ונצוק שני אינו נאסר במגע אין נצוק חיבור לנצוק, אבל כשכל הנצוק חד לאו בר נצוק הוא אלא חד נצוק הוא.
ולפר"י אם איתא דגם היין שבגרגותני ושחוץ לגרגותני אינו יין עדיין שפיר יש לאסור גם יין שבגת משום נצוק אבל י"ל דיין שבגרגותני חשיב יין והקילוח מגת לגרגותני לא חשיב יין, ואז לא הוי חד נצוק ולפיכך יין שבגת אינו נאסר, ואין ראי' מכאן לנצוק בר נצוק, ואפי' מעשה דרש"י אין ללמוד מכאן דהתם יין המותר ויין שנאסר משום נצוק חשיב חיבור, אבל יין שאינו נאסר בנגיעה לא חשיב חיבור לניצוק.
ואם נגע עכו"מ בקילוח היין היורד מגת לגרגותני נראה דאף לפרש"י אינו אוסר את היין שבבור [ביורד מגת לבור בלי אמצעות גרגותני] אע"ג דלפרש"י חשיב יין לענין ליאסר בנצוק, מ"מ לאסור ע"י נגיעת נצוק כיון דלא הוי עדיין יין ליאסר בעצמו, ודאי אינו אוסר יין שבבור.
ופחסתו בורו לפרש"י נאסר גם יין שבשולי גרגותני מבפנים דאפי' אם אינו עדיין יין גמור מ"מ לענין ליאסר בחיבור אשבורן ליי"נ חשיב יין אבל לפריב"ם אין היין שבפנים נאסר והא דהחזיר גרגותני לבור אסור משום שיש כאן טיפה מיין שבבור, דלפריב"ם גם אשבורן אינו חיבור כדין מים, ולפר"י אפשר דאשבורן חיבור.
יא) נ"ו ב' תוד"ה גרגותני, אבל לפרשב"ם שפי' כו', לפרשב"ם ע"כ גם הקילוח שמגרגותני לבור אינו עדיין יין ליאסר במגע, דאם איתא דהקלוח נאסר במגע היה נאסר בכח עכו"מ, וא"כ יין שבגרגותני נאסר מחמת נגיעתו ביי"נ וע"כ מתערב בו טפה יי"נ, וא"כ אפי' אין נצוק חיבור אם החזיר גרגותני לגת אסור, ולא דמי למוריק דמה דבראי אסור וגואי מותר, ולא נאסר הנשאר מחמת נגיעתו ביין הנאסר דהתם התירו חכמים כל הנשאר ולא שייך כאן למיהב לי' דין תערובות, אבל הכא כל היוצא מן הגת הוא קלוח אחד ובא מכח דעכו"מ, אלא מה דבגרגותני עדיין אינו יין ומ"מ ראוי ליאסר מחמת תערובות יין כיון שהיינות נוגעין זה בזה, וע"כ דגם הקלוח שמגרגותני לבור אינו עדיין יין ליאסר לא במגע ולא בכח, ומ"מ בנצוק נאסר דמ"מ יין הוא ומין במינו הוא, וא"כ ע"כ צ"ל דיש חילוק בין נצוק לנב"נ, וזו נראה כונת תו'.
שם תוד"ה מהו, הקשו למ"א למה דורכין עם העכו"מ בגת למה אינו נאסר היין שבגת משום חיבור ליין שבבור למ"ד נצוק חיבור, והלא יין שבבור חוששין שנגע בו עכו"מ, וכתבו דאין נצוק נאסר בהנאה והביאו ראיה מהא דרשב"ג מתיר למכור לנכרי חוץ מדמי יי"נ ולמה לא נאסר כל היין מחמת חיבור ליי"נ, ומשמע לכאורה מדבריהם דאפי' לרבנן דרשב"ג אין הנצוק נאסר בהנאה, וקשה דהא בגמ' ע"א ב' מבואר דאי נצוק חיבור לרב דאין הלכה כרשב"ג ביין ביין דמי יי"נ קשקיל, ומיהו י"ל דינוקא כרשב"ג אפי' יין ביין וכשם שמותר למכור חוץ מדמי יי"נ שבו, ה"נ מותר לדרוך דאין כאן משתכר באיה"נ כיון דכל עבודתו ביין המותר, אף שהוא אסור מחמת נגיעתו ביי"נ וחשיב כאילו מעורב בו יי"נ מ"מ איהו לא נהנה מהאי תערובות.
יב) נ"ט ב' תוד"ה נקטוה, ודמי למדדו ביד כו' שאינו טרוד כל כך כמו בהוצאת ידו דמדידה כו', לפי' זה פסק ר"א דלא כר"נ דהא ר"נ אוסר מדדו בידו בהנאה, ולפרשב"ם הכא אין שם ניסוך עלי' טפי ממדדו בהכנסה, אבל הוצאת ידו דמי למדדו, ואפשר דגרע ממדדו וכמש"כ תו' דהתם אף בהוצאתו טרוד במדידתו, ומבואר דבמדדו נאסר היין מיד בהכנסת ידו, ועי' לעיל סק"ט.
ס' ב' תוד"ה אי, ופי' רשב"ם דפשיטא כו', מבואר דעת רשב"ם דאע"ג דגת צריך ניגוב, מ"מ לא גזרו בו לפי שעה להצריך ניגוב ולא דמי לקנקנים לק' ע"ד ב', דגזרו לאסור אף לפי שעה, והכא באיכא טלה"ט צריך ניגוב משום דיין הבלוע נאסר משום חיבור ליי"נ והלכך צריך ניגוב, אבל טופח אינו חיבור ולא נאסר יין הבלוע, ולפ"ז ר"א כר"נ לק' ע"ב ב' דנצוק ומשקה טופח אינו חיבור ליי"נ, אבל הריטב"א פי' דמשקה טופח לא חשיב יין ליאסר משום נגיעת עכו"מ ואף ר"ה מודה בזה, והדחה בעי משום מראית העין, והרמב"ן הביא פלוגתא בנגע בלא שכשוך, דעת רש"י דאסור בשתיה ודעת הראב"ד דמותר בשתיה והק' לדעת הראב"ד למה צריך כאן הדחה ופי' משום מראית העין א"נ דחשיב שכשוך אף שאין בו טלה"ט, ומדברי התו' לק' ע"ב ב' מבואר דאע"ג דמשפך של עכו"מ צריך ניגוב משום דתשמישו תדיר, מ"מ משפך של ישראל שנגע ביי"נ לפי שעה א"צ ניגוב, ויין היתר המובלע בו אינו נאסר משום חיבור ליי"נ, והלכך אם אין בו עכבת יין מותר, ולמדנו דיין היתר המובלע אינו נידון כיין גמור ליאסר מחמת נגיעה ביי"נ, אע"ג דיי"נ המובלע אוסר בנגיעה, [ואין לומר דבלא עכבת יין חשיב נצוק ב"נ, דהא בפחסתו צלוחית דחשיב אשבורן ג"כ מצרכינן עכבת יין], וצ"ל לפי' זה דהא דמצרכינן בטלה"ט ניגוב היינו משום דגת דינו כדבר שמכניסו לקיום וגזרינן בו אף לפי שעה להצריכו ניגוב, ומה שקשה על זה כתוב לקמן סימן נ"ד, ועי' לקמן סי' נ"ב באורך.
יג) מסקנא דשמעתא, נגע בידו ביין ואין אנו יודעים סיבת הנגיעה כיון שנגע ביין נאסר בהנאה, אפי' לא הוציא עדיין ידו מהיין, וכן אפי' הכניס ידו למודדו כיון שנגע ביין נאסר בהנאה אפי' עדיין לא הוציא ידו, ואפי' הכניס ידו בחמתו בטענת האי לאו חמרא הוא נאסר בהנאה מיד אף שלא הוציא ידו, וכן שתה מן הכוס הנשאר אסור בהנאה, וכן מצץ במינקת [ואם עדיין לא פסק תלוי בפלוגתת רש"י ור"ת אי נצוק חיבור, ואפי' פסק אי נצוק אינו חיבור לרשב"ג ימכר לנכרי חוץ מדמי י"נ שבו], אנח ידו אגישתא אסור כל היין בהנאה כל שאין סיבה ידועה על נגיעתו, אשתקל הברזא ואנח ידו אין אסור רק בשתיה, שאין כאן דרך ניסוך והרי אינו יכול לשכשך, נגע בקנה ואין כאן סיבה ידועה אסור בהנאה אפי' לא הוציא עדיין, מדד בקנה מותר בהנאה, נגע בידו שלא במתכוין כגון שנפל ובשעת נפילה נגע ידו ביין, או שהכניס ידו וסבר שהוא שמן, מותר בהנאה, [משמע אפי' הוציא כבר ידו], הכניס ידו להוציא אתרוגא אם עדיין לא הוציא ידו מותר בהנאה, הוציא ידו אסור בהנאה, חבית שפקעה לאורכה וחבקה הוי כמדד בקנה ומותר בהנאה ולרחבה וכבשה מותר גם בשתיה, מוריק מכלי אל כלי דבראי אסור בהנאה, ומה דנשאר בגואי מותר בשתיה, סבור שהוא שמן אף דבראי מותר בשתיה, נגע בקנה שלא בכונה לפרש"י אסור בשתיה, ולפר"ת מותר, זרק קנה לתוך היין מותר אף בשתיה, גלגל חבית לתוך הבור ודחפה במים ונגע בה לאחר שהיתה כבר בבור אם בחמתו מותר אף בשתיה, ואם לסיבה אחרת מותר בהנאה ואסור בשתיה, ואם אין כאן סיבה ידועה אסור בהנאה, אחז כלי פקוק חסיר וקשקש מותר אפי' בשתיה, ופתוח וחסיר וקשקש אסור אפי' בהנאה, מדד ברגלו מותר בהנאה, וכן דרך עם ישראל בגת מותר בהנאה, מזג כוס של ישראל מותר בהנאה, וכל הני ג' אסור בשתיה.
יד) נ"ה א' תוד"ה ירד, פ"ה אם נגע, תוכן דבריהם, דאפשר לפרש משנתנו דקדם גמר הדריכה אף שהגת פתוחה והיין יורד לגת אין עושה יי"נ [דהא משנה ראשונה אמרו דורכין עם הנכרי בגת אף בגת פתוחה, דבגת פקוקה אף למשנה אחרונה מותר] אבל לאחר שגמר הדריכה, והיין יורד לבור אף מה שבגת חשיב יין ונאסר במגע עכו"מ, והא דתנן והשאר מותר היינו שאינו נאסר במגע עכו"מ בבור, והא דאינו נאסר יש לפרש משום דאין נצוק חיבור, או משום דנצוק ב"נ אינו חיבור, ויתפרש השאר מותר היינו מה שבגת, והוכיחו דע"כ קים להו בגמ' דהשאר מותר היינו דאינו נאסר במגע עכו"מ דאל"כ אפשר לפרש מתנ' כר"ה דאפי' בתחלת דריכה בגת פתוחה עושה יי"נ, והשאר מותר דקתני היינו שאינו נאסר משום נצוק, אלא ע"כ דקים להו דהא דקתני והשאר מותר היינו שאינו נאסר במגע עכו"מ, ואפשר לפרש לפ"ז דהא דקתני מה שבבור אסור, היינו בנגע בבור בשעה שאין הגת מקלחת לתוכו ולא הוזכר כאן היתר נצוק, ולזה הוסיף ר"י דבגמ' מוכח דאיירי דנגע בבור בשעה שהיין מקלח ואפ"ה השאר מותר ולמדנו מכאן שאין היין שבגת נאסר מחמת נצוק, שהרי אמרו בגמ' דאם החזיר גרגותני לבור אסור ופריך עלה ש"מ נצוק חיבור אלמא דמתנ' איירי שנגע בבור בשעה שיין הגת מקלח לתוכו דרך הגרגותני, ואע"ג דהיין שבגת איננו עדיין יין ליאסר במגע מ"מ יש מקום לומר דחשיב יין ליאסר בנצוק וכמש"כ לעיל.