חזון איש/יורה דעה/לג
סימן לג[עריכה]
א) יו"ד סי' ק"ה ש"ך סק"ל כתב דג' חתיכות הנוגעות בחלב ואין החתיכות נוגעות זו בזו וכלן רותחין ויש בב' חתיכות מהן ס' כנגד החלב אין נאסרת אלא אחת מהן דלא יתכן שתאסרנה שתים כיון שיש בהם ס' כנגד החלב, ותמה על מהר"מ שבמרדכי שלא כתב כן, והנה איתא ברמ"א סי' צ"ח ס"ד דאיסור שנתבטל בס' וחזר ונפל לקדירה אחרת צריך ס' לבטלו ונראה דדין זה אינו מדין חנ"נ שבלע מן הקדרה ראשונה, שהרי דין זה מבואר בגמ' חולין צ"ז ב' שויוה רבנן כחתיכה דנבילה ומבואר דחתיכה דנבילה אף שנתבטלה בקדירה אחת אוסרת קדרה שני' עד ס' וע"כ לדעת הפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אין האיסור מחמת הבלוע בו אלא הוא עצמו אוסר וכן בדין שהרי בשביל שהטעים אחרים לא פג טעמו והאוכלו לוקה ולמה לא יאסור, תדע שאם תאמר שאינו אוסר קדירה אחרת למה יאסור הבלוע בו לאחר שהוציאו מן הקדירה [ומיהו י"ל דהבלוע בו נאסר בזמן שהוא בתוך הקדירה והא דלא נ"נ ויאסור את הקדירה כבר הק' כן הפר"ח ר"ס צ"ב בבב"ח ותירץ דהקילו במין במינו וכ"כ הגר"א שם סק"כ בנפל לקדירה אחת ב' פעמים] מיהו קשה אם נפל פעם אחרת בקדירה ראשונה נמי יאסור דהא אם נפל איסור לקדירה והוציאו ואח"כ נפל בקדירה איסור פעם שני' צריך ס' נגד שניהם וכדאיתא סי' צ"ט ס"ו, ומ"ש חתיכה אחרת מאותה חתיכה עצמה, ומיהו בדין הוא שלא תאסור בנפילתה השניה יותר מבראשונה שהרי אף אם שהתה בבישולה שעות רבות ג"כ אין בכחה להטעים ומ"ש שהתה בראשונה ומ"ש יצאתה וחזרה, אלא שקשיא לן מ"ש באמת שאוסרת קדירה אחרת ואינה אוסרת קדירה ראשונה, הגע עצמך היו ב' קדירות ונפל כזית לקדירה זו וכזית לקדירה זו ונתבטלו בס' הסיר ב' הזיתים וחזר והחזירן למקומן כל אחד לקדירה ראשונה שניהם מותרין החליפן של זו בזו ושל זו בזו צריך ס' נגד ב' זיתים ומה כחו יפה של הכזית להטעים קדירה אחרת ולא להוסיף טעם בשלו.
ב) ונראה דבאמת אין כח בכזית אחד לאסור ב' קדירות ואילו היה קפילא היה מתיר אחד מהן אלא אין אנו יודעין איזה מהן יש בו טעם ולכך שניהם אסורין ומיהו מדרבנן אסורין שניהם בודאי שהרי קבעו חכמים לבטל בס' היכי דליכא קפילא ולא עדיף קדירה שני' מדבר שאינו מטעים שקבעו חכמים בס' [והרמב"ן חולין צ"ח כתב דבשיש בקדירה עצמו של איסור החמירו חכמים להצריך ס' אפי' באין בו טעם ונראה לפ"ז דגם בטעם האיסור דמהני קפילא מ"מ כל זמן שלא נתברר אם יש בו טעם הו"ל איסור ודאי מדרבנן ונראה דלא נתנו כאן חכמים דין קולא בדברי סופרים שהרי איתא בסי' צ"ח בספק ס' שנשפך אסור ולא חלקו בדבר בין דברים מטעימים הרבה לדברים כחושין ומיהו י"ל דאסור מספק דאורייתא דלמא ליכא ס' ולא חשיב ס"ס דלמא ליכא טעמא ודלמא איכא ס' דחד ספיקא הוא אי איכא טעמא או ליכא טעמא] והלכך אפי' נפל לקדירות הרבה די"ל דרובן אין בהן טעם וליבטל חד בתרי מ"מ כולן אסורות דמדרבנן כל כחוש אוסר עד ס', וכל זה בנפל האיסור לקדירה אחרת אבל חזר ונפל לאותה קדירה ודאי סגי בחד ס'.
ג) ולפ"ז יש מקום לומר דג' חתיכות הנוגעות בכזית חלב אף שיש בכולן יחד ס' כנגד החלב כולן אסורין כיון דכל חתיכה היא כקדירה בפ"ע וכאילו נמלח החלב עם חתיכה אחת ואח"כ נמלח החלב עם חתיכה שני' ואח"כ עם שלישית דכולן אסורות וכדין איסור שנפל לכמה קדירות וזו דעת מהר"מ שבמרדכי, ודעת ר"נ שהביא המרדכי שם צ"ל דס"ל דכיון דהוא בבת אחת אין להחמיר מחמת תקנת ס', מיהו קשה דבלשון ר"נ שם מבואר דאפי' ב' חתיכות מצטרפות וזו תימא דודאי אין מובטח שיטעים שניהם בשוה כיון שאין הטעם מתפשט מחתיכה לחתיכה לדעת ר"נ, ואולי הוי ס"ס שמא מפעפע מחתיכה לחתיכה ואת"ל דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה שמא לא הטעים שניהם, וזה לא יתכן רק בחתיכות נוגעות זו בזו [ואולי החלב מקשר החתיכות אבל לא נראה כן שהחלב מטעים ואינו מוציא טעם החלב שבבשר] וצ"ע.
ובש"ך כתב לפרש דעת הר"ן משום שאין נאסרת אלא אחת ובטילה, ולא משמע כן כלל בלשון ר"נ ועוד דבלשון ר"נ מבואר דאפי' ליכא רק ב' חתיכות כשרות.
ומש"כ הש"ך לפרש טעם מהר"מ משום שהחלב בולע בשר ונ"נ וחוזר ופולט בחתיכה אחרת תמוה דכיון דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לא יצא הבלוע מהחלב וכן תמה הגרע"א אבל הגרע"א ז"ל פי' ע"פ דברי הנה"כ דיש כאן דרך אמצעי דבאמת בחלב יצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אלא דמ"מ אינו כבישול להתחלק בשוה וחיישינן דחתיכה אחת נאסרה, ועפ"ז הוסיף הגרע"א לפרש דחתיכה שקבלה טעם נ"נ אף שבסוף פלטה לשאר החתיכות ולא נשאר בה טעם, ולא דיינינן כאן דין סופו להתפשט דלא נ"נ דזה דוקא בבישול המתפשט בשוה אבל כאן החתיכה ראשונה שקבלה טעם נ"נ כיון שאפשר שלא תפלוט ואף אם תפלוט לא יתחלק בשוה וחשיבא הפליטה ככח מחודש, ולפ"ז ניחא דברי המחבר דאפשר דכולן יאסרו דמתחלה נאסרה חתיכה אחת ושוב פלטה לשני' ולא נשאר בראשונה אלא מעט ומ"מ אינה חוזרת להכשירה, והדברים תמוהים דמנ"ל להמחבר חומרא זו שהרי מדברי מהר"מ לא למדנו לומר שאין כולן מצטרפין לבטל החלב אלא משום שאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל אי יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב היו כולן מצטרפין לבטל החלב ומנ"ל להחמיר ועוד דהנידון בנגעה אחת אי מצטרפין כולן ע"כ בחתיכות נוגעות זו בזו ומ"מ כולן מותרות וע"כ הטעם דאמרינן ממ"נ אי בלוע יוצא מחל"ח בל"ר הרי יש כאן ס' ואי אין יוצא הרי לא נבלע בהן ואי דעת המחבר בדרך השלישי שכתב הגרע"א א"כ אף בנגע חלב באחת מהן ליתסרו כולן כיון שנוגעין זו בזו ודלמא נאסרה ראשונה וחזרה ופלטה לשני', ועוד כשבולעת חתיכה שני' מראשונה אינה בולעת אלא לפי חשבון שאם יש בראשונה ל' זיתים ובלעה כזית חלב כשבולעת השני' ממנה בולעת רק לפי חשבון ובכל טפת חלב שהיא בולעת היא בולעת ל' טיפות בשר [דאי לא תימא הכי גם באיכא ס' בראשונה תהא השני' אסורה דלמא פלטה כל החלב לשני' והחלב הנסחט חוזר לאיסורו כיון שהוא עכשו בעולם בלא ביטול, ואע"ג דכל חתיכה מהחתיכות חיישינן שבלעה מן החלב טפי ולא אמרינן שכל חתיכה בולעת גם מחתיכות הבשר לפי חשבון שבולעת מן החלב, מ"מ חלב הנבלע בבשר וחוזר ונפלט ודאי פולט לפי חשבון שטעם הנבלע בחתיכה הוי כתערובת לח בלח והרי בחתיכות אף שיש באחת ס' אותן שאין בהן ס' אסורות], וכשנתוסף ל' מחתיכה שני' חוזרת טפת החלב להיתרא דביוצא לא שייך אין הגעלה באוכלין, וכיון דלא אמרינן נ"נ בשאר איסורין חוזרת להיתירה וזו דין אין חנ"נ בשאר איסורים.
ודברי נה"כ יש לפרש דהמחבר נקיט לי' לספק אי יוצא מחתיכה לחתיכה בשמן.
ולמש"כ לעולם כל החתיכות הנוגעות בחלב ואין בכל אחת ס' אסורות בין שנוגעות זו בזו בין שאינן נוגעות בין שהן מלוחות בין שהן תפלות, לדעת מהר"מ ולדעת ר"נ שבמרדכי לעולם כולן מצטרפין לבטל החלב בין שהן תפלות בין שהן מלוחות ובין שנוגעין זו בזו בין שאינן נוגעין זו בזו ומיהו דוקא בג' חתיכות אבל בב' חתיכות אין מקום להקל, והיינו כשיש בב' מן הג' ס' כנגד החלב.
ד) הש"ך הביא ל' האו"ה שכתב שאין דנין לצרף כל החתיכות שנכנסו בספק לבטל האיסור ופירש הש"ך דר"ל במין בא"מ, וכונת האו"ה ליתן טעם במה דאסרינן חתיכה אחת היכי דלא ידעינן איזה נגעה [ואנו מתירין רק בג' משום ביטול יבש ביבש] ולא אמרינן כיון דכל החתיכות בספק ליצטרפו כולן להיות ס' לבטל האיסור וכמו דאמרינן כן בתרומה שנפלה באחת מב' קדירות ואין באחת מהן לבטל בק' ויש בשתיהן לבטל דמצטרפין שתיהן ולזה קאמר דמין בשא"מ דאוסר בטעמו לא שייכא קולא זו, וכ"ה בלשון הש"ך סי' צ"ב סק"ח שהראה עליו הש"ך כאן ותמוה מאד דברי הפר"ח שהעתיק שהש"ך בשם או"ה חולק על מהר"מ שהתיר משום ביטול יבש ביבש, ושהש"ך הסכים עם האו"ה והפר"ח יהיב טעמא דלא שייך כאן ביטול יבש ביבש כיון דכשיאכל יטעום ויוכר האיסור, והיה לו להפר"ח ז"ל להקשות על מהר"מ או לחלוק עליו, אבל מה שאמרו בשם או"ה והש"ך תמוה דאדרבה האו"ה והש"ך מסכימים עם מהר"מ ולא קשו בה כלום ולא נתנו דברי מהר"מ לדחות ביד כאילו א"צ לפנים ולא זו הדרך של האו"ה והש"ך ואם באו לחלוק היו קובעים דבריהם באריכות ובקושי כראוי נגד רבנו מהר"מ אבל דבריהם מבוארים כמש"כ לעיל, וגם הגרע"א ז"ל בגליון העתיק דברי הפר"ח כצורתן וכ"ז תימא.
ה) ולענין קושית הפר"ח נראה דבאמת אין טעם חלב בבשר ניכר שיש בשר כחוש ויש בשר שמן ואי אפשר להבחין כש"כ כשנבלע במליחה, ולעולם בעינן קפילא לטעום היינו שהוא מומחה בטעימה אבל רוב בני אדם אינם יודעים להבחין אלא א"כ הטעים הרבה או שהטעמים שונים הרבה אבל לא חלב ובשר, ואם יטעום באמת בחתיכה אחת יאסרנה, ואם לא יטעום אין זה עדיין בירור שלא נגעה דדלמא נגעה ואינו מבחין ובלא"ה אפשר שלא הוטעמה אף שנגעה ואין ס', דלא אמרו אלא דיותר מס' אינו מטעים אבל אין מובטח בפחות מס' דמטעים אלא הכי קבעו חכמים לאסור בפחות מס' דליכא קפילא והרי באיכא קפילא שרי בפחות מס'.
ו) העתק מכ"י אאמ"ו זללה"ה וז"ל:
חולין קי"א ב' דאמר שמואל מליח כו' כבוש הרי הוא כמבושל, כי אתא רבין אר"י מליח כו' כבוש אינו כמבושל אמר אביי הא דרבין ליתא כו' לאו משום דש"מ דר"י מליח הרי הוא כרותח, הנה אף אמנם דלא נדחו דברי רבין רק במליח מ"מ פסקו הפוסקים גם בכבוש דלא כרבין משמי' דר"י אלא כשמואל אף דלית הלכתא כוותי' דשמואל לגבי ר"י משום דס"ל דמדהא דמליח ליתא לדרבין ה"נ הא דכבוש ליתא לדרבין ולא אמר ר"י כלל דכבוש אינו כמבושל וממילא הלכתא כשמואל, והנה הא דכההכ"מ פסקו הפוסקים אף בבב"ח אף דמה"ת אינו אסור רק דרך בישול אבל מדרבנן אסור בכ"ע כמבואר ביו"ד סי' פ"ז סע"א והנה הגר"א ז"ל [שם סק"ב ובסי' ק"ה סק"ח] הראה מקור לאיסור כבוש בבב"ח מהמעמיד בעור כו' חולין קט"ז א' [ולא אדע למה לא הראה מקור ממשנה זו גם להא דלא בעינן דוקא כבוש בחומץ [בק"ה סק"ב] ואולי משום דאפשר לומר דגם זה חשוב חריף כדאיתא ברמ"א סי' פ"ז שלא להשהות החלב בהקבה לפי שהם חריפים וחמוצים ע"ש].
ז) והנה נתקשיתי להבין איך יפרנס רבין דלא ס"ל כבוש כמבושל למשנה זו וגם המשנה שהביאו הפוסקים דלא בעינן דוקא בחמץ מהא דורד ישן שכבשו בשמן חדש וגם מתני' דכבשים ששלקן המובא בבהגר"א (סי' ק"ה סק"ב) דמוכח מכל הני דכבוש כמבושל, ואולי אפשר לחלק כמו שחלקו התו' במליח לרבין בין דבר רך או קשה כי היכי דלא תקשה מדג טמא שמלחו כו' עיי"ש בתו' קי"א ב' וה"נ נחלק כן בכבוש ולהכי שם במשנה במעמיד בעור הקבה כו' אסור החלב משום דרכיך ובלע וכן בורד אסור ג"כ השמן משום כבוש ג"כ משום דרכיך וכן צ"ל בכבשים דמיירי ברכיכי משא"כ בקשה דבהא קאמר רבין דכבוש אינו כמבושל והיותר נ"ל דזה ודאי דבר מוסכם דע"י כבוש נו"ט דהא חיך אוכל יטעם [ולא פליגי רק אם הוא טעם חזק ואוסר או אם הוא טעם קלוש ואין בו כח לאסור וכמו שבאר בחו"ד באפשר לסוחטו דאף דחיך אוכל יטעם מ"מ איכא למ"ד דמותר משום דהוי טעם קלוש ומאן דאוסר הוא מטעם דכיון דכבר נאסר לא פקע איסורו אף אם לא נשאר רק טעם קלוש, אמנם בבצל וכיו"ב שקבלו טעם בשר ונפלו לקדירה של חלב מותר גם הבצל כדעת מהרמ"ל בש"ך [סי' צ"ד ס"ק כ"ג] משום דטעם קלוש אין בו כח ליעשות איסור וה"נ דכוותי' פליגי אם הוא טעם חזק ויש בו כח ליעשות איסור או אם הוא טעם קלוש ואין בו כח ליעשות איסור מחדש] ולא פליגי אלא אם נתמזג הטעם גם בחברו או לחודי' קאי ולהכי בב"ח אסור כבוש לכ"ע כיון דנרגש הטעם שייך לגזור בו כמו לאכול זע"ז צונן דאסרו ג"כ משום גזירה דע"י בישול אבל בשאר איסורין דלא גזרו כמו בבב"ח דהא בהעלאה ג"כ לא גזרו משום דבדילי מני' (עיין במג"א) ואינו אסור אלא דוקא אם נתמזג טעם האיסור בההיתר ושייך לומר ע"ז טעכ"ע אבל אם לא נתמזג שנוכל לומר בו טעכ"ע בטל הטעם האסור במיעוטו חד בתרי ושרי וזהו סברת רבין דלא ס"ל ככ"מ היינו דלא נתמזג הטעם זב"ז וצריך עדיין ביאור בשביעית ובע"ז הנ"ל, עכ"ל אאמ"ו (שליט"א) זללה"ה.