חזון איש/יורה דעה/לד
סימן לד[עריכה]
א) ק"ו ס"א אבל החתיכה עצמה אסורה כו' כתב הגרע"א בגליון שאם טעם קפילא וליכא בה טעמא ואח"כ נפלה לקדירה אחרת אינה אוסרת ואע"ג דאנן מחמרינן כדעת ר"ת דחענ"נ גם בשאר איסורין, מ"מ הכא אינה אוסרת דמשהו הנשאר בה אינה פולטת לחוץ וכיון דטעם שפולטת אינו אלא טעם ההיתר חוזר הטעם להיתירו דהא מה"ט אמרינן שאין הנאסר יכול לאסור אלא א"כ האיסור עצמו יכול לילך לשם ומה"ט אין חתיכה שחוץ לרוטב אוסרת חברתה בטפת חלב שנפלה על החתיכה שחוץ לרוטב ולא ניער וכיסה, ומקור הדבר דמשהו הבלוע אינו נפלט לחוץ לעולם למד הגרע"א מהא דכתב הט"ז סי' צ"ב ס"ק ט"ז דחתיכה שנאסרה במשהו חמץ אינה חוזרת ואוסרת וכדאמר חולין ק' א' כיון שנתנה טעם בחתיכה כו' ופי' הראשונים ז"ל דדוקא נתנה טעם אבל אם נאסרה במשהו אינה אוסרת אחרים, ופי' הגרע"א משום שאין משהו הבלוע יוצא לעולם, ואמנם הגרע"א ז"ל נתקשה בזה דא"כ למה דחיק ר"ת לפרש דבמשהו לא אמרינן חענ"נ וגם איך הוכיח ר"א מזה דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים תיפוק לי' דגם בבב"ח כה"ג אין אוסר במקום שאין החלב עצמו יכול לילך, אבל דברי הגרע"א ז"ל צ"ע דבאמת מבואר בל' הרשב"א במ"ה שהמשהו יוצא לחוץ אלא שאין במשהו נ"ט בר נ"ט ואם משהו היוצא מאיסור בעין אוסרת אבל משהו בר משהו אין עליה חומרת משהו לעולם וכמש"כ הגרע"א שם בשם הר"ן, וז"ל הרשב"א במ"ה שם ומה שאמרו כיון שנתנה טעם בחתיכה כו' דהיינו עד שתקבל טעם מן הנבלה אין אנו רואין את החתיכה כמו שיש בה נבילה כלל דאותו משהו רואין אותו לאסור אחרים כאילו אינו, הרי דהמשהו יוצא ואמנם אין על משהו בלוע חלות דין לאסור אחרים, ואמנם אם היו דנין חענ"נ גם במשהו היתה החתיכה אוסרת אחרים שהרי גם האיסור הולך לחתיכות אחרות.
ב) ומש"כ הגרע"א ז"ל דבמ"ה כתב בהדיא בדעת ר"א שהנאסר אוסר אף שאין האיסור יכול לילך לשם וכונתו ז"ל שהרשב"א סותר ראית ר"א מההיא זיתא דתרבא דנפל בדיקולא חולין צ"ח א' דהתם אין חתיכה ראשונה אוסרת שאר חתיכות משום שאין החלב הנבלע יוצא מחתיכה לחתיכה, ומשמע דהר"א לא ס"ל כן, ובאמת אף אי לא ס"ל להר"א סברא זו לא תתכן ראית הר"א וכמש"כ הגרע"א דאי ל"א חענ"נ ושאר החתיכות מותרות אין צריך לשער רק בחתיכה שנפלה עלה התרבא, ואמנם עיקר שיטת הר"א אינה תלוי' בזה ולא על הראי' מסוגיא דצ"ח, והרשב"א עצמו ס"ל כהר"א ומפרש דבעינן נו"ט דמשהו הבלוע אינו אוסר ותמך בראית ר"א דאי חענ"נ בדין הוא דאפי' לא נ"ט נמי, ומבואר דס"ל דמשהו הבלוע יוצא, ולא מצינו מי שפליג בזה, והלכך אפי' אי נימא כהט"ז דאף בחמץ אין משהו בלוע אוסרת אחרים, מ"מ בחתיכה שקבלה טעם גמור ואח"כ נפלה בקדירה אחרת ופג טעמה ואין בה טעם איסור וחזרה ונפלה לקדירה אחרת אוסרת לדידן דמחמרינן כר"ת דחענ"נ בשאר איסורין ואין כאן היתר מדין אין הנאסר יכול לאסור אלא א"כ האיסור עצמו יכול לילך דשפיר האיסור הולך לחתיכות אחרות, וגם אין כאן היתר משום דע"י משהו ל"א חענ"נ דשאני הכא שקבלה טעם איסור גמור אלא דאיקליש השתא, והרי לעולם חתיכה שקבלה טעם איסור ונפלה לקדירה אחרת ויש ס' נגד האיסור, ודיינינן חענ"נ אע"ג דפליטתה מתערבת בקדירה ומתפזרת פליטת האיסור בכל הקדירה ולא נשאר איסור בפליטתה רק לפי חשבון איסור שבכל הקדירה ומ"מ לא שבה פליטת ההיתר להיתירה, ואפי' בלח בלח אמרינן חענ"נ וכמו שבאר הגרע"א בגליון שם.
ולדברי הגרע"א לא יהא דין חענ"נ אלא בקדירה ראשונה אבל חתיכה שנאסרה בקדירה ראשונה מדין חענ"נ שנפלה לקדירה שני' ל"א דחתיכה ענ"נ לאסור קדירה שני' וכבר הוכיח הגרע"א שם שאינו כן אלא שכתב שזו סתירה לעיקר דברי הט"ז אבל למש"כ דין זה אפשר לקיים אף לדעת הט"ז.
ואמנם בלשון נה"כ סי' צ"ב משמע דלח שנאסר במשהו אוסר במשהו אף את היבש דבלח נחשב האיסור כאילו הוא בעין וזה כמו שצדד הגרע"א שם, וא"כ ניחא הא דאי אפשר להגעיל בזמן שהאיסור אוסר במשהו דמים מבליעים בקדירה את משהו האיסור שבתוכם וא"כ אין ראי' לסתור דברי הט"ז, ואמנם עדיין י"ל דמשהו הנבלע בקדירה לא יצא לעולם וא"כ שפיר חשיבא הגעלה, אבל נראה דבכלי לא שייך בלוע והרי הגעלה מוציא מן הכלי, ולמש"כ דגם הט"ז מודה דמשהו יוצא לחוץ אלא לא מחמרינן תרי משהו, ודאי ניחא דא"א להגעיל בפסח כיון דמשהו שבלח חשיב בעין ונאסרו המים.
ג) נראה דכשנאסר במשהו דלא אמרינן חנ"נ החתיכה עצמה בהיתירה עומדת והא דאסור לאכלה הוא משום שאוכל המשהו האסור, והלכך א"צ ס' נגד החתיכה כמש"כ הש"ך בנה"כ, אבל צ"ע למה צריך בתערובות השני' ס' נגד האיסור [וכמש"כ בנה"כ שם] תסגי ברובא נגד האיסור וסלק תערובות הראשונה כמו שאינה ותערובות השני' תבטל האיסור כיון שאין האיסור נו"ט שהרי טעמו נתבטל כבר בתערובות הראשון, וצ"ל כיון דתערובות הראשונה לא בטלה האיסור מפני שהוא מינה אם אין באינו מינו לבטלו מינו מחזקו והרי יש כאן טעם איסור המשותף עם טעם ההיתר, ומיהו אם תערובות השני' ג"כ מינו אין מקום להצריך ס' בתערובות השני וסגי בס' של תערובות ראשונה.
עוד יש מקום לומר דבמשהו נמי החתיכה נבילה כ"ז שהאיסור בתוכה אלא אין פליטתה אוסרת דפליטתה חוזרת להיתרא כיון דמשהו הבלוע מיקלש טובא ביציאתה והוי כנפלט האיסור מן ההיתר וזהו כונת תו' חולין ק' א' דבמשהו לא אמרינן חנ"נ וכ"מ בתו' שם שכתבו דההיא דע"ז דמתירין בנפל קיתון של מים לבסוף איירי דיי"נ היה משהו ובמשהו לא אמרינן חנ"נ וסיימו דלא דמי דהכא המשהו בלוע והלכך אין הפליטה אוסרת אבל בההיא דיי"נ שנפל לבור כל המשהו של יי"נ מעורב, ואי חתיכה דהיתרא אינה נאסרת כלל וקיימא בהיתירה דין הוא שקיתון של מים מבטל האיסור, אבל אי היתירא נהפך לאיסורא אלא ששב להיתירו בשעת פליטה שפיר שייך לחלק בין פליטת הבלוע לתערובות לח בלח אף שתערובת השני' אינה מין האיסור, ולא מהני קיתון של מים לבטל יין האסור למ"ד חענ"נ.
ד) כ' בנה"כ בשם האו"ה דחתיכה שנאסרה במשהו בדברים האוסרין במשהו ונפלה לקדירה אחרת א"צ ס' אלא נגד האיסור, ומזה מוכח שמשהו הבלוע יוצא דאל"כ למה לן ס' נגד האיסור, ואמנם עיקר הדין צ"ע למה לן ס' נגד האיסור וכמש"כ לעיל ובהדיא מבואר בתו' ק' א' שא"צ ס' נגד האיסור שהרי פירשו הא דאמר סלק את מינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו היינו דכשנתן טעם צריך לבטל את האיסור הבלוע אבל כשלא נתן טעם א"צ ס' רק נגד הנבילה כמו שהיא צמוקה עכשו וא"צ ס' נגד הבלוע בחתיכה ראשונה שנאסרה, ואולי כונת האו"ה שא"צ ס' אלא נגד האיסור וממילא לעולם איכא ס' שהחתיכה הראשונה מבטלת את האיסור.
כ' הש"ך בנה"כ דחתיכה שנאסרה במשהו חמץ ונתערבה יבש ביבש חשיבא תערובות מין בשא"מ והלכך אף דמחמרינן בתערובות יבש ביבש לאסור במשהו וכדאיתא או"ח תמ"ז ס"ט יש להקל בנאסר במשהו ונתערב דאפשר דלא מחמרינן רק לטעמא דחמץ חשיב דבר שיל"מ ואין חומרא זו רק במין במינו, והדבר תימא דלא אמרו דלא חשיב מין במינו כשנאסר במשהו אלא לענין פליטה דאין הבלוע חשיב להטעים אחרים אבל כשנתערב יבש ביבש וכשנזדמן לו חתיכה זו שבלוע בתוכה חמץ הרי אוכל את המשהו ודאי חשיב מין במינו והרי אפי' בתערובות לח בלח חשיב מין במינו כש"כ בתערובות יבש ביבש, וכבר הסכימו אחרונים ז"ל באו"ח שם להחמיר יבש ביבש אפי' מין בשא"מ דיהבינן ליבש ביבש חומרת לח בלח ואין נפקותא לדינא בסברת הש"ך ז"ל.
ה) סי' פ"ז ס"ג או בשר טמאה בחלב טהורה כו', בגליון הגרע"א ז"ל [דפוס ברלין שנת תבר"ך ובדפוס ראם נשמט] כתב דכזית בשר כשר וכזית בשר טמא שנפלו לקי"ט זיתי חלב, החלב מותר אם סילק בשר הכשר קדם שתנוח הקדירה מרתיחתה שאין טעם הבשר היוצא לחלב גורר בתרי' טעם החלב שבלע כל זמן שהקדירה מרתחת וטעם הבשר חוזר להכשירו כיון שנפרש מן החלב וכמש"כ תו' צ"ו ב' וכבר הביא הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז דעת הראשונים ז"ל בזה [ואע"ג דהש"ך נטה לדעת החולקים דעת הגר"א והב"מ כדעת הרשב"א דאפי' בב"ח אין הנאסר אוסר במקום שאין האוסר הולך עמו] ויש מקום לומר דהא דאמרינן ק"ח ב' מבלע בלע מפלט לא פלט היינו חלב בעין אבל טעם בשר שנפלט לחלב אינו נקי מטעם חלב ומיהו טעם חלב המתלוה עם טעם הבשר לא חשיב עם החלב שבקדירה מין במינו לאסור בכ"ש שטעם החלב הנפרש קליש וכמו שכתבו תו' ק' א' דכ"ש לא חשיב לאסור בכ"ש ותרי כ"ש לא אמרינן, אבל לענין דין אין הנאסר יכול לאסור אלא א"כ האיסור יכול לילך סגי בכ"ש דהא בניער וכיסה לבסוף אוסרת החתיכה בפליטתה את כל הקדירה אע"ג דטעם החלב שבפליטת הבשר מתערב בכל הקדירה ולא נשאר טעם חלב בפליטתה מ"מ היא באיסורה.
ועי' בגליון הגרע"א סי' ק"ו שצדד דאפי' טעם גמור הבלוע לא מקרי מין במינו לאסור, ואף דלדעת ר"א מבואר דטעם הבלוע מקרי מין במינו י"ל דוקא טעם בשר הבלוע בבשר דכיון דהוא בלוע במינו אינו מתבטל, אבל בבלוע באינו מינו אין הטעם חשיב לאסור במשהו מדין מין במינו, ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דבגמ' ק' א' ק"ח א' הזכירו דאותה חתיכה שנאסרה אוסרת כל החתיכות, וכן הזכירו דחלב נבילה אוסרת כל החלב, ולא הוזכר רבותא טפי דחתיכה שנאסרה משום בשר בחלב אוסרת כל היורה של חלב משום שטעם החלב שבה הוי מין במינו עם החלב, וכן טפת חלב של בב"ח אוסרת כל החתיכות משום שטעם בשר שבתוכה הוי מין במינו עם הבשר ולפ"ז לא יתכן מש"כ הש"ך בנה"כ [הובא לעיל] דבלח אפי' משהו הבלוע בו אוסר מינו אלא בנתערב בו משהו בעין אבל אם הלח קיבל טעם משהו מאינו מינו לא חשיב לאסור במשהו משום מינו וצ"ע.
יו"ד סי' ק"ו ס"א. [א"ה, עי' לעיל סי' י"ח, וחלק או"ח מועד סי' קי"ט סקי"ז].