חזון איש/יורה דעה/לב
סימן לב[עריכה]
ע"ז ל"ג ב' תוד"ה קינסא, ויש משימין קערה בתוך מחבת על האש כו', נראה דספיקם בין כשנותן הקערה תוך הקדירה על האש כמבואר בדבריהם, ובין ששואב בכלי מן הקדירה שהוסרה כבר מן האש +א"ה, עי' חזו"א או"ח סי' קכ"ב סק"ג ד"ה סדר+ כמבואר בט"ז סי' צ"ב סק"ל דהוכיח מהוצאת זבוב בסי' ק"ז ומשמע דאיירי אפי' כשכבר העביר הקדירה מעל האש, וטעם הספק די"ל דדוקא השוכן תוך הקדירה שהאש תחתיה אותו האוכל והמשקה חומו רב ולאחר שהעביר הקדירה מעל האש עדיין מחזיקה חומה וכל זמן שהי"ס מבשל, אבל קערה שבתוך הקדירה ירדה ממדרגת קדירה, וכשמעבירה מעל האש שבה לדין כלי שני, וכש"כ כששואב מן הקדירה לאחר שהעבירה מעל האש, אבל אין הדבר מוכרע, ויש מקום לומר כיון דהקערה נשקעת בקדירה ובאותה שעה המים שבתוכה דינם כמים שבקדירה, חשיבי דפנות הקערה כנתונים על האש, ואם השקיע קערה אחר שהקדירה מוסרת מן האש ג"כ דין מי הקערה כמי הקדירה וחשיבי עכשו ראשון, והלכך גם כשמסיר הקערה מן הקדירה נשארת ראשון, ובתו' נקטו לחומרא, וברא"ש כתב בפשיטות דהקערה דינה כראשון אף לקולא לערה המים מתוכה להגעיל כלים, ובמהרי"ל שהביא הט"ז שם כתב להחמיר לענין הגעלה עד שירתיחו המים שבקערה.
ובגוש שנתנו בכלי שני הביא הש"ך סי' ק"ה סק"ח, פלוגתת הרמ"א ומהרש"ל אי דינו ככ"ר או ככ"ש, ונראה דעת מהרש"ל דגוש הוי כ"ר אף את"ל דקערה שבמחבת הוי כ"ש דהפסק כלי גרע טפי ולא כל כך חום המים שבקערה, אבל בשר שבקדירה הוי כבשר שע"ג האש, ודעת רמ"א בהיפוך דמים שבקערה י"ל דהוי כ"ר דהקערה חשיבא כע"ג האש, ומה שמוציאים הקערה מן המחבת אינו עושה כ"ש אלא חשיב כמסיר קדירה מע"ג האש, אבל הוצאת בשר מן הקדירה הוי כהוצאת מרק מן הקדירה.
ובתה"ד סי' קפ"ג נקט לי' לספק אי כף שנתחבה בכ"ר על האש והוציאה, אי הויא ככ"ר לאחר הוצאה, ונראה דכונתו ז"ל לספקו של ר"י בתו' ע"ז, ואין נפקותא בין הוציא כף ריקה להוציא כף מלאה, וכף לא חשיבא כהוציא דבר גוש, אלא הבשר המובלע בתוכה הוי כמונח בכלי, ואין חילוק בין כף מלאה לכף ריקה, ונראה דמה שכתב הט"ז שם לחלק ביניהם היינו קדם שנזכר בדברי ר"י וכמו שסיים לבסוף, וכ"כ הפמ"ג שם דגם בריקה חשיבא כ"ר.
בתה"ד שם הביא לשון הש"ד דאיסור הבולע אינו אוסר היתר הבולע [נראה דצ"ל הבלוע] כמו טומאה בלועה שאינה מטמאה טהרה בלועה, וסברתם דהבלועה בכלי מתהדק במקומו ואין מטעים אחד לחברו, אבל אין ראוי להזכיר כאן טומאה בלועה דהתם בטלה מציאותה, אבל הכא אם היה אחד מטעים לחברו ודאי היה אוסר את כל הקדירה אלא אנו אומרים שאין כאן פעולת הטעמה, ואולי נפל כאן הלשון שלא מן החכמים וצ"ע.
יו"ד סי' ק"ה ס"ב ג' ד' ה'. [א"ה, עי' לעיל סי' ט'].
יו"ד סי' ק"ה ס"ז. [א"ה, עי' לעיל סי' ט"ז סק"ד].
יו"ד סי' ק"ה ס"ה וס"ט. [א"ה, עי' לעיל סי' כ"ב סק"ד - ז', וחלק או"ח מועד סי' ק"כ סקי"א - ט"ז].