חזון איש/יורה דעה/י
סימן י[עריכה]
א) חולין צ"ו ב' תוד"ה אפילו, ולא אמרינן שיפעפע דם למעלה ויאסור כל החתיכה כו', אם נפלה תוך שיעור מליחה עדיין מהני לה מליחה להוציא גם דם מעלמא כמש"כ הרא"ש סי' ל"ט, אלא בנפלה אחר שיעור מליחה קאמרי, א"נ אף אם נפלה קדם שיעור מליחה שפיר גומר מה שחוץ לציר פליטתו אף שמקצת החתיכה תוך הציר וכמש"כ הרא"ש פ' כ"ה סי' מ"ט, דאין התחתון שבתוך הציר מעכב את העליון מלפלוט, א"נ התו' לא ס"ל דדם מעלמא יוצא ע"י מליחה אף בגרירת דם של עצמו, [וכמש"כ בגליון על התו', הועתק לק' ס"ק ב'] ומש"כ תו' דאמרינן דם משרק שריק היינו לשיטתם לק' קי"ב ב' דאמרינן דם משרק שריק אף בזמן שאין ההיתר פולט, א"נ הכא הבשר פולט ציר ואין התחתון מעכבו וכמש"כ לעיל, ועיקר קושיתם בבשר שמן דאזיל ומפטם לי' לדם ואפ"ה מה שחוץ לציר מותר וע"ז יהבי טעמא דמשרק שריק, ועי' יו"ד סי' ס"ט סעי' י"ח.
ב) פסחים ע"ד א' תוד"ה כבולעו, אע"פ שמעשים בכ"י שאוסרים בשר כו' ר"ל דדוקא ככ"פ אמרינן והיינו כשפולט בשעת בליעה אבל כשבולע ונח בו ואח"כ צולהו לא מהני וכ"ה ברא"ש פג"ה סי' י"ג, מיהו מה שהביאו ממה שאנו אוסרים בשר שנפל לציר לכאורה אינו ענין לזה דהתם אסרינן אף קדם שפלטה חתיכה את דמה וכמו שהביאו מעשה דר"ת ואע"ג דקיי"ל דבשר תפל שהונח תחת בשר מלוח תוך שיעור מליחה ובלעו דם מהני להו מליחה דע"י שיוציאו דם עצמן יוציאו גם דם הבא מעלמא וכדאיתא בטוש"ע סי' ע', והכא אסור לאלתר משום כבוש או משום שפירש הדם ממקום למקום וכמש"כ [התו'] לעיל, וא"כ אינו ענין להא דכתבו דלאחר שנח הדם אינו יוצא אפי' ע"י צלי' אלא הו"ל למימר דאע"ג דבשר שנמלח והודח ונתנוהו תחת בשר תוך שיעור מליחה לא מהני לי' צלי אח"כ, ואפשר דהתו' לא ס"ל הא דהר"י דמהני מליחה להוציא דם הבא מעלמא בעוד שדמו בתוכו, ואסר חתיכה שנפלה לציר משום שבולע דם מן החוץ ולזה לא מהני מליחה ואפי' צלי', ומיהו הרא"ש העתיק דבריהם פג"ה סי' י"ג והרא"ש ס"ל כהר"י כמש"כ הרא"ש פ' כ"ה סי' ל"ט בשם סה"ת.
ג) קי"ב ב' תוד"ה דגים, דדם משרק שריק במליחה כמו בצלי', אע"ג דודאי צלי עדיף ממליחה לענין כבולעו כ"פ דבצלי אמרינן ככ"פ אף בנמלח החיצון והודח כמש"כ תו' פסחים ע"ד א' ובמליחה ודאי לא אמר הכי כדאמר בסוגין בתר דנייחי דגים כו' ולענין ככ"פ לא מהני טעם דרפי קרמיהו אלא דלא אמרינן ככ"פ אלא היכי דפולט צירו או דמו מ"מ לענין משרק שריק ס"ל להתו' דגם במליחה אמרינן כן אף שאין התחתון פולט כלום.
ד) יו"ד סי' ס"ט ס"א בגליון הגרע"א בשרה הבשר במים קרים, ונראה לדון להקל כיון דהמרדכי היה פשוט לי' דמים קרים דמטרשי נמי כשרים להדחה, וע"כ דכן היה עמא דבר, דמים קרים מצוים, ואם היה אסור היה מנהג ידוע לאסור ולא יתכן שהיה נהוג אצל אבותינו רבותנו הקדושים דבר שאסור דיעבד, וגם כל הפוסקים לא הזכירו תנאי במים עד מרן הב"י ז"ל, אלא נראה דהאומרים הטעם משום ריכוך ס"ל דגם מים קרים מרככים, וכן החוש מעיד בדברים הנמס במים כמו פת יבש ומלח וכיו"ב נמסים גם במים קרים, ואף דנקב דק בקרום הריאה נסתם ע"י קור המים מ"מ המים מתמצים לתוך הבשר ומתלחלח כל הבשר והדם.
ה) בפ"ת סק"ו בבשר שנמלח והודח ונמצא קרח באמצעיתו אין תקנה לבשר זה רק לצלותו, נ"ב לפ"ז בשר שנמלח מצ"א בס"ד למה מהני מליחת צד שני הלא האמצע לא יצא, וכמש"כ הגרע"א בגליון שם, וע"כ דוקא חלחולת ושומנה לא הוו כחד כיון שמחולקין בתכונתן וגם אינם אבר אחד ממש, משא"כ בחתיכת בשר, ונראה דאם יבקענה לחתיכה לשנים וימלח צד הפנימי יש להקל כיון דנמלח מצ"א מותר במקום הפסד, והכא הלא מולח מב' צדדין, ואין להחמיר לדמותו לחלחולת, גם משום נסתמין נקבי הפליטה אין להחמיר למש"כ לק' סק"ו.
ו) ס"ד בהגה' ואם הוא אחר י"ב שעות כו' בפמ"ג ס"ק כ"ג הק' למש"כ רמ"א סי' ע' ס"ב דאין דם מפעפע למעלה א"כ יש תקנה להזהר שיהי' צד הנמלח כבר למעלה, ולמש"כ לק' סק"ט דהטעם דסומכין על דעת ר"ת דדם משרק שריק ניחא דהכא לא שייך סניף דר"ת דבחד חתיכה לא שייך שריק והוי כמוליאתא כמש"כ הד"מ בשם מהרא"י ומבואר מדבריו ז"ל דאם היה כאן היתר לדעת ר"ת היינו מקילין בלא"ה בנמלח מצ"א אף לאחר מעל"ע עיי"ש ומכאן ראי' למש"כ שם.
שם ט"ז ס"ק ט"ו וכאן הכל מודים דאין לאסור כו', ולמה שכתבנו לקמן ס"ק י"ב אין מחלוקת כלל בדין נסתם נקבי הפליטה, ולכו"ע כשהודח וחזר ונמלח פולט צירו עד יב"ש אלא דאם נבלע בו דם מעלמא קדם שמלחו לא מהני לי' מליחה שנית שאין ציר מעורר הדם שכבר נבלע מקדם א"כ הכא אף שהודח מהני לי' מליחה שנית ולא יבלע הצד שנפלט מצד שני וזה כדעת ט"ז לדינא אבל לא כטעמו ז"ל.
שם בגליון הגרע"א ד"ה יחזור וימלח צד השני יש לעי' כו' פסק כח המלח כו', אף שהש"ך לק' סק"מ כ' דאם מלח במלח שהוסר מהבשר שנמלח שיעור מליחה, מותר דיעבד, מ"מ קשה לדעת פר"ח שכ' דכיון דמיקילינן בסעי' כ' בהפ"מ לסמוך אטעם דפסק כח המלח אין להתיר במלח בהן פעם שנית אף דיעבד, ונראה דבמלח מצד אחד אם לא הוציאו המלח כל הדם לא פסק כח המלח אע"ג דאין שיעור לעובי הבשר ואמרינן אף בדק דפסק כח המלח משום שמוציא הרבה כיון שנמלח מב' צדדין אבל בנמלח מצ"א אין פעולת המליחה כל כך ולא פסק כח המלח אף שהוציא ממקצת בשר כל דמו מ"מ לא הוציא כל כך ציר.
ז) שם י"ז, בהגהה' ובדיעבד מותר, לכאורה הרא"ש דמתיר לשיטתו דס"ל פ' כל הבשר סי' ל"ו ל"ז כדעת ר"ת דאמרינן דם שריק במליחה כמו בצלי, והרשב"א והר"ן דאוסרים לשיטתם דפליגי אר"ת, ולפ"ז למאי דפסק רמ"א לק' סי' ע' ס"ו דלא כר"ת אף בדיעבד ה"נ יש לאסור כאן דיעבד, וצ"ע.
שם ס"ך בהגהה', ויש אוסרין אפי' בדיעבד כדי קליפה, אע"ג דמחמרינן במליחה בס' כמש"כ רמ"א סי' ע' ס"א הכא אין להחמיר דבלאו הכי מיקילינן בהפסד מרובה [עי' ד"מ] ומיהו בשהה כדי שיתן מים על האש דהוי כבוש אין מקום לחלק בין קליפה לכולו, דלא מצינו מי שחולק על הרא"ש והרשב"א והר"י אלברצלוני דחשיבא כבוש בציר בזמן מועט ככבוש מעל"ע, אלא שנחלקו בשיעורי', כמש"כ לקמן סק"ח, וגם אין מקום לחלק לדעת האוסרין אף לאחר שיעור מליחה בין ציר היוצא בתוך שיעור מליחה לציר היוצא אח"כ וזה דעת מהרש"ל כמש"כ הט"ז והש"ך, ועי' בגליון הגרע"א.
ח) טור סי' ס"ט הר"י אלברצלוני כתב שלא נאסרה אא"כ שהתה בכלי שעור מליחה, נראה דעת הר"י דמשום איסור מליחה שהדם רותח בכ"מ שהוא ואוסר קליפה הי' מועיל מליחה שנית אלא בשהה שעור מליחה שהכל רותח חשוב כבוש כמבושל וא"נ סבר דגם חתיכה חשיבא רותח, מ"מ לא מקרי כבוש עד שישהה כדי שיעור מליחה, ודעת רשב"א שכ' ב"י משמע דמקרי כבוש מיד כיון שהציר רותח והבשר כבוש בתוכו אע"ג שהחתיכה עצמה אינה רותח עדיין.
והנה הר"פ אוסר מיד אף מדין מליחה דכיון שהדם דחוק נבלע ואינו יוצא, והרא"ש השיב דחוץ לרוטב אינו מתעכב מלצאת ומשמע לכאורה דמודה להר"פ לאסור תוך הרוטב משום פירש ממקום למקום, אמנם ממש"כ הרא"ש לחלוק על ר"ת שאינו נאסר מיד מוכח דלא ס"ל לגמרי לאסור משום פירש ממקום למקום אף מה שבתוך הציר אלא מדין כבוש.
ובשו"ע הכריע כהרא"ש והיינו משום דדעת הר"י אלברצלוני והרשב"א ג"כ דהאיסור משום כבוש ולא משום פירש ממקום למקום, ובשיעור כבישה הרא"ש מחמיר טפי מהר"י ואע"ג שר"ת והרשב"א משמע דאוסרים מיד סמכינן בדרבנן על הר"י והרא"ש, והנה כל הפוסקים שוים שאסור אף לצלי מה שבתוך הציר כמש"כ הב"י לעיל בשם רשב"א ורא"ש, ונראה דאין מקום כלל לחלק בין בשר מלוח שנפל לציר לבשר תפל שנפל לציר כיון דמדין כבוש אתינן עלה, ולפיכך מש"כ ש"ך סי' ע' ס"ק ל"ו לצדד דכבוש בציר בשיעור כדי שיתן על האש וירתיח מהני לי' מליחה כל שהבשר באויר, או שהבשר תפל, ולא נאמר כמבושל אלא שאוסר בכולי' אבל לא כמבושל ממש שלא יועיל מליחה אח"כ, תמוה מאוד, זהו נגד כל דברי הראשונים שהרי עיקר דבריהם דבציר חשוב כבוש בשיעור קטן א"צ מעל"ע, הוא לענין דלא יועיל לו הבשר מליחה וצלי'.
סי' ס"ט ש"ך ס"ק פ"ח דאין מליחה לכלים, כלומר דהדם משריק שריק כו' יש לעי' דזה אינו רק לדעת ר"ת שהובא בטור ושו"ע סי' ע' ס"ו דאמרינן שריק אף באינו פולט כלום אבל הרמ"א שם החמיר בזה אף דיעבד, וע' מש"כ לעיל סק"ז.
ט) סי' ע' ס"ב הגה' דדם אינו מפעפע, הא דדם אינו מפעפע למעלה הוא נלמד מדם משרק שריק, וא"כ הכא דלא אמרינן דם משריק שריק משום דדגים רפי קרמייהו מנ"ל דאין מפעפע למעלה שהרי אין לו מי שימנענו וטבע הרותח לפעפע למעלה, ומהא דחתיכה המונחת בציר שכ' תו' חולין צ"ו ב' דאין הדם מפעפע למעלה אף שהבשר שמן דדם משרק שריק אין ראי' דהתם הבשר מלוח ופולט ציר, ואע"ג דמקצתו תוך הרוטב מ"מ מה שחוץ לרוטב פולט ציר וכמש"כ הרא"ש פכ"ה סי' מ"ט ואמרינן משריק שריק, וכש"כ לדעת תו' קי"ב ב' דאמרינן משריק שריק בבשר לעולם ואף אם אינו פולט כלום, אבל לדידן דקיי"ל בס"ו בהגה' דלא כר"ת דלא אמרינן משריק שריק באינו פולט כלום הדין נותן בנפלה חתיכה תפלה שהודחה כבר או לאחר י"ב שעות לציר רותח והבשר שמן נאסר מה שלמעלה מן הציר, ולדידן דלא מחלקינן בין כחוש לשמן לעולם אסור, ולעיל סי' ס"ט סי"ח כ' בשו"ע דמה שחוץ לציר צריך קליפה וצ"ע הלא משריק שריק מהני שא"צ קליפה ולמה צריך קליפה, ובל' הראשונים ז"ל שהביא ב"י לא הוזכר קליפה, ואולי ר"ל מקום חתך, ועי' ל' הגר"א שם, אמנם הש"ך סק"ד וסק"י פי' הדבר כפשוטו דקליפה בעי ולמעלה מן הקליפה אינו מפעפע וזה תימא, אח"כ ראיתי בפרמ"ג שם בשם המ"י צדד דקליפה לאו דוקא אלא מקום חתך ומיהו דעתו אף בדגים למעלה א"צ קליפה, ולמש"כ ז"א דכיון דלא אמרינן דמשרק שריק הוא הדין דמפעפע למעלה, ומיהו יש לישב דברי הרמ"א דכיון דמליחה בס' חומרא בעלמא הוא סמכינן על דעת ר"ת דדם משריק שריק לעולם, ואפי' בהיתר שמן אינו אלא חומרא כמש"כ הגר"א סי' ק"ה ס"ק נ"ה, ולכך סמכינן על דעת ר"ת, ולפיכך י"ל דקליפה אסורה כיון שאסורה מעיקר הדין.
י) חולין קי"א א' תוד"ה וחתוכי', ועוד דסברא הוא כו', אין כוונתם דאין בטחול סמפונות כלל ולא הכבד אלא החתיכה משום כבד עצמו דאינו יוצא מידי דמו אלא בחתיכה, דהא בהדיא אמר בגמ' דהוה בה סמפונא דבליעא דמא אלמא דנשאר דמא בסמפונא, ועוד דהא ה"ג מפרש משום סמפונא וא"כ תקשה למה לי' למימר טחלי לא, אלא כונתם דאין לומר דאיכא סמפונא דיש בהם דם בעין, א"כ ע"כ בטחול נמי איכא דם בעין בסמפונא, ומ"ט שרי, ועוד דודאי סברא הוא דלא התירו דם בעין בסמפונא בטחול אלא ודאי שאין בטחול סמפונא וא"כ ל"ל למימר טחלי לא, אלא ודאי יש כאן סמפונות דקות מאד שאין על דמן שם דם בעין אלא דם אברים, אלא שאין דמן יוצא בלא חתיכה, ובטחול איכא נמי סמפונא אלא שאין מחזיקין דמן כל כך ויוצא הדם במליחה, ולדעת בה"ג הדם מתכנס בסמפונא דכבדא אבל לא בסמפונא דטחול.
והנה לדעת בה"ג אם עבר וצלה בלא קרעו שו"ע, אסור לאכלו עד שיקרענו ויוציא דמו, ואם קרעו אחר צלי' מותר לבשלו, ולפי' תו' מותר לאכלו אחר צלי' בלא קריעה, ואם קרעו ובשלו אוסר אחרים אבל אם נטל הסמפונות אחר צלי' מותר לבשלו, וכ"כ רמ"א סי' ע"ג ס"א והגרע"א תמה בזה שם ולמש"כ דברי הרמ"א מבוארין.
יא) שם קי"ב ב' תוד"ה דגים, כמו בצלי' כו' אע"ג דודאי צלי עדיף ממליחה לענין כבולעו כך פולטו דבצלי אמרינן כבכ"פ אף בנמלח החיצון והודח כמש"כ תו' פסחים ע"ד א' ובמליחה ודאי לא אמר הכי כדאמר בסוגין בתר דניחי דגים כו' ולענין כבכ"פ לא מהני טעם דרפי קרמיהו אלא דלא אמרינן ככ"פ אלא היכי דפולט צירו או דמו מ"מ לענין משרק שריק ס"ל להתו' דגם במליחה אמרינן כן אף שאין התחתון פולט כלום.
שם תוד"ה ודגים, ומיהו עדיין י"ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר כו', ומיהו אין טעם זה אלא בדליכא גומות בחתיכה אבל באיכא גומות בחתיכה לא שייך איידי דטריד למפלט כמש"כ תו' בתוך הציר, ואז עדיין צריך להמתין עד שתכלה חתיכה ראשונה, ואין לומר דגומא עדיף ואינו נבלע א"כ כשיכלה פליטת ציר תיאסר שחוזר הדם ונבלע בחתיכה ובדבריהם לעיל משמע דפסיקא להו דאף אם שוהה מלהדיח עד שכלה כל פליטת הציר שרי אף דאיכא גומות ומיהו קשה דבלא גומות כבר כתבו לעיל דאמר משרק שריק במליחה כמו בצלי ואף בלא פליט כלום.
יב) סי' ע' ש"ך ס"ק כ"ו נסתמין נקבי כו', עי' פר"ח שפקפק בזה דאין זה כונת ר"ן אלא דהר"ן ס"ל דלא אמרינן כשיפלוט צירו יפלוט דמו, אבל למאי דהקיל רמ"א בהפ"מ לומר דכשיפלוט ציר יפלוט דם אף בנמלח והודח כן, כן סיים בהגהות ב"מ בשם הצ"צ ודבריהם ז"ל תמוהין, דליכא למ"ד דיועיל מליחה שנית לאחר שהודח ולא יועיל לאחר י"ב שעות והמתיר לאחר הדחה שהביא רשב"א מתיר גם לאחר י"ב שעות כמו שהוכיח הש"ך מקו' רשב"א מדגים, וע"כ אין סברא כלל לומר דציר יעורר דם שנבלע בו מקודם לגרשו כלו, אם אין בכח המלח להוציא דם הבא בבשר מעלמא, וטעם המתיר שסובר דמלח מוציא גם דם הבא מעלמא, אמנם כשמולחין בשר ע"ג בשר התרנו אף אם התחתונה יש לה בית קיבול והעליונה מונחת בחללה כמש"כ רמ"א לעיל ס"א בהגה', ואף אם כלתה התחתונה פליטת דמה מקודם, משום דהציר מושך הדם ואין הדם נבלע בבשר אלא שריק עם הציר והיינו כבולעו כך פולטו, והנה בנפל הבשר לציר אמרינן נהי דהשתא אין הציר האסור יוצא לחוץ משום שאין הציר שסביבותיו מניחין אותו לצאת, אבל כשימלחנו שנית בעוד שהציר המותר חם ויוצא יוצא גם הציר האסור עמו שעדיין לא נבלע בבשר והלכך מדיחו הדחה מועטת וחוזר ומולחו, אבל בהדחה יפה דינו כלאחר י"ב שעות ואין לנו על מי לסמוך להקל, שאין אחד מן הראשונים שיחלק בין נמלח והודח לבין אחר י"ב שעות, מיהו עיקר דברי הרמ"א הם נגד דברי הר"ן שכ' דאם הניח בכשא"מ לאחר שיעור מליחה נאסר, ואע"ג דדעת ר"ן שם דתוך שיעור מליחה אם הניחו בכשא"מ לא נאסר וכשיסלקנו ויגמור שיעור מליחתו שרי, ולא אמרינן דכבר פירש הדם ממקום למקום ונבלע, מ"מ לאחר שיעור מליחה לא יצא שוב הואיל דלית לי' דם של עצמו רק דם מעלמא, אלמא כיון שנבלע פעם אחת לא מהני לי' ציר להוציאו, ומיהו הרמ"א לא הקיל אלא בכ"מ כמש"כ ש"ך סק"א דמעיקר הדין לא נאסר כלל, אבל בכשא"מ אסור, ובפמ"ג צדד לומר דהר"י דמתיר למלוח שנית לאחר הדחה דוקא אחר הדחה, אבל לא אחר י"ב שעות ולית לי' נסתמין נקבי הפליטה והרשב"א דהק' מדגים לית לי' נסתמין נקבי הפליטה, ולא נראה דהרשב"א הי' יודע דעת רבו טפי מינן ומדהק' מדגים ודאי הי' דעתו דגם טעם רבו אינו משום פליטת ציר, ואין לנו לחדש נגד הראשונים ז"ל.
יג) כ' הגרע"א בגליון הט"ז ס"ק ט"ז לענ"ד אין ראי' כלל כו', דברי הגאון ז"ל ע"פ דברי ט"ז דטעם המתיר אחר הדחה במליחה שנית משום דס"ל דלא נסתמו נקבי הפליטה והאוסר ס"ל דנסתמו נקבי הפליטה, ובזה השיב דאפשר הר"ן אליבי' דנפשי' קאמר דס"ל דאין פליטת ציר מושכת הדם אחריו, אבל למה שהוכיח ש"ך ס"ק כ"ו דהמתיר אחר הדחה מתיר גם אחר י"ב שעות, וס"ל דמלח מוציא דם הבא מעלמא כמו שמוציא דמו, א"כ ודאי המתיר שבר"ן אינו מתיר לאחר הדחה, ומיהו בל' הרשב"א במ"ה מבואר דהר"י הוא מן המתירים אף לאחר הדחה, אלא שהר"י ב' דברים שנה חתיכה שלא נמלחה עדיין ודאי מהני לה מליחה להוציא דם הבא בתוכה מעלמא ונמלחה והודחה הי' מכריע בשיקול הדעת להקל, והר"ן הביא רק שמעתתא קמייתא דהר"י ואפשר דלא שמע לי' להר"ן הא דהוסיף הר"י להקל, ולדעת הש"ך נמי אין הכרח דנסתמין נקבי הפליטה לענין חתיכה שהודחה וחזרה ונמלחה עם חתיכה שנמלחה עתה להוציא דמה, דאפשר דשפיר פולטת ציר אח"כ, אלא שאין ציר מועיל לעורר הדם לצאת וכמש"כ לעיל בסמוך, ואפי' למאן דאית לי' דכ"ז שפולטת ציר פולטת גם הדם דיש חילוק בין כשהפליט בשעת בליעה לפליטה לאחר שנבלע ונח, והיינו נמי דאיכא מאן דאמר דלא מהני מליחה לחתיכה שנבלע בה דם מעלמא אף שלא נמלחה עדיין להוציא דמה, וכן חילק הרא"ש לענין צלי דאע"ג דמוליאתא שרי אף שחיצון נמלח והודח כבר, מ"מ אם נבלע דם בחתיכה שנמלחה והודחה ל"מ לה צלי, וכ"כ תוס' פסחים ע"ד א', ועיקר דברי הר"ן שהביא הגרע"א בנתן הבשר בכשא"מ נראה דהר"ן סבר כיון שבשעת בליעה לא הי' לו מקום לצאת לא מהני לי' תו פליטת ציר, אבל מודה הר"ן דמהני ציר לגרור את הדם לחוץ אותו שנכנס בשעת מליחה בכ"מ, דאל"כ צריך ליזהר שלא יהא גומא בבשר, וכ"מ בר"ן שהביא סברת ר"י מאורלינש וכתב שהוא סברא בלא ראי' אבל כל זמן שפולט ציר מודה הר"ן ומש"כ הר"ן איידי דטריד לא בלע היינו בכל עמק הבשר לא נבלע ולפיכך כבולעו כך פולטו.
יד) שם סעי' ו' בהגהה אם לא נכבש בתוכו כו', ע' ש"ך ס"ק ל"ו דאיירי בכ"מ וכ"כ הפר"ח וכן הסכים הגר"א ס"ק ל"ד ולא נתבאר כמה ציר יהא, שהרי לעולם מולחין בכ"מ ויש מעט ציר על השולים תחת הבשר, ולא אסרינן אף לאחר ששהה הבשר שיעור מליחה, וצ"ל דאיירי בהי' הציר בכלי שא"מ ולאחר שנאסף נשפך על הבשר או שנשפך אח"כ בכלי מנוקב ונפל הבשר לתוכו, וכ' הפר"ח והגר"א דחומרא בעלמא הוא במעל"ע, דלא מקרי כבוש בכ"מ, ונראה דאף לאחר שיעור מליחה שנפלה לציר נמי חומרא בעלמא הוא, דמן הדין הוי כציר דידה שטופח תחתי' תמיד ואינו אוסרה דכיון דפולטת ציר דידה לא בלעה [ומש"כ פר"ח לדמות למש"כ הרא"ש שהדגים יאסרו העופות ולא אמרינן משרק שריק, ע"כ הכא עדיף דאל"כ לעולם יאסור הציר שתחת הבשר לאחר שיעור מליחה אף תוך י"ב שעות, וכן מסיק פר"ח שם דמותר מן הדין משום דאיידי דטריד למפלט לא בלע כיון דהוא בכ"מ], ומן הדין אין כאן לא משום מליחה, אם החתיכה מלוחה עתה, ולא משום כבוש, ואם החתיכה תפלה אסור מדין מליחה מעיקר הדין.
ומש"כ הרמ"א להתיר אם לא נכבש בתוכו יום שלם יש לעיין כיון שהוא כ"מ א"כ חשיבא מליחה כשרה אף שמונחת תוך הציר, וא"כ לאחר שכלה שיעור מליחה כבר יצא כל דמה ומה יועיל מליחה אח"כ, וצ"ל דמותר ממ"נ אם לא נפסקה המליחה, א"כ הוי כשאר בשר ששהה מעל"ע במלחו דמותר, אלא דמחמרינן כאילו הציר הפסיק את המליחה ומהני מליחה שנית, וחומרת הרמ"א הוא למיהב דין ציר כדם בעין לענין שנבלע בחתיכה ולא מהני לה טרדת פליטתה, אבל אינו כדם בעין לענין שלא יועיל מליחה שנית, והקיל בזה תוך י"ב שעות שיועיל מליחה שנית, בהדחה מועטת, וכ' ש"ך להקל בנתבשל בלא מליחה שנית, ודוקא במליחה תוך י"ב שעות, אבל תפלה לאחר שנמלח והודח או לאחר י"ב שעות אסור כלו מדין מליחה.
טו) שם ש"ך ס"ק מ' אבל אין לה מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה כו' ור"ל וכש"כ לאחר שיעור מליחה והיינו אפילו לא שהה כדי שיתן מים ואע"ג דלא הוי כבוש מ"מ אסור מדין פירש ממקום למקום ומיקילינן הכא מה שחוץ לציר, וכמש"כ הגרע"א בגליון הש"ך ס"ק ל"ו, ומיהו כ"ז תוך שיעור מליחה אבל לאחר שיעור מליחה לא שייך פירש ממקום למקום, ונראה דמ"מ דם הבא מעלמא לא עדיף מדידי' ואמרינן דנבלע ושוב אינו יוצא, ועוד דכיון דנאסר מעיקר הדין לא מקילינן שיצא דם מעלמא ע"י ציר ולפיכך אסור אף בהפ"מ.
טז) ג' צירין הן. א. ציר מועט שעל שולי כלי מנוקב. ב. ציר בכשא"מ והבשר על הקסמין שבתוך הכלי ושקוע בתוך הציר. ג. ציר בכשא"מ והבשר על שולי הכלי.
ד' בשרים הן. א. בשר תפל שלא נמלח כלל. ב. בשר תפל שכבר נמלח והודח. ג. בשר שהוא מלוח תוך שיעור מליחה. ד. בשר שהוא מלוח לאחר שיעור מליחה.
ג' זמנין הן. א. מיד. ב. כדי שיתן מים על האש וירתיח. ג. מעל"ע.
בכל ציר יש י"ב דינים, ג' דינים בכל בשר מהד' בשרים.
א) דין הציר הראשון
בשר א.
א. א. בשר תפל שלא נמלח כלל שנפל לציר כ"מ מסלקו מיד ומדיחו ומולחו וכשר.
ב. ב. ואם שהה כדי שיתן וכו' נמי כשר.
ג. ג. אם שהה מעל"ע דינו ככבוש בסי' ס"ט סט"ו.
בשר ב.
ד. א. בשר שנמלח והודח שנפל בציר כ"מ נאסר מיד מה שבתוך הציר.
ה. ב. שהה.
ו. ג. מעל"ע נמי כן דינו, מיהו במעל"ע אסור מעיקר הדין, ובב' הראשונים מחומרת ס' במליחה.
בשר ג.
ז. א. בשר שהוא מלוח תוך שיעור מליחה, שנפל בציר כ"מ מיד מסלקו ומדיחו מעט ומולחו וכשר.
ח. ב. שהה נמי כן דינו.
ט. ג. מעל"ע דינו ככבוש ונאסר מה שבתוך הציר.
בשר ד.
י. א. לאחר שיעור מליחה מיד נאסר מה שבתוך הציר, ובה"מ מדיחו מעט ומולחו ואם הדיחו יפה אפשר דמותר בלא מליחה עי' ש"ך ס"ק ל"ז.
יא. ב. שהה נמי כן דינו.
יב. ג. מעל"ע מה שבתוך הציר אין לו תקנה אף בהפ"מ.
זהו דינו של ציר הראשון.
ב) דין ציר השניבשר א.
א. א. בשר תפל שלא נמלח שנפל לציר בכשא"מ והבשר למעלה באויר מיד מדיחו ומולחו.
ב. ב. שהה, מה שבתוך הציר אסור כדין כבוש בסי' ס"ט סט"ו ואפשר כדין מבושל ממש, עיין ש"ך שם ס"ק ע"ב.
ג. ג. מעל"ע נמי דינו הכי.
בשר ב.
ד. א. בשר שנמלח והודח שנפל לציר הנזכר נאסר מיד כל מה שבתוך הציר מדין חומרת מליחה בס'.
ה. ב. שהה.
ו, ג. מעל"ע נאסר מדין כבוש.
בשר ג.
ז. א. תוך שיעור מליחה מיד נאסר מה שבתוך הציר. ואף לצלי, ומה שחוץ לצלי מותר.
ח. ב. שהה.
ט. ג. מעל"ע נמי כן דינו.
בשר ד.
י. א. מלוח לאחר שיעור מליחה מיד נאסר מדין מליחה בס'.
יא. ב. שהה.
יב. ג. מעל"ע נאסר מדין כבוש.
זהו דין ציר השני.
ג) דין ציר השלישיבשר א.
א. א. תפל שלא נמלח שנפל בציר בכשא"מ על שוליו מיד מדיחו ומולחו.
ב. ב. שהה.
ג. ג. מעל"ע, מה שבתוך הציר אסור, וכדין ציר השני לעיל.
בשר ב.
ד. ה. ו. נמלח והודח שנפל לציר הנזכר דינו כציר השני בכל ג' הזמנים.
בשר ג.
ז. א. מלוח תוך שיעור מליחה נאסר מיד אף מה שחוץ לציר.
ח. ב. שהה.
ט. ג. מעל"ע נמי דינו הכי.
בשר ד.
י. יא. יב. מלוח לאחר שיעור מליחה דינו כדין ציר השני בכל ג' הזמנים.
זהו דין הציר השלישי.
כ"ז ע"פ דברי הש"ך ס"ק ל"ו ובמש"כ עליהם הגרע"א.
יז) יש עוד חלוקה [א"ה, עי' חלק או"ח מועד סי' קי"ט סק"ח, ולא הועתק כאן אלא הנוגע לענין זה ביו"ד] בבשר שנמלח בכלי חמץ, והוא כשנתמלא הכלי ציר והבשר שקוע בציר, ובזה דעת הט"ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"א והש"ך שם ס"ק ס"ח דגם זה בכלל אין מליחה לכלים ואין כח ציר זה להפליט מן הכלי, ולפ"ז הבשר כשר אפי' מלח בפסח, ואפי' הכלי ב"י, והמ"א [תמ"ז] ס"ק ט"ז כתב להחמיר כהדרישה דציר מפליט מכלי והבשר שבתוך הציר נאסר [ומה שחוץ לציר לא נאסר כמש"כ הש"ך סי' ק"ה סק"א] ובזה אין היתר משום שאין דרך להשתמש בשפע חמץ כיון שאין נאסר רק מה שבתוך הציר ואפשר דליכא ס' בבשר שבתוך הציר, גם היתר משום סתם כלים אינן ב"י אינו מוכרע דהב"מ בגליון שם יישב דברי הט"ז שכתב דבמעל"ע חשיב כבוש לאסור הבשר [שהק' עליו הש"ך הלא אחר מעל"ע נפגם וכמש"כ הט"ז עצמו סי' ק"ה סק"א], דציר הוי דבר חריף ומחליא לי' לשבח, וכ"כ הפמ"ג בסי' זה, ולפ"ז אפי' קדם הפסח אסור דיש כאן טעם גמור, והגרע"א בגליון הט"ז סי' ס"ט הביא דברי המנ"י דמחלק בין מליחה למליחה ומליחה דבעי לי' לאורחא חשיב כדבר חריף לאסור טעם לפגם ופי' כן דברי הט"ז, [וביו"ד סי' צ"ו ס"ב כתב דדגים מלוחים דינם כצנון ובש"ך שם כתב דדוקא מלוחים הרבה, ונראה דמלוח שאינו נאכל [שהאדם מצטער בו כמו בצנון] היינו הרבה וכ"מ לשון הש"ך שם שסיים אבל משום מעט מלח לא חשיבי חריף, ומיהו לפ"ז קשים דברי הש"ך דהתיר אחר מעל"ע משום נט"ל].
ואמנם אחרי שלא הוזכר בגמ' ובפוסקים דמלוח נאסר בטעם לפגם יש לומר דדוקא בדבר חריף הנאכל בחריפותי' טעם לפגם מחליא לי' לשבח דרצוי לי' לאדם במיעוטו של החריפות מעט, אבל מליח שאינו נאכל מחמת מלחו, אלא מבשלין אותו או שורין במים, וטעם הפגום לא הועיל לאדם כלום לא חשיב טעם וזו דעת הש"ך.
ואמנם בידוע שהכלי ב"י לדעת המ"א אסור כיון ששהה כדי שיתן על האש וירתיח.
הגרע"א בגליון הש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק ס"ח הק' בהא דהתיר הרמ"א למלוח בכלי זה הבלוע דם, אפי' אם ננקוט כהט"ז והש"ך דכבוש בציר לא מהני להפליט הבלוע בכלי, מ"מ הרי יש כאן משום מליחה שהרי הא דאין מליחה לכלים היתירו דהוי טהור מליח וטמא תפל וכמו שכתבו תו' חולין קי"ג א', ובטהור מליח צלול וטמא תפל אסור וכמש"כ הש"ך יו"ד סי' צ"א סקט"ז, ואמנם הפמ"ג או"ח סי' תמ"ז ס"ק ט"ז הק' למש"כ הרשב"א בת"ה הובא בב"י סי' ע' דבאמת בשר טהור המלוח מפליט משהו מטמא התפל אלא איידי דטריד למפלט לא בלע משהו [אע"ג דבשניהם מלוחים נאסר שאין הפליטה מעכבת בליעת שומן מ"מ במשהו גם בליעת שומן מעכבת הפליטה] א"כ בכלים דין הוא שיאסר הבשר מפליטת משהו שבכלים שהרי בשר המונח בכלי נאסר אף מחמת דם ולא מהני לי' פליטתו לעכבו מלבלוע דהכלי מעכב את פליטתו, ואנן אמרינן אין מליחה לכלים אף בפסח כדאיתא או"ח סי' תמ"ז ס"ו, אע"ג דאיסורו במשהו, ותירץ דלשון התו' לאו דוקא, וכלים דנמלחו חשיבי כתפלים עדיפי מבשר תפל, ואינם פולטין כלום, דבשר תפל הנוגע במליח הוי מליח קצת בנגיעתו משא"כ כלי, ולפ"ז י"ל דאע"ג דהיתר צלול מליח בולע מן התפל ויש בכח הצלול המליח להפליט מן התפל מ"מ אין בכחו להפליט את הכלים, ואף בלא דברי הרשב"א יש לקיים סברא זו דבבשר תפל עושה הצלול המליח את התפל כמליח שהרי אם היה נמלח לא היה תפל, אבל כלי דאין מליחה פועלת בה ולעולם הוי תפל לא מהני גם צלול להפליטו.
הא דאמרינן סתם כלים אינן ב"י הוא מטעם ס"ס דלמא לא שימש עכו"מ תוך מעל"ע ודלמא שימש דבר שגם ממשו הוא לפגם בתבשיל של עכשו, וכתב המ"א בס"ק כ"ג לפ"ז י"ל דבחמץ רוב חמץ הוא לשבח בשומן, ומסיק דהוי ס"ס דלמא לא השתמש כלל, ודלמא שימש דברים שאינם חמץ, ואפשר דדוקא בעכו"מ דמה שמשמש יש לחוש לאיסור מקרי ס"ס של ב' שמות דלמא לא השתמש כלל, ודלמא שימש היתר, אבל בישראל שאין החשש רק מחמץ, לא השתמש כלל ולא השתמש חמץ שם אחד, אבל גם בעכו"מ השתמשות של היתר לאו כלום אלא השתמשות מחייבת לנו להסתפק באיסור, וה"נ בישראל השתמשות מחייבת לנו להסתפק בחמץ וחשיב ב' שמות.
איתא יו"ד סי' ס"ט סי"ח דאם נמלח בכלי שא"מ נאסר מה שבתוך הציר וחוץ לציר מותר [והאוסרים הוא משום דפירש הדם ממקום למקום] וכן בכבוש מעל"ע או בציר בסי' ק"ה ס"א יש מתירים מה שחוץ לכבישה, וכתב הש"ך שם דאם האיסור שמן אסור חוץ לכבישה, והגרע"א בגליון תמה עליו שאם בכבוש בציר קאמר הלא זהו מליחה דאסרינן בשמן כולו כדאיתא שם ס"ט, וא"צ שישהה כדי שיתן על האש, ואף אי ליכא ציר כלל כיון דהאיסור מלוח, ואם בכבוש במים ודאי למעלה מן המים מותר אף בשמן כיון דלמעלה מן המים צונן, ויש לעי' מאין פסיקא לי' להגאון ז"ל דלא מהני שמן למעלה מן המים הלא לדעה קמייתא נאסר גם מה שחוץ למים אלמא דכבישה דוחקת האיסור גם למעלה מן הכבישה, ואפשר דבשמן כו"ע מודים, ובב"מ בגליון הביא בשם מ"י לחלק בין כבוש במים לכבוש בציר, ואמנם יש לחלק בהכי, אבל אם הש"ך אינו מחלק בזה ג"כ לית לי' פרכא.
יח) או"ח סי' תנ"ט ס"ב, ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה, כתב בספר מ"ב בבה"ל דבה"מ יש לסמוך אהני דפליגי וס"ל דשיעור מיל כ"ב מינוט וחצי, וכן בשיעור מליחה אין להקל בדיעבד בפחות מזה השיעור, אמנם לפי מה שהעלה הגר"א ז"ל בסוף דבריו לפרש בסוגיא דפסחים צ"ד א', דר"י אחד מעשרה ביום דוקא קאמר ודלא כפרש"י ז"ל שם, וגמ' תרתי קפריך ומסיק דר"י ביממא קאמר, ולפ"ז סרה קו' האחרונים ז"ל, דבאמת יום בינוני היינו י"ב שעות מנ"ה עד שקיעת החמה, אלא ששיעור י' פרסא היינו נמי לאותן י"ב שעות, א"כ אין לנו לזוז מדברי השו"ע דשיעור מיל י"ח מינוט, והגר"א ז"ל החזיק מאד בפי' הזה מלשון הסוגיא ומדברי הירושלמי יעו"ש, לכ"נ שאין להקל גם בהפ"מ בשהה י"ח מינוט, ובשיעור מליחה יש להקל דיעבד בשיעור הזה, או לחולה גם לכתחלה, וס' סדר זמנים אינו תח"י. [א"ה, וע"ע או"ח מועד סי' י"ג באורך].
יו"ד סי' ע"ג ס"א בבהגר"א סקי"א. [א"ה, עי' עוקצין סי' ב' סקי"א].