משנה ברכות ב ג
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ג | >>
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
רבי יוסי אומר, לא יצא.
קרא ולא דקדק ד באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא.
הקורא למפרע, לא יצא.
קרא וטעה, יחזר למקום שטעה.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
- הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ – יָצָא.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
- קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ –
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
- הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא.
- קָרָא וְטָעָה – יַחֲזֹר לִמְקוֹם1 שֶׁטָּעָה.
- ניקוד אחר:
1 לַמְּקוֹם.
נוסח הרמב"ם
הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דיקדק באותותיה רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי יוסי אומר לא יצא - דכתיב שמע, השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ג. ותנא קמא סבר, שמע בכל לשון שאתה שומע. והלכה כת"ק:
ולא דקדק באותיותיה - להוציאן בשפתיו יפה, בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת:
רבי יוסי אומר יצא - והלכה כר' יוסי. מיהו לכתחלה צריך לדקדק באותיותיה, וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו ה שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:
הקורא למפרע - הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה:
לא יצא - דכתיב והיו הדברים בהוייתן יהיו כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע, ופרשת והיה אם שמוע לשמע, נראה דאין זה חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות זו לאחר זו בתורה ו:
יחזור למקום שטעה - אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור, חוזר להפסק ראשון שהוא והיה אם שמוע. והרמב"ם אומר שהוא ואהבת את ה' ז, ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו, אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק ח פסק חוזר לראש אותו הפרק. היה קורא וכתבתם, ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע, חוזר לוכתבתם של שמע ט, ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו, אינו חוזר, שעל הרגל לשונו הוא הולך:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) כלומר כיון דבלשון שמיעה הוציא הכתוב, ש"מ שצריך שישמיע לאזניו, וכאילו כתיב השמע:
(ד) (על המשנה) ולא דקדק. ולמדתם, שיהיה למודך תם, ליתן ריוח בין הדבקים. גמ':
(ה) (על הברטנורא) ובכל האותיות יש לדקדק:
(ו) (על הברטנורא) ורבי יהושע לא קפיד אלא לכתחלה:
(ז) (על הברטנורא) משום שצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת. א"כ זהו הפסוק הראשון שצריך לחזור לו. ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מק"ש, א"א שלא קרא עד לעולם ועד, ולכך א"צ להתחיל מתחלת שמע. ב"י:
(ח) (על הברטנורא) וגם א"י אם קרא כלום מהפרק, אבל מה שברי לו שקרא א"צ שיקרא עוד:
(ט) (על הברטנורא) הכי איתא בגמ' אבל בין וקשרתם לוקשרתם אין לטעות דקמא קמץ וטעמו מאריך. ותניין פתוח וטעמו אזלא:
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא.
- רבי יוסי אומר: לא יצא.
- קרא ולא דקדק באותיותיה –
- רבי יוסי אומר: יצא;
- רבי יהודה אומר: לא יצא.
- הקורא למפרע – לא יצא.
- קרא וטעה – יחזור למקום שטעה.
נוסחאות ופירושים
נוסח הרמב"ם
- הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו – יצא.
- רבי יוסי אומר: לא יצא.
- קרא ולא דיקדק באותותיה –
- רבי יוסי אומר: יצא;
- רבי יהודה אומר: לא יצא.
- הקורא למפרע – לא יצא.
- קרא וטעה – יחזור למקום שטעה.
פירוש הרמב"ם
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כו' – דקדוק האותיות הוא להשמר במוצא שפתיו בעת הקריאה, כדי שלא יניע אות נחה ולא יניח אות נעה, ויבאר זכרון התנועות הראויות לבארם, ויחטוף התנועות הראויות למהרם בחטיפה, ויוציא האותיות דרך מוצאם, ולא יבליע אות בשנית הסמוכה אליה, בהיות האות מסוף המילה היא בעצמה ראש המילה הבאה אחריה, כגון "ואבדתם מהרה", "בכל לבבך" וכדומה לו. והדברים האלה כולם אי אפשר לכותבם בספר, אבל יקחו אותם מפי מלמד שילמדם פה אל פה.
ולמפרע פירושו הפוך, והוא שיקרא פסוק, ואחר כן שלפניו, ואחריו השלישי שלפניו.
ופירוש טעה, שגה וחטא. ועניין דברו יחזור למקום שטעה, על הדרך שזכרו בתוספתא הוא שאמר, טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק, חוזר לפרק ראשון; באמצע הפרק, חוזר לתחילת הפרק; בין כתיבה לכתיבה, חוזר לכתיבה ראשונה. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי יהודה שאמרו לא יצא:
פירוש הרע"ב
רבי יוסי אומר: לא יצא – דכתיב: "שמע" – השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיף. ותנא קמא סבר: "שמע" – בכל לשון שאתה שומע. והלכתא כתנא קמא.
ולא דקדק באותיותיה – להוציאן בשפתיו יפה, בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון: "על לבבך", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם – נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת.
רבי יוסי אומר: יצא – והלכה כרבי יוסי. מיהו לכתחלה צריך לדקדק באותיותיה, וכן יזהר שלא יניח הנד, ולא יניד הנח; ולא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה. וצריך להתיז זיי"ן של "תזכרו" שלא יהא נראה כאומר "תשכרו" בשי"ו, כלומר: כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס.
הקורא למפרע – הקדים פסוק שלישי לשני, ושני לראשון, וכיוצא בזה. לא יצא – דכתיב: "והיו הדברים" – בהוייתם יהו, כלומר: כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת "ויאמר" לפרשת "והיה אם שמוע", ופרשת "והיה אם שמוע" ל"שמע" – נראה דאין זה חשוב למפרע, ויצא, שהרי אינן סדורות בן זו לאחר זו בתורה.
יחזור למקום שטעה – אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק, ולראש איזה פרק יחזור – חוזר להפסק ראשון שהוא "והיה אם שמוע". והרמב"ם אומר שהוא "ואהבת את ה'". ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו אבל ינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק – חוזר לראש אותו פרק. היה קורא "וכתבתם" ואינו יודע אם הוא ב"וכתבתם" של "שמע" או ב"וכתבתם" של "והיה אם שמוע" – חוזר ל"וכתבתם" של "שמע". ואם נסתפק לאחר שהתחיל "למען ירבו" – אינו חוזר, שעל הרגל לשונו הוא הולך.
עיקר תוי"ט
ולא השמיע לאזנו לא יצא, ¬וכתב הר"ב: דכתיב "שמע", השמע לאזנך – כלומר: כיון דבלשון שמיעה הוציא הכתוב, שמע מינה שצריך שישמיע לאזניו, וכאילו כתיב 'השמע'.
ולא דקדק – דכתיב "ולמדתם", שיהיה למודך תם, ליתן ריווח בין הדבקים. גמרא.
והא דנקט הר"ב וצריך להתיז זיין של "תזכרו" – כלומר, יש קפידא יתירא בהתזת זיין זו, אבל לעולם בכל האותיות יש לדקדק.
הקורא למפרע לא יצא, וכתב הר"ב: ומיהו אם הקדים וכו' שהרי אינן סדורות כן זו לאחר זו בתורה – ורבי יהושע בן קרחה לא קפיד לעיל אלא לכתחילה.
יחזור למקום שטעה, וכתב הר"ב: והרמב"ם אומר שהוא "ואהבת את ה'" וכו' – משום שצריך להפסיק בין "לעולם ועד" ל"ואהבת", אם כן זהו ההֶפְסֵק הראשון שצריך לחזור לו. ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מקריאת שמע, אי אפשר שלא קרא עד "לעולם ועד", ולכך אין צריך להתחיל מתחילת שמע. ב"י.
ומה שכתב הר"ב: אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק – וגם אינו יודע אם קרא כלום מהפרק. אבל מה שברי לו שקרא, אין צריך שיקרא עוד.
ומה שכתב הר"ב: היה קורא "וכתבתם" וכו' – הכי איתא בגמרא. אבל בין "וקשרתם" ל"וקשרתם" אין לטעות, דקמא קמץ וטעמו מאריך, ותניין פתוח וטעמו אזלא (היינו קדמא אצל האשכנזים).
קיצור שנות אליהו
הקורא וכו' ולא השמיע לאוזנו יצא, רבי יוסי אומר לא יצא – לא פליגי אלא בדיעבד, אבל לכתחילה שניהם מודים שצריך להוציא בשפתיו ולהשמיע לאוזנו, ודלא כרבי מאיר דמתיר אפילו לכתחילה בברייתא.
