בני יששכר מאמרי חודש תמוז אב/מאמר ב

מאמר הקודם - בני יששכר - מאמרי חודש תמוז אב - מאמר הבא

מאמר ב – בין המצרים

בו ידובר מן ימי בין המצרים, היינו מן י"ז בתמוז עד תשעה באב, ושם המאמר "בין המצרים":

א

י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות (תענית כו ב), ולא במקרה הוא י"ז דייקא, בגימטריא טו"ב. והוא על פי מה שאמרו רז"ל (בבא קמא נד ב): מפני מה אין טוב בדברות הראשונות? כי היה גלוי וידוע לפניו יתברך שמו שעתידין להשתבר, ויאמרו: חס ושלום פסק הטוב, על כן אין בהם טוב, רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה העניינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז. וזהו שכתב האריז"ל: "ויקרא אהרן ויאמר חג לי"י מחר" (שמות לב ה), אמר כן בנבואה, שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל, ויבואר עוד אם ירצה ה':

ב

בשנת קביעות הש"א פשוטה, חקת ובלק נפרדות ומטות ומסעי מחוברות (טור או"ח סימן תכ"ח), ולמה לא בהיפך? ונראה לי, משום דמהדרינן כל מה דאפשר לקרות הפרשיות שמבואר בהם חלוקת הארץ בימי בין המצרים. דהנה פרשיות מטות, מסעי, הדברים, יש בהן חלוקת הארץ, לזה קורין אלו הפרשיות תמיד בימי בין המצרים, להורות הבטחה לישראל, "לאלה תחלק הארץ" גם כן. והנה גם בפרשת פינחס מבואר חלוקת הארץ, על כן מהדרינן כל מה דאפשר שיקראו גם פרשת פינחס בימים האלה, וגם בפרשת פינחס נאמרים כל המועדים, הנה יתנחמו ישראל בהוסיף להם מועדים במהרה בימינו, שעתידין הימים האלה להיות לששון ולשמחה ולמועדים טובים:

ג

מבואר בכוונת האריז"ל^[1] כוונת ברכת אבות בימי בין המצרים, סיום הברכה, "ברוך אתה י"י", יכוונו חילוף הוי"ה בשם טדה"ד, היינו אותיות הקודמים לאותיות הוי"ה. הנה השם הזה בהתחלקו ירמוז לימי בין המצרים לתמוז ואב, אותיות ט"ד הם י"ג, רומזים לי"ג ימי תמוז מן התענית עד סוף החודש, ואותיות ה"ד הם ט', רומזים לט' ימים אשר מן ראש חודש אב עד התענית, אשר אלו הימים כביכול הם בהסתר עד ירחם השם יתברך במהרה בימינו. והנה להיות הימים האלה כעת הם בהסתר פנים בעוונותינו הרבים, לזה הוא הכוונה הסתרת שם הנכבד בחילופי אתוון, עד אשר יאיר השם יתברך לישראל ברחמים רבים י"ג תיקוני אריך [נגד הי"ג ימים של תמוז, ואמרן משה בימים ההם אחר שבירת הלוחות], וט' תיקונים דז"א דזעיר אנפין [נגד ט' ימים של אב, אמרן משה בימים ההם אחר שליחות המרגלים, אשר בכו העם בלילה ההוא בכיה של חנם, הבן הדבר]. והנה כנסת ישראל מקבלת כל האורות עליונים, על כן זא"ת נקראת, ראשי תיבות ת'יקוני ז'עיר א'ריך (הגם שיש עוד טעמים אחרים). והוא שיש לרמז בפסוק (תהלים קיח כג): "מאת י"י היתה זא"ת" (כנ"ל), "היא נפלאת (מכוסה ונעלם) בעינינו" (היינו בב' חדשים הללו הנקראים עינים, כמו שכתבנו לעיל מאמר א' אות ד' עיין שם). והנה השם טדה"ד בהיכפלו קצתו על קצתו, דהיינו י"ג פעמים ט' י"ג פעמים ט' שווה 117 בגימטריא קי"ז (עיין בספר ברית כהונת עולם מאמר קדושה משולשת [פרק א]) בגימטריא נא"ם הוי"ה, תתבונן בזה. דהנה השם הנ"ל בגימטריא כ"ב, נגד אותיות התורה אשר בהן בא דיבור השם יתברך לישראל, ובעוונותינו הרבים בגלותינו "נאלמתי דומיה" (תהלים לט ג) אין חזון נפרץ. והנה הוא הכוונה בימים האלה לרחמנו כימי עולם, והוא מרומז בפסוק "זאת נחמתי בעניי" (תהלים קיט נ) (גם בימי עניי ומרודי, דהיינו בימים הללו שבעוונותינו הרבים נתהפך עי"ן להיות ענ"י, הנה זא"ת נחמתי, רמזי התיקונים הנ"ל העתידים להתגלות בהתעוררות רחמים רבים. וסיים:) "כי אמרתך חיתני" (החיות שלי, על ידי שאני מעורר השם כ"ב הנ"ל, שבו רמוז האמירה והדבור כנ"ל):

ד

עוד אומר לך, על פי כוונת מרן האריז"ל בג' ראשונות דשמונה עשרה, ג' שמות לבושי השם הנכבד, והם טדה"ד אותיות הקודמות לשם הוי"ה, בגימטריא 22, כוז"ו אותיות הבאות לאחר שם הוי"ה, בגימטריא 39, מצפ"ץ שם הוי"ה בא"ת ב"ש, בגימטריא 300, והנה הם בגימטריא שס"א, מניין השבטים אשר מהם יתגלו במהרה תרין משיחין, היינו יהוד"ה אפרי"ם, ויקויים אז "ולא יכנף עוד מוריך" (ישעיהו ל כ) "ונגלה כבוד הוי"ה" (ישעיהו מ ה), נראה לי, הבן הדבר:

ה

ותתבונן עוד על פי הכוונה בג' שמות הנ"ל, הנה בברכת אבות השם הוי"ה מתלבש בשם טדה"ד, ובגבורות השם הוי"ה מתלבש בשם כוז"ו, ובקדושת השם – השם הוי"ה מתלבש בשם מצפ"ץ, הנה הג' שמות הוי"ה עם ג' שמות הלבושים הנ"ל (עם הכולל לכוללם יחד להמתיק הדינים) בגימטריא "ת"ם עונך בת ציון" (איכה ד כב) והוא בגימטריא חס"ד די"ן ורחמי"ם. ומה נחמד הדבר לכוין זה באבות, "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב האל הגדול הגבור והנורא", ועוד חזון למועד לרחמנו כימי עולם:

ו

והנה תתבונן עוד, הנה בג' ראשונות יש לכוין הג' שמות הנ"ל בגימטריא שי"ן (עם הכולל) 361, ובג' אחרונות אלהי"ם מילוי ההי"ן^[2] רצ"ה ושם אדנ"י, גם כן בגימטריא שי"ן, בגימטריא שי"ם שלו"ם בגימטריא שי"ן שי"ן (עם הו' שמות הנ"ל, היינו בהצטרף השם הנכבד הרי הם ו' שמות, עיין שם ותבין), הנה הם בגימטריא תש"ך (הוא סוד התפשטות נקודת החסד לשיעור קומת עשרה, היינו י' פעמים ע"ב י' פעמים ע"ב שווה 720 בגימטריא תש"ך). "מבראשית כזאת הודעת"^[3], התיבה הראשונה בתורה "בראשי"ת" יש לה תש"ך צירופים^[4]. וכבר כתבתי לך בתיבת "בראשית" נרמזים הג' גואלים, נחמי"ה ב"ן חושיא"ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל אליה"ו בגימטריא בראשי"ת, עיין מה שכתבתי לעיל:

ז

עוד אני מדבר בכוונת השעות של אלו הימים, הנה בי"ג ימי תמוז ישנם שי"ב שעות, בגימטריא י"ב צירופי הוי"ה^[5]. והנה בעוונותינו הרבים נתקיים "הלכו שב"י" [דכולהו איתנהו ביה (בבא בתרא ח ב)] "לפני צר" (איכה א ה), ובהתעוררות הרחמים מן י"ב צירופי הוי"ה יש"ב וירחמנו. והשעות של התשעה ימים דחודש אב הם רי"ו^[6], מניין גבור"ה, ירא"ה (ארי"ה, והוא אשר אמרתי ברמז הפסוק: "דוב אורב הוא לי אריה במסתרים" (איכה ג י כתיב), הנה נכתב "אריה" וקרינן "ארי" בלא ה'. דהנה השעות מן הט' ימים הם מנין ארי"ה, אבל ביום תשעה באב מן המנחה ולמעלה נולד בן דוד, והחמשה שעות אחרונות כבר מתמתקים הדינים, על כן לא קרינן "אריה" רק "ארי" חסר ה', הבן). והנה מתמתקים על ידי ג' שמות החס"ד, ג' פעמים ע"ב ג' פעמים ע"ב שווה 216 בגימטריא ארי"ה, מניין השעות הנ"ל. סך כל השעות מן הכ"ב ימים הם תקכ"ח^[7], מניין מפת"ח הגאולה. והנה אמרו רז"ל (ויקרא רבה פרשה ז ג): אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות [סוד תורה שבעל פה אשר היא עמנו בגלות, מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תיקוני זהר י"ז ע"א), והוא כעת בסוד "נאלמתי דומיה" (תהלים לט ג), וכשמדברין ושונין במו פינו התורה שבעל פה, אזי נפתח הסתום], שנאמר: "גם כי יתנו (לשון מתניתין) בגוים עתה אקבצם" (הושע ח י ועיין בבא בתרא ח א). על כן יש במשניות תקכ"ח פרקים מניין מפת"ח, עיין במגלה עמוקות. והנה כבר עמד על זה הרב הגאון מה"ר ישעיה ברלין ז"ל בהגהותיו על הש"ס [סוף פרק ד דבכורים], כשתעמוד על המניין אינם רק תקכ"ג פרקים, אבל הוא לדעתי שמצורפין אל המשנה ה' תוספתות שנויים בלשון המשנה ואינם משנה ממש: פרק ד' דמסכת בכורים, ופרק קניין תורה (אבות פרק ו) , ותוספתא בפסחים ובקידושין ובסוטה. והוא גם כן לסוד הנ"ל, דבאותן הימים שנסתם הפתוח, היינו הכ"ב ימים בין המצרים, יש בהם תקכ"ח שעות, רק הה' שעות אחרונות הנה הן המה גם כן בכללות אותן הימים, אבל אף על פי כן המה מתמתקים בלידת בן דוד, וכן הוא בסך פרקי המשניות תקכ"ג פרקים, ותוספתות אשר שנויים בלשון המשנה ה', סך הכל תקכ"ח, מפת"ח הגאולה במהרה בימינו אמן:

ח

והנה כתבתי לך (לעיל אות ג) בסוד הימים הן כ"ב, היינו י"ג ימי תמוז, ט' ימי אב, הנה כתבנו לך אשר ישנם בתורה סוד י"ג תיקוני אריך, הזכירן משה בפרשת כי תשא (שמות לד ו) [הנה זה היה אחר מעשה העגל, שהיה בתמוז, כנודע שבירת הלוחות היה בי"ז בתמוז (תענית כו ב), על כן ימי התמוז המה י"ג. ובהתעוררות הרחמים במהרה בימינו יתמתקו ויתהפכו לחסד ורחמים]. וט' ימי אב, הנה בפרשת שלח (במדבר יד יח) הזכיר משה תיקוני זעיר אנפין, וזה היה אחר מעשה מרגלים שהיה בט' באב, כנודע מרז"ל (תענית כט א), "ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד א), הם בכו בכיה של חנם וכו'. והנה המתקת הט' ימים הנ"ל על ידי המשכת הרחמים, ט' תיקונים הנ"ל, הנה יקויים במהרה בימינו "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב), תו"ך דייקא, לתקן הפגם אשר נעשה על ידי עג"ל מרגלי"ם בגימטריא תו"ך. והנה השעות בימים האלה הם תקכ"ח, בהסיר מהם שעות של ימים הקדושים, דהיינו ג' ימי השבתות, וראש חדש, וגם מיום תשעה באב הששה שעות אחרונות מזמן מנחה כנ"ל [הגם דלעיל כתבנו ה' שעות, הא והא איתנהו, דזמן מנחה מתחלת תיכף מ"כי ינטו צללי ערב", עיין במגן אברהם (אורח חיים סימן רל"ג ס"ק ב)], נשארו תו"ך שעות. הנה על ידי היסורין מהנהגת האבילות בימים הללו, בתו"ך שעות יתוקן עון עג"ל מרגלי"ם (ונקדשתי בתו"ך בני ישראל), הבן הדבר:

והנה ישנם עוד תיקונים, שש מעלות לכסא [הזכירם דוד היושב על כסא מלכות במזמור פ"ו, על כן עד ט"ו באב ישנם עוד ו' ימים, והוא יום טוב לישראל ובנות ישראל יוצאות למחול (תענית כו ב) בהיות סיהרא באשלמותא], סך הכל כ"ח ימים, "ועתה יגדל נא כ"ח אדנ"י" (במדבר יד יז), "כ"ח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא ו), הן המה הב' חדשים, תמוז אב, אשר נפלו לגורל עשו, יוחזרו לחלק י"י עמו על ידי התעוררות התיקונים הנ"ל. על כן בו נפסקו מתי מדבר (תענית ל ב) שהיה בידם עונות הנ"ל, והיה אז גמר התיקון ברוריהם. והנה מבראשית כזאת הודעת, כ"ח אתוון דעובדא דבראשי"ת, דהיינו בפסוק הראשון, "בראשית ברא" וכו' (בראשית א א):

והנה כעת בעוונותינו הרבים אין השם שלם (וחסר ו"ה) ואין הכסא שלם (וחסר א') (ראה תנחומא כי תצא יא), וחסר י' מירושלי"ם וחסר ו' מאליה"ו (עד אשר יגדל נא כ"ח אדנ"י, היינו אלו האותיות הנ"ל, בגימטריא כ"ח) ובמהרה תוחזר העטרה ליושנה. והנה אלו האותיות החסרים המה באל"ף בי"ת אותיות אהו"י, על כן אחר האותיות הללו לא יבואו אותיות דגושים, כי הדגש מורה על חוזק וגבורה ודין, מה שאין כן רפה הוא ממותק, ואחר שיוחזרו האותיות הנ"ל לא יהיה עוד חוזק הדין בעולם. וכעת בעת החסרון בעוונותינו הרבים, הן המה הימים האלה כ"ב מניין אהו"י [והוא שם הדעת, עיטרא דגבורות, מסוגל לסער הים לכותבו על תורן הספינה כמו שכתב האריז"ל]. והנה באמת ווי"ן החסרים שנים הם, אבל להיות האותיות שווים בא"ב כחד חשבינן להו, אבל אף על פי כן הסיהרא אינה באשלמותא עד ט"ו באב, שהוא נגד הו' דאליה"ו החסרה גם כן, וכ"ח מעשיו הגיד לעמו, הבן:

ט

מבואר בכתבי האריז"ל, אשר בימים הללו נולדים נשמות גרים מיחודים עליונים, וביום האחרון הוא תשעה באב, זמן לידת משיח. הרמז בזה, אין מקבלים גרים לימות המשיח (יבמות כד ב), כיון שנולד משיח כבר נפסק זמן לידת הגרים, נראה לי. [הרמז בפסוק "גם אלה תשכחנה ואנכי" וכו' (ישעיהו מט טו), ג"ם אל"ה ר"ת א'ין מ'קבלין ג'רים ל'ימות ה'משיח]. וכן תמצא בברכות שמונה עשרה, מתפללים בברכת על הצדיקים "ועל גרי הצדק", ואחר כך על בניין ירושלים וצמיחת קרן לדוד. וזהו מה שאמרו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת (יבמות מז ב), דכתיב: "ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעיהו יד א). דהנה בימים הללו, כוונת אלו השמות המבוארים לעיל (אות ו'), דהיינו הוי"ה טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ רצ"ה אדנ"י בגימטריא תשמ"ח (חסר אחד, כי בעוונותינו הרבים השמחה חסרה), ובמהרה בימינו תהיה שמחת עולם על ראשינו, יגל יעקב ישמח ישראל, יעק"ב במילואו יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת בגימטריא תשמ"ח, וזהו "בי"ת יעק"ב לכו ונלכה" וכו' (ישעיהו ב ה), "בית יעקב" היינו הבתים של יעקב, בהעשות מהאותיות שנקראו אבנים בתים היינו תיבות, והיינו יעק"ב במילואו. וזהו אשר כתבנו בפסוק "ויעקב נסע סכתה" (חג הסוכות) "ויבן לו בית" (בראשית לג יז) [היינו מילוי אותיותיו בגימטריא תשמ"ח, "ושמח"ת בחגך" (דברים טז יד), ובמהרה תהיה שמחת החג גם ביום שנולד בן דוד, עיין כל זה בספר הכוונות ותבין]. והנה בימים האלה, שאין הזמן גרמא להולדת נשמות גבוהות ורמות, רק לנשמות גרים, עד שיהיה בי"ת יעק"ב במילואו וטובו יהיה שמחה שלימה, דהיינו שיתגלה בן דוד במהרה בימינו. וזהו שקשים גרים לישראל, כל זמן שנולדים גרים עדיין לא נשלם בית יעקב, וזהו שאמר: "ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב", ואתה תבין:

י

במדרש יש (איכה רבה א כט) שלא לילך יחידי בימי בין המצרים מן שעה ד' ביום עד שעה ט' (היינו בזמן שהחמה בתגבורת), והובא בשולחן ערוך. ולדעתי יש לרמזו בפסוק "בימי שמגר בן ענת וכו' חדלו ארחות" (שופטים ה ו), בימי שמג"ר (שם גר, בימים אשר שם נולדים נשמות גרים כמו שכתבנו לעיל), ב"ן ענ"ת (בסודי רזי הובא במגלה עמוקות, המלאך של חדש תמוז שמו תע"נ ב"ן אותיות ב"ן ענ"ת), בימי יעל (בזמן שיש עליה לקו משווה היום, היינו השעות הנ"ל שאז החמה בגבורתה, אז) חדלו ארחות, והוא רמז נכון:

[הגהה: ראשי תיבות של זה המלאך עיין במגלה עמוקות, ראשי תיבות נ'חש ב'ריח נ'חש ע'קלתון ת'נין. והנה אומר לך, זה המלאך בגימטריא עקב"ת משיחא. והנה בתמוז מתחילין הכ"ב ימים בין המצרים, אשר בהם כעת בעוונותינו הרבים בחינת הסתר פנים, "אתה סתר לי" (תהלים לב ז), היינו שם הוי"ה כביכול בהסתר הלבושים כנ"ל, לבד ב"ך נזכיר שמך (ישעיהו כו יג). והנה כ"ב פעמים הוי"ה כ"ב פעמים הוי"ה שווה 572 בגימטריא עקב"ת משיחא, מניין המלאך הנ"ל, והתבונן]:

יא

כתיב בשליחות המרגלים, "והימים ימי בכורי ענבים" (במדבר יג כ). כתב הרב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאליע ז"ל, סוד שבאותיות אשר הם בכורים וקודמים לאותיות ענבי"ם ענב"ם חסר, וראה להלן הם אותיות ס"מ, כי אז שליטתו, עד כאן דבריו. רצה לומר, זמן הליכתם היה בתמוז ואב, בין המצרים כידוע (תענית כט א). והקשה הרב הגדול חיד"א זלה"ה, הרי ענבי"ם מלא י'. ונראה לי על פי מה שכתבו גורי האריז"ל בליקוטים כתב יד בשם האריז"ל הטעם של קרי וכתיב, כי התורה נדרשת בשתי ישיבות, מתיבתא עילאה ותתאה, בישיבה העליונה אין שטן ואין פגע רע, ושם נקרא כמו שהוא נכתב, וכן שאר התיבות אין צריך לשנות בהם לאהדורי מלה לנרתיקה כמו שאמר ר' ייבא סבא עליו השלום. אמנם בישיבה של מטה צריך למסור רזי התורה בלחישה, ושיהא פשט הדברים קרובים למושכל לרבים, עד כאן דבריו. המשכיל יבין, דהוא הדין כל שארי הענינים דדרשו חז"ל בקצת שינוי ממה שנמצא במסורת שלפנינו, כגון "כלות משה" (במדבר ז א) שדרשו חז"ל "כלת כתיב" (במדבר רבה פרשה י"ב ח'), ובמסורה שלפנינו מלא, אבל הם ידעו שבמתיבתא עילאה נכתב חסר (כן הוא בזהר). ויש לי לומר שבכאן גם כן הוא כך, במתיבתא עילאה שם אין פחד מהחיצונים, נכתב "בכורי ענבם" חסר, הכוונה על פי הנ"ל, מה שאין כן במתיבתא תתאה לא יתכן לרמזו בפירוש, והבן:

יב

האיש וכו' אשר קסת הסופר במתניו (המבואר ביחזקאל), קס"ת בגימטריא ב' פעמים פ"ר ב' פעמים פ"ר שווה 560 (ממנצפ"ך כפולים), ולכן הוא במתני גבריאל (ערכי הכינויים [להרמ"ז]), רצה לומר כי גבריאל נקרא "איש" כמא דאת אמר "והאיש גבריאל" וגו' (דניאל ט כא). ולדעתי הוא הנרמז "אלה אזכרה ואשפכה" וכו' "כי אעבור בסך" (תהלים מב ה), ס"ך^[8] בגימטריא קס"ת, בך' רבתי דאי"ק בכ"ר:

יג

"אתה תקום תרחם ציון כי עת" וכו' (תהלים קב יד). יש להבין מהו "אתה", הוה ליה למימר סתם, "תקום תרחם ציון". ויש לפרש על פי מה שכתב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאלע בשם הפליאה, שיש תת"ן חדרים בגיהנם, והנה תק"ף חדרים אין שם חציפות כל כך ויש להמחבלים בושה בפני תלמיד חכם, מה שאין כן בשארי חדרים מנין ר"ע שם יש חציפות. והנה הצדיק ההולך לגן עדן דרך שם, חוקקין על מצחו שם את"ה והוא מסוגל שהמחבלים החצופים יברחו, ועיין שם עניין נפלא. (ועיין מה שכתבתי במאמרי השבתות מאמר מנחת שבת). על כל פנים יוצא לך מזה, שם את"ה מסוגל להגן בפני החצופים. וזהו שיש לפרש, "את"ה [רצה לומר השם את"ה] תקום תרחם ציון" [ואמר הטעם למה דוקא זה השם, הנה אמר] "כי עת לחננה כי בא מועד" [והנה הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי (סוטה מט ב), על כן מהראוי שיקום השם את"ה, כדי שיברחו ויתבטלו החצופים], וימלא כבוד י"י את כל הארץ:

יד

ויש לפרש עוד, דהנה המבקש איזה דבר מחבירו, כשלא ימלא חבירו מבוקשו, המניעה בא באחד משלושה פנים, ונקרא הדבר אצל הפילסופים: "מה שממנו", "מה שאליו", "מה שבין". והוא, "ממה שממנו" היינו המניעה מחמת המבקש שאינו ראוי, או לא מצא חן בעיני המתבקש וכיוצא. "מה שאליו", היינו המניעה לפעמים מצד המתבקש, שאין בכחו למלאות מבוקשו, או שהוא אכזרי ואינו רוצה ליתן וכיוצא. "מה שבין", היינו דבר ממוצע, שהמניעה הוא מחמת שאין הזמן גורם לזה. וכשאין מניעה מצד הג' דברים הללו, אזי בוודאי מקובל תפילת המבקש. ובזה יתפרש הפסוק הנ"ל: "אתה" (הוא המלך הרחום וחנון, ואתה כל יכול למלאות מבוקשינו, ואם כן אין מניעה מצד המתבקש.) "תקום תרחם ציון" (אשר עלתה במחשבת הצור תם קודם בריאת העולם, והוא משתיית תבל שמשם יסד הקב"ה את עולמו, ועיני השם יתברך בה מראשית וכו', אם כן אין מניעה מצד המבקש.) "כי עת לחננה" וכו' (אם כן אין מניעה גם מצד הזמן), אם כן מהראוי שהשם יתברך ימלא מבוקשנו, כן הוא טענות הכנסת ישראל הקדושה, והמחיה חיים ישמע לתפילתנו במהרה בימינו:

טו

אמרו רז"ל: כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא א א). יש לפרש, דהנה אמרו רז"ל: ביום שחרב בית המקדש, נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם, היינו שנמחל להם עונותיהם, והשם יתברך שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל. ויש לפרש, כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, הוה כאילו נחרב בימיו, ומהראוי שימחול לו הקב"ה עוונותיו:

טז

"חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיהו א א). תיבות "אשר חזה" מיותרים, דהוה ליה למימר "חזון ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים". וכבר כתבתי לך בזה, דהנה קיימא לן דידיעתו יתברך שמו אינה מכרחת והבחירה חפשית, אבל דיבורו יתברך שמו מכריח, כמו שכתב הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה בפסוק "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם" וכו' (ישעיהו נה יא). והנה בנבואה כמה דרגין אינון, ועת לקצר, רק הצורך לעניננו, אית דרגא דנבואה ואית דרגא דחזיון. והנה תראה, בזמן אחד היו ב' נביאים, אחד נביא (נתן הנביא) ואחד חוזה (גד החוזה). והנראה לפי עניות דעתי החילוק שבין נבואה לחזיון: נבואה הוא לשון דיבור, מגזירת "ניב שפתים" (ישעיהו נז יט), היינו שהנביא היה שומע דיבור מאת השם יתברך שאומר: כך וכך יהיה; והחוזה הוא שרואה צירופי אותיות, כך וכך יהיה, אבל אינו שומע בדיבור. והנה לפי הנראה לעיני כל משכיל, נבואה הוא מדריגה גדולה יותר מן חזיון:

והנה על פי הדברים האלה תבין, שזהו שאמר: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (הנה ישעיהו היתה מדריגתו גדולה, כידוע מסוד שמו, וגם היה "בן אמוץ", מזרע מלוכה, ולמה לא היתה זאת לו בנבואה, רק בחזיון? והנה בא הכתוב כמתרץ), "אשר חזה" (רצה לומר, מה שבאת לו הנבואה הזאת בחזיון ולא בנבואה, הוא, להיות הדבר הזה סיפור פורעניות) "על יהודה וירושלים"; ובאם היה הדבר בדיבור, שוב בהכרח הוא שתתקיים, על כן לא אמר השם יתברך זה בדיבור, רק בחזיון, ואין כאן הכרח, ובאם ישובו ישוב י"י וניחם על הרעה ויהפוך לטובה:

ועל פי הדברים האלה יש לך להתבונן מה שדרשו חז"ל בפסוק "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ יד) רואים את הנשמע (פירוש רש"י שם ועיין מכילתא). דיש להתבונן, לעניין מאי הראה הפועל ישועות הפלא הזה בשעת מתן תורה? דהנה כל הניסים שנעשה בשידוד המערכה ושלא כטבע היו לצורך איזה ישועה בשעתה, מה שאין כן נס כזה, מה היה מן הצורך לזה בשעת מתן תורה? ועל פי הדברים האלה הנה הראה הפועל ישועות לבשר למקבלי התורה, אשר לעת המצטרך – חוש הראות ישתמש במקום חוש השמע, כי יחפוץ השם יתברך לטובתם וכמו שנתבאר לעיל, הבן הדבר:

הערות

1. פרי עץ חיים/בין המצרים וט"ו באב
2. אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם
3. ברכת "זכרונות" בתפילת מוסף של ראש השנה
4. 6 עצרת, מספר אפשרויות צירופי אותיות תיבת "בראשית", היינו בראשית, בראשתי, בראישת וכו', שהם כחשבון 1x2x3x4x5x6=720
5. 12 צירופי אותיות שם הוי"ה, כי לתיבה בת 4 אותיות יש 24 צירופים (4 עצרת, 1x2x3x4), ואם שתיים מהאותיות שוות, יש לחלק המספר בחצי. ומכפלת 12 כפול 26 (גימטריית שם הוי"ה) שווה 312
6. 9 כפול 24 שווה 216
7. 22 כפול 24 שווה 528
8. ס=60, ך=500, יחד 560