שולחן ערוך אורח חיים תקנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

>>זמני: בדיקה מ"ב: X

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקנא | >>

סימן זה בטור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן

דיני שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה
ובו שמונה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיח

סעיף א[עריכה]

משנכנס אב ממעטין בשמחה. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה, דריע מזליה.

הגה: מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב, נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים), אבל בלאו הכי אסור.
אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כי אם הכתונת לבד (מרדכי הלכות תשעה באב והגהות אשירי פרק ב' דתענית ואגודה ורוקח). אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל):

סעיף ב[עריכה]

מראש חודש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים, שנוטעים לצל להסתופף בצילו, או מיני הדס ומיני אהלים. ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה, מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. אבל ליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר.

הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב (מנהגים):

סעיף ג[עריכה]

שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה, אלא להניחו לאחר ט' באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור. וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה. ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור.
וכיבוס שלנו מותר. אבל גיהוץ (פירוש, מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו. ערוך) שלנו אסור. וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, והרי הם ככיבוס שלנו ומותר. והני מילי לגהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה.
ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן, ואפילו בכיבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח. ואין להקל בדבר, כיון שנהגו. וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) לשל בני בבל, שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים, שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל. וכיבוס של שאר ארצות, אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור.
ועוד, יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר, או נתר ובורית, וכיבוס היינו במים לבד. ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד, ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ, ואסור מדינא אפילו בכלי פשתן ללובשן מיהא.

הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים, מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח ואור זרוע). אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים, רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות.

ואסור ליתן כלים לכובס נכרי לכבס מראש חדש ואילך. אבל קודם ראש חודש מותר לתת, אף על פי שכובסת אחר ראש חדש (תוספות פרק ד' דתענית ומהרי"ל):

סעיף ד[עריכה]

שו"ע
  • לאחר התענית, מותר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון, או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'.
  • הגה: ונוהגין להחמיר מתחילת ראש חודש לעניין כיבוס. אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז (מנהגים):


משנה ברורה

(לו)[עריכה]

  • לאחר התענית מותר לספר וכו' – וקל וחומר שמותר בבשר ויין. ואותן הנוהגין איסור בבשר ויין עד שבת נחמו, יש אומרים דמנהגא של טעות הוא, ואין צריך התרה. אבל הב"ח ומגן אברהם הסכימו דצריך התרה. ובעוד שלא התירו אסורין גם כן לספר ולכבס, עד יום ה', מפני כבוד השבת. ועיין במגן אברהם מה שכתב עוד בענין זה:

(לז)[עריכה]

  • מיד – ועיין לקמן סימן תקנ"ח באחרונים, דמצד מנהגא יש ליזהר בזה ביום עשירי עד חצות היום:

(לח)[עריכה]

  • שנהגו לאסור – היינו היכי שחל בשבת ונדחה. אבל חל ביום א', מותר אף לדעה זו:

(לט)[עריכה]

  • חוץ מיום ה' ויום וי"ו – שמותר לכבוד שבת. ועיין לעיל בס"ק ל"ב.
  • הצריך לילך למרחקים בשבוע שחל בו ט' באב, מותר ליתן לכובסת עכו"מ לכבס בגדי פשתן לכמה שבתות שצריך על הדרך:

(מ)[עריכה]

  • מתחילת ראש חודש – ולא קודם, שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו:

(מא)[עריכה]

  • מי"ז בתמוז – עיין לקמן בסעיף ט"ו במשנה ברורה:

סעיף ה[עריכה]

שו"ע
  • אסור לעבריות לכבס בגדי העובד כוכבים בשבוע זה:


משנה ברורה


(מב)[עריכה]

  • לכבס בגדי העכו"ם – אף על גב דמדינא שרי, שהרי אין איסור כיבוס משום דאסור במלאכה, אלא כדי למעט בשמחה ולהראות האבלות, והא לא שייך בכיבוס בגדי נכרים. אפילו הכי אסור, מפני מראית העין, שאין ניכר שהם של עכו"מ. אמנם במקום שהעכו"מ יש להם מלבושים אחרים, דניכר לכל שהם של עכו"מ, יש להקל. ובאין לו מה לאכול, וודאי כדי חייו שרי על כל פנים:

(מג)[עריכה]

  • בשבוע זה – בזה אף לדידן לא נהיגין מראש חודש, מדלא כתב רמ"א דנוהגין אף בזה מראש חודש, כמו שכתב בסעיף שאחר זה [חיי אדם]:

סעיף ו[עריכה]

שו"ע
  • כלים חדשים, בין לבנים בין צבועים, בין של צמר בין של פשתן, אסור ללבוש בשבת זה.
  • (ואנו מחמירין מראש חודש ואילך):


משנה ברורה

(מד)[עריכה]

  • כלים חדשים – ובמקום שדרך לכבוש הבגדים במכבש, אם כן הוו בכלל מגוהצין, ואסורין אפילו הם ישנים, שהגיהוץ עושה אותן כחדשים, ואסורין ללבוש בשבוע זו. ומהאי טעמא נהגו איסור בבגדי שבת ללבשן בשבת חזון, דאף על פי שלבשן מכבר כמה שבתות, עדיין גיהוצן ניכר, והוי כחדשים:

(מה)[עריכה]

  • מראש חודש ואילך – ומיירי שקנה בגד מתוקן כמו שהוא, ובירך שהחיינו בשעת קניה, קודם י"ז בתמוז, ועל כן אין איסור קודם ראש חודש. דמי שקנה בגד שאינו מתוקן ונתן לאומן לתפור, הלא מברך בשעת לבישה, ואסור ללבוש מי"ז בתמוז משום שהחיינו.
  • ולדעת המקילין, דבשבתות שבין המצרים מותר לברך שהחיינו, אם כן מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים. אבל מראש חודש ואילך, אסור אפילו בשבת.
  • ובגדים שאינם חשובים כל כך, שאין צריך לברך עליו שהחיינו, כגון מנעלים חדשים ואנפלאות וכיוצא בזה, בודאי מותר לקנותו וללבשו מי"ז בתמוז עד ראש חודש. ועיין עוד מה שכתבנו בסעיף י"ז בשם הגר"א:


סעיף ז[עריכה]

שו"ע
  • יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה. ויש להחמיר בזה מראש חודש.
  • הגה: והוא הדין דאסור לקנותן. וכן אומן ישראל אסור לעשותן לאחרים, בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף). ונהגו להקל בזה. אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה של הנכרי, שרי (תרומת הדשן).
וכן נהגו לתת לאומנים נכרים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית. ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר, דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן:


משנה ברורה

(מו)[עריכה]

שאסור לתקן – רוצה לומר שאסור לעשות בגדים חדשים, וכן אנפלאות שקורין זאקי"ן (גרביים) אסור לארוג. ולצורך נישואין מי שאין לו אשה ובנים, מותר לעשות בגדים חדשים, דהא מדינא מותר לו אפילו לישא, וכנ"ל בס"ק י"ד. ואפילו בתשעה באב עצמו שרי לעשות על ידי עכו"מ לצורך נישואין [אחרונים]:

(מז)[עריכה]

ומנעלים חדשים – והוא הדין דאסור ללובשן:

(מח)[עריכה]

מראש חודש – דבירושלמי איתא, והובא לקמן בסעיף ח', דנהיגי שלא למישתי עמרא מדעייל ראש חודש אב. וכל תיקון בגדים הוי בכלל זה, דהשתיה הוי תחילת המלאכה:

(מט)[עריכה]

לקנותן – אפילו דעתו שלא ללובשן עד אחר תשעה באב. ודומיא דאסרינן לעיל לענין כיבוס אפילו במכבסן להניח:

(נ)[עריכה]

אסור לעשותן לאחרים וכו' – ואם אין לו מה יאכל, שרי, כמו באבֵל לאחר שלושה ימים:

(נא)[עריכה]

להקל בזה – ומשמע דאפילו לישראל נהגו להקל. ומיירי שנתנן לו קודם ראש חודש, דאילו אחר ראש חודש פשיטא דאסור ליתן לו:

(נב)[עריכה]

אבל אם ידוע וכו' – רוצה לומר דמדינא, אומן העושה בשביל עכו"מ בודאי אינו שמח מזה, ואין לאוסרו, רק משום מראית עין, דיסברו שהוא של ישראל [ולזה קאמר בתחילה סתם, "אסור לעשותן לאחרים", היינו אפילו לעכו"ם]. ולזה קאמר, אם ידוע ומפורסם וכו', מותר אפילו לקבל המלאכה אחר ראש חודש ולעשותה:

(נג)[עריכה]

לאומנים נכרים – ולא לישראלים, כיוון שהוא אחר ראש חודש וכנ"ל. והטעם שהקילו בזה יותר מכיבוס, דאסרינן לעיל בסוף סעיף ג', לפי שעדיין אינן שלו, ולא נקרא שמו עליו:


סעיף ח[עריכה]

שו"ע
  • נשי דנהיגי דלא למשתי (פירוש, לסדר ולערוך החוטין שהולכין לאורכו של בגד. והוא מלשון "או בשתי או בערב") עמרא מדעייל אב, מנהגא.
  • (ונוהגין שלא לקדש החודש (דהיינו הלבנה) עד אחר ט' באב) (מהרי"ל ודעת עצמו):


משנה ברורה

(נד)[עריכה]

  • למישתי עמרא – פירוש, שלא לעשות חוטי שתי מצמר [והוא הדין משארי דברים]. ואסמכוה בירושלמי על שם שבטלה אבן שתיה.
  • וכתב בית יוסף, דאין נפקא מינה בין לו ובין לאחרים, ובין בשכר ובין בחינם [ט"ז]. וטוויית החוטין לתפור בהן בגדים, מותר, שאינו בכלל זה. וכן מותר לעשות קרוני"ן שאורגין בעצים, דלאו בכלל בגד הוא [מ"א]:

(נה)[עריכה]

עד אחר ט' באב – עיין לעיל סימן תכ"ו ס"ב ובמשנה ברורה שם:


סעיף ט[עריכה]

שו"ע
  • יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. (ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית. ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז.
  • הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (רבינו ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטין כי אם לצורך מצווה, כגון לחולה או שבת או מילה וכיוצא בו:


משנה ברורה

(נו)[עריכה]

שלא לאכול בשר וכו' – ומיד שהתפללו הקהל ערבית במוצאי שבת, אף על פי שהיחיד לא התפלל עדיין והוא בתוך סעודתו, אסור בבשר ויין. והוא הדין בראש חודש לדידן [מ"א]. אבל שארי אחרונים כתבו דבמוצאי שבת, אם הוא לא התפלל עדיין, מותר בבשר ויין, דכיוון שאומרים רצה בברכת המזון, שייך אצלו שבת:

(נז)[עריכה]

  • ומותר בחומץ וכו' – היינו אף בחומץ שנעשה מיין, וכשנכנס שבת זו היה עדיין יין, מותר, כיוון שעכשיו הוא חומץ, ואין שמחה בשתייתו.
וחומץ לענינינו מיקרי כל שבני אדם נמנעין מלשתותו מפני חמיצותו:

(נח)[עריכה]

מראש חודש עד התענית – וראש חודש בכלל. וכן המנהג במדינותינו:

(נט)[עריכה]

  • מי"ז בתמוז – דמאז התחיל הפורענות של החורבן. וכל זה בימות החול; אבל בשבת, אין רשאי להחמיר בזה, דאף אם חל ט' באב בשבת, מותר, ונדחה על יום א', וכדלקמן בתקנ"ד.
  • ואפילו אם קיבל עליו בפירוש שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז והלאה, מותר בשבתות [וכן בסעודת מצווה], דכל הנודר אדעתא דמנהגא נודר, ואין דעתו על שבת. אם לא שהוציא זה בפירוש בלשון נדר, שאמר "הרי עלי שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז", יש מחמירין:

(ס)[עריכה]

  • ומצניעין מראש חודש ואילך וכו' – עד עשירי באב. ובמקום הדחק יש להקל ולשחוט בתשעה באב אחר חצות.
  • אכן אם חל תשעה באב ביום ה', לכולי עלמא מותר לשחוט אחר חצות, לכבוד השבת.
  • וכתב המגן אברהם ואליה רבה, דבמדינתינו, שמנהג הנכרים שאין אוכלין בשר ביום ו' וז', ושמא ייטרף ולא ימצא קונים לבשר טריפה, מותר לשחוט גם ביום ד' [דאם לא כן, ממנעי ולא שחטי], כדי שאם ייטרף יהיה מוכן לו על יום ה' למכור:

(סא)[עריכה]

  • לחולה – אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ"ד סק"ט כתב המגן אברהם דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי.
  • ומי שחכר מהשר להאכיל בשר לערלים, ואם לא ישחוט יפסיד, אזי יתן מכל בהמה לעני חולה איזה חתיכה, ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה [חיי אדם]:

(סב)[עריכה]

וכיוצא בו – כגון של פדיון הבן. וסעודה שעושין בלילה שלפני מילה אינה סעודת מצוה [יד אפרים]:


סעיף י[עריכה]

שו"ע
  • יש מי שאומר, שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס. ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון.
  • הגה: ונוהגין להחמיר, שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ק"ו), אלא נותנים לתינוק. ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה.
ובסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל). ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (דעת עצמו):


משנה ברורה

(סג)[עריכה]

מותרים בתבשיל – אבל שומן של בשר דינו כבשר עצמו, ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף תבשיל של בשר. ודווקא בתבשיל של בשר; אבל אם רק נתבשל בקדרה של בשר, פשיטא דמותר [אחרונים]. ונראה כל שנפל בשר לתבשיל ויש שישים, פשיטא דשרי:

(סד)[עריכה]

ואסורים בבשר עוף – ומכל מקום, מי שאי אפשר לו לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול בשר עוף, או בשר מלוח שלושה ימים. ומינקת שחלב רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר, יש להקל אף בבשר בהמה:

(סה)[עריכה]

ובשר מלוח – אפילו מזמן מרובה, דמכל מקום אית ביה שמחה קצת:

(סו)[עריכה]

תוסס – דהיינו תוך שלושה לדריסתו, שהוא מתוק ואינו חזק, ופסול לגבי מזבח. וכן כל אלו הנ"ל, מכל מקום קיבלו אבותינו עליהם לאסור כל מיני בשר ויין:

(סז)[עריכה]

ומותר לשתות וכו' – דבכהאי גוונא לא קיבלו עלייהו, כמו לעניין שאר סעודת מצווה:

(סח)[עריכה]

ונוהגין להחמיר וכו' – כיון דאפשר למטעמיה לתינוק. מה שאין כן בשאר סעודות מצווה:

(סט)[עריכה]

שלא לשתות יין בברכת המזון – פשוט דכל זה מיירי בברכת המזון דחול; אבל בברכת המזון דשבת של שלוש סעודות, פשיטא דשרי:

(ע)[עריכה]

אלא נותנים לתינוק – שהגיע לחינוך, וישתה רוב הכוס. ודווקא אם לא הגיע עדיין להתאבל על ירושלים. ודווקא בזה שהוא מצווה; אבל בלא מצווה, אף שאינו יודע להתאבל, אסור בבשר ויין כשהוא בריא:

(עא)[עריכה]

לשתות הבדלה – אבל ברכת המזון יברך בלא כוס, כיוון דיש פוסקים דאף שלושה שאכלו אין צריכים כוס, על כל פנים בכהאי גוונא יש לסמוך עלייהו:

(עב)[עריכה]

ובסעודת מצוה וכו' – ובזה אפילו כוס של ברכת המזון יש להתיר לשתות, דלא גרע מיין שבתוך הסעודה דהותר:

(עג)[עריכה]

וסיום מסכת – ומכל מקום, אם לא נזדמן בלימודו הסיום, לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים, אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי, מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן, אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות:

(עד)[עריכה]

וסעודת אירוסין – אף דמבואר לעיל בסעיף ב' דאסור לעשות סעודת אירוסין, אפשר דמיירי שלא בשעת אירוסין, או שלא בבית ארוסתו, דליכא שמחה כל כך. ויש שמוחקין אלו שני תיבות [מ"א]:

(עה)[עריכה]

כל השייכין לסעודה – היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו, הן מחמת קורבה, או מחמת שהוא אוהבו. ונשים השייכות לסעודה, במקום שדרך לזמנן לסעודה, גם כן מותר. וכתב החיי אדם דאשת הבעל-סעודה מותרת אף בסיום מסכת, וכן בניו. ומי ששולחין לו לביתו, אסור לו לאכול:

(עו)[עריכה]

שלא להוסיף – היינו מי שלא בא מחמת קורבה או אהבת רעים, רק לאכול ולשתות, ועבירה הוא בידו:

(עז)[עריכה]

  • רק מנין מצומצם – היינו מלבד הקרובים הפסולים לעדות, ומלבד הבעלי-מצווה, מותר להוסיף עשרה משום ריעות; והשאר אוכלים מאכלי חלב.
  • והנה בלבוש כתב, דמראש חודש עד תשעה באב לוקחין מניין מצומצם, ויש לוקחים עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה. והנה בחיי אדם העתיק כהלבוש. אבל בדרך החיים משמע דיוכל לנהוג להקל כדעת הרמ"א, דמראש חודש עד השבוע שחל בו תשעה באב מותר לזמן כל השייכים לסעודה, ואפילו כמה מניינים.
  • ואם חל המילה או הסיום מסכת בתשעה באב שחל בשבת, לכולי עלמא מותר לזמן כל קרואים שירצה:

(עח)[עריכה]

בערב תשעה באב שרי – ובלבד שיעשנה קודם חצות:


סעיף יא[עריכה]

שו"ע
  • כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש.
  • (ומותר לשתות כל שֵכָר, אפילו של דבש שקורים מע"ד):


סעיף יב[עריכה]

שו"ע
  • תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור:


משנה ברורה

(עט)[עריכה]

תספורת וכו' – ואחד האיש ואחד האשה שווין לאיסור. ואפשר שיש להתיר באשה [לגלח] ריבוי שער דצדעין [פרי מגדים]:


סעיף יג[עריכה]

שו"ע
  • ובזקן, כל שמעכב את האכילה, מותר:


משנה ברורה

(פ)[עריכה]

ובזקן – והיינו השפה:


סעיף יד[עריכה]

שו"ע
  • אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה.
  • הגה: מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי, שמוציאים בהם ריעי ומשתינין בהם, הני ודאי משרא שרי. ואפילו בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל (בית יוסף):


משנה ברורה

(פא)[עריכה]

לספר לקטנים – דקטנים נמי שייך בהו חינוך, אי משום אבילות, או משום עגמת נפש:

(פב)[עריכה]

בשבת שחל וכו' – עיין באליה רבא, דלדידן יש להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז, וכיבוס מראש חודש. ובחיי אדם כתב דלצורך קטנים אין להחמיר אף לפי מנהגינו, אלא בשבת זו:

(פג)[עריכה]

מיהו בגדים וכו' – ומכל מקום לא יכבסו הרבה ביחד. ויכבסו בצנעא, אם אין מכבסו על גבי הנהר [מ"א]:

(פד)[עריכה]

משרא שרי – דאין בכיבוסן של אלו משום שמחה [לבוש]:


סעיף טו[עריכה]

שו"ע
  • מי שתכפוהו אבילות של מת ושל שבת זו, והכביד שערו, מיקל בתער, אבל לא במספרים. ומכבס כסותו במים, אבל לא בנתר ובחול:


משנה ברורה

(פה)[עריכה]

של מת ושל שבת זו – רוצה לומר, דשלמו יום שלושים של אבילות בתוך שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה:

(פו)[עריכה]

מקיל בתער – משום שאין זה יפוי:

(פז)[עריכה]

אבל לא במספרים – וזהו דוקא כשחל יום שלושים בשבוע שחל תשעה באב. אבל כשחל מקודם לזה, מותר לספר ולכבס, אף לדידן שנוהגין בזה לאיסור בעלמא, הכא שרי, כיון שתכפוהו אבליו. כן כתב הט"ז בשם הב"ח. אבל האליה רבא סובר דאין להקל, כי אם כשחל יום שלושים לפני ראש חודש, וכן כתבו כמה אחרונים:


סעיף טז[עריכה]

שו"ע
  • יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו.
ויש מתענים מי"ז בתמוז עד תשעה באב.
  • הגה: ולצורך מצווה שרי. ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל). ואפילו אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב תשעה באב, אם אי אפשר לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים, יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג, רק לצורך מצווה.
ונוהגין שלא לרחוץ אפילו בצונן מראש חודש ואילך (תרומת הדשן סי' ק"ו). ואפילו בערב שבת של חזון אסור לרחוץ, כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סימן ט"ו וב"י). ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין, למי שרגיל בכך כל שבת:


משנה ברורה

(פח)[עריכה]

שלא לרחוץ – עיין לקמיה, דאפילו בצונן יש ליזהר. ולרפואה מותר אפילו בחמין, ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב [אליה רבא]:

(פט)[עריכה]

מראש חודש – ואם חל ראש חודש בערב שבת, אזי מותר לרחוץ אף כל גופו בחמין, כל מי שרוחץ תמיד בערב שבת לכבוד שבת:

(צ)[עריכה]

ויש מתענים מי"ז בתמוז – ותלמיד חכם אין כדאי שינהג בחומרא זו, שממעט במלאכת שמים, שאי אפשר שלא יתמעט מלימודו איזה שעות מפני התענית. וצריך לשקול במאזני צדק בענינים אלו [שערי תשובה, עיין שם]:

(צא)[עריכה]

עד תשעה באב – עיין לקמן סימן תקס"ב סעיף ב' בהג"ה:

(צב)[עריכה]

לרחוץ בערב תשעה באב – כדרכה בחמין:

(צג)[עריכה]

הואיל וכו' לתענוג – וכן קטנים שיש להם חטטין בראשן, נוהגין לרחצן בראשן:

(צד)[עריכה]

אפילו בצונן – היינו כל גופו; אבל פניו ידיו ורגליו שרי לרחוץ בצונן [אחרונים]:

(צה)[עריכה]

ואפילו בערב שבת של חזון אסור וכו' – היינו אפילו היה רגיל לרחוץ בכל ערב שבת בחמין כל גופו, אסור בערב שבת של חזון לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן. ולענין טבילה, הנוהג לטבול בכל ערב שבת, מותר. ומי שמבטלה לפעמים, מפני טרדת עסקיו או מפני הצינה, אסור:

(צו)[עריכה]

בחפיפת הראש בחמין – אבל לא בזיי"ף ולוי"ג שעושין מאפר:

(צז)[עריכה]

למי שרגיל בכך – ועיין בחיי אדם, דהוא הדין דשרי פניו ידיו ורגליו בחמין, למי שרגיל בכך כל השבת:


סעיף יז[עריכה]

טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש. אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה. (וכן בפרי שלא ימצא אחר ט' באב, מותר לברך ולאכלו בין המצרים) (בנימין זאב סימן קס"ג ותשובת מהרי"ל):

סעיף יח[עריכה]

צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב, שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט). ולא יכו התלמידים בימים ההם: