ביאור:שמואל א יז נב
שמואל א יז נב: "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז נב.
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים[עריכה]
שאול קיבל שדוד לא יכול להלחם בחרב ובשריון נגד גוליית. הוא ראה שדוד מסיר את מדיו אחרי שהוא וברך את דוד: "לֵךְ, וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ" (שמואל א יז לז).
שאול לא ברר איך דוד מתכונן להלחם בגוליית. לא נאמר שהוא ראה שדוד לוקח את חלוקי הנחל והבין שדוד ינצח.
כשדוד יצא למערכה שאול שאל את אבנר בן נר, שר צבאו: "בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר"? (שמואל א יז נה:
- אולי הוא חשב שדוד ימות והוא רצה לכבד את משפחת דוד.
- אולי הוא חשב שדוד ינצח והוא רצה לדעת מי הוא דוד.
בכל אופן שאול לא הכין את הצבא לנצחון ולא נתן פקודות איך לנהל את המלחמה לאחר הנצחון של דוד. שאול לא שלח חלק מהצבא קדימה לצידי ציר הבריחה של הפלישתים, כדי לחכות לפלישתים הבורחים.
וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן[עריכה]
כאשר דוד ערף את ראשו של גוליית והציג אותו לראווה, הפלישתים התחילו לנוס בבהלה. הם איבדו את המערך הצבאי שלהם שהיה עיקר כוחם, ורצו עם הציוד הכבד חזרה לכיוון עריהם.
בני ישראל גם הם, ללא פקודה או מערך מסודר, פתחו במרדף והרגו את הפלישתים הנכשלים.
בני ישראל הגיעו לערי פלישתים ללא הכנה וללא פיקוד. הם לא ניסו לעשות מצור או לכבוש את הערים, אלא אספו את השלל וחזרו למחנה בהר.
שאול לא חיכה להם, ולא דיבר איתם. כל איש לקח את שללו.
החיילים לא התחלקו שווה בדומה לפקודה שדוד פקד אחרי הנצחון על העמלקים ששדדו את צקלג: "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל כד).
הנצחון הזה העניק לבני ישראל את פאר הציוד הצבאי של הפלישתים והם הפכו לצבא מודרני.