ביאור:מדרש תנאים לדברים/מכילתא לדברים
מכילתא לדברים[עריכה]
א[עריכה]
על דברים יא כז-כח
...וכן הוא אומר "מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה" (משלי יח, כא) אוהב טובה 'יאכל פריה', אוהב רעה 'יאכל פירותיה'!
"אוי לרשע רע..." (ישעיה ג, יא) ר' לעזר בר' יוסי הגלילי אומר: אם לחשך שאמרה תורה (תהלים לד, יד) "נצור לשונך מרע..."
כיוצא בו אתא או' (משלי יא, לא) "הן צדיק בארץ ישולם"
ר' לעזר בר' יוסי הגלילי אומר: אם לחשך שאמרה תורה (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"
"והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'", מלמד שלא הוכיח יעקב אבינו את בניו עד שכלה ודמם, ועד שמשתוחח למות
שראה כל נסים - מה שנעשו לו
כך לא הוכיח משה את ישראל עד שכלה ודמם, ועד שמשתוחח למות, שראה כל נסים שנעשו לו!
לכך נאמר בתחלה "אחרי הכותו את סיחון"
"וסרתם" מדרך חיים לדרך המות
"מן הדרך", מיכן אמרו: כל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה!
ב[עריכה]
על דברים יא כט
"והיה כי יביאך ה'" - שלש בריתות כרת המקום עם ישראל: אחת בחורב, ואחת בערבות מואב, ואחת בהר גריזים ובהר עיבל - אל משה נאמרה למה
איזה היא הברית שכרת עמהן בחורב? שהוקם "ספר הברית ויקרא באזני העם" (שמות כד, ז)
קרא באזניהם מ"בראשית" עד (שמות כד, יז) "לעיני בני ישראל", דברי ר' יוסה ברבי יהודה
ר' אומר: עד "אנכי ה' אליך" ר' יודה אומר: מצות שנצטוו במרה
ג[עריכה]
ר' שמואל בר נחמני טוען שפרשות בהר-בחוקותי נאמרו במסגרת ברית האגנות המתוארת בשמות כד; וראו גם מכילתא בחדש ג. |
ר' שמואל בר נחמני אמר משום ר' ישמעאל: בתחלת הענין מההוא אומר?
(ויקרא כה, א) "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני..." - שמטים ויובלות, ברכות וקללות!
בסוף הענין מה הוא אומר? (ויקרא כו, מו) "אלה החקים והמשפטים והתורות..."!
ומה תלמוד לומר (שמות כד, ח) "ויקח"
ד[עריכה]
ה[עריכה]
כיצד ידע משה כמה הוא מחצית הדם בדיוק? בנבואה, והמחלוקת היא על צורת הנבואה או אופי הנס. לשאלה דומה ראו מכילתא פסחא יג. |
(שמות כד, ו) "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות" מהיכן ידע משה איכן הוא חצי הדם?
ר' ישמעאל אומר: משה כיון מעצמו, שנאמר (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה"
ר' לעזר אומר: מיכאל ירד ואחז בידו של משה, ואמר לו 'עד כאן הוא חצי הדם'
ר' יצחק אומר: בת קול יצאה ואומרת 'עד כאן הוא חצי הדם'
ר' נתן אומר: הדם נשתנה למראה בצבעו! ר' אומר: לפיכך ידע משה איזה הוא חצי הדם!
ו[עריכה]
אמר המקום למשה זרוק על העם, שלא ימירו כבודי באלוהי נכר הארץ, שנאמר (דברים כ"ו, י"ז-י"ט) "את ה' האמרת היום"...
וזרוק חצי הדם על המזבח, שאיני ממירן באומה אחרת, שנאמר "וה' האמירך היום... כאשר דבר"
ואיכן דבר? "והייתם לי סגולה... ולתתך עליון על כל הגוים". ואיכן עשה? "והיית רק למעלה ולא תהיה (דברים כח, יג)
ולהיתך עם קדש... כאשר דבר", ואיכן דבר? "והייתם לי קדשים כי קדוש אני ד'" (ויקרא כ, כו)
ז[עריכה]
דורש "על העם" – על שם העם; שהרי דם העולה אינו נזרק על הבעלים אלא על המזבח. |
"ויקח משה את הדם ויזרק על העם" - על המזבח בשם העם.
אתה אומר על המזבח בשם העם, או על העם כשמועו?
תלמוד לומר (שמות כט, מב) "עלת תמיד לדרתיכם..." (במדבר כח, ו) "עלת תמיד העשויה בהר סיני"
הקיש עולת הר סיני לעולת דורת: מה עולת דורות, טעונה נסכים - אף עולת הר סיני, טעונה נסכים!
ח[עריכה]
ההסבר לדרשה הקודמת: לומדים את דרך ההקרבה של עולת סיני מעולת דורות. |
ר' עקיבא אומר: הקיש עולת הר סיני לעולת דורות: מה עולת הר סיני, על גבי המזבח - אף עולת דורות, על גבי המזבח!
ט[עריכה]
לדעת ר' אליעזר אין להקיש מעולת דורות על עולת הר סיני, שהיתה שונה ממנה; הזריקה של הדם על בני ישראל היתה בדרך נס, כמו זריקת הפיח על מצרים במכת השחין. |
אבא חנין אמר משם ר' ליעזר: "על העם" כשמועו! אל תתמה,
שהרי הוא אומר (שמות ט, ח) "ויאמר י"י אל משה ואל אהרן קחו לכו מלא חפניכם... והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה..."
והרי דברים קל וחומר: ומה אם מדת פורענות, מעוטה, הולך מהלך ארבעים יום - קל וחומר מדת הטובה, המרובה!
י[עריכה]
הברית השניה בפרשות ניצבים-וילך |
איזה הוא הברית שכרת עמהן בערבות מואב?
שנאמר (דברים כט, ט) "אתם נצבים היום כלכם... טפכם נשיכם..." מפני מה? "לעברך בברית ה' אלהיך..."!
יא[עריכה]
על דברים יא כט
איזו היא הברית שכרת עמהן בהר גריזים ובהר עיבל? שנאמר "ונתת את הברכה על הר גריזים..."
נאמר כן ברכה וקללה, ונאמר בחורב ברכה וקללה, ונאמר בערבות מואב ברכה וקללה
מה ברכה וקללה האמורה להלן, ברית - אף ברכה וקללה האמורה כאן, ברית!
יב[עריכה]
ר' שמעון בן יוחיי אומר: אין לך דבר בתורה שלא כרת עליו המקום ארבעים ושמונה בריתות
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט
ארבע על ארבע - הרי שמונה; שמונה על שמונה - הרי שש עשרה; שלש בריתות לכל אחת ואחת - הרי ארבעים ושמונה
ר' שמעון בן יהודה איש כפר אבוס אמר משם ר' שמעון: אין לך דבר בספר ברית שלא כרת המקום עליו כפלים כיוצאי מצרים
ואלו הן ברכות וקללות שנאמרן בלשון הקודש!
יד[עריכה]
לדברי ר' ישמעאל ראו ספרי במדבר קז: "כל ביאות שבתורה... לאחר ירושה וישיבה". |
על דברים יא כט
"ונתתה את הברכה על הר גריזים..." - אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר
אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בביאתם לארץ והלך?
תלמוד לומר "והיה כי יביאך ה'..." הא אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, דברי ר' ישמעאל
ר' עקיבא אומר: בכניסתן לארץ הכתוב מדבר! אתה אומר בכניסתן לארץ הכתוב מדבר,
או אינו אלא לאחר ירושה וישיבה? תלמוד לומר ["והיה כי יביאך" ואין והיה אלא מיד.]
אט[עריכה]
על דברים יא לא
וכבר היה ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר הולכין אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין ללמד ממנו
הגיעו לצידון וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהם, וקראו מקרא "וישבתם בה"! חזרו ובאו להן לארץ!
אי[עריכה]
מכן אמרו ידור אדם בארץ ישראל בעיר שכולה גוים, ואל ידור אדם בחוצה לארץ בעיר שכולה ישראל!
הקבור בה כקבור בירושלם, והקבור בירושלם כקבור תחת כסא הכבוד!
איא[עריכה]
ראו בראשית רבה עד א: ארץ ישראל היא ארץ החיים במובן שמתיה חיים תחילה; ועד תחיית המתים היא ארץ הקברות והמתים! |
וכן הוא אומר (יחזקאל כו, כ) "ונתת צבי בארץ חיים", ארץ שמתיה חיים תחלה לכל הארצות!
יש אומרים ארבעים יום ויש אומרים ארבעים שנה, שנאמר (ישעיה מב, ה) "נותן נשמה לעם עליה"!
איב[עריכה]
על דברים יב א
מפני מה? "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרו לעשות בארץ כל הימים אשר אתם חיים"
מיכן היה ר' יוחנן בן זכיי אומר אם עשית תורה הרבה... הווי עמל בתורה כל ימיך!
איג[עריכה]
כאן, בניגוד למצוות הקמת הברית (לעיל יד), מודה גם ר' עקיבא שמצוות איבוד ע"ז חלה רק אחרי הירושה והישיבה. כאן דורש "וישבתם בה" כציון זמן, ולא כרשות או כחובה לשבת בא"י. |
על דברים יב ב
"אבד תאבדון" - אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר
אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא מביאתן לארץ ולהלן?
תלמוד לומר "וירשתם אותה וישבתם בה – ושמרתם... אבד תאבדון" אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר!
איד[עריכה]
פילון מספר שיהודי יבנה ניסו להרוס מזבח אלילי, והקיסר הטיל עליהם להקים פסל יקר ומזבח בתוך בית המקדש! – נראה שעל מעשה זה מדבר ריב"ז. |
מיכן היה ר' יוחנן בן זכאי אומר: אל תבהל לסתור במות גוים, שלא תבנה בידך
שלא תסתור של לבינים - ויאמרו לך עשם של אבנים! של אבנים - ויאמרו לך עשם של עץ!
כן הוא אומר (ישעיה כז, ט) "לכן בזאת יכפר עון יעקב... לא יקומו אשרים"!
אטו[עריכה]
"אבד תאבדון" ומנין אפילו אבדום פעם אחד לאבדם פעמים הרבה? תלמוד לומר "אבד תאבדון", כדברי ר' עקיבה
איו[עריכה]
המשך הדרשה הקודמת. כאן דורש "את כל המקומות" |
ומנין אפילו אבדום ממקום אחת - יאבדום מכל המקומות? תלמוד לומר "אבד תאבדון"!
איז[עריכה]
ר' ישמעאל דורש את שני הדינים הנ"ל מהפסוק הקושר את מצוות מחיית אתרי ע"ז לחיי האדם ולא למקום או לכלי הפולחן. |
ר' ישמעאל אומר: "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה - אבד תאבדון"!
איח[עריכה]
"אבד תאבדון", שומע אני אף ההרים, אף הגבעות, אף הימים, אף הנהרות, אף המדברות במשמע?
תלמוד לומר "ונתצתם..." אלו היה בכלל - ויצאו מוצא מן הכלל ללמד על הכלל: מה אלו מיוחדין, שיש בהן תפיסת יד עבדה זרה
הרי הן בכלל כלה ואבד - אף כל שיש בה תפיסת יד עבדה זרה כלה ואבד!
מיכן אמרו: העובד להרים לגבעות לאפיקים ולגאיות, וכן המנסך והמשתחוה להן - חייב סקילה, והן ההרים וכו' מותרין בהנייה
איט[עריכה]
אילנות וכו' הנעבדים, אפילו אם הם עתיקים ודומים מבחינה זו להרים – אסורים בהנאה, שהרי יש בהם תפיסת יד אדם. |
זרעים אילנות וירקות - חייב סקילה, והן אסורין בהנייה!
אכ[עריכה]
אם עבד לבעל חיים או לאדם – הנעבד אינו אסור, אבל העובד חייב סקילה. |
העובד לכל דבר שיש בו רוח חיים חייב סקילה, והן מותרין בהנייה!
אכא[עריכה]
מה שנמצא עם הנעבד אסור בכל מקרה, אבל אם ניכר שהניחו את מה שנמצא מעל הנעבד, לשם נוי ולא לשם עבודה – מותר. לדעת ת"ק גם מה שמונח על הנעבד אסור. לכל הדעות, אפילו לדעת ת"ק, בעל חיים שנעבד מותר בהנאה, ואם הוא טהור מותר גם באכילה. |
נעבדה בהמה טהורה ועוף טהור - הן מותרין ומה שעליה אסורין
שנאמר (דברים ז, כה) "לא תחמוד כסף וזהב עליהן..."
ר' שמעון אומר: כתוב אחד אומר (דברים ז, כה) "עליהן" וכתוב אחד אומר (דברים כט, טז) "עמהן"
'עליהן' את שמתן קרב לשמים אסור, את שאין מתן קרב לשמים מותר
'עמהן' בין שמתן קרב לשמים, ובין שאין מתן קרב לשמים אסור
אכב[עריכה]
"את כל המקומות אשר עבדו..." שומע אני אף מחוץ לארץ במשמע? תלמוד לומר "אשר אתם יורשים אותם..."
גוים שאתם יורשים אותם - אתם רשיין חייבים! לאבד את אלהיהם!
אכג[עריכה]
"את כל המקומות" - להביא את הכלים שנשתמש בהן עבדה זרה, שהן אסורין בהנייה!
אכד[עריכה]
רק אם הגוי השתמש בכלים לע"ז הם נאסרים, ואם עדיין לא השתמש בהם הכלים מותרים. |
או אפילו נעשו ולא נגמרו, נגמרו ולא הביאום, הביאום ולא נשתמש בהן עבודה זרה, שומעני יהו אסורין?
תלמוד לומר "אשר עבדו שם הגוים", אינן אסורין עד שישתמש בהן!
אכה[עריכה]
מיכן אמרו: עבדה זרה של נכרי אסורה מיד, ושל ישראל – משתעבד, דברי ר' ישמעאל
ר' עקיבא אומר: של ישראל מיד, ושל נכרי משתעבד!
אכו[עריכה]
ראו לעיל פיסקה אכב. |
"אבד תאבדון", הגוים שאתה יורש את ארצם - את רשיי חייב! לאבד את אלהיהן!
אכז[עריכה]
ראו לעיל פסקאות איח-איט. ר' יוסה אינו משתמש במיעוט של מה שיש בו תפיסת יד אדם אלא דורש "על", וראו ע"ז ג ה, שם מנסים לאחד את דרשתו עם המונח "תפיסת יד אדם". כאן נראה שאכן העצים הנעבדים אמורים להיות מותרים, ונאסרו מגזירת הכתוב על האשירה. וראו גם ספרי ס. |
"על ההרים" ר' יוסה הגלילי אומר: אלהיהן על ההרים, לא ההרים אלהיהן!
אלהיהן על הגבעות, לא הגבעות אלהיהן! או שומעני ותחת כל עץ רענן אלהיהן לא כל עץ רענן אלהיהן?
תלמוד לומר (שמות לד, יג) "ואת אשריו תכרתון", מכל מקום!
אכח[עריכה]
לפנינו בהושע שם "על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו". הדרשן טוען שהרגישות של עובדי ע"ז לאסתטיקה היא גנאי להם, והנביא מגנה את ישראל שנמשכים לעבודה על ראשי ההרים. |
דבר אחר, שלא ליתן פתחון פה לישראל, לומר הרי כתוב מגנה את עובדי עבדה זרה
שהן רואין הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן אתם אין אתם כן אלא (הושע ד, יג) "להרים יזבחו ולגבעות יקטרו"
אכט[עריכה]
ויש אומרים באותותיה דברה תורה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל ואנו מצווין על עבודה זרה
נהא בולשין בבורות בשיחין במערות? תלמוד לומר "על ההרים הרמים ועל הגבעות": על הגלויין, לא על הסתורין הנסתרים!
כו א[עריכה]
על דברים יב ג
"ונתצתם את מזבחותם" - זו אבן שנחצבה מתחלה לבומס
"ושברתם את מצבותם" - זו שהיתה חצובה - ועבדה
"ואשריהם תשרפון באש" - זו אשרה שנטעה מתחלה לעבדה
"ופסילי אלהיהן תגדעון" - זו שהיתה נטועה - ועבדה
מיכן אמרו שלשה בתין הן שלשה אבנים הן שלש אשרות הן
כו ב[עריכה]
"ונתצתם את מזבחותם", שומע אני יתצם ויניחם? תלמוד לומר "ואשריהם תשרפון באש"
שומע אני ישרפם ויניחם? תלמוד לומר "ופסילי אלהיהם תגדעון". שומע אני יגדעם ויניחם?
תלמוד לומר "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" אבדת - כלאה, כלה והשחת, ושרוף ואבד, והעבירן מן העולם!
מיכן אמרו הראוי לשרפה – שרוף, ואת שאינו ראוי לשרפה - שוחק וזורה לרוח או מיטיל לים, או שף בארץ עד שתכלה!
נמצינו למידין שעבדה זרה מתבער בארבעה דרכים ואשירה בשלשה: בכריתה ובגידוע ובשריפה!
לעניין טומאת ע"ז ראו ע"ז ג ו. ר' עקיבא מטמא ע"ז במשא, כטומאת הנידה. הדרשות על תהלים וישעיה הן של ת"ק, הרואה את הע"ז כמתה, ולכן מדמה אותה לשרץ מת. |
מטמא כשרץ, שנאמר (דברים ז, כו) "שקץ תשקצנו...
ר' עקיבה אומר: כנדה שנאמר (ישעיה ל, כב) "תזרם כמו דוה"
מטמא באהל שנאמר (תהלים קו, כח) "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים"
(ישעיה ח, יט) "הלא עם אל אלהיו ידרש... אל המתים"
כו ג[עריכה]
"ואבדתם את שמם" - שנה את שמם; שמעת ששמם בריה - קרא שמם גלליא
שמעת שמה פני בעל - קרא שמה פני כלב שמעת שמם עין כוס - קרא שמה עין קוץ
ר' בניה אומר כתוב אחד אומר אבד
כו טו[עריכה]
על דברים יב כז
"ועשית עולותיך הבשר והדם" ר' ליעזר אומר: שומע אני אם אין בשר אין דם?
תלמוד לומר (ויקרא יז, ו) "וזרק הכהן את הדם" הא אם אין בשר - יש דם!
כו יו[עריכה]
ר' יהושע אומר "וזרק הכהן את הדם", שומע אני אם אין בשר יש דם? תלמוד לומר "ועשית עולתיך הבשר והדם"
הא אם אין בשר אין דם
כו יז[עריכה]
מיכן היה ר' ליעזר אומר אם אין דם אין בשר, ואף על פי שאין בשר יש דם!
אם אין קומץ אין שירים, אף על פי שאין שירים יש קומץ!
ר' יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם! אם אין קומץ אין שירים, אם אין שירים אין קומץ!
כו יח[עריכה]
ר' נתן אומר: אינו צריך! והלא כבר נאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל"!
מה תלמוד לומר "ועשית עולתיך הבשר והדם"?
אלא להבא את הבכור והמעשר והפסח, שיטענו שפיכה אחת - מה שלא שמענו בכל התורה
כו יט[עריכה]
על דברים יב כח
"שמור ושמעת את..." למה נאמר?
לפי שהוא אומר (דברים ו, ג) "ושמעת ישראל ושמרת לעשות", אין לי אלא שהו מקבל שכר על השמירה
ועל השמיעה מנין? תלמוד לומר "שמור ושמעת"! על העשיה מנין? תלמוד לומר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם..."
כו כ[עריכה]
על התלמוד מנין? תלמוד לומר (דברים ה, א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"
על הלימוד מנין? תלמוד לומר (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם..."
כו כא[עריכה]
אם נדר עולה – מחייבים אותו גם בנסכים, אפילו אם נדר בפירוש שאינו מביא אותם – כי "עולה" תמיד כוללת נסכים. מדובר בקנס המיועד להנחיל לנודר את התורה; וראו מנחות ז ה. |
"שמור ושמעת", אמר הרי עלי עולה! אמרו לו: הבא נסכיה! אמר: אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר!
שומע אני יהא פטור? תלמוד לומר "שמור ושמעת": שמור מה שבידך, וסופך ללמוד לעתיד!
כו כב[עריכה]
"שמור ושמעת", אמר הרי אני נזיר, על מנת שאהא שותה ביין ומטמא למתים!
אמרו לו הוי יודע שהנזיר אסור לשתות ביין וליטמא למתים! אמר: אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר!
שומע אני יהא פטור? תלמוד לומר "שמור ושמעת": שמור מה שבידך, וסופך ללמוד לעתיד!
כו כג[עריכה]
"שמור ושמעת": אם שמרת מה ששמעת - סופך לשמור מה שלא שמעת
אם שמעת מעט - סופך לשמוע הרבה; אם שמרת מעט - סופך לשמור הרבה!
כו כד[עריכה]
"שמור ושמעת..." מגיד שאדם זוכה בתלמוד תורה לו ולדורותיו, ולדורות דורותיו - עד סוף כל הדורות!
כו כה[עריכה]
"כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך" - הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם!
ויש שמחליפין בדברים: הטוב בעיני אדם, והישר בעיני שמים
ודבר אחר "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך" - לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני ה' אלהיך
ודבר אחר "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך" - הרי זו אזהרה לבית דין
לא א[עריכה]
על דברים יב כט
"כי יכרית ה' אלהיך את הגוים...", הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם
בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות - הן באין לירש את ארצם
לא ב[עריכה]
"וירשת אותם", במה? – "וישבת בארצם", בחזקה! נמצינו למדין שהקרקעות נקנין בחזקה, ומטלטלין – במשיכה!
לא ג[עריכה]
ראו תוספתא אהלות יח א: דרכי היהודים העולים (לרגל) העוברות בחו"ל אינן טמאות בטומאת ארץ העמים, כי ההליכה של עולי בבל בדרכים אלו נחשבת כחזקה; וראו מדרש תנאים לדברים יט א. |
לפי דרכינו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים!
לא ד[עריכה]
ראו ספרי פ: היתר להמשיך לכבוש את המקומות הבלתי מיושבים בא"י ולהקים שם ערי מגורים, ולגור בערים המיושבות שעבדו בהן ע"ז. יש צורך בפסוק שלנו וגם בפסוק דברים יט א. |
"וירשת אותם וישבת בארצם", למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים יט, א) "וירשתם וישבת בעריהם"
אין לי אלא ערים, שמצאו וישבו; מנין שאם רוצים לכבוש יכבושו? תלמוד לומר "וישבת בארצם", מכל מקום
אני אקרא "וישבת בארצם" - אחד ערים ואחד בתים במשמע, ומה תלמוד לומר "וישבת בעריהם ובבתיהם"?
אלא שלא ליתן פתחון פה לישראל: ארצות, שלא נתלכלכו בעבודה זרה מותרות; אבל ערים, שנתלכלכו בעבדה זרה - יהו אסורים!
תלמוד לומר "וישבת בעריהם ובבתיהם"; עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו - לא שמענו!
לא ה[עריכה]
ראו משלי ו ב, שם כתוב "נוקשת באמרי פיך". גם כאן תנקש - תלכד, אבל לאו דווקא בדבריך, אלא בחיקוי מעשיהם, וראו ספרי פא. |
על דברים יב ל
"השמר לך פן תנקש אחריהם" - אמר להם: הזהר שלא תלכד בדבריך
שאין נקישה בכל מקום אלא לכידה, שנאמר (תהלים קט, יא) "ינקש נושה לכל אשר לו"
ואומר (ישעיה כח, יג) "למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו"
לא ו[עריכה]
ראו ספרא קדושים פרק יב, יד הגליית עובדי ע"ז מא"י חלה גם על ישראל, כדי שלא תהיה לאומות טענה שמשוא פנים יש בדבר. במשל שבהמשך מדובר על תכונה איננטית של א"י, ולא על שיקול של הקב"ה. |
"אחרי השמדם מפניך", אמר להם: הזהרו שלא תתנו פתחון פה לאומות העולם לומר
מפני מה הגלנו המקום מארצו? לא שהיינו עובדים עבדה זרה? והרי עמו עובדי עבדה זרה - ויושבים עליה, ומשא פנים יש בדבר!
מושלו: משל למה הדבר דומה? לבן מלכים שהיו מאכילין אותו דבר שאי אפשר לו ואינו עומד בתוך מעיו מקיאו ויוצא
כך ארץ ישראל אינה כשאר כל הארצות, ואינה מקבלת עובדי עבדה זרה
שנאמר (ויקרא יח, כח) "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה"
לא ז[עריכה]
שילוב של שני פסוקים התומכים בדרשה הקודמת. |
כי את כל התועבות האל עשו..." (ויקרא יח, כז) "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם..." (ויקרא כ, כד)
לא ח[עריכה]
הנסיון מראה שאין קשר מיידי בין עבודה זרה לבין גלות: אבותינו חטאו וישבו בארץ, וההסבר הוא משום מניעת חילול ה'; גם הגויים בחו"ל עובדים ע"ז וחיים על אדמתם, וכאן ההסבר הוא הברית עם נח, אבל הברית הזאת תלויה בקיום יום ולילה, וקיומם של יום ולילה הוא זמני – עד ביאת המשיח, ואז תתבטל הברית ויגלו כולם! |
שמא תאמרו אבותינו חטאו - ומחלת להם! אנו כיוצא בהן! אמרת: לא מחלתי להם אלא שלא יתחלל שמי בעולם
שנאמר (במדבר י"ד, י"ד-כ') "ואמרו אל יושב הארץ הזאת... והמתה את העם הזה...
מבלתי יכולת ה'... ועתה יגדל נא... ה' ארך אפים... סלח נא לעון... ויאמר ה'..."
שמא תאמרו, מפני מה גוים, עובדי עבדה זרה, עובדים לאלילים ומשתחוים לעצבים חיים?
בזכותו של נח, שנאמר (בראשית ח, כב) "עוד כל ימי הארץ..." אמרתי תהא הברית הזאת בטלה משישבות יום ולילה!
שנאמר "עוד כל ימי הארץ", (זכריה יד, ז) "והיה יום אחד הוא יודע לה'..."
לא ט[עריכה]
זכות אבות אינה עומדת לישראל, בניגוד לספרי צו ולספרי קפד "הכל בזכות אבותיך"! וראו בשני המקומות הנ"ל שמדובר גם בזכות המצוות. |
והרי הדבר קל וחומר: ומה אם גוים עובדי עבדה זרה, חיים בזכותו של נח - אנו לא נחיה בזכות אברהם יצחק ויעקב?
תלמוד לומר (דברים יט, ט) "כי תשמור את כל המצוה הזאת"! בשכר מצוה אתם חיים, אין אתם חיים בזכות אבות!
לא י[עריכה]
"ופן תדרש לאלהיהם..." שלא תאמר הואיל וגוים נוחרים ומעקרים ומקריבים שקצים ורמשים לעבדה זרה שלהן נעשה כן גם אנו!
תלמוד לומר "לא תעשה כן לה' אלהיך"
לא יא[עריכה]
הדגמה של תועבות הגויים, שהם מצפים לשכר על הקרבת בניהם, והקב"ה מביא עליהם עונש על הרצח הכרוך בכך. |
על דברים יב לא
אם באת לעשות כמעשיהן - ראה דקדוק מצות שציויתים מראש (בראשית ט, ו) "שופך דם האדם"
דבר שהן סבורין שהן זכין בו - הם מתחייבין בו, שנאמר (דברים יב, לא) "כי גם את בניהם ואת בנותיהם..."
לא יב[עריכה]
דרשה הקושרת את סוף פרק יב, שבו נאסר עלינו לעשות כתועבות הגויים – לבין תחילת פרק יג. |
על דברים יג א
שמא תאמרו, במה נהא עסוקין? תלמוד לומר "את כל הדבר אשר אני..."
לא יג[עריכה]
ראה ד[עריכה]
על דברים יג יד
וכי מנין יצאו? אלא שיצאו מתחת כנפי השכינה ופרקו עול שמים מעליהם
"אנשים" להוציא את הנשים, דברי ר' ישמעאל
ר' עקיבא אומר "מקרבך" - להוציא [בספר]
"וידיחו את יושבי עירם" - שאינן נהרגין עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, ועד שידחו רוב העיר
מדיחין אמרת מדיחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה.
ר' יהודה "ושאלת" ועד רוב השבט
ראה ז[עריכה]
ההדחה היא בלשון רבים, ומכוונת לכל אנשי העיר; ראו מדרש תנאים שם. |
"נלכה נעבדה אלהים אחרים" וגו'
ראה ח[עריכה]
על דברים יג טו
"ודרשת וחקרת" ודרשת מן התורה, וחקרת מן העדים, ושאלת מן התלמידים,
"היטב" נאמר כאן "היטיב" ונאמר להלן (דברים יז, ד) "היטיב"; מה היטיב שנאמר להלן, בשבע חקירות
אף היטב שנאמר כאן, בשבע חקירות
מה להלן, בשני עדים הכתוב מדבר - אף כאן, בשני עדים הכתוב מדבר!
ראה ט[עריכה]
"והנה אמת - להוציא את הספק. "נכון הדבר" שתהא עדותן מכוונת
"נעשתה התועבה הזאת" למה נאמר? לפי שנאמר "הכה תכה...", שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים?
תלמוד לומר "נעשתה התועבה הזאת בקרבך", העוברין בלבד!
ראה י[עריכה]
על דברים יג טז
"הכה תכה" – רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה? תלמד לומר "ו[נתן לך רחמים וריחמך"]
ראה יא[עריכה]
ראה יב[עריכה]
"את יושבי העיר ההוא" עד שתהא ישיבתה בתיקנה, במקום שהושיבה יהושע בן נון
"לפי חרב" - לא בחצים ולא ברמחים, ולא בראשו של סייף אלא בפיו
תלמוד לומר "לפי"
ראה יג[עריכה]
יושבי הכפרים שסייעו לאנשי העיר לעבוד ע"ז נמנים עם אנשי העיר לעניין רוב, אבל שיירה שהיתה בעיר אינה נחשבת כחלק ממנה; וראו ספרי צד. |
"החרם אותה" להביא את מסעיה; משמע מביא את מסייעיה ומביא נכסי שירה שיש בתוכה?
תלמוד לומר "ואת כל שללה", להוציא נכסי שירה שיש בתוכה
ראה יד[עריכה]
"ואת כל אשר בה" - להביא נכסי צדיקים שיש בתוכה!
יכול אף שבחוצה לה? תלמוד לומר "ואת כל שללה"!
ראה טו[עריכה]
ראה יו[עריכה]
ראו סנהדרין י ה. |
מיכן אמרו נכסי צדיקים שיש בתוכה אובדין, ושבחוצה לה פליטין
נכסי רשעים בין בתוכה בין מחוצה לה אובדין!
רבי שמעון בן יוחי אומר: מפני מה אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין?
שגרמו להן לצדיקים לדור ביני רשעים. והרי דברים קל וחומר
ומה אם נכסין, שאין בהן דעת, על שגרמו להן לצדיקים לדור ביני רשעים, אמר המקום שיהו בשרפה
אדם שהוא גורם לחבירו ומטהו מדרך החיים לדרך המות - על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשריפה!
ראה יז[עריכה]
"ואת בהמתה לפי חרב" (פס' טז) למה נאמר? לפי שנאמר "ושרפת באש" (פס' יז)
שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים בין דבר שאין בו רוח חיים? תלמוד לומר "בהמתה"
בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד, אלא מה בהמה מיוחדת, שיש בה רוח חיים, ואינה נידונת אלא בסיף
אף כל דבר שיש בו רוח חיים, לא יהא נידון אלא בסיף!
ראה יח[עריכה]
"ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה", למה נאמר? לפי שהוא אומר "ושרפת באש..."
שומע אני בין שלל שדרכו להקבץ ובין שלל שאין דרכו להקבץ? תלמוד לומר "ואת שללה תקבוץ"
לא שלל שאין דרך להקבץ
ראה יט[עריכה]
ראה כ[עריכה]
ראו שם. |
"כליל לה' אלהיך" אמר ר' שמעון אם אתה עושה דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליך כאלו הקרבת עולה!
ראה כא[עריכה]
אפלו עות
ראה כב[עריכה]
מכאן אמרו אלנות מחוברין שבתוכה מותרין, ותלושין אסורין. בורות שיחין ומערות מותרין
שאמרה תורה ["תקבוץ".]
ראה כג[עריכה]
דבר אחר "כליל לה' אלהיך", שומע אני ישרפנה בראש המזבח?
תלמוד לומר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה" מה העיר, במקומה - אף שללה במקומה
ומה אני מקיים "כליל" בעיר הנדחת? אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם
שנאמר "ודרך רשעים יעות - ימלך ה' לעולם..." (תהלים קמו, ט) "שני רשעים שברת" (תהלים ג, ח)
ראה כד[עריכה]
"והיתה תל עולם" שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה?
תלמוד לומר "לא תבנה עוד" לא תעשה אפלו גנות ופרדסים, דברי ר' יוסי הגלילי.
ראה כה[עריכה]
ראו שם. |
ר' עקיבא אומר "לא תבנה עוד" כמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדיסים!
ראה כו[עריכה]
ר' יוסי ור' יהושע בן קרחה אומרים: "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו" (יהושע ו, כו)
ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה 'יריחו' אמר היה שגג
ראה כז[עריכה]
ראה כח[עריכה]
ראה כט[עריכה]
מחלוקת האם הורגים גם את הקטנים שבעיר הנידחת, שעלולים לנסות להפעיל את גאולת הדם כשיגדלו; וראו תוספתא סנהדרין יד א. |
אין מקיימין את הטפלין לגאל אבא חנן אומר "בנים לא יומתו..." בעיר הנדחת הכתוב מדבר ונאמר הריב
ראה ל[עריכה]
"כאשר נשבע לאבותיך" - כדגי הים וככוכבי השמים לרוב "כי תשמע בקול ה' אלהיך"