ביאור:משנה אבות פרק ד

זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ר"ה תענית מגילה מו"ק חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: ב"ק ב"מ ב"ב סנהדרין מכות שבועות עדיות ע"ז אבות הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

---

מתורתם של תלמידי ר' עקיבא

משנה א

ראו ביאור:הפרדוקסים במסכת אבות ד א

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט): "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי".

איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז): "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר."

איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך".

"אשריך" - בעולם הזה, "וטוב לך" - לעולם הבא.

איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א ב): "כי מכבדי אכבד, ובזי יקלו":

משנה ב

בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [ כבחמורה ], ובורח מן העברה.

השוו לעיל ב, א. הסיבה שבגללה הורה רבי להזהר במצווה קלה היא שאין אתה יודע מתן שכרה. בן עזאי אומר ששכר מצוה - מצוה, ולכן יש לרוץ אליה.

שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה.

ששכר מצוה - מצוה, ושכר עברה - עברה:

משנה ג

הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר,

שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום:

משנה ד

ר' לויטס ממשיך את דברי בן עזאי: שניהם עוסקים בכבוד לכל אדם.

רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הוי שפל רוח,

שתקות אנוש רמה (על פי הרכבת פסוקים: איוב יד, יט ואיוב כה, ו).

רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כל המחלל שם שמים בסתר - נפרעין ממנו בגלוי.

אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם:

משנה ה

רבי ישמעאל [בנו] אומר: הלומד תורה על מנת ללמד - מספיקין בידו ללמוד וללמד.

והלומד על מנת לעשות - מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

רבי צדוק אומר: אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם.

וכך היה הלל אומר: "ודאשתמש בתגא - חלף" (לעיל א, יג).

הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה - נוטל חייו מן העולם:

משנה ו

משניות ה-ו עוסקות בטעמים לגיטימיים ובלתי לגיטימיים ללימוד תורה.

רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה - גופוהוא עצמו מכובד על הבריות.

וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות:

משנה ז

רבי ישמעאל בנו אומר: החושך עצמו מן הדין - פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.

והגס לבו בהוראה - שוטה רשע וגס רוח:

משנה ח

ר' ישמעאל עוסק בענייני הדין, ומבטא יראת הוראה. והשוו לעיל פרק א משנה ח

הוא היה אומר: אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחדהוא הקב"ה.

ואל תאמר "קבלו דעתי"כשאתה יושב בראש בית דין אל תלחץ על שאר הדיינים לקבל את דעתך, שהן רשאין ולא אתה:

משנה ט

רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקימה מעושר.

וכל המבטל את התורה מעושר - סופו לבטלה מעוני:

משנה י

ראו ביאור על משנה זו בתניא חלק א ל. משניות ט-י עוסקות בעושר.

רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה.

והוי שפל רוח בפני כל אדם.

ואם בטלת מן התורה - יש לך בטלים הרבה כנגדך.

ואם עמלת בתורה - יש [לו] שכר הרבה לתן לך:

משנה יא

רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת - קונה לו פרקליט אחד.

והעובר עברה אחת - קונה לו קטיגור אחד.

תשובה ומעשים טובים - כתריסכמו מגן בפני הפורענות.

רבי יוחנן הסנדלר אומר: כל כנסיה שהיא לשם שמים - סופה להתקים.

ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקים:

משנה יב

רבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך

וכבוד חברך - כמורא רבך,

ומורא רבך - כמורא שמים:

משנה יג

על האחריות בלימוד התורה. על חשיבות השם הטוב לעומת שלושת מוסדות ההנהגה.

רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.

רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות,

וכתר שם טוב עולה על גביהן:

משנה יד

רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך,

איך ללמוד תורה

שחבריך יקימוה בידך. "ואל בינתך אל תשען" (משלי ג, ה):

משנה טו

רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים.

ראו לעיל משנה ג, ומשנה יד.

רבי מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם.

והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים:

משנה טז

רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.

התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין:

משנה יז

הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי העולם הבא.

על עולם הזה ועולם הבא.

ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא - מכל חיי העולם הזה:

משנה יח

רבי שמעון בן אלעזר אומר:

אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו,

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:

משנה יט

שמואל הקטן אומר: (משלי כד) בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך,

פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו:

משנה כ

משנה זו מתפרשת בדרך כלל כעידוד ללימוד בזמן הילדות. אבל ניתן לפרשה גם להפך, כאיפיון של הלומד המבוגר שמביא עימו לתורתו נסיון חיים רב.

אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על ניר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על ניר מחוק.

רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו.

מחלוקת בעניין הזקנה: לדעת ר' יוסי היא מבטיחה בשלות, ולדעת רבי לא.

והלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן.

רבי אומר: אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.

יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפלו חדש אין בו:

משנה כא

רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

משנה כב

הוא היה אומר: הילודים - למות, והמתים - להחיות, והחיים - לדון.

לידע להודיע ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין,

הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון.

ברוך הוא, שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו.

הביטוי "ברוך הוא" הוא נוסחה של סיום הלימוד, והוא מרמז על סיום המסכת בנקודה זו בעבר.

ודע שהכל לפי החשבון.

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך,

שעל כרחך אתה נוצר, [ ועל כרחך אתה נולד ], ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת,

ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: