ביאור:יהושע טו יט
יהושע טו יט: "וַתֹּאמֶר: תְּנָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם. וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע טו יט.
תְּנָה לִּי בְרָכָה[עריכה]
עכסה לא אומרת בפקודה וציווי: 'תן לי'. הוא אומרת בבקשה: 'תנה', 'אנה תן'.
לִּי בְרָכָה[עריכה]
המילה 'בְּרָכָה' מופיעה בלי דגש באות ב'.
- או שזה טעות כתיב, ועכסה אומרת: 'תנה לי בְּרָכָה'. במשמעות, תן לי ולא לאדם אחר או לבעלי.
- או שהיה צריך להיות כתוב: 'תנה לבְרָכָה', במשמעות, שתתקים ברכה, ואז אין דגש באות ב'.
לרוב המילה "בְרָכָה" משמשת במשמעות של מילים המביעות תקוה לטוב, עתיד מוצלח, איחול לטוב, ההפך מקללה, ככתוב: "וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (ביאור:בראשית יב ב).
- אולם במקרא המילה משמשת גם כנתינת רכוש בפועל, ככתוב: "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (ביאור:בראשית כד א).
- וגם ניתנת ירושה, ככתוב: "וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית כז ד), "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה, וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ" (ביאור:בראשית כז לה).
- כאן עכסה מבקשת מתנה לחתונתה, "נָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם".
בְּרֵכָה ולא בְּרָכָה[עריכה]
אולם קיימת אפשרות שהניקוד אינו נכון, הן הניקוד נוסף מאות שנים מאוחר יותר, והוא עצמו רק פרוש שאינו מחייב.
- לא מדובר על 'בְּרָכָה', איחול לטובה.
- אלא מדובר על 'בְּרֵכָה', מאגר מים, ולכן מופיעה המילה "לִּי", וכך למעשה עכסה מיד מסבירה שהיא רוצה מקור למים.
כמובן ששני הפרושים נכונים ביחד, כי ברכת מים, מביאה ברכה והצלחה למחיה.
כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם[עריכה]
כלב רצה לכבוש את "קִרְיַת סֵפֶר" היא "דְּבִר" שהיתה מדרום לחברון, וגם רצה לחתן את ילדתו "עַכְסָה".
כלב הציע תחרות לקציניו, והקצין שיכבוש את העיר יזכה בידה של עכסה ובזכות להיות חתן שלו.
כלב לא אמר שהקצין שיכבוש את העיר יקבל את העיר כרכושו, או שנדוניתה של עכסה תהיה העיר. בכל מלחמות יהושע לא נאמר שהכובש לקח את העיר לנחלת שבטו. אלוהים הורה שהארץ תחולק לנחלות לפי גודל המשפחות, והשבטים והמשפחות יקבלו את חלקם בהגרלה.
לפי ההמשך נראה כאילו שכלב התכוון לתת את העיר לעכסה ובעלה, אולם זה קרה רק בגלל שעתניאל לחץ על עכסה לדרוש את העיר והשדה מכלב בן יפונה (ביאור:יהושע טו יח), וכלב הסכים.
עכסה בכוונה צנחה מהחמור והבהילה את כלב שהיא חולה או סובלת מצמא. היא תמות והוא ברשלנותו לא יוכל לקיים את הבטחתו לתת אותה לכובש העיר. כלב שאל את עכסה "מַה לָּךְ" (ביאור:יהושע טו יח) וכך פתח בפניה את הרשות לבקש.
עכסה קובעת עובדה: "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי"
- היא קובעת שכלב נתן לה נדוניה את ארץ הנגב. בעלה עתניאל מקבל רק אותה.
- היא קובעת שהנדוניה כוללת את העיר ואת השדות סביבה, כפי עתניאל בקש ממנה לעשות.
- הארץ היא לא כל כך טובה כי היא ארץ מדברית בנגב, וזאת למעשה מתנה נחותה שאולי היא תסרב לקבל, וכדי להפוך אותה לארץ זבת חלב ודבש, היא חייבת לקבל גם זכות למים.
כלב לא מגיב לעניין העיר והשדה הכלולים ב" אֶרֶץ הַנֶּגֶב", לכן בגלל שהוא לא סתר את דבריה, עכסה זכתה בעיר ובשדות סביבה.
עכסה מסבירה את דרישותיה; "נָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם"
גֻּלֹּת מָיִם[עריכה]
"גֻּלֹּת מָיִם" אינה ברורה. האם המילה מהשורש 'גלל' עגול, או מהשורש 'גלה' התגלה, נראה.
- לרוב משתמשים במילה הזאת כראש עמוד מפואר, הגולה בראשו, ככתוב: "עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים" (מלכים א ז מא).
- האם מדובר במעין שנובע מההר. האם הכוונה למערה עגולה שנוצרה סביב פי המעין, והמים זורמים החוצה לבריכה וממנה לנחל?
- האם מדובר בבור מים עגול, עמוקף ורחב, ששם נאגרים מי השטפונות בנגב. לבור כזה נזרק יוסף ככתוב: "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (ביאור:בראשית לז כד).
- או שמדובר בבאר חפורה עמוק עד מי תהום.
וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת[עריכה]
אם המילה "גֻּלֹּת" זה מעיין, בור או ברכה זה לא כל כך משנה.
מה שחשוב שכלב נתן לה מקור מים בראש ההר וגם בתחתית ההר. כך למעשה הוא נתן לה את כל המים שירדו על ההר ונאספו בבורות או בקרקע ונבעו במעין.
המילה "עִלִּיּוֹת" והמילה "תַּחְתִּיּוֹת" מופיעות בצורת הרבים. כלומר כלב נתן לעכסה הרבה גולות ולא רק אחת למעלה ואחת למטה. את כל מקורות המים בהר סביב לעיר הוא נתן לה.
כלב נתן לעכסה את כל המים מההר, ואדם בהמשך העמק לא יכול לבוא בטענות שעכסה שואבת יותר מדי מים, וכמות המים שלו ירדה, כפי שטענו רועי הצאן של גרר נגד יצחק שחפר באר ומצא מים וזה פגע בהם בתחתית הנחל, ככתוב: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר: לָנוּ הַמָּיִם" (ביאור:בראשית כו כ).
לרוב הגשם הכבד הוא בראשי ההרים, וכך הבורות למעלה מתמלאים ראשונים, ואחר כך העודפים זורמים ומצטברים בברות שתבחתית ההר. כאשר המים נספגים בקרקע הוא מופיעים בתחתית ההר באיחור זמן, כיוון שלוקח זמן למים לנוע ולחלחל בקרקע. כך כאשר כלב העניק לעכסה את מקורות המים בראש ההר, ובתחתית ההר הוא כיסה את כל תקופת השנה בהם ניתן לקחת מים ממעינות או בורות. כלב נתן לה כמות גדולה למשך מספר רב של ימים בשנה.
קל יותר להביא מים מהבורות בראש ההר שקרובים לעיר. לכן עדיף למלא אותם ראשונים ובהרבה מים.
בזכות המים שעכסה קיבלה, העיר שלה תשגש, ילדיה יהנו מארצם, וכך תהיה לה ברכה.