ביאור:בראשית לח יח
בראשית לח יח: "וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח יח.
וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ[עריכה]
תשלום?[עריכה]
ליהודה אין במה לשלם. אין לו כסף או גדי, אבל יש לו דברים בעלי ערך רב, דברים אישיים שהוא נושא איתו כל הזמן. לא ברור שתמר ידעה שליהודה לא יהיה כסף. גם אם הוא היה משלם היא היתה מסמנת את התשלום ומזכירה לו. אבל למזלה לא היה ליהודה דבר בשווי ערך של גדי בכיסו.
כל השיחה היא אודות הערבון לתשלום. תמר שאלה מה יהיה התשלום, אבל לא נאמר שהיא הסכימה לתשלום עצמו כתנאי לשכיבה. תמר למעשה לא קיבלה ממנו תשלום, כי יהודה העדיף להפסיק לחפש אותה, ואת הערבון היא השיבה, כך שיהודה לא שכב עם זונה בתשלום והוא נשא אותה לאישה בביאה, לאחר שהוא ביקש לבוא אליה. יהודה לא הבין שהוא הציע לייבם אותה והיא הסכימה ללא תשלום, כמובן במרמה, אבל זה לא עזר ליעקב כאשר לבן חיתן לו את לאה (ביאור:בראשית כט כה). תמר עשתה ליהודה, מה שיהודה עשה לה כאשר הוא אמר לה לחכות עד ששלה יגדל, אבל למעשה הוא לא הבטיח לתת לה את שלה כאשר שלה יגדל (ביאור:בראשית לח יא).
חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ[עריכה]
תמר בקשה את סמלי רום מעמדו - כל אלו היו אישיים ליהודה ומסמלים אותו ואת כבודו. כבוד זה יוענק לבכורו, ואת זה תמר טוענת שמגיע לה, לפחות בצורה זמנית.
קשה לדעת אם תמר חשבה שהיא תשתמש בסמלים האלו כדי להציל את נפשה, אולם סביר שהיא ידעה שאם היא תכנס להריון הדבר יוודע ויהודה יכעס.
- חֹתָמְךָ - טבעת הכבוד של יהודה, סימן מזהה, סימן של שלטון ושררה בביתו, כככתוב: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ" (ביאור:בראשית מא מב).
- וּפְתִילֶךָ - החגורה שיהודה השתמש לקשור את בגדו. הפתיל היה קישוט יפה, צבעוני, עם קשרים מיוחדים.
- וּמַטְּךָ - לבטח יהודה רכש מטה מגולף. המטה הזה היה כמו שרביט הזהב של אחשורש, או המטה של משה, שבו הוא עשה את פקודות אדוני.
תמר הסירה מיהודה את כל אותות מעלתו והשאירה אותו כאדם פשוט. יהודה הסכים. הוא היה בטוח שהוא ישלח את הגדי ויקבל חזרה את רכושו היקר. יהודה לא רצה לעמוד על המקח ולהשאיר ערבון קטן יותר. יהודה היה בטוח בעצמו, ולא רצה להראות שללא אותות השלטון שלו הוא חסר ערך.
יהודה זכר איך לקחו ליוסף את כותנתו והילד הפך לעבד. כאן יהודה ישאר יהודה התקיף, גם ללא קישוטים.
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ[עריכה]
אדם נושא אישה באחת משלושה דרכים: בכסף ובשטר ובביאה. היבמה נקנית בביאה (ירושלמי קידושין א א). חז"ל קבעו שיבמה הופכת לאשת האיש בין אם היתה רמיה, טעות, שגיאה, חוסר ידיעה או כל תרוץ אחר. כל ביאה שהיא הופכת את היבמה לאשת הקרוב (יבמות נג ב). כך חשבה תמר כאשר היא אמרה: "כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לח יד) ולא רק ליבום. רמאות אינה מבטלת את הנשואין, הן לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה בחושך, יעקב בא אליה ולא היה יכול לטעון שהיא לא אשתו (ביאור:בראשית כט כה).
יהודה היה יכול בקלות לבקש ממנה להסיר את הצעיף ולוודא את זהותה.יתכן שיהודה חשב שהוא נושא אישה בביאה, אבל ביאה לזונה בתשלום לא נחשבת לביאה. אולם למעשה יהודה לא שילם, כי יהודה לא הגיש את הגדי, וקיבל חזרה את הערבון. יהודה עשה נסיון לשלם, אולם הנסיון נכשל. הוא החליט שעדיף לא להתאמץ כי "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (ביאור:בראשית לח כג), ולא לפרסם בערים שהאישה שמחזיקה בחפציו מוזמנת לבוא ולקבל את הגדי שלה. הוא ידע שאנשי העיר עוינים את הקדשה, ככתוב: "אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה" (ביאור:בראשית לח כב), וייתכן שהיא היתה צריכה לזוז. יהודה ידע שהערבון בידיה אינו תשלום, כי הוא ידע שאם היא תנסה למכור את החפצים שהוא איבד, יאשימו אותה בגנבה ויהרגו אותה.
כיוון שהוא לא התאמץ, הרי כאילו שהוא לא שילם והפר את הבטחתו וכך הוא נשא אותה בביאה, אפילו אם היא לא היתה יבמתו.
לאחר שהוא בא אליה, היא יכלה להודיע לו מה קרה ולדרוש שהיא אישתו.
דבר כזה היה מסוכן, כי הוא יכול לקחת בכוח את הערבון, ולטעון שהוא בכלל לא מכיר אותה, ומעולם לא בא אליה. כמובן, הוא גם יכול להרוג אותה, וחוץ מחירה, שתמיד יעיד לטובתו, אין אף עד נוסף.
ויעזוב יהודה וחירה וילכו לגז בתמנתה[עריכה]
יהודה לא הרגיש ולא נתן חשיבות לעובדה שהאישה לא בקשה פרטים על הגדי, כגון: גיל, משקל, צבע, מין. יהודה היה צריך להבין שהגדי לא מעניין אותה, והיא לא תתאמץ לקבל אותו.
שגיאה גדולה עשה יהודה שעזב את הערבון ללא שמירה. חירה רעהו היה איתו (ביאור:בראשית לח יב), כי הוא ידע לאיפה ללכת לחפש את הקדשה. אם יהודה היה משאיר אותו עם תמר, ממשיך לבד ושולח נער אחר עם הגדי, חירה היה מוודא שתמר תקבל את הגדי שלה ותאבד את ערבון, או שחירה היה לומד מי היא האישה הזאת. כמובן כל אחד חכם לאחר המעשה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מנסיונם.
וַתַּהַר לוֹ[עריכה]
מפתיע שמפעם אחת, בדיוק בחמשת הימים הקריטיים של המחזור, תמר נכנסה להריון עם תאומים לא זהים.
- ייתכן שבמזל תמר נכנסה להריון בדיוק ביום הזה.
- ייתכן שהיתה פה יד אלוהים לעזור לתמר וליהודה.
- ייתכן שאחרי שתמר שכבה עם יהודה, היא שכבה עם איש אחר מספר פעמים, כי יהודה לא היה מסוגל לדעת אם הילוד הוא שלו או לא, ולכן הוגד ליהודה שתמר זנתה.
- ייתכן שתמר פירסמה שהיא בהריון, למרות שהיא לא היתה בהריון, וכאשר היא הודיעה ליהודה שהוא שכב איתה, יהודה לקח אותה לאישה, שכב איתה מספר פעמים, ואז היא נכנסה להריון.
בהמשך נאמר: "וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים" (ביאור:בראשית לח כד). האשמה כזו יכולה להביא עונש מוות למאשים ללא הוכחה, לפי חוקי חמורבי מספר 1. הכתוב אומר שאחרי שלושה חודשים הוגד ליהודה שתמר בהריון (ביאור:בראשית לח כד). בשלב זה ההריון עדיין לא נראה, אבל קיימים סימנים שהאשה בהריון וסובלת, במיוחד שהיו לה תאומים. כך שאפשר שהעובדה שתמר בהריון התפרסמה בין המשרתות של תמר. מהכתוב לא נאמר שתמר לא זנתה באמת בנוסף ליהודה.