ביאור:בבלי סנהדרין דף ק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה [1].
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה, כי הוה חזי בה טעמא להיתירא - אמר להו: "תחזו דקא שרינא לכו עורבא" [2]; כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא - אמר להו "תחזו דקא אסרנא לכו יונה"!
רב פפא אמר: כגון דאמר "הני רבנן"!? [3]
רב פפא אישתלי, ואמר: כגון הני רבנן - ואיתיב בתעניתא.
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה; כי מטו מגילת אסתר, אמרי "הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת"! אמר להו [רב יהודה]: כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא!
רב נחמן אמר: זה הקורא רבו בשמו, דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו [5], שנאמר (מלכים ב ח ה) [ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת והנה האשה אשר החיה את בנה צעקת אל המלך על ביתה ועל שדה] ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים [6] ועליו כל מיני מגדים [7], שנאמר (יחזקאל מז יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר [8] כי מימיו מן המקדש [המה] יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.
אמר ליה ההוא סבא: יישר [9]!
וכן אמר רבי יוחנן: יישר! [10]
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: כי האי גונא - [11] מיחזי אפקרותא?
אמר ליה: הא האי - סיועי קא מסייע לך; אלא אי שמיע לך - הא שמיע לך: כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר (ישעיהו נד יב) ושמתי כדכוד [12] שמשותיך [13] ושעריך לאבני אקדח [14] [וכל גבולך לאבני חפץ].
לגלג עליו [15] אותו תלמיד [16], אמר: השתא כביעתא דצילצלא [17] לא משכחינן, כולי האי משכחינן?
לימים הפליגה ספינתו בים; חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, אמר להו: הני למאן? אמרי: עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים!
כי הדר - אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש; אמר ליה: רבי דרוש! ולך נאה לדרוש: כשם שאמרת - כך ראיתי!
אמר לו: ריקה! אם לא ראית - לא האמנת! מלגלג על דברי חכמים אתה! יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות [18].
מיתבי (ויקרא כו כג) [אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם] ואולך אתכם קוממיות: רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון [19];
רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכותליו [20], שנאמר (תהלים קמד יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם [21] בנותינו [22] כזויות מחוטבות [23] תבנית היכל וגו' [24]
כי קאמר רבי יוחנן - לכוי דבי זיקא [25].
מאי 'ועלהו לתרופה'?
רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא: חד אמר להתיר פה של מעלה [26], וחד אמר להתיר פה של מטה [27].
איתמר נמי: חזקיה אמר: להתיר פה אילמין; בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות [28];
רבי יוחנן אמר: לתרופה ממש.
מאי 'לתרופה'?
רבי שמואל בר נחמני אמר: לתואר פנים של בעלי הפה.
דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר (שיר השירים ה טו) [שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז] מראהו כלבנון בחור כארזים [29].
אמר רבי תנחום ברבי חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם [30].
כי אתא רב דימי אמר: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו [31] שנאמר (תהלים סח כ) ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה
אמר ליה אביי: וכי אפשר לומר כן [32]? והלא כבר נאמר (ישעיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן [וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים]?
אמר: מאי טעמא? לא שכיחת באגדתא; דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: ’[עוקצין פ"ג מ"יב] עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא': 'יש' בגימטריא - תלת מאה ועשרה הוי [33].
תניא: רבי מאיר אומר: במדה שאדם מודד [34] - מודדין לו [35] דכתיב (ישעיהו כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה [הגה ברוחו הקשה ביום קדים]
אמר רבי יהושע: וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא [36] והכתיב (ישעיהו מ יב) [מי מדד בשעלו מים ו]שמים בזרת תכן [וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים], ואתה, אי אומר כן - איזו היא מדה מרובה? מדת טובה מרובה או מדת פורענות?
הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות; במדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח [פסוק כד] וימטר עליהם מן לאכול [ודגן שמים נתן למו], ובמידת פורענות הוא אומר (בראשית ז יא) [בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה] וארובות השמים נפתחו. במידת פורענות כתיב (ישעיהו סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר; והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה - מיד נכוה! אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם - כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן [37].
רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים וכו':
תנא: בספרי צדוקים [מינים] [38] [ברי"ף: בספרים שפירשו התורה נביאים וכתובים על פי דעתם ולא סמכו על מדרש חכמים כי יש בדבריהם צד מינות];
רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי [39].
אמר ליה אביי? מאי טעמא? אילימא משום דכתב [ביה] 'לא תינטוש גילדנא [40] מאודניה [41] דלא ליזיל משכיה לחבלא [42] אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצים [43]'?
- אי מפשטיה [44] - באורייתא נמי כתב (דברים כ יט) [כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה] לא תשחית את עצה [לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור]!
- אי מדרשא - אורח ארעא קא משמע לן: דלא ליבעול שלא כדרכה [45]!?
ואלא משום דכתיב [46]: 'בת לאביה מטמונת שוא; מפחדה לא יישן [47] בלילה: בקטנותה [48] - שמא תתפתה, בנערותה [49] - שמא תזנה, בגרה [50] - שמא לא תינשא [51], נישאת - שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים' - הא רבנן נמי אמרוה: 'אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות; אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות'!?
אלא משום דכתיב 'לא תעיל דויא [52] בלבך, דגברי גיברין קטל דויא'? - הא שלמה אמרה: (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישחנה [ודבר טוב ישמחנה]
רבי אמי ורבי אסי: חד אמר 'ישיחנה מדעתו' וחד אמר 'ישיחנה לאחרים';
ואלא משום דכתיב 'מנע רבים [53] מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך [54]?
והא רבי נמי אמרה, דתניא: רבי אומר: לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר (משלי יח כד) איש רֵעים [55] להתרועע [56] [ויש אהב דבק מאח]
אלא משום דכתיב 'זלדקן [57] - קורטמן [58]; עבדקן [59] - סכסן [60]; דנפח בכסיה [61] - לא צחי [62]; אמר [63] "במאי איכול לחמא [64]"? - לחמא סב מיניה [65]; מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה [66] - כולי עלמא לא יכלי ליה [67]' [68].
אמר רב יוסף: מילי מעלייתא דאית ביה - דרשינן להו [69]:
אשה טובה - מתנה טובה בחיק ירא אלהים; תנתן אשה רעה צרעת לבעלה.
מאי תקנתיה [70]? יגרשנה מביתו ויתרפא מצרעתו [71]
אשה יפה - אשרי בעלה מספר ימיו כפלים [72].
העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה; אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפיה - רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה [כמו משלי ז,כו];
רבים היו פצעי רוכל [73];
המרגילים לדבר ערוה [74] - [75] כניצוץ מבעיר גחלת [76] [77]; ככלוב [78] מלא עוף - כן בתיהם מלאים מרמה [79]
מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך;
רבים יהיו דורשי שלומך [80] - גלה סודך לאחד מאלף [81];
משוכבת חיקך שמור פתחי פיך;
אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום [82] [83] שמא למחר איננו [84] ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו [85];
כל ימי עני רעים [86] - בן סירא אומר: אף לילות - בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים [87].
[סימן: זירא, רבא, משרשיא, חנינא-טוביה, ינאי-יפה, יוחנן-מרחם, יהושע-מקצר]
אמר רבי זירא אמר רב: מאי דכתיב (משלי טו טו) כל ימי עני רעים - אלו בעלי תלמוד [88] - [סוף הפסוק:] וטוב לב משתה תמיד - אלו בעלי משנה [89] [## אולי משחק מילים בהחלפת האות ת באות נ].
רבא אמר: איפכא [90], והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא: מאי דכתיב (קהלת י ט) מסיע אבנים יעצב בהם - אלו בעלי משנה; [סוף הפסוק:] ובוקע עצים יסכן בם - אלו בעלי תלמוד [91].
רבי חנינא אומר: כל ימי עני רעים - זה מי שיש לו אשה רעה; וטוב לב משתה תמיד - זה שיש לו אשה טובה;
רבי ינאי אומר: כל ימי עני רעים - זה אסטניס; וטוב לב משתה תמיד - זה שדעתו יפה;
רבי יוחנן אמר: כל ימי עני רעים - זה רחמני; וטוב לב משתה תמיד - זה אכזרי
רבי יהושע בן לוי אמר: כל ימי עני רעים - זה
הערות[עריכה]
- ^ לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה
- ^ שהיתר זה אינו מצוי בתורה, אלא סופרים אמרוהו
- ^ כאדם שאומר: אותו תלמיד חכם? דלשון בזוי הוא זה, שהיה לו לומר 'רבותינו שבמקום פלוני'; לישנא אחרינא 'כגון דאמר הני רבנן': דכשהוא מספר שום דבר מרבנן - אומר "הני", ולשון גנאי הוא "הני"; אבל 'הנהו רבנן' אינו גנאי.
- ^ הפיסוק לילע - לפי המהרש"א; אך רש"י פירש: כי מטו מגלת אסתר. לתקן לה מטפחת, אמרי: "הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת" – כלומר: בלשון בעיא אמר ליה [אמרו ליה] לרב יהודה: הא ודאי לא צריכא מטפחת כגון האחרות! ולשון גנאי הוא: דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה כך: צריכה או אינה צריכה?
- ^ שאומר 'פלוני' ואינו אומר 'מורי רבי פלוני'
- ^ 'מעיין בית ה' יצא והשקה את נחל שטים' (יואל ד יח)
- ^ דינטר"ס בלע"ז: כל מיני פירות מתוקים
- ^ בכל חדש וחדש יתבשלו בו פירות
- ^ כדבריך; ורבי יוחנן נמי הכי קאמר כדאמרת [מ"ר]
- ^ ולא גרסינן 'וכן אמר רבי יוחנן יישר'.
- ^ מי
- ^ אבן טובה וכך שמה
- ^ חלונות שהשמש זורח בהם, כמו (תהלים פד יב) 'שמש ומגן' היינו שמש ממש
- ^ שהקב"ה חוקקן כבמקדח עד שחוקק בהם עשר ברום עשרים
- ^ אדרבי יוחנן דהיינו אפקרותא
- ^ דהיינו אפקרותא
- ^ עוף קטן
- ^ שמת; דאדם שמת נעשה גל של עצמות
- ^ כדאמרינן בחגיגה (דף יב.): שמיעטו הקב"ה והעמידו על מאה אמה, שנאמר 'ותשת עלי כפך' (תהלים קלט ה): 'כף' בגימטריא הכי הוי
- ^ שכך היה אורך כל ההיכל עם הכותלים, דכתיב (מלכים א ו ב) 'והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו', וכותל מזרח שש אמות, וכותל מערב שש אמות, ואמה אחת טרקסין = י"ג אמות; ואולם עשר אמה רוחב וכותל האולם שש - הרי כ"ט; ומאחורי האולם תא אחד רחבו שש וכתלו ה' - הרי מ', וס' אמה של אורך הבית - הרי מאה
- ^ כלומר בנים שלנו יהיו לעתיד כאילנות גבוהין מגודלים
- ^ ובנות שלנו
- ^ כלומר: ככותל ההיכל; מחוטבות כמו (דברים כט י) 'מחוטבי עציך'; לישנא אחרינא: אהיכל דבית שני קאמר, דקים לן: היכל ששים אורך ברום מאה הוא
- ^ והיאך יכולין לכוף קומתן וליכנס בפתח שאין לו אלא רום עשרים כדאמרת?
- ^ לחלונות שהשמש והאור נכנסין בהן; אבל השערים גבוהים יותר
- ^ להתיר פה אלמים שיהו מדברים
- ^ רחם של העקרות: האוכלות מן העלין נפקדות
- ^ והיינו הך דלעיל לתרופה
- ^ וכתיב לעיל מיניה 'שחורות כעורב' וסמיך ליה 'חכו ממתקים'
- ^ אמר לי רבי, דלעיל מינה - מהאי קרא - מיירי עניינא דמרעיב את עצמו, וקאמר 'ירויון מדשן ביתך' שהקב"ה משביען לעוה"ב
- ^ מלא חופנו של הקב"ה טובה
- ^ היאך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקב"ה? והרי אין לו מקום ליתן! דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל
- ^ באותן עולמות יתן לצדיק את העומס
- ^ אם מדד ונתן לדקה לעני מלא חפניו
- ^ הקב"ה מודד בחפניו ונותן לו
- ^ שיהא הקב"ה נותן לאדם מלא חפניו? והלא אינו יכול לסבול כל כך!
- ^ מדה טובה מרובה ממדת פורענות: דבמידה טובה כתיב 'דלתות' ובמדת פורענות כתיב 'ארובות'; ודלת גדול מארובה: דארבע ארובות יש בדלת במסכת יומא בפרק 'יום הכפורים' (דף עו.); אלמא מדה טובה מרובה; ומעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך: שהרי למדת פורענות נותן הקב"ה כח באדם לקבלו - כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה
- ^ שכופרין באל חי [אולי רמז למינים שהאל שלהם נהרג]
- ^ שיש בו דברי הבאי, ובא עליהם לידי ביטול תורה
- ^ שם הדג
- ^ לישנא אחרינא: להכי נקט 'מאודניה': שדרכו של דג להתחיל הפשטו מאזנו
- ^ כלומר: לא תטול עורו של דג אפילו מעל אזנו, מפני שאתה מפסיד העור, דאזיל משכיה לחבלא להפסידא
- ^ שאתה יכול לצלות עור הדג עמו ולאכול בו שתי חלות: דהוי לפתן לשתי חלות
- ^ אי ממשמעותיה קא מתמהת
- ^ דאין הגון לאדם לשנות את דרכו, והיינו דקאמר 'מאודניה'
- ^ בן סירא מב, לה-לז
- ^ אינו יכול לישן
- ^ קודם שהביאה שתי שערות
- ^ משהביאה שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן
- ^ שירבה שחור על הלבן הרי היא בוגרת
- ^ משבגרה ראויה היא לנישואין, להכי אמר 'שלא תנשא'
- ^ דאגה
- ^ אותם שאין לך עסק עמהם - מנעם
- ^ אפילו אותם שאתה מתעסק עמהם - לא תביאם תדיר לביתך, אלא מבחוץ תדבר עמהם
- ^ שיש לו רעים הרבה
- ^ לסוף מריעים לו שמתקוטט עמהם
- ^ מי שזקנו דקה וחלושה
- ^ תדע שחכם וחריף הוא ביותר
- ^ מי שזקנו עבה
- ^ שוטה הוא, כמו 'כל בר בר חנא סכסא' בבבא בתרא (דף עד.)
- ^ מי שנופח אופיא שבכוסו
- ^ בידוע שאינו צמא
- ^ האומר
- ^ באיזה לפתן אוכל פת זה
- ^ בידוע שאינו רעב, וקח הלחם מידו: שאילו היה רעב - היה אוכל
- ^ שזקנו מחולק ומפוצל, ויש בין שני שבילות, כמין מעבר
- ^ בערמימותיה: דמתוך שחשב כל ימיו בערמות הוא משים ידו לזקנו, ומושך, כאדם שמחשב - עד שנקרחה; לישנא אחרינא גרסינן 'הכרתא': מי שיש לו היכר בזקנו שסעד - כולי עלמא שלא סעדו אין יכולין להגיע לכחו; לישנא אחרינא: 'גוורתא', והוא לשון קרחה
- ^ וכל הני דברי רוח ולכך אין קורין בו
- ^ כלומר: אמרינן להו בפרקא, ומשמעינן להו לכולי עלמא, כגון כל הני
- ^ מה תקנתו
- ^ כך הלשון של ספר בן סירא; 'אשה רעה מתנה רעה' לא גרסינן
- ^ מרוב הנאה חשובין ככפליים
- ^ כמה וכמה מכות מקבל רוכל המחזיר בעיר [ונושא] תכשיטי נשים, ועסקו עמהם: שפעמים שמוצאו בעלה עמה מתיחד עם אשתו - ומכהו ופוצעו
- ^ ניאוף
- ^ הרי הן
- ^ כשביב המבעיר את הפחם - כך כל אשר להם כלה והולך
- ^ 'גחלת' אקרי פחם, שאינו בוער, כדאמרינן (ברכות דף נג:): 'גחלים עוממות' מ"ר
- ^ דירה של עופות
- ^ כמו ירמיהו ה,כז
- ^ שתהא מתאהב עם הכל
- ^ ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף
- ^ כמו משלי כז,א
- ^ מה אירע היום
- ^ שמת הוא היום
- ^ ונמצא שמיצר על יום שאינו עתיד לראות, והיינו 'עולם שאינו שלו' שהוא מצטער עליו, ודואג על חנם מיום המחרת שלא תבא עליו צרה
- ^ 'כל ימי עני רעים וטוב לב משתה' פסוק הוא במשלי (טו,טו)
- ^ 'בשפל גגים גגו' - שעני הוא ואינו יכול להגביהו, לפיכך 'ממטר גגים לגגו': שיורד מטר הגגים הגבוהים לגגו, ומזלפים עליו הגשמים, ואין לו מנוחה אפילו בלילות; 'במרום הרים כרמו' - שאין לו השגת יד לקנות כרם בשפלה בדמים יקרים, וקונה לו באחד מן ההרים בזול, וכל עפר שהוא מוציא לזבל (ולדייר) - מוליך הרוח מן ההר לשאר כרמים שבבקעה, ונמצא העני נפסד
- ^ שקשה ללמוד מרוב קושיות וסוגיות שיש בו
- ^ נוחה ללמוד
- ^ דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו, שידעו להורות איסור והיתר; אבל בעלי משנה - שונה ואינו יודע מהו אומר, דאין מורין הלכה מתוך משנה
- ^ יסכן - יתחמם