ביאור:בבלי מועד קטן דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שכבר נתעסקו בו ברגל; כללו של דבר: כל שהוא משום אבל - רגל מפסיקו ^[1], וכל שהוא משום עסקי רבים ^[2] - אין רגל מפסיקו ^[3];

^[4] קברו שלשה ימים בסוף הרגל - מונה שבעה אחר הרגל; ארבעה ימים הראשונים ^[5] רבים מתעסקין בו ^[6], שלשה ימים האחרונים אין רבים מתעסקין בו, שכבר נתעסקו ברגל, ורגל עולה לו ^[7]'; מאי, ^[8] לאו אסיפא ^[9]?

לא, ארישא ^[10].

איתיביה: 'רגל עולה לו למנין שלשים; כיצד? - קברו בתחילת הרגל ^[11] - מונה שבעה אחר הרגל, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו, ואין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו בו ברגל ^[12], ורגל עולה לו' ^[13]!

תיובתא.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו קברו ברגל ^[14]!

וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: אפילו קברו ברגל.

תנו רבנן^[15]: 'קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל - אינו צריך לכפותה אחר הרגל, דברי רבי אליעזר;

וחכמים אומרים: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל; שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפילו יום אחד.'

אמר רב הונא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר להו רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא ולרב הונא: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת.

רבא אמר: הלכה כתנא דידן ^[16], דאמר שלשה.

רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חביבא לרבינא: הלכתא מאי?

אמר ליה: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת.

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר; נפק מילתא מבינייהו: מנין לאבילות שבעה? - דכתיב (עמוס ח י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל [וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר]: מה חג שבעה - אף אבילות שבעה.

ואימא עצרת דחד יומא?

ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: מנין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד? - דכתיב וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא חג.

תנו רבנן: שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים; שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד; איזו היא 'קרובה' ואיזו היא 'רחוקה'? - קרובה בתוך שלשים, רחוקה לאחר שלשים, דברי רבי עקיבא; וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו, שאף על פי שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין - הלכה כרבי עקיבא, דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל.

רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד.

רב נתן בר אמי אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: הרי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד.

איתיביה: במה דברים אמורים ^[17]? – בחמשה מתי מצוה ^[18], אבל על אביו ועל אמו - שבעה ושלשים.

אמר ליה: יחידאה היא ^[19], ולא סבירא לן כוותיה, דתניא: מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק ^[20], והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו, ואמרו: נהוג שבעה ושלשים; וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה - ישב עליו שבעה ושלשים.

איני! והא רב - בר אחוה דרבי חייא, דהוא בר אחתיה דרבי חייא ^[21], כי סליק להתם ^[22] אמר ליה ^[23]: אבא קיים ^[24]?

עמוד ב

אמר ליה: אימא קיימת ^[25]?

אמר ליה ^[26]: אימא ^[27] קיימת?

אמר ליה ^[28]: אבא קיים? ^[29]

אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי ^[30] והולך אחרי כלי לבית המרחץ ^[31].

שמע מינה תלת: שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל,

ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד,

ושמע מינה מקצת היום ככולו.

רבי חייא לחוד רבי אחייה לחוד.

אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה ^[32] - עולה לו, ואינו נוהג אלא יום אחד ^[33].

תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דרבי יוחנן: שמע שמועה קרובה בשבת, ולמוצאי שבת נעשית רחוקה - אינו נוהג אלא יום אחד.

קורע או אינו קורע?

רבי מני אמר אינו קורע ^[34], רבי חנינא אמר קורע.

אמר ליה רבי מני לרבי חנינא: בשלמא לדידי, דאמינא אינו קורע, היינו דלא איכא אבילות שבעה ^[35]; אלא לדידך דאמרת קורע, קריעה בלא שבעה מי איכא?

ולא? והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דרבי זירא: מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה – קורע; לאחר שבעה אינו קורע!

עני רבי זירא בתריה: 'במה דברים אמורים? - בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו - קורע והולך ^[36]'.

כי תניא ההיא - לכבוד אביו ואמו.

תנו רבנן: 'כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן - אבל מתאבל עליהן ^[37], ואלו הן: אשתו, אביו, ואמו, אחיו, ואחותו, בנו, ובתו; הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו ^[38], ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ^[39]; וכשם שמתאבל עליהם - כך מתאבל על שניים שלהם ^[40], דברי רבי עקיבא;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו;

וחכמים אומרים: כל שמתאבל עליו - מתאבל עמו ^[41].'

חכמים היינו תנא קמא ^[42]?

איכא בינייהו עמו בבית ^[43].

כי הא ^[44], דאמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: באפה ^[45] נהוג אבילותא, בלא אפה לא תינהוג אבילותא ^[46].

מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה; סבר למיתב עליה שבעה ושלשים; על רב הונא לגביה, אשכחיה, אמר ליה: צודנייתא ^[47] בעית למיכל? לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו, דתניא: מי שמת חמיו או חמותו - אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות; וכן היא שמת חמיה או חמותה - אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות. ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, באמת אמרו: מוזגת לו את הכוס, ומצעת לו מטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו - קשיין אהדדי ^[48]! אלא לאו שמע מינה כאן בחמיו וחמותו, כאן בשאר קרובים ^[49]?

שמע מינה.

תניא נמי הכי: לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד.

אמימר שכיב ליה בר בריה; קרע עילויה; אתא בריה, ^[50] קרע באפיה ^[51]; אידכר דמיושב קרע - קם קרע מעומד ^[52].

אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן?

דכתיב (איוב א כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ [וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ]!

הערות[עריכה]

^ שצריך להשלימו אחר הרגל, כיון דכי ישב שני ימים לפני הרגל - צריך להשלים ולישב חמשה ימים אחר הרגל
^ כלומר: תנחומי רבים
^ כדי שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר הרגל, אלא מתעסקין בו ברגל
^ [תוספתא מועד קטן פ"ב הלכה ז [ליברמן], בשנויים רבים]
^ של אחר הרגל
^ ומשלימין לשלשה שנתעסקו ברגל, שכבר נתעסקו בו ברגל שלשה ימים
^ למנין שלשים
^ הא דתני דרגל עולה למנין שלשים
^ אקברו ברגל, ותיפשוט מינה דכי קברו ברגל - עולה למנין שלשים, וקשיא לרבא, דאמר: אינו עולה
^ ארישא קא מהדר: אקברו שני ימים קודם הרגל - רגל עולה לו למנין שלשים, דהתם ודאי עולה לו, הואיל וכבר התחיל באבילות, אבל קברו ברגל - לא ידענא
^ ביום ראשון של רגל
^ כל שבעה
^ וקשיא לרבא
^ רגל עולה למנין שלשים, ולא מיבעיא קברו קודם הרגל
^ [דומה לתוספתא מועד קטן פ"ב הלכה ט, במקום רבי אליעזר שם רבי אליעזר בן יעקב]
^ היינו תנא דמשנה
^ שאינה נוהגת אלא יום אחד
^ מהני שבעה דכתיב בקרא: בנו, ובתו, אחיו, ואחותו, ואשתו (ויקרא כא ב-ג)
^ ולא רבי עקיבא, דלרבי עקיבא לא שנא אביו ואמו לא שנא שאר קרוביו
^ מקום
^ דרבי אחא מכפרי נשא לאה, והוליד ממנה אייבו, מתה ונשא רחל, ולה בת מאיש אחר, וממנה נולד רבי חייא, ונשא אייבו הבת, ונולד להן רב, ונמצא רב בר אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה, ובר אחתיה מאמיה
^ רב מעירו דבבל לארץ ישראל, שהיה רבי חייא שם
^ רבי חייא לרב
^ רוצה לומר: אייבו אביך, קיים הוא
^ בלשון שאילה הוא, כלומר: עד שאתה שואל על אבי - שאל על אמי, שאף היא אחותך
^ רבי חייא
^ ואמך אחותי
^ רב
^ עדיין לא השבתיך עליו; וממילא הבין. ויש אומרים: בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל. וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו.
^ להתאבל על אחי ואחותי
^ ללמד הלכה נתכוין: שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד, ומקצת היום ככולו
^ דהוי שלשים יום
^ אף על פי דכי שמע עדיין היתה קרובה - עולה הרגל להשלים שלשים, דהוי שמועה רחוקה
^ עכשיו, דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה
^ כלומר: משום דליכא שבעה - אינו קורע
^ אחר שבעה, אף על גב דליכא שבעה
^ על אותן קרובים
^ שלא מאביו, דקרא משמע מאביו שלא מאמו
^ דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה
^ אבי אביו, ועל בן בנו, ועל בן בתו, ועל בן אחותו
^ כלומר: מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו - נמצא זה מתאבל על אבי אביו, וכן כל שמתאבל עליו, כגון שמתאבל על בנו - מתאבל עמו, כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פירוש על בן שלו, ונמצא זה מתאבל על בן בנו
^ של רבי שמעון
^ דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או בנו עמו בבית ויושב עמו, וחכמים בעו עמו בבית
^ כי האי ענין
^ דאיתתך, כשהיא אבילה
^ דהאי נמי כל שמתאבל עליו, כגון אשתו - מתאבל עמו בפניו
^ סעודות דאבל
^ דהכא קתני: מצעת לו מטתו, והכא קתני: כופה מטתו
^ בשאר קרובי אשתו מצעת לו מטתו
^ הדר אמימר
^ דבָרֵיהּ
^ פעם שלישית

[1] שצריך להשלימו אחר הרגל, כיון דכי ישב שני ימים לפני הרגל - צריך להשלים ולישב חמשה ימים אחר הרגל

[2] כלומר: תנחומי רבים

[3] כדי שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר הרגל, אלא מתעסקין בו ברגל

[4] [תוספתא מועד קטן פ"ב הלכה ז [ליברמן], בשנויים רבים]

[5] של אחר הרגל

[6] ומשלימין לשלשה שנתעסקו ברגל, שכבר נתעסקו בו ברגל שלשה ימים

[7] למנין שלשים

[8] הא דתני דרגל עולה למנין שלשים

[9] אקברו ברגל, ותיפשוט מינה דכי קברו ברגל - עולה למנין שלשים, וקשיא לרבא, דאמר: אינו עולה

[10] ארישא קא מהדר: אקברו שני ימים קודם הרגל - רגל עולה לו למנין שלשים, דהתם ודאי עולה לו, הואיל וכבר התחיל באבילות, אבל קברו ברגל - לא ידענא

[11] ביום ראשון של רגל

[12] כל שבעה

[13] וקשיא לרבא

[14] רגל עולה למנין שלשים, ולא מיבעיא קברו קודם הרגל

[15] [דומה לתוספתא מועד קטן פ"ב הלכה ט, במקום רבי אליעזר שם רבי אליעזר בן יעקב]

[16] היינו תנא דמשנה

[17] שאינה נוהגת אלא יום אחד

[18] מהני שבעה דכתיב בקרא: בנו, ובתו, אחיו, ואחותו, ואשתו (ויקרא כא ב-ג)

[19] ולא רבי עקיבא, דלרבי עקיבא לא שנא אביו ואמו לא שנא שאר קרוביו

[20] מקום

[21] דרבי אחא מכפרי נשא לאה, והוליד ממנה אייבו, מתה ונשא רחל, ולה בת מאיש אחר, וממנה נולד רבי חייא, ונשא אייבו הבת, ונולד להן רב, ונמצא רב בר אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה, ובר אחתיה מאמיה

[22] רב מעירו דבבל לארץ ישראל, שהיה רבי חייא שם

[23] רבי חייא לרב

[24] רוצה לומר: אייבו אביך, קיים הוא

[25] בלשון שאילה הוא, כלומר: עד שאתה שואל על אבי - שאל על אמי, שאף היא אחותך

[26] רבי חייא

[27] ואמך אחותי

[28] רב

[29] עדיין לא השבתיך עליו; וממילא הבין. ויש אומרים: בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל. וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו.

[30] להתאבל על אחי ואחותי

[31] ללמד הלכה נתכוין: שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד, ומקצת היום ככולו

[32] דהוי שלשים יום

[33] אף על פי דכי שמע עדיין היתה קרובה - עולה הרגל להשלים שלשים, דהוי שמועה רחוקה

[34] עכשיו, דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה

[35] כלומר: משום דליכא שבעה - אינו קורע

[36] אחר שבעה, אף על גב דליכא שבעה

[37] על אותן קרובים

[38] שלא מאביו, דקרא משמע מאביו שלא מאמו

[39] דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה

[40] אבי אביו, ועל בן בנו, ועל בן בתו, ועל בן אחותו

[41] כלומר: מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו - נמצא זה מתאבל על אבי אביו, וכן כל שמתאבל עליו, כגון שמתאבל על בנו - מתאבל עמו, כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פירוש על בן שלו, ונמצא זה מתאבל על בן בנו

[42] של רבי שמעון

[43] דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או בנו עמו בבית ויושב עמו, וחכמים בעו עמו בבית

[44] כי האי ענין

[45] דאיתתך, כשהיא אבילה

[46] דהאי נמי כל שמתאבל עליו, כגון אשתו - מתאבל עמו בפניו

[47] סעודות דאבל

[48] דהכא קתני: מצעת לו מטתו, והכא קתני: כופה מטתו

[49] בשאר קרובי אשתו מצעת לו מטתו

[50] הדר אמימר

[51] דבָרֵיהּ

[52] פעם שלישית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]