ביאור:בבלי סנהדרין דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מצוה למימרא להו [1] "אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו" [2].
היינו תנא קמא [3]?
איכא בינייהו מצוה [4]: רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה, תנא קמא סבר רשות [5].
היינו דרבי שמעון בן מנסיא?
איכא בינייהו 'משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו' [6],
ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה [7] אלא כנגד מעשה העגל [8], שנאמר (שמות לב ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו [ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר]; מה ראה? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: [9] ראה חוּר שזבוח לפניו, אמר: אי לא שמענא להו השתא - עבדו לי כדעבדו בחוּר, ומיקיים בי (איכה ב כ) [ראה ה' והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים] אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא [10], ולא הויא להו תקנתא לעולם [11]; מוטב דליעבדו לעגל - אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.
והני תנאי [12] – [13] (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון [לפני התגלע הריב נטוש] מאי דרשי ביה?
כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו [14] של אדם נידון אלא על דברי תורה [15], שנאמר 'פוטר מים ראשית מדון' [16].
אמר רב הונא: האי תיגרא - דַמיא לצינורא דבידקא דְמַיא: כיון דרווח – רווח [17];
אביי קשישא אמר: דמי לגודא דגמלא [18]: כיון דקם – קם [19].
שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:
ההוא דהוה קאמר ואזיל: טוביה דשמע ואדיש [20], חלפוה בישתיה מאה [21]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון [לפני התגלע הריב נטוש] - ריש מאה דיני [22].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: אתרתי תלת גנבא לא מיקטל [23]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב (עמוס ב ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו [על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: שב בירי לשלמנא [24] וחדא [25] לעביד ביש [26]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם [ורשעים יכשלו ברעה] [27].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: דאזיל מבי דינא שקל גלימא [28], ליזמר זמר וליזיל באורחא [29]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (שמות יח כג) [אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמד] וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום [30].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: היא ניימא ודיקולא שפיל [31] [32]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (קהלת ו יח) בעצלתים ימך המקרה וגו' [ובשפלות ידים ידלף הבית].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם [33]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו' [אוכל לחמי הגדיל עלי עקב].
ההוא דהוה קאמר ואזיל: כי רחימתין הוה עזיזא [34] אפותיא דספסירא שכיבן [35]; השתא דלא עזיזא רחימתין - פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן [36]; אמר רב הונא: קראי כתיבי: מעיקרא כתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת [מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל], ותניא: 'ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה [37]' [38]; וכתיב (מלכים א ו ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו [39]; ולבסוף [40] כתיב [41] (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו' [ואי זה מקום מנוחתי] [42].
[## עד מעל הכפורת – עשרה טפחים, ומעל למקום זה היתה השכינה, כלומר: מעל לעשרה טפחים עד עשר אמות, שהם חמשים או ששים טפחים, לפי השיטות של רבי מאיר ורבי יהודה, ולפי זה מקום השכינה היה ארבעים או חמישים טפחים; ובבית שבנה שלמה הגובה היה ששים אמה!]
מאי משמע דהאי 'לא תגורו' לישנא דכנושי הוא?
אמר רב נחמן: אמר קרא: (דברים כה לט) [כרמים תטע ועבדת] ויין לא תשתה ולא תאגור [כי תאכלנו התלעת].
רב אחא בר יעקב אמר: מהכא: (משלי י ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה;
רב אחא בריה דרב איקא אמר מהכא (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל [נרדם בקציר בן מביש]. [## מה הוסיפו על דברי רב נחמן, שהביא ראיה מן התורה לפירוש המלה 'תגורו'!?]
אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל, שנאמר (תהלים פב א) [מזמור לאסף:] אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט; וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (תהלים יב ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום [43] יאמר ה' וגו' [אשית בישע יפיח לו].
ואמר רבי שמואל בר <נחמן> [נחמני] אמר רבי יונתן: כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין - הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו, שנאמר (משלי כב כב-כג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער [פסוק כג] כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו
שנאמר: (שיר השירים ג ז-ח) הנה מטתו שלשלמה [44] ששים גבורים [45] סביב לה מגבורי ישראל [פסוק ח] כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה [46] איש חרבו על יריכו [וכאן הרמז ל'חרב בין ירכותיו’] מפחד בלילות - מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.
דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מאי דכתיב (ירמיהו כא יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק [פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם] - וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין? אלא: אם ברור לך הדבר [47] כבקר [48] – אמרהו [49], ואם לאו - אל תאמרהו.
רבי חייא בר אבא אמר רבי יונתן: מהכא: (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא]: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך – אומרהו, ואם לאו - אל תאמרהו.
אמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי [50] בצואר כולן.
פשיטא?
לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו [51].
רב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה - מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב, אמר: כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא [52]. [53]
רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה - מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי [54] דמתא מחסיא, אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. [## וכי הביאו כל טרפות העיר לרב אשי? אלא ודאי רק את המקרים הקשים; ואז שיתף את כל המומחים בפסק.]
כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? - אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום [55] - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות [56] – יהרסנה.
דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר; אמר ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש: קום עליה באמורא [57]; קם, גחין עליה ולא אמר ליה ולא מידי; פתח ואמר: (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו; ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין שנאמר [58]: (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ [59].
אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין <על הציבור> שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך [בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק], וסמיך ליה (דברים טז כא) לא תטע לך אשרה כל עץ [אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך] [60].
אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר [61] אצל מזבח ה' אלהיך [62].
כתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] - אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? - אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב [63].
רב, כי הוה אתי לבי דינא [64] - אמר הכי: ברעות נפשיה לקטלא נפיק [65], וצבי ביתיה לית הוא עביד [66], וריקן לביתיה עייל [67]; ולואי שתהא ביאה כיציאה [68].
כי הוי חזי אמבוהא [69] <דספרי> אבתריה, אמר: (איוב כ ו-ז) אם יעלה לשמים שיאו [וראשו לעב יגיע] – [פסוק ז] כגללו [70] לנצח יאבד [ראיו יאמרו איו] [71].
מר זוטרא חסידא, כי הוו מכתפי ליה [72] בשבתא דריגלא [73], אמר הכי: (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.
דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן 'הוו מתונין [74] בדין'? - דכתיב (שמות כ כב) לא תעלה במעלות [75] [על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו], וסמיך ליה (שמות כא א) ואלה המשפטים [אשר תשים לפניהם].
אמר רבי אליעזר: מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש [76]? – שנאמר: (שמות כ כב) לא תעלה במעלות [77] [על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו [מכאן רמז ל'לא יפסע על ראשי עם קודש': שכאשר האיש פוסע כמתואר, וכל העם מתחתיו - רואים את החלק התחתון של רגליו כמו אם עולה במדרגות ולא בכבש]], וסמיך ליה (שמות כא א) ואלה המשפטים [אשר תשים לפניהם] [78].
'אשר תשים'? – 'אשר תלמדם' מיבעי ליה? אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין [79].
רב הונא, כי הוה נפק לדינא, אמר הכי: אפיקו לי מאני חנותאי: מקל [80] ורצועה [81] ושופרא [82] וסנדלא [83]. [## מדוע שני אמצעים להכות?]
(דברים א טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא [לאמר: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו]: אמר רבי יוחנן: כנגד מקל ורצועה תהא זריז [84].
(דברים א טז) 'שמוע בין אחיכם ושפטתם': אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו [85], ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו; קרי ביה נמי 'שמע בין אחיכם' [86];
רב כהנא אמר: מהכא: (שמות כג א) מ'לא תשא [שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס]’ [87]; [88] 'לא תשיא' [89].
(דברים א טז) [ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם] ושפטתם צדק [בין איש ובין אחיו ובין גרו]; אמר ריש לקיש: צדק את הדין ואחר כך חתכהו.
[90] 'בין איש ובין אחיו' [91]; אמר רב יהודה: אפילו בין בית לעלייה [92].
'ובין גרו' [93] - אמר רב יהודה: אפילו בין תנור לכירים [94].
(דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט [כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו] - רבי יהודה אומר: לא תכירהו [95]; רבי אלעזר אומר: [96] לא תנכרהו [97].
אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא, אמר לו [98]: "לאו אושפיזכני את [99]"?
אמר לו [100]: "אִין".
אמר ליה [101]: "דינא אית לי [102]"!
אמר ליה:
הערות
[עריכה]- ^ ברישא
- ^ דפתחינן להו בפשרה
- ^ דאמרף נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע - הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע, הכי נמי רשות הוא
- ^ להזכיר פשרה
- ^ לתנא קמא ליכא מצוה
- ^ לתנא קמא אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר "זה זכאי וזה חייב"; לרבי שמעון בן מנסיא: משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה, אף על גב דלא נגמר - אין רשאי לבצוע
- ^ ובוצע ברך
- ^ שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו, והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל
- ^ 'ויבן מזבח': הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם
- ^ אהרן - כהן ונביא היה
- ^ דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע, ויחרב בית המקדש על כך
- ^ דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע
- ^ האי
- ^ לעתיד לבא
- ^ שלא עסק בתורה
- ^ פוטר מים: שפוטר התורה מעליו - הוא ראשית מדונו: תורה נמשלה למים, דכתיב (ישעיהו נה) 'הוי כל צמא לכו למים'
- ^ כשהנהר גדל - פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו, כעין ניגרים וצינורות קטנים, ואם אינו סותמו מיד - הולך ומרחיב, ושוב אינו יכול לסותמו; והיינו דקאמר קרא 'פוטר מים ראשית מדון': כלומר: ראשית מדון ומריבה - דומה לפוטר מים; 'פוטר' = פותח, כמו 'פטר רחם' (שמות יג)
- ^ דפין של גשר
- ^ בתחילה - כשדורסין עליהם מנענעות, וסוף - מתחזקות ונקבעות במקומן; והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה: מתחזקת ובאה; ולא מקרא נפקא
- ^ אשריו ששומע חרפתו ושותק, ומרגיל בכך; 'ואדיש' כמו 'דדש דש' (גיטין נו:)
- ^ הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר
- ^ 'פוטר מים' - המתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני; 'מדון' נוטריקון 'מאה דני'; לשון אחר: מדון בגימטריא מאה
- ^ כלומר: אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות - אל יתמה, דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה
- ^ שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל
- ^ בירא
- ^ לעושה רשעה
- ^ יפול בתקלה ראשונה הבאה לו
- ^ מי שנטלו בית דין טליתו לפורעה לאחר
- ^ הואיל ודין אמת דנו - לא הפסיד כלום, אלא גזילה הוציאו מידו
- ^ 'כל העם הזה'; ב'יתרו' כתיב, ומשמע: לא שנא זכאי ולא שנא חייב - כולן במשמע
- ^ כשהאשה מנמנמת - סל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו – שפיל, כלומר: מתוך שהיא עצילה - אין מלאכתה ניכרת
- ^ וכולן משלות הן
- ^ הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי
- ^ כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי
- ^ על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו
- ^ לא די לנו
- ^ גובה מן הקרקע
- ^ הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע; ועוד: באורך הכפורת באמתה וחצי
- ^ בבית המקדש היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים
- ^ וכשחטאו
- ^ נאמר להם
- ^ שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו
- ^ אסתלק משער בית דין
- ^ שכנו של מקום
- ^ תלמידי חכמים; וששים לאו דוקא
- ^ מלחמתה של תורה
- ^ הדין
- ^ שהוא מאיר
- ^ והכי משמע 'דינו לבקר': הוציאו לאור משפט
- ^ עונשה של הטייה
- ^ ובא דין לפני רבו, והוא לא נזקק לדבר - נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה
- ^ שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה; כלומר: שאם נטעה - ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי
- ^ 'שיבא' = נסורת כמו (הושע ח ו) 'כי שבבים יהיה עגל שומרון' ומתרגמינן 'לניסרי לווחין'.
- ^ בקיאין בטריפות
- ^ שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה, שהוא עשיר
- ^ לשאול תרומותיו, ואף זה צריך לחזר לשאול בית דין
- ^ להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך
- ^ סמוך להאי קרא
- ^ יכַלה על עון הזה את כל הארץ
- ^ 'כל עץ' משמע דיין, דכתיב (דברים כג יט) 'כי האדם עץ השדה' ומוקמינן ליה בתלמיד
- ^ שם
- ^ ותלמידי חכמים מכפרין ומגינין כמזבח
- ^ דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך
- ^ לדון
- ^ לישא עליו חטא; ועל עצמו היה אומר
- ^ צרכי ביתו אינו עושה כאן
- ^ שאינו משתכר כאן כלום
- ^ שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי, בלא חטא: שלא אטעה ואענש
- ^ סיעת אנשים
- ^ גלל רעי
- ^ כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך
- ^ נושאין אותן על הכתף: שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ, ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם, לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר
- ^ שבת ששואלין בו בהלכות הרגל, והיינו שלשים יום קודם הרגל
- ^ רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו
- ^ בחזקה ובמרוצה
- ^ שכשהיה המתורגמן דורש - היו הציבור יושבין לארץ, והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו - נראה כמפסיע על ראשן
- ^ בחזקה ובמרוצה
- ^ כלומר: אף לשופטים אני מזהיר
- ^ דשייכא בהו 'שימה': דבר המטלטל
- ^ למכת מרדות עד שיחזור בו
- ^ למלקות
- ^ לשמתא ונידוי
- ^ לחליצה
- ^ כל 'צואה' לשון זירוז הוא, דתניא: (קדושין כט:) 'כל מקום שנאמר 'צו' אינו אלא לשון זירוז; ועל מה זירז? - על המקל ועל הרצועה, שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים
- ^ כשיהיו שניהם יחד - שמעו דבריהם, ולא תשמעו דברי זה בלא זה, שמסדר דברי שקר כדברי אמת, לפי שאין מכחישן; ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות - שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך
- ^ שמע דבריך בין אחיכם: כשתהיו שניכם יחד משמע
- ^ לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין
- ^ וקרי ביה נמי
- ^ אזהרה לבעל דין
- ^ שם
- ^ שנפלה להם בית בירושה
- ^ אל תאמר: "טול אתה בית ואחיך עליה, ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה" אלא העלה אותן בדמים, והשווה חלוקתן ע"י מעות
- ^ לשון מגור: תשמישי דירה
- ^ אל תאמר "יטול זה תנור וזה כירה", שהרי תנור עודף על הכירה, וצריך להוסיף דמים
- ^ אם הוא אוהבך
- ^ אם הוא שונאך -
- ^ לא תעשה לו כנכרי לחייבו
- ^ ההוא גברא לרב
- ^ כלומר: אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד
- ^ רב
- ^ ההוא גברא
- ^ ורוצה אני שתהא דיין