לדלג לתוכן

תשובות ריב"ש/תצ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלני השר הנכבד דון מיקל דיגודיאה

ריב היה בין שני יהודים ונגשו אל המשפט ותבע האחד כנגד חברו על שחבל בו והכהו והנתבע כפר בתביעתו ולאמת טענתו אמר הנתבע לפני השופט יש לי עדים פלוני ופלוני יהודים ופלוני ופלוני ישמעאלים שהיו שם בשעת ריבנו וראו שלא עשיתי לו שלא כהוגן ולכן בבקשה ממך קבל עדותם אמר לו השופט אל הנתבע הזה האתה רוצה שאשאל עדיך אלה ואגמור הדין על פי עדותם השיב הנתבע הן ואח"כ נשאלו העדים לבקשת הנתבע הנזכר והעידו כנגדו ועתה אחר שידע הנתבע וראה שהעדים העידו כנגדו חזר בו וטוען שאין עדותם של אלו מועיל כי היהודים שהעידו כנגדו הם אויביו ומפני איכה העידו והישמעאלים ג"כ אינן כשרים להעיד בדין תורת משה לפי שאינם בני ברית ושאלני השר הנזכר אם יש ממש בטענת הנתבע הנזכר בדין תורתינו אחרי שנתקבלו העדים לבקשתו והודה בפני השופט שיגמר הדין על פי עדותם:

תשובה נראה בעיני שאין טענות אלו של הנתבע כלום ויכול השופט לדון ע"פ עדות העדים. תחלה כי עדות העדים היהודים אינו נפסל בטענת איבה לפי שלא נחשדו ישראל על כך להעיד עדות שקר מתוך איבה כמו שמבואר במס' סנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כ"ז:) שאין האוהב והשונא פסולין להעיד כי אם לדין לבד ועוד שהרי נתקבל עדותם לבקשתו וקבל עליו בפני השופט שיתחייב או יפטר ע"פ עדותם וא"כ אינו יכול לחזור בו כמו ששנינו במסכת סנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כ"ג.) נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר רבי מאיר אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לאזור בו ואפסקה הלכה בגמ' שם כחכמים ופירשו המפרשים ז"ל דהך מתניתין בין לעדות בין לדין קאמר *(שו״ע ח"מ סי' כ״ב ס״א. וע"ש בסמ״ע סק"א) ואע"פ שאמרו בגמ' דלאחר גמר דין מחלוקת אבל קודם גמ"ד דברי הכל יכול לחזור בו כיון שלא קנו מידו כבר הסכימו הרבה מן האחרונים ז"ל אשר ראוי לסמוך עליהם דלגבי עדות הוי גמר דין כל שנתקבל עדותן בב"ד כמו שאם קבל פסול לדין הוי גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב וכן כשהאמין הבעל דבר עצמו בשבועה הוי גמר דין כשנשבע כמו שאמרו בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח.) רצונך השבע וטול אינו יכול לחזור בו וכל שכן שבשבועה אפי' קודם שנשבע אינו יכול לחזור בו שמיד שאמר לו בפני ב"ד רצונך השבע וטול וקבל עליו זה לישבע הוי כגמר דין שיטול זה בשבועה כמו שהסכימו גדולי האחרונים הרמב"ן והרשב"א ז"ל וגרסינן נשבע ואינו יכול לחזור בו שלא כדברי הרמב"ם ז"ל. ומזה הטעם השני ראוי לדון גם על פי עדות הישמעאלים כיון שקבלם עליו נתקבל עדותן בב"ד ואם יאמר אומר עדות הישמעאלים גרע מעדות קרובים ורועי בקר לפי שעדות קרובים כשר לעלמא וכן רועי בקר אין פסולם אלא מדרבנן אבל אלו שאינן בני ברית המאמינם עליו אין בדבריו כלום וגוזמא בעלמא קאמר. הא ליתא שאין גוזמא גדולה ממי שהוא פטור לגמרי ומאמין הבעל דבר עצמו כגון ההיא דרצונך השבע וטול וכן מה שאמרו בתוספתא (סנהדרין פ"ה סה"א) היה חייב לחבירו שבועה אפילו נשבע בחיי הקרן אינו יכול לחזור בו ואין לך גוזמא גדולה מזו ואע"פ כן כיון שקבל עליו בפני ב"ד אינו יכול לחזור בו בנדון זה גם כן שקבל עליו עדות הישמעאלים בפני השופט ונתקבלה עדותן לבקשתו אינו יכול לחזור בו נאם החותם לבקשת השר הנכבד הנזכר ובמצותו יצחק ב"ר ששת זלה"ה: