תשובות ריב"ש/תנד
אלקנוס. לדון מאיר בן קרנא י"א
שאלת שמעון הוציא על ראובן כתב ידו שחייב לו מנה וראובן טוען פרעתי אם ישבע שמעון ויגבה כדין שטר בעדים דאמר שטרך בידי מאי בעי או אם ישבע ראובן הלוה שפרעו ויפטר:
תשובה דבר זה מחלוקת היא לראשונים ז"ל שקצת מן הגאונים והרב אלפסי ז"ל מכללם סוברים דבכתב ידו נאמן הלוה לומר פרעתי דלא שייך למימר ביה שטרך בידי מאי בעי שאין הלוה מקפיד להשהותו ביד המלוה אחר פרעון כיון שאינו גובה כי אם מבני חורין וכ"כ הר"ם ז"ל (פי"א מהלכות מלוה ולוה) וכן דעת הרמב"ן ז"ל *(עי' בש"ך ח"מ סי' ס"ט סקי"ד) אבל הרב בעל המאור ור"מ הלוי והרשב"א והרא"ה ז"ל כלם סוברים דאין נאמן לומר פרעתי דמצי מלוה למימר שערך בידי מאי בעי. והביאו ראיה מההיא דפרק המוכר את הבית (בבא בתרא ע':) גבי שטר כיס היוצא על היתומים כמו שכתוב שם לרשב"א ז"ל בחדושיו ואני לא אכניס את ראשי בין שני הרים גדולים להכריע ביניהם אבל הדיין ירבה לחקור הבעלי דינין ואם יראה בעיניו שהאחד דבריו מכוונים מן האחר יטה הדין לזכותו ועל כיוצא בזה נאמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות *(רמ"א שם ס"ב):
ומה ששאלת עוד אם אפשר לעשות אשרתא דדייני בראיה שעושה אדם לחברו מחתימת ידו נראה שעושין שהרי בפרק גט פשוט (בבא בתרא קע"ה:) בההיא דהוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין שאלו בגמרא (קע"ו.) הוחזק כתב ידו בב"ד מהו כלומר אם גובה אפילו ממשועבדים והוחזק כתב ידו בב"ד היינו שכתוב בו הנפק ומסקנא התם דאף בהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין וא"כ כותבין בו הנפק *(ד"מ שם אות ד') שאינו מעלה ולא מוריד אלא לענין שאינו יכול לטעון מזוייף הוא וכ"כ שם בבאור רבינו מאיר הלוי ז"ל: