תשובות ריב"ש/תלג
שאלת יהודי אחד לקח שני קנקנים ישנים מן הכותי והכותי ההוא בעל הקנקנים היה אומר שעברו יותר מי"ב חדש שלא נשתמש בקנקנים ההם ועכ"ז לא סמך היהודי עליו וכדי להכשירן שם הקנקנים בפלג מלא מים ועמדו שם מלאים מים יום אחד ואח"כ מלא אותם יין ואחרי עמוד שם היין אי זה זמן הריק היין ההוא מן הקנקנים ההם וערב אותו עם יין אחר מרובה ממנו שהיה לו בקנקנים אחרים כשרים ושאלת אם היין המעורב יש בו חשש אסור לפי שלא נכשרו הקנקנים כראוי לפי שהן כלים שמכניסן לקיום או אם היה די לקנקנים בהכשר ההוא שעשה וכן אם אפשר לסמוך על דברי הכותי בשעת הדחק שהיה אומר שנתישנו בידו:
תשובה אע"פ שישון מועיל אפי' לכלים המכניסן לקיום מ"מ דברי הכותי בזה לא מעלין ולא מורידין ואפילו היה מסיח לפי תומו שאין הכותי מסיח לפי תומו נאמן אלא בעדות אשה אבל בשאר אסורין לא אלח כגון אומן באומנתו דלא מרע נפשיה דומיא דקפילא ארמאה וזה נאמן אפילו בלא מסיח לפי תומו אבל כותי אחר אפי' מסיח לפי תומו אינו נאמן ואף אם נאמר דבההיא דקפילא ארמאה אפי' כותי אחר נאמן במל"ת אלא שאמרו קפילא לפי שהקפילא נאמן אפי' אינו מל"ת אלא ששאלוהו ומשיב אעפ"כ בכאן אין להאמינו משום דשאני התם שאפשר לעמוד על הדבר ולא ישקר לפי תומו בדבר שימצא שקרן אבל בכאן שאין לעמוד על מה שעשה הוא בביתו אפשר שאפי' במל"ת משקר דכתיב אשר פיהם דבר שוא. ועוד שאני הכא דאתחזק אסורא דודאי נשתמשו בקנקן ביין של אסור ואתה בא להכשירו מכח עדותו ולהוציאו מידי ודאי אסורו *(ב"י יו"ד סס"י קל"ז. שו"ע שם סעי' ו' ד"מ שם סי' קל"ה אות ב' וע"ש בש"ך סי' צ"ח סק"ב וע"ש בפמ"ג בש"ד מ"ש בדעת הש"ך דתרומה איתחזק איסורא שהי' עד עכשיו בחזקת ישראל ונעלם ממנו דברי הש"ך בסי' קל"ז סקי"ט דמבואר דבתרומה ליכא חזקת איסור וכן מוכרח לדברי הריב"ש כאן והטעם נ"ל פשוט דחזקת איסור לא שייך אלא היכא דאף לפי העד הי' עד עתה בחזקת איסור כמ"ש בתשו' מיימוני לה' אישות סי' ג' אבל התם בב"ק לענין תרומה דאם נאמין להעד שכהן הוא אף מיום שנולד הוא כהן ומעולם לא היה ישראל ומאי חזקת איסור שייך כאן). גם ההכשר שעשה לקנקנים שמלאן מים בתוך הפלג או המערה ההיא ועמדו שם יום אחד אינו הכשר של כלום דקנקנים אלו כלים המכניסן לקיום הן ובעו מלוי וערוי שלשה ימים מעת לעת כדאיתא בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ג.) ולא הכשירו בלא מלוי וערוי אלא במניחן תחת צנור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין וכמה עונה כדאיתא בשלהי ע"ז (ע"ה.) ומפרש התם דשיעור עונה י"ב שעות בתקופת ניסן ותשרי. ואף בזה לא הכשירו אלא דוקא בעקלין שאין המים מתכנסין בהן אבל בנודות וקנקנים לא סגי להו בהכי שהרי כיון שיש להם בית קבול כשהמים נכנסים לתוכן אינן מקלחין ולא רודפין וכ"כ בשם הראב"ד ז"ל וכ"ש בנדון זה שלא היו מקלחין ולא רודפין כלל. ומעתה אחרי שהקנקנים לא היכשרו היין שהכניסו בהן אסור בשתיה ומותר בהנאה כדתנן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ט:) במתניתין דנודות הכותים ומתניתין אפילו בנודות וקנקנים שנשתמשו בסתם יינם הוא ואעפ"כ היין הבלוע בקנקנים אוסר במשהו היין שהכניסו בו וכמו שהסכימו האחרונים ז"ל דאפי' סתם יינם אוסר במשהו במינו שלא כדברי ור"ת ז"ל ואע"פ שהרמב"ן ז"ל כתב דנודות הכותי' וקנקניהם אין אוסרין היין הכנוס בהן אלא כשהן בני יומן אבל כשאינן בני יומן אין היין נאסר דנותן טעם לפגם הוא אלא דלכתחלה אסור להשתמש בהן בלא הכשר כדין כל נותן טעם לפגם שהוא מותר בדיעבד ואסור לכתחלה ולדבריו ההיא מתניתין דנודות הכותים וקנקניהם צריך לדחוק ולפרשה בבני יומן הנה לא הודו לו לרמב"ן ז"ל סברא זו דאף אם נודה להתיר נותן טעם לפגם אפילו במה שאוסר במשהו וביין מ"מ קנקנים הבלועים יין אע"פ שאינן בני יומן אינן פוגמים היין שמשימים בהן אבל הנסיון מוכיח שכל שהכלי מיושן הרבה בתשמישו של יין הוא משביח יין הניתן לתוכו כל שהדיחו אותו יפה להעביר מה שנדבק מהיין על פניו ואף הרמב"ן ז"ל לא אמרה אלא להלכה אבל לא למעשה ולכן היין הראשון נאסר בשתיה וכשהוציאו אותן מן הקנקנים ונתערב עם היין האחר אסרו ג"כ ועשהו כמוהו ונאסר הכל כדאמר בירושלמי (ע"ג פ"ב ה"ד) יין שהוא אסור בשתיה ומותר בהנאה נתנו בקנקנים נעשו הקנקנים כמוהו פנהו ונתן יין אחר בקנקנים נעשה היין כקנקנים אלא שכיון שהיין הראשון שהושם בקנקני הכותים לא נאסר בהנאה כי אם בשתיה הנה אינו אוסר במשהו אלא בנותן טעם דהא אמרי' בפ' בתרא דע"ז (ע"ג:) דמאי דיין נסך אוסר במשהו הוא משום חומרא דע"ז הילכך דוקא ביין נסך שנאסר בהנאה כגון יין נסך ודאי או אפילו סתם יינן אבל יין זה כיון שאין מחמירין בו משום לתא דע"ז לאסרו בהנאה אין לומר שיאסור במשהו אלא בנותן טעם *(ב"י יו"ד רס"י קל"ד בד"ה וכתב הר"ן שו"ע שם ס"ב) וא"כ אם יש ביין השני כדי ששים ביין הראשון הכל מותר אפי' בשתיה ואם לאו אסור בשתיה ומותר בהנאה. אמנם זהו כגון שלא היה מים ביין הראשון ולא ביין השני אבל אם היו מים ביין הראשון הנה היין האסור הבלוע בקנקנים מתבטל במים ורואין את מינו כאלו אינו והמים שאינו מינו רבה עליו ומבטלו ואין לשער היין הנבלע בכל הכלי שכיון שבליעתו בצונן היא אינו נבלע אלא בכדי קליפה שמקלפין את הכלי ברהיטני ולפיכך רואין את קליפת הקנקנים כאלו היא יין ואם יש במים ששה חלקים כנגד הקליפה ההיא הכל מותר כדעת ר"י בעל התוס' ז"ל שסובר שיין נסך מתבטל בששה חלקים מים ואע"פ ששאר אסורין בששים יין שאני שבששה חלקי מים נפגם ואינו משביח המים אלא פוגמה והוה ליה נותן טעם לפגם דמותר בכל אסורין שבתורה ויש לו ראיה לסברא זו בפרק בתרא דע"ז (שם) מההיא דשני כוסות אחד של חולין וא' של תרומה וכ"ש בכאן לבטל הקליפה שאינה כלה יין והרשב"א ז"ל סמך על סברא זו למעשה וכן אם היה מים ביין השני כדי שעור ששה חלקים כנגד קליפת הקנקנים האסורים ג"כ מותר הכל בשתיה ואע"פ שלא היה מים ביין הראשון *(ב"י שם סס"י קל"ז בד"ה כתב הריב"ש. שו"ע שם ס"ג וע"ש בש"ך סק"י י"ב) לפי שאע"פ שנאסר היין הראשון שלא היה בו מים מ"מ לא חזר להיות כיין נסך שיהא צריך שעור לבטל כנגד כלו דלא אמרינן ביין נסך חתיכה עצמה נעשית נבלה כמו שפסקו האחרונים ז"ל. סוף דבר אם היה מים ביין אם בראשון אם בשני כדי ששה חלקים כנגד קליפת הקנקנים האסורים הכל מותר ואפי' בשתיה ואם לא היה שם מים כשעור זה צריך שיהא ביין השני ששים כנגד כל היין הראשון שבקנקנים האסורין ואם אין בו כשעור זה הכל אסור בשתיה ומותר בהנאה: