תשובות ריב"ש/תח
אחרת לו
שאלת שנהגו לארס מיד כשמשדכין והרוב מקדשין על ידי שליח ובשעת החופה חוזרין ומקדשין ע"י עצמן וחוזרין ג"כ לברך ברכת ארוסין ורוב החכמים אשר שם מלמדין אותן שלא לברך כל עיקר או שיזהרו שלא לברך לא במלכו' ולא בשם המיוחד רק שיאמרו ברוך אתה השם על העריות וכו' וכן בחתימה ונפלאת ע"ז דכיון שמתחלה ע"י שליח ועתה ע"י עצמן אין כאן ברכה לבטלה שהרי מצוה בו יותר מבשלוחו ודמית זה לההיא דר"י דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כלו (ברכות כ"א.) דבדרך נדבה יתפלל יחיד כמה שירצה ולית דחייש לברכה ולמוציא שם שמים לבטלה ואע"ג דאיכא למימר דהתם שאני דכנגד תמידין תקנום ונדרים ונדבות קרבין אחר תמידין גם כאן כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו אפשר לברך זהו תורף דבריך:
תשובה החכמים ההם המונעין מלברך יפה הם עושין מדגרסינן בפ' א"ע (ל"ג.) (רב ושמואל) [ר"י ור"ל] דאמרי תרווייהו המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וזו ברכה שא"צ היא מכיון שכבר היא מקודשת לו ואפילו במצוה דאורייתא כשהוא עושה אותה מספק כגון בנולד כשהוא מהול שחייב להטיף ממנו דם ברית מפני ספק ערלה כבושה ואעפ"כ כתב הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל שאין מברך מספק ואעפ"י שהוא חובה עליו וכגון זה ג"כ ספק נטל לולב ביום ראשון שהוא דאורייתא ספק לא נטל חוזר ונוטל בלא ברכה כ"ש בנדון זה ואעפ"י שהרב רבי יונה ז"ל חלק עליהם וסובר דבמצוה דאורייתא כיון שמפני הספק חייב לחזור ולעשותה עושה אותה בברכתה ומחלוקתם תלוי בסוגיא שבפ' במה מדליקין (שבת כ"ג.) *(עי' לעיל (סי' רכ"א) ובמה שציינתי שם) בנדון זה [שאינו חייב לחזור לקדש הדבר ברור שאינו מברך שהרי מברך ברכה שאינה צריכה ומתפלה] אין להביא ראיה דרחמי אינון וכמה בקשות ותחנונים אדם אומר בכל יום בהזכרת שם שמים ואין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה דאין זה לבטלה אבל ברכת המצות והנהנין אין לברך אותן שלא לצורך ובודאי שבנד"ז לחזור ולקדש אין כאן מצוה כלל כי לא אמרו אלא שמתחלה מצוה לקדשה בו מבשלוחו אבל אחר שנתקדשה על ידי שלוחו מעתה כבר היא מקודשת לו גמורה ומה מצוה היא לחזור ולקדש ארוסתו. אבל מה שמונעין מלהזכיר מלכות בזה איני מבין טעמם שאין המלכות שם שמים ואפשר לברך בלשון זה ברוך אתה השם מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות וכו' וברכת היין אפשר לברך אותה כהלכתה שהרי טועם ממנו וכן ראיתי עושין בברצלונה בפני רבותי *(עי' לעיל (סי' פ"ב. פ"ח) וב"י אה"ע סס"י ל"ד ורמ"א שם ס"ג וע"ש בח"מ ובב"ש סק"ו מ"ש לענין מלכות ולא ראו דברי הריב"ש אלה):