תשובות ריב"ש/שפח
כתב שלחתי דרב רבינו נסים נ"ר תכף בואי סרקסטה:
על ענין קריאת המגילה לנשים בלעז במגלה הכתובה בלעז והקורא יודע לשון קודש וכן על ענין ההכרזות שנוהגין שם. ועל מעשה בית דין אחד של גט אשה:
מורינו ורבינו נ"ר אלהים נשמת קרבנו חיתך וכבודך היא החיה באופני רכבנו כי אזכרה מקדם רביבי של אורות טלך אל פי יגיחו ומלקושי גשם נדבות מטר לקחך סביבות גבעתי ברכה ובשמחת לבב כהולך בחליל אעבור בסך עד ביתך בית אלהים אדדם בתודה ובזמירות את פניך אקדם חיים ברצונך העמדת להררי עז וחסד עשית עמדי נשאתני כאב על זרועך רוחך טובה תנחני בארת מישור וימינך תסעדני ועתה כי הטו עונותי וגליתי מעל נתת שלחנך מנא דשן חטאתי עצמו ומנעו הטוב ממני הסתרת פניך הייתי נבהל בכיתי לקשי יומי ומכאובי נגדי תמיד עגמה נפשי מאנה הנחם נחלה מכתי מאנה הרפא ואת כל הכבוד הנה אתי במקום הזה עיר האלהים מדבר בה נכבדות לכבד התורה ולומדיה קטן וגדול שם הוא רגליהם היו עומדות הכל כאין נגדי על כל כבוד משכנותיך מה ידידות לישב ללחום את מושל לחם חמודות זאת אשיב אל לבי והיה עצור בעצמותי כאש פלדות ומה יש לי עוד צדקה ולצעוק ולמה אדבר דברי רק לסבול על שכמי עול הנדוד מיחל ומצפה עת קץ אוסיף להביט אל היכל קדשך ותמונת כבודך בהקיץ מעמל נפשי אראה אשבע בנתים זאת נחמתי בעניי ידיעתי שלום תורת רבינו נ"ר וכסאו כשחר נכון מוצאו אוהביו כצאת השמש בגבורתו ואויביו עפר ילחכו אמן:
אליך רבינו נ"ר אגלה את ריבי ריב לה' ופתח פיך שפוט צדק. הנה בבואי כגשם לכל יושבי הארץ הזאת פערו פיהם למלקוש דברי באהבה בשמחה ובטוב לבב כקטן כגדול היו עיניהם נשואות לתקן להם גדרים וסייגים משמרת למשמרת בשכלם מכירים כי השעה צריכה לכך גם אני ראיתי רוב מנהגיהם לקולא ובקצתם יש להם על מה שיסמוכו כמו בדיני הטמנה שנוהגין כחנניה כפסק רבינו האיי ז"ל ובקצת דברים אין עוזר ואין סומך. עתה קודם פורים הגידו לי כי מזה כמו שלשים שנה נוהגים לקרוא לנשים המגילה בלעז וכתובה בלעז אמרתי להם כי לא נכון לעשות כן כי הקורא אותה יודע אשורית ויודע לעז ולעצמו אינו מוציא בקריאה ההיא כסברת הרמב"ן ז"ל וכן לא יוציא הנשים כמו שמבואר בירושלמי (מגילה פ"ב הל' א') גם הרשב"א ז"ל כן דעתו. גם הרב אנוידל דטולושה ז"ל נטה לזה בספרו ואתה מורנו לעולם תחיה כתבת (ברפ"ב דמגילה בהלכות) שיש לחוש לדברי הרמב"ן ז"ל. והחכם הנכבד ר' יוסף ן' דוד סומך ידם בכל מנהגיהם אם להחניפם למען ימצא חן בעיניהם אם להבאישני קצת אם כי יחוש לכבודו על לא כיהה הוא בם עד עתה אם כולהו איתנהו ביה ועם נכבד וישיש אחד שבכאן דון עזרא לבני אלעזאר י"א נתחבר לבל ישנו מנהגם אחרי שהקודמים ז"ל היה דעתם כן ולקיים מנהגם בשב ואל תעשה הקטן יהיה לאלף. גם הביאו ראיה כי הרמב"ן ז"ל כתב ובהרבה מקומות בספרד טעו בזה א"כ כיון שבהרבה מקומות עושים כן לא נניח מנהגנו ואם הוא אומר שהם טועים נימא לי' אדרבה. אמרתי להם לו יהי כדבריכם הנה על כל פנים המנהג שלכם בטעות שהקורא לועז האחשתרנים לוש פוטרו"ש פיגו"ש דלאש איגוא"ש וכן כתוב במגלה ומאן סליק לעילא ואתא והגיד לכם שזהו לעז אותן התבות וחז"ל אמרו (מגילה י"ח.) אטו האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן מאי קאמרינן והוכיחו מזה שיוצאין בלשון הקדש אף מי שלא יבינהו ואם כן הרי אתם מחסרים אותן התבות מקריאתה ואבדתם כל הקריאה ועוד למה אתם מכניסין עצמכם בספק ולא תעשו כמנהג חכמינו ז"ל שהיו קוראים לנשים בלשון הקודש כמו שנראה ממה שאמרו (שם) מידי דהוה אנשים ועמי הארץ הא חדא:
עוד אחרת יש פה מנהג שכל מי שמוכר קרקע מכריזין ביום שבת בין יוצר למוסף ד' שבתות רצופות במצות הברורים שכל מי שיש לו זכות או תביעה על אותו קרקע שיבא ויגיד להם תוך שלשים יום ואם לא שיאבד זכותו וכשמעי ההכרזה תמהתי מאד תחלה כי זה ראוי ליאסר מטעם שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ואע"פ שפי' בו שלא להרבות בדבור מן הירושלמי (שבת פט"ו ה"ג) הנה כ"ש שראוי ליאסר אם הדבור בעצמו דומה לדבו' של חול. עוד שדומה לגמר דין שמחליטין ומפקיעין זכות היחיד ההוא אם לא יגיד והנה שנינו (ביצה לו.) אין דנין גזרה שמא יכתוב אע"פ שיש בזה מצוה כל שכן בזה שאין כאן מצוה להפקיע זכות מי שלא כדין. והשיבו כי זה המנהג הוא קדום ונעשה בהסכמת הקהל ובעצת הרא"ה ז"ל. והראו לי שטר חתום מתקנות קדומות נעשה זה תשעים שנה ומזכיר בשטר ההוא בתחלתו שהברורין וכל הקהל תקנו אותן התקנות בעצת רבי אהרן הלוי נ"ר ב"ר יוסף הלוי ז"ל והתקנה הראשונה היא זאת וזה לשון ההסכמה הסכימו הכ"ה מוקדמין והברורים והקהל בסרקסטה יצ"ו בעצת ר' אהרן הלוי נ"ר ב"ר יוסף הלוי ז"ל שכל מי שימכור או מי שיתן במתנה שום קרקע לחבירו שיהא הרשות בידו של לוקח או של מוכר או של נותן או של מקבל מתנה שיודיע להברורים הדיינין או למוקדמין אם אין שם ברורי' ויבקשו מהם שיכריזו על אותו קרקע על ידי שלוחי צבור בשלש בתי כנסיות של העיר הזאת בכל שבת ושבת ארבע שבתות רצופות שכל מי שיש לו שום זכות או שום שטר או שום שעבוד בשטר או בשום פנים בעולם בשטר לבד שטר כתובת אשה ומתנתה שיבא ויודיע לברורים או למוקדמין כמו שנזכר למעלה משבת ראשון של ההכרזה עד תשלום שלשים יום ואם לא הודיע לברורים או למוקדמים כמו שנזכר למעלה בתוך זמן זה שיהא זכותו מופקע ולא יהא לו רשות לתבעו לעולם ויתחייבו לעשות לו שטר מן ההכרזה ע"כ לשון התקנה ההיא. אמרתי גם ממה שכתוב בהסכמה שיתחייבו לעשות לו שטר מן ההכרזה אסור מוסיף שיש לחוש יותר לשמא יכתוב ואיני רואה בכאן שיהיה זה צרכי רבים ולא כמו פוסקי צדקה לעניים ולא כמו תינוקת ליארס ותינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. והנה רבי יוסף הנזכר מביא ראיה למנהגם מהכרזות ארבע שבתות של מורדת שנראה מלשון רש"י ז"ל שהם שבתות ממש ממה שנזכר בגמרא (כתובות ס"ג:) גבי אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות וכו' דיקא נמי דקתני ארבע שבתות וכן מירושלמי שמביא בעל העטור ז"ל על ההיא דמורדת וכתב כמו שאמרו בירושלמי (גיטין פ"ה הל' ז') גבי סיקריקון לאחר י"ב חדש מכריזין עליו ד' שבתות רצופות. ואני כי היה בעיני זר מאד דבר זה אמרתי הכרזות המורדת הם התראות כדי שתבוש ותשב עם בעלה ויש כאן משום שלום הבית ושלום ביתו עדיף וההיא דירושלמי דסיקריקון כל תקנות סיקריקון משום ישוב ארץ ישראל כמו שכתוב בתוספתא (גיטין פ"ג הי"ד) משום ישוב המדינה והתירו חז"ל (גיטין ח':) משום ישוב ארץ ישראל אמירה לכותי דכותבין עליו אונו אפי' בשבת. ושמענו בברור כי באושק"א עושין אלו ההכרזות במוצאי שבתות ובשני ובחמישי אבל בטודיל"ה עושין אותן בשבת ואני ירא וחרד למה שראיתי כתוב בשטר שנעשה בעצת הרא"ה ז"ל ואצפה לתשובתך רבינו נ"ר אם נניח הענין כאשר הוא או אם יש בזה אסור וכי נהגו לא שבקינן להו ואף אם יהיה מותר מכוער הדבר ומה במקום דאיכא עמי הארץ ומקילים הרבה באסורי שבת וראוי להחמיר להם יותר מדאי:
עוד קרה פה שאשה אחת מנתה שליח לקבל לה גיטה מיד ארוסה שהוא בולנסיאה והשליח הביא מעשה בית דין שקרעו הגט והתירוה לינשא ושטר המעשה בית דין קצר מאד ויש בו טעיות מדקדוק הלשון מורה שאין הב"ד יודעין בטיב גטין וקדושין כראוי וכתוב בו אנו בית דין וכו' כן היה שבא לפנינו פלוני השליח וכו' ואמר לנו רבותי הרי וכו' והבעל הנזכר כתב לי גט לאשתו פלונית הנזכרת ומסר אותו מידו לידי בפניכם רבותי ולכן וכו' ואנו ראינו הגט שכתב הבעל הנזכר ומסר אותו ליד השליח הנזכר לפנינו ונתברר לנו שכל ענייני הגרושין נעשו כהוגן וכתקון חכמים וקרענו הגט והתרנוה לינשא וכו'. ואני בהיותי מפחד תמיד פן אכשל בהוראה ומה להתיר אשת איש ובהיותי חושק לדבקה בדרכיך וללכת בעקבות מדותיך להחמיר ולחוש ולדקדק בכל מה שאפשר ומה בענין כזה חששתי שמא הדיינין האלה היו עדי מסירת הגט לפי פשט לשונם ואם כן אין עד נעשה דיין ושטר מעשה בית דין זה כאלו אינו ואין למדין ממנו כלל ואף אם נאמר כיון ששלשתם ראו דנין ע"פ ראייתם כמו בעדות החדש ולא בעינן הגדה כלל דלא קיי"ל כרב אשי דבפ' האשה שנתארמלה (כתובות כ"א:) דבדרך דחיא אמרה אפי' הכי יש לחוש שמא נמסר בלילה שהיא שעה שאינה ראוי לדין ואז נעשין דיינין אם לפירוש תוספות ז"ל (בב"ק צ': בד"ה כגון וכו') משום דראייתם הוי כתחלת דין וא"כ כשראו בלילה פסולין ואם למי שמפרש משום דהוי כאלו נתכונו להעיד אף בראוהו ביום כל שנתכוונו להעיד אינן נעשין דיינין וכגון הא איכא למיחש לבית דין טועין דומיא דההיא אודיתא דכתיב בה דוכרן פתגמי וכו' (סנהדרין כ"ט:) וכל שכן למה שכתב הרמב"ן ז"ל בפ' האשה שנתארמלה שאפשר דהא דלא בעינן הגדה היינו בקיום שטרות דרבנן אבל בדאורייתא בעינן הגדה ואף ראוהו ביום אין דנין ע"פ ראייתם ושניא היא בעדות החדש דלא כתיב בה הגדה ואע"פ שהרב ז"ל כתב אחר כן ומיהו מסתברא וכו' נטה הפך למה שכתב תחלה. הנה כיון שאפשר לצאת מידי כל ספק לשלוח ולנסיאה ויעידו אלו הבית דין בפני בית דין אחרים שהם קרעו הגט ויעשו לה מעשה בית דין אחר בכל מאי דאפשר לתקוני מתקנין לכתחלה ומפני זה חששתי בדבר והחכם הנזכר מיקל הרבה בהוראותיו לעצמו ולאחרים ועם כל זה אני מכבדו ומנשאו לחכמתו ולזקנתו נכנס ראשון ויוצא. בכל אלה איחל אצפה למלקוש תשובתך כטל מאת ה' אפרוש לרוב סוכת שלומים בלב ובנפש אל הנשאים האצילים אלופי ושועי מליצי רעי החכמים בניך דון חסדאי נר"ו ודון ראובן נר"ו ושלום כבוד תורתך רבינו נ"ר יגדל וישגא ויפרוץ לרוב תמלוך ותנשא ביקרך ובהדר גאון עוזך על כסא ה' למלך על כל ישראל תשב עולם לפני אלהים כנפשך החשובה והטהורה ונפש הצעיר בעבדיך וביוצקי מים על ידך משתחוה מרחוק נושק הרצפה תחת כפות רגליך אני הוא יצחק ב"ר ששת :