תשובות ריב"ש/שנג
איל"ג לאברהם ארונדי
שאלת ראובן הלוה לרבקה אלמנת שמעון מעות בשטר חוב בנאמנות ובאחריות נכסים ורבקה מתה וירשתה בתה רחל אשת נפתלי ורחל עם בעלה הנזכר הלכו לדור במדינה אחרת ממלכות אחרת והניחה רחל הנזכרת כאן במדינה שדר בה ראובן נכסים קרקעות ומטלטלין שהם נכסי מלוג שלה שירשתם משמעון אביה וראובן בא לפני דייני עירו והראה להם השטר ובקש מהם שיגבו לו מן הנכסים של רחל שהם במדינה זו שירשתם מאביה מאחר שהיא ירשה את אמה ולקחה כל נכסיה והדיינים שלחו כתבם לדייני המדינה שדרה שם רהל ובעלה נפתלי ושיאמרו להם שיבאו כאן או שישלחו מורשה לטעון בעדם והשיבו דייני המדינה ההיא בכתב לדייני מדינה שדר בה ראובן שכבר אמרו לנפתלי ולרחל אשתו שילכו או ישלחו טוען בעבורם ושהם ענו אותם שהם עשו כמה הוצאות מנכסיהם על רבקה בשעת פטירתה ואם יש לראובן זכות על רבק' שאין לו לתבוע מהם וראובן משיב שרבקה הניחה בשעת פטירתה נכסים מטלטלין ומעות וכסף וזהב ורחל ונפתלי לקחו כל מה שהניחה וסגרו פתח בית רבקה על כל מה שהניחה ועוד הניחה שפחה ישמעאלית ביד רחל בתה והיא מחזקת בה היום וכל זה מפורסם במדינה שמתה בה רבקה שדרים שם רחל ונפתלי וגם שהיתה רבקה פורעת שם מס ועוד טוען ראובן שהנכסים שהם כאן היו משמעון והיו משועבדים לרבקה בעד סך כתובתה ונדונייתה ורבקה משעובדת לראובן א"כ יש להם להגבות לו חובו מאלו הנכסים זהו תורף השאלה:
תשובה לפי הנראה מן השאלה הלואת ראובן לרבקה נעשה בכאן במקומו של ראובן שהיתה דרה שם רבקה ולזה הוא מבקש מדייני עירו שיגבו לו כאן כפי פסק הרב אלפסי ז"ל שפסק כרב נחמן דאמר במסכת כתובות (פ"ח.) דאפילו בבעל נפרעין שלא בפניו כדי שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך לו למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין כי אם ההלואה נעשית במקום אחר שהיתה דרה שם רבקה אף אם היו כאן הנכסים אין בית דין מקום זה מגבין למלוה שלא בפני הלוה אלא צריך המלוה לילך למקום הלוה ויתבענו שם ואחר כן יביא אדרכתא מדייני המקום ההוא ויגבו לו ב"ד שבכאן מנכסים אלו דהא כיון שלא לוה בכאן ליתיה לטעמא דשלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך לו וליכא נעילת דלת וכ"כ הרב רבי י"ט אשבילי ז"ל *(ב"י ח"מ סס"י ק"ו) אבל כשנעשית ההלואה במקומו של ראובן בזה יש מקום עיון. ונראה שמאותה טענה הראשונה שטען ראובן שביד רחל נכסים מטלטלין שירשה מרבקה ולפי זה שיגבו לו מן הקרקעות שהם בכאן שירשה רחל מאביה שבזה לא צדקו דבריו ואף אם יש עדים שרחל ירשה כל אותן מטלטלין מרבקה לפי שכיון שנכסי רבקה שנשתעבדו לראובן אינם בכאן וגם בעל דינו אינו בכאן צריך הוא לילך אחריו למקומו לדון עמו כי איך יגבו לו בית דין שבכאן המטלטלין ההם שהם במקום שדרה שם רחל. גם הנכסים שבכאן לא נשתעבדו לראובן שהרי לא היו של רבקה וכשאמרו חכמינו ז"ל שנפרעין מן האדם שלא בפניו זה הוא מן הנכסים שהם בכאן ונשתעבדו לחובו *(ד"מ שם אות ו' רמ"א שם ס"א וע"ש בסמ"ע סק"ח). אבל מן הטענה האחרת שטען לפי שהנכסים אלו נשתעבדו לרבקה לכתובתה בזה צדקו דבריו משום דקיי"ל כרבי נתן דאמר מנין לנושה בחברו וחברו בחברו שמוציאין מזה ונותנין נזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו והרי הוא כאלו נכסים אלו שנשתעבדו לראובן כדאמרינן בב"ק פרק שור שנגח ארבעה וה' (מ':) כי היכי דמשתעבדנא נך משתעבדנא לבעל חוב דידך מדרבי נתן ואע"ג דהא דרבי נתן ליתא אלא היכא דלית ליה נכסי אחריני ללוה לאשתלומי מיניה אלא חוב זה כדאיתא התם הכא נמי כיון שאין כאן במדינה זו נכסים אחרים שיפרע מהם הרי הוא כאלו לית ליה נכסי אחריני לאשתלומי מיניה שאין מטריחין את המלוה ללכת אחריו למדי ($ב"י ח"מ סי' פ"ו מחו' ב' רמ"א שם ס"ב וע"ש בש"ך סק"ה ועי' בחי' הרשב"א (ב"ק מ:) ד"ה משום:) והרי זה דומה למ"ש הרא"ש ז"ל דאע"ג דקיי"ל דאין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין אם המשועבדין הם כאן והבני חורין בעיר אחרת נפרעין מן המשועבדין ולא מצי לוקח למימר לבעל חוב הנחתי לך מקום לגבות ממנו כיון שאינן בכאן. והכא נמי דכותה דהא טעמא דאין מוציאין ונותנין לזה היכא דאית ליה נכסי ללוה לאשתלומי מיניה הוא משום דכיון שזה המנה הוא ביד אחר ה"ל כמשעבדי ואין נפרעין מהם כיון דאית ליה נכסי אחריני בני חורין ואם כן כשהנכסים בני חורין הם בעיר אחרת כגון בנדון זה מוציאין כאן מזה ונותנין לזה. וכ"ת הלא כשמתה רבקה זכתה רחל כמו יורשת בכתובתה וא"כ הרי אין לומר כאן מוציאין מזה ונותנין לזה ומעתה לא נשתעבדו נכסים שבכאן לראובן אלא שיש לראובן טענה על רחל מחמת שירשה כתובת אמה שהיתה חייבת לו חוב זה וילך ראובן אחר רחל לדון עמה בעירה. הא ליתא דאע"פ שרחל יורשת את אמה אכתי איתי' לשעבודא דבע"א על הכתוב' ושייך למימר ביה מוציאין מזה ונותנין לזה ואין רחל יכולה לומר הואיל ואני יורש' החזקתי כדתניא בכתו' פרק האשה שנפלו (כתובות פ"א:) הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ואמרינן התם (פ"ב.) דטעמא משום דרבי נתן דמוציאין מזה ונותנין לזה לפי שנשתעבדו נכסי המת לכתובת אשתו ואע"ג דאמרינן התם זו אינה משנה היינו משום דלא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה דלימא דמטלטלי משתעבדי לכתובה כרבי מאיר ולימא נמי דמוציאין מזה ונותנין לזה כדרבי נתן אבל בחוב דמשתעבדי ביה מטלטלי דיני' ביה כר' נתן אפי' בכי הא מתניתא שהלוה עצמו יורש וכ"כ הרב אלפסי ז"ל שם דאפילו בכתובה בתר תקנת הגאונים ז"ל דמטלטלי משתעבדי לכתובה עבדי' כי הא מתניתא. ומ"מ בנדון זה כיון שזכות ראובן בנכסים שבעירו הם מחמת שעבוד כתובת רבקה צריך הוא שיהיה שטר הכתובה יוצא מתחת ידו או מתחת יד שליש שהיתה מופקדת בידו מצד רבקה שאם לא כן תטעון רחל שכבר לפרעה רבקה מכתובתה בחייה ואע"פ שאינה כאן אנן טעני' לה שכל הנפרע שלא בפני בעל דינו צריך להראות שטר מקויים לפני ב"ד וכן צריך שיראה ראובן לפני בית דין שבעירו שרבקה נשבעה בחייה שבועת אלמנה או שיהיה נאמנות בשטר הכתובה בין ממנו בין מיורשיו שאם לא כן כיון שמת בעלה של רבקה בחייה ונתחייבה רבקה שבועת הבא ליפרע מן היתומים ומתה אחר כן ולא נשבעה אין יורשיה או הבאין מכחה גובין כתובתה לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו דקיימא לן כרב ושמואל דאמרי בפרק כל הנשבעין (שבועות מ"ח.) מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ולא יהיה לראובן זכות בנכסים שבכאן מחמת שעבוד כתובת רבקה והיה צריך ללכת אחר רחל לדון עמה לפני דייני עירה מחמת המטלטלין והישמעאלית שירשה מאמה רבקה [שהיא] מחוייבת לראובן: