תשובות ריב"ש/שמב
עוד כתבת כי מה שאמרתי (בסי' של"ה) דבמחילה בטעות אפילו זקפן עליו במלוה הוי כאלו פרע וקנה מכח ההיא דפרק איזהו נשך (בבא מציעא ע"ב:) ישראל שלוה מעות מכותי ונתגייר וכו' וזקפן עליו במלוה וכו' ואמרת דלא דמי דהתם אסור רבית בין שניהם ליכא ומן הדין קני אי לאו משום מראית העין דהא קיי"ל כרבי יוסי דאמר בין כך ובין כך גובה ישראל מכותי שלא יאמרו וכו' ולא היינו מתירין רבית גמור מטעם זה אלא שאין שם רבית ולהכי מהניא זקיפה אבל בקנין אסמכתא דמדינא לא קני לא מהניא זקיפה ולא דמי לאכילת פירות דהתם ממונא גבי לוקח ובשתיקת מוכר קנה אבל הכא ממונא גבי מריה וזקיפה לא מהני כולי האי ותדע שכן שהרי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דשטר של צחוק אין גובין אותו כלל גם הר"ר מנחם הלך בשיטתו וכו' ע"כ תורף דבריך. ואני אומר איברא דההיא דהתם לאו רביתא דאורייתא הוא אלא דרבנן כמו שהוכיחו כן המפרשים ז"ל מההיא דרבי יוסי כמו שכתבת אבל מכל מקום יש ללמוד משם דכיון שזקפן במלוה החיוב הראשון נפקע וחל השעבוד החדש דאם לא כן לא היו מתירין לו חכמים וא"כ הוה ליה פרעון ואע"ג דממונא גביה כמו שבמשכון חשיב פרעון אע"ג דמחוסר שומת ב"ד בהא ליכא למימר משום דבעל חוב קונה משכון דמנה אין כאן משכון אין כאן ואעפ"כ חשיב ליה הרא"ש ז"ל לגבי הא מילתא כפרעון דהא ליכא למימר משום דאגלי מילתא למפרע דגמר ומקני וכמו שכתבת אתה דהא כיון דמעיקרא לא קני משום דלא סמכא דעתיה השתא כשנתן משכון הוי משום דטעי וסבור שהוא חייב מן הדין דלאו כולי עלמא דיני גמירי וידעי דאסמכתא לא קניא אלא ודאי טעמא משום דחשיב לגבי הא כפרעון והוי מחילה בטעות ושמה מחילה ה"נ איכא למימר במי שנתחייב מחדש בתורת הלואה שהרי נפקע השעבוד הראשון אף אם היה בו ממש וחל השעבוד החדש ומ"ש הרא"ש ז"ל בשטרי שחוק דאין גובין בהן כלל אפשר לקיים דבריו בשטרי הודאות של שחוק בין שמזכיר בשטר בפירוש שהיה בעד שחוק בין שנכתב סתם כיון שנודע שהיה מחמת שחוק דכיון שאין כאן אלא הודאה חיוב השחוק ושטר הודאה זה הכל אחד כדאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין ל':) לגבי צרוף העדים דהודאה אחר הלואה מצטרפין מטעם זה אבל בשטרי הלואה שמחייב עתה עצמו בהלואה גמורה הרי נתחייב עתה בדבר החדש והוי כהלואה אחר הלואה דקס"ד התם דלא מצטרפי: